מצפה אריה תנינא חלק ב· רבי אריה ליב ברודא
חו"מ · סימן יט
לכבוד הרבנים המופלגים בתורה וכו' יושבי על מדין מוה' מרדכי מאיר הכהן ומוה' יחיאל לעהרער מק' באבאב יע"א:
על דבר שאלתם הלכה למעשה לפע"ד הדין עם המלמד ואין עליו חיוב אונסין כלל אעפ"י ששלח יד לשכב על הכר שהחזיר מ"מ לא נתחייב מחמת זה על שאר החפיצים כמבואר בסי' רצ"ב. וגם בודאי לא נפסל מחמת זה לשבועה אחרי כי בודאי לא התכוין לעבור על איסור גזל וגם בעבירות חמורות כגון ח"ש וכדומה אנו דנין אותו לשוגג ואין פוסלין אותו כמבואר שם חו"מ סימן ל"ד סעיף כ"ד וכ"ש בכאן ואם אתה אומר כן לא הנחת בן לא"א שיהא כשר לעדות ולשבועה אלא אין בדברים כאלה ממש וגם פשוט ששריפה כזו חשוב אונס ואין לדון ע"ז שהי' לו להציל ומעולם לא שמענו שיהיה חייב שומר שכר כשנפל' דליקה ונשרפה וגם אינו מחויב כלל להציל משום דהוי מסירת נפש ומצד הדין אינו מחייב למסור נפשו בדליקה להציל. וזה מוכח מש"ס מפורשת ב"מ מ"ז ע"ב בהא דאמרינן התם ד"ת מעות קונות ומפני מה אמרו משיכה קונה גזירה שמא יאמר לו נשרפו חיטך בעליה ופריך סו"ס מאן דשדי דליקה בעי שלומי אלא גזירה שמא תפול דליקה באונס אי מוקי לה ברשותיה מסר נפשי' טרח ומציל ואי לא לא מסר נפשי' טרח ומציל ע"ש. א"כ מוכח מזה דאינו מחויב למסור נפשי להציל ובודאי מיירי שאפשר להציל ומ"מ אינו מחויב מחמת כי בכל דליקה איכא עכ"פ חשש סכנת נפש ולכן אפילו כשהלך להציל את חבירו והניח את הפקדון בביתו אין לחייבו מחמת זה כי מצי אמר מחמת חבירי רציתי למסור נפשי אבל לא בעד הכו"כ שלך אחרי כי איני מחויב בדבר ודו"ק:
והנה לכאורה דא עקתא בעובדא הדין שצריך לישבע שנשרפו הכו"כ או נגנבו בשעת השריפה ואינו יכול לישבע שהרי אינו יודע אחרי שהוא בעצמו אמר שהי' סבור שמונחים בין החפיצים שלו שהציל ואיך ישבע שנשרפו או שנאבדו בשעת השריפה ונהי שאם נחליט דכאן לא הוי אלא ש"ח מחמת שכבר כלה זמן שכירותו כמו שהעירו כת"ה הוא פטור על גניבה ואבידה. אבל אין הדבר ברור כ"כ כמו שכתבו כת"ה בעצמם ואין רצוני לדון בזה כעת כי לפע"ד אין צורך לזה כלל כי אפילו אם יהיה תורת ש"ש עליו ג"כ אינו מחויב בדבר שישבע שנגנבו או נאבדו הכו"כ בשעת השריפה אלא סגי בשבועת איני יודע:
וטעמא דידי דאנא מתניתין ידענא דתנן בפ' השואל דף צ"ז ע"ב השוכר אומר שכורה מתה בשעה שהיתה שכורה מתה כו' זה אומר א"י פטור והקשו התוס' והקדמונים ז"ל אמאי פטור השוכר משבועה הא כל שבועת השומרין מחייבים אותו אטענת שמא ע"ש ותירוצם אינו מבואר ע"כ הרשות נתונה לי הפעוט לבאר החילוק בין הענינים דבכל השומרים אע"פ שהמפקיד או המשאיל אינו יכול לידע אם הנפקד או השואל טוענים אמת אם לא מ"מ חשוב טענת ברי כי לולא טענתם של הנפקד או השואל לא היה עולה כלל ספק בלב המפקיד או המשאיל שהפקדון נגנב או נאנס כי מסתמא כל החפיצים המה בחזקת קיימים ומה לנו לחשוב כי אירע איזה אונס או גניבה דלא שכיח כלל (ועיין בשטמ"ק שהתורה עשתו כברי ע"ש) אבל היכי שהמשאיל או המפקיד טוען בעצמו כי יודע הוא שאירע איזה אונס ומקרה בפקדון שלו אע"פ שא"י אי יש לחייב את הנפקד או לא בכל כה"ג לא הטילה התורה שבועה על השומר אלא נאמן הוא בלא שבועה על טענתו ודו"ק כי לפענ"ד הדברים נכונים בעהש"י. ומעתה לפי"ז בנידן דידן שהדבר ידוע שהיה שריפה ונשרף הבית שלו אעפ"י שאין הדבר ברור אם החפיצים נשרפו או נאבדו בשעת השריפה או לא מ"מ פטור השומר כיון שהמפקיד טוען ג"כ א"י ואין החפיצים בחזקת קיימים כיון שנשרף הבית של השומר שהיו מונחים בו וע"כ לפענ"ד צריך המלמד לישבע רק בתורת גילגול שבועה אגב שצריך לישבע שאינם ברשותו ושלא שלח בהם יד ישבע ג"כ שאינו יודע אימת נאבדו כדין המבואר בש"ע סי' שד"מ סעיף י"ד ע"ש הנראה לפענ"ד כתבתי וד' יצילנו משגיאות ויראינו נפלאות מתורתו: