מצפה אריה תנינא חלק ב· רבי אריה ליב ברודא
חו"מ · סימן יז
אשיב ואומר שלום אל כבוד ידידי הרב המאוה"ג חריף ובקי מוה' אורי בלאם ני' מו"ץ בק' וויזניטץ:
בדבר המשפט בראובן שהי' לו בית ולו שני צדדים חדרים מול חדרים ובאמצע יש בית שער הנקרא פארהויז רחב ד' אמות ועשר צאל ומכר לשמעון צד אחד מהבית עם חצי בית שער ואח"כ מכר ללוי צד השני עם הבית שער חציו השני וכה דרו בהבית כמה שנים ועכשיו רוצה שמעון לחלוק הבית שער ולעשות מחיצה באמצע ולוי מוחה בזה ובאו לדין לפני כ"ת ומתחלה האריך כ"ת וכתב דגם אי נימא דהבית שער הלזה דינו כאין בו דין חלוקה מ"מ נראה דהדין עם שמעון וטעמו כמו שאכתוב להלן:
מ"ש כי הלשון של חצי בית שער יש לפרש מחצה הסמוך לביתו והוי כאילו מכיר חלקו והביא כ"ת מ"ש הרדב"ז בתשובה חלק ד' סי' י"ז דלא אמרינן מחצית כל חלק וחלק אלא בהראה לו כל הבית ואמר לו מחצית מבית זה אני מוכר לך אבל בייחד חלקו לא אמרינן כן. הנה דברי הרדב"ז המה ברורים ופשוטים והכא נמי אלו הי' בהבית שער דין חלוקה הי' אפשר לומר כן דהמכירה הי' על אופן זה אבל אי נימא דאין בהבית שער דין חלוקה לא מסתבר כלל לומר דכך הי' כונתו לחלוק ולעשות מחיצה ולהפסיד לשניהם ובפרט כפי אשר העתיק כ"ת בסוף מכתבו לשון השטר מכירה שכתבו "דיא פערקייפער איבער געבין דאס פערקויפטע אין אבזאטץ בעצייכנעטע פארהויז (וואהנהויז) וויא זיא זעלבער (זאלכעס) בעזעססען אונד בעניצט האבען" כי לשון זה מורה שישתמשו בשותפות בהפארהויז כאשר השתמשו בו מקדם הדרים בצד זה עם הדרים בצד האחר. ויותר מה מצינו בב"ב ז' ע"א דמצי אמר לי' אדעתא דהכי פלגי דדיירי בי' כי היכי דדרו אבהתן ואע"ג דהתם לא קיימ"ל הכי מ"מ בנ"ד בודאי מסתברא שלא הי' כונתם לחלוק דבר שאין בו כדי חלוקה ולהפסיד לשניהם:
ומה שהביא סיוע מדברי הטו"ז בחו"מ סי' קע"א סעי' ד' שכתב לפרש דברי הרמ"ה דאם יש לו אצלו קרקע הראוי להצטרף עמו יכול חבירו לכופו לחלוק וכתב הב"ח ונראה טעמו כיון דאי הי' בו דין חלוקה הי' צריכין ליתן לו חלקו אצל שדהו להכי גם באין בו דין חלוקה קרינן בי' מכיר חלקו וכן הסכים הטו"ז עיי"ש. הנה באמת דבריהם תמוהים כאשר תמה ע"ז השע"מ דאין ענין לדמות כלל להך דמכיר חלקו דשם סעי' ב' דהתם כבר חלקו וכל אחד קנה להשתמש בחלקו ולא בחלק חבירו משא"כ היכי דלא חלקו ומשתמשין בכולן רק יש לאחד שדה סמוך לו דאלו הי' בו דין חלוקה הי' נותנין לו צד זה מחמת שכופין על מדת סדום כיון שזה נהנה וזה לא חסר וכמ"ש הש"ך שם אבל איך יתכן זה שיהי' מהני סברא זו להפסיד לחבירו בעל כרחו דכל עיקר היסוד הוא שזה נהנה וזה לא חסר ומחמת כן יהי' חסר ונפסד דבר זה קשה להולמו מצד הסברא:
אבל עוד הקשה השע"מ על הטו"ז מגמרא ב"ב י"א הא דאמר רב אסי אמר ר' יוחנן ארבע אמות שאמרו חוץ משל פתחים ולדעת הטו"ז למה אין בו דין חלוקה הא כל אחד מכיר את חלקו וצד ביתו. ובאמת אין התחלה לקושיא זו ולא ידעתי למה מקשה ממתניתן דקתני התם אין חולקין את החצר עד שיהי' בו ד' אמות לזה וד' אמות לזה ואיך משכחת לה האי דינא הא אפילו בפחות מד"א כל אחד מכיר את חלקו לדעת הטו"ז ומאי עדיפותא של השע"מ להמתין ולהקשות על הטו"ז מהך מימרא דר' אסי אר"י דד' אמות שאמרו חוץ משל פתחים אלא הקושיא מעיקרא ליתא דגם הטו"ז לא קאמר אלא היכי שיש עכ"פ לזה שרוצה לחלוק חצר אחרת סמוך לזה שראוי להצטרף עם חלק שלו לכן אמרו חז"ל שיחלוקו כדי שירויח עכ"פ אחד מהם אבל כשאין לשום אחד מהם כדי להצטרף גם הטו"ז לא קאמר א"כ התם אליבא דר' אסי אר"י דהשיעור כדי חלוקה הוי ח' אמות וכשאין לאחד מהם ח' אמות חשוב אין בו דין חלוקה דהא הש"ס מיירי שכל החצר הוא בשותפות ואין לאחד מהם חצר אחרת שיצטרף וזה פשוט. ולא עוד אלא שמדברי הרמ"ה בעצמו מוכח הכי דהא בחו"מ שם סעי' י"א כתב המחבר חצר של ז' אמות לראובן יש לו ד' אמות ושמעון יש לו ג' אמות יכול ראובן לומר לו אטול שלש אמות ואמה אחת אשאר שותף ואח"כ יטעון גוד או אגוד ע"ש והוא מהטור בשם הרמ"ה ועי' בש"ך שם. ולפי מה שסבר השע"מ תקשה אהרמ"ה דידי' אדידי' דתיפוק לי' אם יטול ראובן ג' אמות וישאר אמה אחת שותף שוב יהי' ראובן מכיר חלקו לצד הג' אמות שלו ויהי' גם בהמותר ד"א דין חלוקה ולמה כתב דאח"כ יטעון גוד או אגוד אלא ע"כ כדכתיבנא דגם הט"ז לא קאמר בכה"ג שהחצר אשר רוצה להצטרף אין בו בפני עצמו ד"א ואין עליו תורת חצר כלל ואם באנו לקיים דברי הט"ז במקצת יש לקיים על אופן זה עפ"י מ"ש הש"ך בשם הב"ח שם בסעי' י"א על הך דינא שהביא המחבר בז' אמות ויש לראובן ד' אמות כו' יכול לחלק שלש אמות לעצמו דדוקא בכה"ג אבל היכי שיש רק שש אמות לא מצי ראובן לומר הכי וטעם של הב"ח עכצ"ל דכשיש לראובן ד"א יפה כח ראובן מכח שמעון אחרי שמצדו ראוי לחלוק והמניעה רק מצד שמעון ולהכי נמי בכי האי גוונא שיש לראובן חצר אחרת הראוי להצטרף לחלקו ג"כ יכול לומר לשמעון אפילו:
שהמה שותפין בשוה מצדי אני ראוי לחלוק מחמת שיש לי חצר להצטרף רק המניעה הוא מצדך א"כ אטול ב' אמות ואצטרף לחצר שלי ואמה אחת אהי' שותף עמך בהד' או בהחמשה אמות הנותרים:
ודע דיש לי לעורר לדעת הש"ך שם בסעי' י"א דלאו דוקא ז' אמות אלא גם בששה אמות כמי יכול האחד לחלוק לעצמו שתי אמות יקשה הסוגיא דנדרים בפרק השותפים דף מ"ו ע"ב דמסיק הש"ס מחלוקת כשאין בה דין חלוקה אבל יש בה דין חלוקה דברי הכל אסור וע"ש בר"ן כיון שאחד יכול לכוף את חבירו לחלוק אסור ולדעת הש"ך עכ"פ יכול האחד ליטול ב' אמות ולהניח המותר בשותפות ועתה כשמשתמש בכולה האחד נהנה משל חבירו ולמה יהי' מותר באין בו דין חלוקה ודוחק לומר דמיירי דליכא רק ד' אמות מצומצמות בכל החצר וע"ש ברא"ש דמפרש אין בו דין חלוקה שאין לכ"א ד' אמות ואולי יש לומר דכיון דאין דרך לחלוק שתי אמות דלמה יפסיד לעצמו לא חיישינן לזה ומ"מ צ"ע ומלבד זה הנתיבות דחה דברי הש"ך בדברים צודקים. היוצא לנו מזה דאם נדון הפארהויז כאין בו דין חלוקה גם לדעת הטו"ז אין כופין לחלוק:
ומה שכתב כ"ת דלכאורה יש לדון מחמת חזקה שכבר השתמשי בו בהפארהויז כמה שנים שניהם יחד וקיימ"ל דטוענין ללוקח כמו שמבואר בש"ס ופוסקים א"כ יש לטעון דראובן המוכר התנה עם שמעון בפירוש שישתמשו בהפארהויז כאחד בלי חלוקה ושוב דחה מעלתו דתנאי אינו מועיל לבאי כחו דיש לומר לי ולא ליורשי יסלח לי מעלתו אשר דחי' זו לא ידעתי מה טובה אטו זה מקרי תנאי אם מכר לו אדעתא דהכי שלא יחלקו ושישתמשו תמיד שניהם כך יש להם קנין בגוף הנחלה ואין זה תנאי כלל:
ובדבר אם יש להפארהויז שרחב ד' אמות ועשר צאלל דין חלוקה והביא כ"ת מ"ש הרשב"א בתשובה תתקי"א דכגון זה חשוב אין בו דין חלוקה משום דאין ראוי לתשמישו להכניס משאו בריוח וע"כ רצה כ"ת לומר דבשתי אמות וחמשה צאלל יש די להכניס משאו בריוח ע"כ חשוב יש בו דין חלוקה אמנם אנכי עינתי בתשובת הרשב"א שם וז"ל מסתברא שאין בו דין חלוקה כל שיחלק ואינו ראוי לתשמיש אין בו דין חלוקה ק"ו ממה ששנינו כל שיחלק ושמו עליו חולקין ואם לאו אין חולקין כו' כ"ש לתשמיש עכ"ל א"כ תרווייהו בעינן שיהי' ראוי לתשמיש ושיהי' שמו עליו ובפארהויז של ד"א נקרא טויער אשר שם מכניסין גם עגלה עם הסוסים ובשני אמות נקרא הויז א"כ כשיחלק לאו שמו עליו וכלל זה מבואר בהדיא בש"ס ובפוסקים דבעינן שיהי' שמו עליו אחר חלוקה וגם אינו ראוי לתשמיש ליסע אל תוכו עם עגלה וסוסים בשעה שבאים ויוצאים לדרך ע"כ פשוט לדעתי דזה חשוב אין בו דין חלוקה: