אור ברסלב
מצפה אריה תנינא חלק ב חו"מ › סימן יג

מצפה אריה תנינא חלק ב· רבי אריה ליב ברודא

חו"מ · סימן יג

סימן יב

עוד להרב המאה"ג הנ"ל:

בדבר המשפט שבאו לפניו ראובן ישמעון שהיו שותפים שלקחו בית בשותפות שאין בו דין חלוקה ומת ראובן ונשאר בע"ח ללוי ויהודה ונשאר חלקו להם בעד חובם ועתה רוצה לוי להביא כל הבית לליציטאציאן ושמעון טוען שרוצה שיחזיקו בשותפות וכ"ת יצא לדון עפ"י שיטת הר"י הלוי והראב"ד ז"ל מובא בטור חו"מ סי' קע"א דדינא דגוד או אגוד לא אמרינן אלא בירושה ומתנה אבל בשנים שלקחו בשותפות לית דינא דגוד או אגוד ועוד הביא כ"ת מה שמצא בספר פרח מטה אהרן שמביא בשם הראנ"ח שאם אחד מהלוקחים מת ונפל חלקו לפני בני היורש אין ביד היורש לטעון גוד או אגוד להלוקח השני שהיה עם אביו בשותפות דלא עדיף מגברא דאת' מיניה ובעל פמ"א השיב עליו מסוגיא דב"ב דף י"ג מהא דפריך הש"ס ממתניתין מי שהי' חצי' עבד וחצי' בן חורין ומאי פריך דלמא מיירי בעבד של לוקחים ומשו"ה לא מצי למיטען אגוד משום שרבו שיחררו והחצי ג"כ לא הי' יכול למיטען לשותפו גוד או אגוד הנה הספר פמ"א אין באוצרותי ות"ל אנכי מעצמי הערותי בזה:

אמנם יש לבור דעבד עצמו דינו לפעמים כלוקח ולפעמים כמקבל מתנה שהרי יוצא בכסף ובשטר כדתנן בקדושין דף כ"ב ואם יוצא בשטר שחרור דינו כמקבל מתנה אבל אם יוצא בכסף שנותן לרבו לכאורה צריך להיות דינו כלוקח וכמו דאיתא בגיטין דף ל"ח ע"ב רבי אומר אומר אני אף הוא נותן דמי עצמו ויצא מפני שהוא כמוכרו לו ועיין רש"י שם ונראה לי דתליא בפלוגתא דר' מאיר ורבנן דר"מ ס"ל התם בקידושין בכסף ע"י אחרים ולא ע"י עצמו ואפילו שלא מדעתו ולפ"ז לא שייך לומר דעל זה נשתתף להיות תמיד בשותפות אבל לרבנן דסבירא להו בכסף ע"י עצמו בזה יש לדון דתליא נמי בפלוגתא דרב ששת ור' אלעזר דהתם בקידושין דף כ"ג פריך הש"ס עבד מה שקנה עבד קנה רבו ואמר רבה אמר ר"ש בנתן לו ע"מ שאין לרבו רשות בו ור"א אמר דכל כה"ג קנה רבו אלא באומר לו ע"מ שתצא בו לחירות מעתה לרבה יש לומר דחשיב כלוקח שהי' הברירה אצלו להשאר בעבד ולא לצאת לחירות אבל לר"א כיון שהמעות ניתן לו במתנה ע"מ לצאת לחירות מאי הו"ל למיעבד דכיון דירושה ומתנה שג"כ היה הברירה בידו שלא המתנה או הירושה מ"מ אמרינן כיון דממילא אתי לידיה מצי למימר גוד או אגוד ה"ה בשנתן לו הכסף ע"מ לצאת לחירות ולפי"ז י"ל דסוגיא דכ"ב פריך אליבא דר' אלעזר דלדידיה חשוב כיורש או כמקבל מתנה אבל בלא"ה לפענ"ד לא מסתברא למימר דדעת העבד להיות נשאר בשותפות עם רבו ולהיות אסור בשפחה ובבת חורין. ובזה יש לשון רש"י ז"ל שכתב ח"ל דטעמא מפני תיקון העולם הא לאו משום פריה ורביה לא כייפינן ליה ולכאורה מ"ש דטעמא משום תיקון העולם הוא מיותר שהיה סגי ליה לכתוב דטעמא משום פו"ר הא לאו הכי לא כייפינן ליה אבל לפי הנ"ל מדוקדק שפיר דבאמת הטעם של פו"ר אנו צריכין ג"כ אפילו אי נימא דמצי למיטען לרבו או גוד או אגוד דאי לאו טעמא דפו"ר הוה מצינן למימר דיש להעבד דין כלוקח דגם בעלמא כה"ג לא מצי למיטען גוד או אגוד משום דאמדינן לדעתיה דנחית אדעתא דשותפות ורק בעבד דלישא שפחה אינו יכול וגם לישא ב"ח אינו יכול אמדינן לדעתיה דלא נחית אדעתא דשותפות ומצי למימר אגוד ולכן כתב רש"י דעכ"פ לא היה בעינן לומר מפני תיקון העולם ודו"ק: והנה מ"ש כ"ת דגם לר"י הלוי היכא שמכר אחד חלק לשני אנשים יוכל השותף הראשון לטעון להלוקחים גוד או אגוד משום דמצי לטעון אנכי לא נתרציתי להיות שותף רק עם אחד אבל עם שנים ויהיה ג' דיעות בשותפות לא ומדמה להא דמבואר בחו"מ סי' שט"ז סעיף א' באחד שנתן ביתו לאחר ושייר לעצמו זכות דירה יכול למכור ובלבד שלא ירבה בדיורין הנה משם ראיה להיפך דהתם לא מצינו אלא שלא ירבה בדיורין אבל לא מצינו שלא יוכל למכור לשני בני אדם שלא ירבה בדיעות דפשיטא דיכול למכור לשני בני אדם אך לפענ"ד יש לדמות להא דאיתא בב"מ דף ק"ט ע"א רב יוסף הו"ל ההוא שתלא שכיב ושביק חמשה חתנוותא אמר עד האידנא חד השתא חמשה עד האידנא לא הוה סמכי אהדדי ולא מפסדי ליה השתא חמשה סמכי אהדדי ומפסדי ליה ומסיק הש"ס ולאו מלתא היא ועיין ברא"ש ובתוס' ובשטמ"ק ונראה דלדינא אין חילוק בין יורש אחד להרבה יורשים דלא כמו שסבר רב יוסף לחלק בזה הרי בהדיא דזה אינו טענה:

מ"ש כ"ת לדחות ראיית בעל פמ"א דגבי עבד דאזיל שותף אחד ושחרר חלקו ליכא למימר דע"ד כן נשתתפו משום שלא עלה על דעתם בשעה שעשו שותפות שישחרר האחד חלקו דהמשחרר עבדו עובר בעשה הנה אנכי בעת לימודי אמרתי דיש לומר דהא דהמשחרר עבדו עובר בעשה היינו דוקא כשמשחרר בשטר שיחרור אבל כשיוצא העבד בכסף שנותן לרבו ליכא עשה דלעולם בהם תעבודו דהוה כמוכרו לו וכלישנא דהש"ס שהבאתי למעלה ואמרתי להביא ראיה לזה ממ"ש רש"י ז"ל בגיטין דף מ"ג ע"ב במתניתין דהמוכר עבדו לנכרים וז"ל וקנס חכמים הוא הואיל:

והפקיעו מן המצות יצא לחירות משמע דליכא בזה איסור אחר ואמאי תיפוק ליה שעבר על עשה דלעולם בהם תעבודו ובודאי הוי פירושו שישראל יעבוד בו וכשמוכרו לנכרי הלא ביטל עשה זו אלא מוכח דבמכירה ל"ש לומר שעובר על עשה משום שעושה לטובת עצמו וזוזי אנסוהו א"כ ה"ה כשיוצא העבד בכסף אך יש לומר דרש"י כתב הכי אליבא דר' ישמעאל דסבר לעיל דף ל"ח ע"ב דלעולם בהם תעבודו רשות אבל מ"מ מצד הסברא זהו נכון ויותר מזה כתב היראים דר' אליעזר ששיחרר עבדו בשביל מצוה דרבים ליכא עשה כלל עיין בדבריו. ועפ"י זה מיושב דברי הרשב"א ז"ל בחידושיו לשבת דף ד' שכתב דבחציו עבד וחציו בן חורין ליכא עשה ותמהו עליו מגיטין דף ל"ח דפריך הש"ס אדאביי דאמר אי לאו דאמר רב יהודה כל המשחרר עבדו עובר בעשה הוה כייפינן לרבו לשחררו וכתב לו גיטא דחירותא והא ההיא אמתא וכו' ולפי הנ"ל ניחא שפיר דהרשב"א כתב אמתניתין דמי שחציו עבד וחציו בן חורין שיוצא בכסף כמו דקאמר הש"ס בהדיא בגיטין דף מ"א ע"ב אלא לרב יוסף לימא רבי הוא ולא רבנן ע"ש ובאופן זה ליכא עשה אבל ההיא אמתא יצאה בגיטא דחירותא ובזה הוא עובר בעשה ודו"ק:

הביא כ"ת מ"ש הפמ"ג או"ח סי' קמ"ג דהמשחרר חצי עבדו אינו עובר בעשה וכאשר נתתי עיני בדברי הפמ"ג ראיתי שכתב להביא ראיה נגד בעל ספר א"ר דרשאי לצרף חציו עבד וחציו בן חורין מהך דברכות דף מ"ז ששיחרר ר"א את העבד ולדבריו למה לא שיחרר רק חצי עבדו ובמחכ"ת אשתמיטתיה ליה סוגיא שלימה בגיטין דף מ"א ע"ב דרבי ורבנן פליגי במשחרר חצי עבדו דרבי אומר קנה וחכמים אומרים לא קנה ופליגי התם רבה ורב יוסף דרבה אומר מחלוקת בשטר ורב יוסף סבר דמחלוקת בכסף אבל בשטר לכו"ע לא קנה וקצת יש ליישב כוונתו עפ"י מה דאיתא התם אמר רבה מחלוקת ששיחרר חציו והניח חציו אבל שיחרר חציו ומכר חציו לכו"ע קנה א"כ הו"ל לר"א לשחרר חציו ולמכור חציו אבל עכ"פ תמוה מה שלא הוזכר כלל מסוגיא הלזו וגם בלא זה ליכא הוכחה כלל דמאי נ"מ אם שיחרר כולו או חציו כיון דקי"ל כמשנה אחרונה דחצי' עבד וחצי' בן חורין כופין את רבו לשחררו כולו אולם י"ל דבימי ר' אליעזר בן הורקנוס שהי' מהתנאים הראשונים עדיין הי' פוסקים כב"ה דסברי בגיטין דף מ"א ע"ב דמי שחציו עבד וחציו בן חורין עובד את רבו יום אחד ואת עצמו יום אחד וכן מוכח מפסחים פ"ח ע"א דמוקי למתניתין שם קודם שחזרו ב"ה להורות כב"ש והנה כ"ז כתבתי למלאות רצון כ"ת דחזינן לדעתיה שרוצה לפלפל לשיטת הר"י הלוי וסייעתו לדינא כבר איפסיק ההלכה דאין חילוק בין לוקחין ליורשין ומקבלי מתנה ובחו"מ סי' קע"א לא הובא כלל זכר לשיטה זו:

אח"כ כתב לי הרב הנ"ל שנית שיוצא בספר שער משפט סי' קע"ה ס"ק ה' שכ' אמנם אם רוצה אחד מהשותפים למכור חצי חלקו לאחר באופן שגם האחר יתעסק בהשותפות בזה נראה ברור שהאחרים יכולין למחות ומביא ראיה מפסחים דף פ"ט ע"ב ממתניתין הממנה עמו אחר בחלקו וקאמר בגמרא דיעות שאני ולפענ"ד מהתוס' והקדמונים בש"ס דב"מ הנ"ל משמע דאין לחלק בין אחד להרבה דיעות ובש"ס דפסחים י"ל דסעודה שאני דהרבה בני אדם מקפידין שלא לאכול עם הרבה בני אדם וכמו דמצינו ביקירי ירושלים לא היו מסובין אלא א"כ היו יודעין מי מיסב עמהם ואין לדמות סעודה למסחר וקנין:

והנה עמדתי בהבנת דברי התוס' בב"מ שם ד"ה מסלקינן וכו' ולאו מילתא היא שכתבו וז"ל פי' ריב"ן שלא אמר דבר זה מעולם אלא להפחידם אמר כן ותימא דאם לא אמר מעולם למה הזכיר כל כך אמוראים רב הונא ואיתימא רב יהודא כו' וי"ל דרב יוסף לא הזכיר אלא אחד מהם ובני ביהמ"ד נסתפקו בין אלו איזה מהן הזכיר עכ"ל והנה הענין תמוה וכי בשביל להפחידם אמר רב יוסף הלכה בשם ר"ה או ר"י מה שלא אמרו מעולם וחלילה לומר דרב יוסף הוציא מפיו דבר שאינו אמת ועיין בשטמ"ק שיש שאינן גורסין כ"ז כלל בגמרא:

ואת אשר האיר ד' את עיני בזה לפרש עפ"י מה דאיתא שם בגמרא בסמוך ההוא שתלא דאמר להו אי מפסדינא מסלקנא אפסיד אמר רב יהודה מסתלק בלא שבחא ור"כ אמר מסתלק ושקיל שבחא ומבואר דהמה פליגי בלשון מסתלק אי פירושו בלא שבתא או בשבחא ולפ"ז יש לומר דהמימרא היתה האי שתלא דשכיב יורשין דילי' מסתלקין להו ולא יותר והני שני תיבות בלא שבחא הוסיף ר' יוסף מדעתי' משום דסבר דלישנא מסתלק הכונה בלא שבחא כמו שסבר רב יהודה וע"ז קאמר הש"ס ולאו מילתא הוא ופי' ריב"ן שלא אמר דבר זה מעולם אלא מסתלקין היינו דשקיל שבחא וכן פסק הרמב"ם ז"ל והטור חו"מ סי' של"ט ע"ש ולפ"ז יותר נראה דרב יוסף בעצמו אמר משמיה דרב יהודה דהוא מרא דשמעתתא שם. עוד נ"ל עפ"י מה דאיתא בחולין דף י"ח ע"ב מאן אמרה יוסף בר חייא יוסף בר חייא מכו"ע גמיר וכתב רש"י ז"ל שמא שמע דבר מפי אחר שלא דקדק בדברים כמו שנאמרו שמע רב יוסף איקפד אנא מכו"ע גמירנא אנא מרב יהודה גמירנא דאפילו ספיקא דגברי גמיר ע"ש ועיין בתוס' סוכה ל"ד ד"ה ולידרוש דאין להפחיד במידי דלא סבירא ליה ע"ש והנלענ"ד כתבתי:

תוכן העניינים

מצפה אריה תנינא חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה