אור ברסלב

מצפה אריה תנינא חלק ב· רבי אריה ליב ברודא

חו"מ · סימן ח

סימן ז

כבוד הרב החריף מופלג בתורה מו"ה חיים לאנדא נ"י:

בדבר השאלה בדברי ריבות שבין שני שותפים שקנו יער אצל יהודי לחטוב עצים ולהמוכר היה עוד חלק יער למכור והתנו הקונים עם המוכר שאינו רשאי למכור החלק השני בתוך משך זמן איזה שנים אשר הגבילו לחטיבת עצים שלהם וכך נכתב בקאנטוראקט אשר נעשה בערכאות ועתה הלך אחד מהשותפים וקנה מהמוכר החלק השני לעצמו והשותף השני צעק ע"ז שאינו רשאי לחטוב בזה החלק השני בתוך משך הזמן שנגבל וכ"ת רוצה לומר שאין להשותף האחד טענה על השני רק על המוכר שעשה שלא כהוגן אבל לא על הקונה וביקש להגיד לו חוו"ד העניה:

הנה ראשית כל דבר ראיתי כי יש לעיין בגוף הדבר אם יועיל דבר כזה עפ"י ד"ת וכאשר בינותי בספרים מצאתי לבעל דברי חיים שעמד על מדוכא כעין זו והוא בחלק א' חו"מ סי' ל"א בעסק ד"ת שהתנה המוכר את הבית עם הקונה שאינו רשאי לעשות שענק בבית זה שהוא מוכר וע"ז הראה הגאון ז"ל פנים להלכה דלא מהני כלל וזה התחלתו תשובה הנה באמת לא מצינו שיוכל לשייר איזה כח במקח אשר מכרו המוכר זולת איזה דבר שיש בו ממש ובא לעולם ובעל מנת שהמעשר שלי אמרינן דשייר קרקע אבל בגוונא דנ"ד שפסק המוכר עם הלוקח שלא יהא לו שענק בביתו לא ידעתי במה יחול דבר זה הלא לא שייר המוכר שום דבר לעצמו ואם נימא שיהא מטעם חיוב שחייב עצמו הקונה שלא יהא לו שענק בביתו לא מצינו חיוב על דבר שלא לעשות ואחר שהאריך בביאור הש"ס דב"ב דף ס"ג ע"א גבי ע"מ שהמעשר שלי הביא שלכאורה מצינו במגילה דף כ"ז ע"ב במשנה אין מוכרין בהכ"נ אלא על תנאי שאם ירצו יחזירוהו דברי ר"מ וחכמים אומרים מוכרין ממכר עולם חוץ מד' דברים וכו' אלמא דמהני מה שמוכר חוץ מד' דברים אמנם רש"י ז"ל כתב דזה רק משום כבוד מכירת בהכ"נ וכ"כ הרשב"א ורז"ה ור"מ שמפרשים שהתנאי דוקא י"ל דבאמת צריך להתנות בתורת תנאי שאם יעשה אחד מד' דברים שיהא המקח בטל למפרע זהו ת"ד וסיים שנ"ל שאין בתנאי זה ממש אך מצד המנהג שנהגו כל אנשי מדינתינו כן הוי כמו יכולים החמרין להתנות נגד הדין ע"ש:

והנה לכאורה עלה על לבי לעורר סיוע לדבריו מב"ק דף ע"ח ע"ב בעי ר' ירמיה מכרה חוץ משלשים יום חוץ ממלאכתה חוץ מעוברה מהו וכ' רש"י חוץ משלשים יום אעשה בה מלאכתי. חוץ ממלאכתה אם תרצה לשוחטה שחוט מיד ואם תעשה בה מלאכה המלאכה שלי מי הוה שיור אי לא משמע דוקא בכה"ג ששייר לעצמו דבר שיש בו ממש אבל אם אמר חוץ משלשים יום או חוץ ממלאכתה שלא יעשה בה מלאכה כלל לא מהני דאל"כ מי דחקו לרש"י ז"ל להוסיף בה דברים מה שלא נאמר בהגמרא אך באמת יש לומר דסבר רש"י ז"ל דבכה"ג שלא שייר לעצמו שום זכות רק שמגרע זכות של הקונה שלא יעשה בה מלאכה אע"ג דמהני תנאי זה מ"מ לא חשיב שיור שיפטור מד' וה' אחרי דלהמוכר עכ"פ לא נשאר שום זכות בהבהמה וכן מסתברא משו"ה דקדק רש"י ז"ל שהשאיר זכות מלאכתה לעצמו:

עוד עלה על לבי לומר דאפילו אם מכר והתנה חוץ ממלאכתה באופן דנימא דלא מהני מצד הדין משום דאינו יכול להתנות תנאי כזה והתנאי בטל והמכיר' קיימת בכל הפרטים מ"מ יש לומר דבמכירה כזו לא מתחייב בתשלומי ד' וה' כיון דאיהו לא מכר על אופן שיתחייב לשלם אלא שעפ"י חק התורה איכא מכירה גמורה לא חשוב ומכרו כולה באיסורא ואמרתי דיש להביא ראי' דבכה"ג חייב מש"ס דב"ק דף ע"ו ע"א דפריך אמתניתין גנב והקדיש ואח"כ טבח ומכר וכו' בשלמא אטביחה לא מחייב דכי קא טובח דהקדש קא טבח לאו דמרי' קא טאב אלא אהקדש ליחייב מה לי מכרו להדיוט מה לי מכרו לשמים ע"ש ולכאורה הא משכחת לה שאמר רגלה של זו עולה דאיכא דס"ל פשטה קדושה בכולה ואפילו למ"ד אין כולה עולה מ"מ מודה באבר שהנשמה תלויה בו דפשטה קדושה בכולה כדאיתא בקידושין דף ז' ע"א ובמס' חולין דף ס"ט ומשו"ה לא מחייב אהקדש כיון דלא הקדיש את כולה ובעינן ומכרו כולה באיסורא וליכא אלא מוכח דמ"מ כיון דפשטה קדושה בכולה ונעשה כולה הקדש על ידו חייב בתשלומי ד' וה':

שוב התבוננתי דיש לחקור בגנב שהקדיש חלק מהבהמ' אם פשטה קדושה בכולה. דבקדושין שם איתא האומר לאשה חצייך מקודשת לי אינה מקודשת ופריך ונפשטה קדושה בכולה מי לא תניא רגלה של זו עולה תהא כולה עולה ודחי מי דמי התם בהמה הכא דעת אחרת וכו' והקש' הרשב"א בחידושיו דמאי איכפת לן שיש דעת אחרת הא האשה ג"כ נתרצית לקדושין ותירץ דאילו בעיא האשה לעכובי מעכבא אינה מקודשת. מכח דבריו בלבד השתא דבעיא דניפשוט בכולה הו"ל כמקחת את עצמה ע"ש. והנה הא דמהני הקדש של הגנב זהו דוקא אחר יאוש ואע"ג דיאוש לחודא לא קני ורק ההקדש חל מחמת שינוי השם מ"מ בלא יאוש לא חשוב שינוי השם כמו שכתבו התוס' ב"ק דף ס"ז ע"א ע"ש א"כ דבר זה שייך בהקדיש את כולה אבל אם אמר רגלה של זו עולה ולאידך מ"ד אבר שהנשמ' תלוי' בו יהי' עולה במה יפשוט קדושה בכולה הא ליכא מקדיש כלל כיון שהגנב לא הקדיש את כולה והוה כאילו הקדש קונה את עצמה בלי מקדיש דלא הוה הקדש כלל וכן מסתברא. אבל אני תמה אקרא על הגאון בעל דברי חיים ז"ל הלא דבר זה מבואר בחו"מ סי' רמ"א סעיף ה' בטור ובמחבר דאם נתנה לו על מנת שלא ליתנה לאחר או שלא למכרה או שלא להקדיש' או אפילו ע"מ שלא יעשה בה שום. דבר אלא דבר פלוני הוה מתנה לאותו דבר שפירש בלבד. וע"ז כתב הסמ"ע דלא גרע ממקנה לו בו חלק וא"ל אני ואתה נהיה בו שותפין דקנה ה"נ הוא של המקבל בדבר זה ושל הנותן בהמותר עכ"ל א"כ הכא נמי במתנ' שלא יהא שענק יכול המוכר לעכב עליו שזכות זה נשאר אצל המוכר:

הן אמת דקשה לי טובא. מש"ס דקידושין דף ע"ח ע"ב דפריך הש"ס אהא דנאמן אדם לומר זה בני בכור פשיטא אי בעי למיתב ליה במתנ' מי לא יהיב ליה ומאי:

פריך הא אפשר דיש לו נכסים שניתן לו במתנ' בפירוש ע"מ שלא ליתנה לאחר דלא מצי למיתב ליה במתנ' ובתורת בכור נוטל פי שנים. ויש לומר דבקידושין דף כ"ג פליגי בזה ר' מאיר ורבנן דמוקי לה הש"ס כגון דאקני ליה אחר מנה ואמר לו ע"מ שתצא בו לחירות ר"מ סבר כי אמר ליה קני עבד וקני רביה. וכי אמר ליה ע"מ לאו כלום קאמר ליה ורבנן סברי לדידי' נמי הא לא מקני ליה דהא לא אמר ליה אלא ע"מ שתצא בו לחירות ע"ש א"כ לר' מאיר באומר ליה על מנת שלא ליתנו לאחר ג"כ לא מהני. והש"ס שם פריך בהדיא לר' מאיר דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ומשני בנכסים שנפלו לו כשהי' גוסס ומה דפסקינן בשו"ע דמהני כשמתנ' שלא ליתן לאחר היינו כרבנן דמהני כשהמתנ' בפירוש לדבר אחר ואע"פ שבתוס' ד"ה ור' אלעזר כתבו דהלכ' כרב ששת דע"מ שתצא בו לחירות אפילו ר' מאיר מודה דמהני בו תנאה מ"מ י"ל דהש"ס לא רצה לשנויי הכי אחרי דאיכא פלוגתא בזה ועדיפא משני לי':

אמנם אין לדמות לכל זה עובדא שלפנינו דהתם השיור הוא בדבר הנמכר אבל הכא שהתנו עם המוכר שלא ימכור החלק השני מהיער בתוך משך הזמן הקצוב בהשט"מ לחטיבת עצים. יש לדון לכאור' מאיזה טעם יחול החיוב הלזו. אבל לפענ"ד גם זה מהני וכמו שמצינו בב"מ ס"ה ע"ב הלוהו על שדהו ואמר לו כשתרצ' למוכרו לא תמכור אלא לי בדמים הללו מוכח מזה דיכול אדם לשעבד א"ע ע"ז וכן מצינו כה"ג בפ' בתרא דע"ז דף ע"ב ההוא גברא דאמר ליה לחברי' אי מזבנינא לה לההיא ארעא לך מזבנינא אזל זבניה לאינש אחרינא אמר רב יוסף קני קמא ע"ש וע' בשטמ"ק ב"מ במשנ' דהלוהו על שדהו שהביא הש"ס דע"ז הנ"ל עיין שם היטב דמוכח מדבריו דבלא הטעם דזוזי אנסוהו יש בכח הבעלים לשעבד את נכסיו לאדם אחד שלא למכור לאחר זולת לזה:

שוב התבוננתי שיש להביא ראיה מפורשת דיכול אדם להתנות עם המוכר תנאים כאלה מהא דמבואר ביו"ד סי' ט"ז סעיף ו' שנים שלקחו אותו ואת בנו ביום אחד הלוקח תחילה ישחוט בד"א כשלוקחין שניהם מאדם אחד שמיד כשמכר לראשון לא הי' לשחוט את הנשאר בידו שהלוקח לקח ע"מ לשחטו מיד. וכתב בהגה"ה ולכן גם הלוקח ממנו אסור לשחוט שלא יכול למכור לו רק הזכות שבידו ע"ש וע' בט"ז שכתב דחוטא מקרי דגזל זכותו של לוקח ראשון. ומעתה דבר זה שיכול להתנות תנאים כאלה ואם עבר המוכר על התנאי ומכר יש לומר דהמכיר' השניה בטל' משום תנאו של זה והנה יש לכאור' להביא ראיה מריש פרק המגרש דאיתא בש"ס אברייתא דאמר ר' יוסי בר' יהודה דר"א ורבנן פליגי בע"מ אבל בחוץ מוד' ר"א וע"ז קאמר הש"ס מ"ט דר"א מידי דהוה אכל תנאי דעלמא ורבנן כל תנאי דעלמא לא שייר לה בגט הכא שייר לה בגט ומתניתין דאוקמינן בחוץ מאי טעמא דר"א אמר ר' ינאי משום זקן א' אמר קרא ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר אפילו לא התירה אלא לאיש אחר הרי זו מגורשת ע"ש ואם נימא דיכול אדם למכור חוץ מאיזה דבר אמאי לא אמרינן גם למתניתין דפליגי בחוץ דהיינו טעמא דר' אליעזר מידי דהוה אכל תנאי דעלמא דמהני גם בחוץ אלא מוכח דבחוץ גם בעלמא לא מהני. אלא שיש לעיין דאי נימא דאין חילוק בין גט לשאר ענינים צריך להיות דכשמתנ' בעלמא בחוץ לא מהני כלל המכיר' או המתנה דומיא דגט דאמרינן דלא הוה גיטא כלל ולא כנרא' מדברי הגאון בעל דברי חיים דאי חוץ לא מהני המכיר' קיימת לכל הדברים משום דאי אפשר לשייר בתורת חוץ דאדרבה צריך להיות דהמכיר' בטילה לגמרי:

עוד יש לעורר על מה דמשמע מרא"ש בב"ב שהובא בספר דברי חיים דאם שייר אדם דבר שלב"ל לא מהני ויש לעורר הא גבי גט הוי איבעיא דהש"ס בגיטין דף פ"ח חוץ מנולדים מאי אבל אי נימא לחלק דבגט אי הוה שיור בטל הגט לגמרי לרבנן. ובממון המכיר' קיימת ומה שאמר חוץ בטל שפיר יש לחלק דבגט אפשר דגם בדבר שלא בא לעולם יש חילוק בין גט לדבר שבממון דבדבר שבממון לא מהני בדבר שלא בא לעולם ובגט בעי הש"ס אי הגט בטל מטעם זה. וע' בספרי מצפה אריה סימן ג'. עוד יש לעורר על מ"ש הסמ"ע בסי' רמ"א דמשו"ה מהני תנאי דלא ברע מאלו מתנה שיהי' לו חלק א"כ איך מדמה ר"א לכל תנאי דעלמא הא בגט לא מצי לשייר חלק אלא ע"כ סבר ר"א דמצי לשייר חלק א"כ בחוץ נמי מהני ומאי פריך הש"ס מ"ט דר"א בחוץ שוב ראיתי להט"ז או"ח הלכות פסח סימן תמ"ח ס"ק ו' שכתב בהדיא דאם אמר לו על תנאי שתחזיקהו לעצמך ותעשה בו כרצונך רק שלא תמכרם לשום אדם אחר דזה הוה מכירה גמורה כ' ונרא' שכל אדם יאמר כן להנכרי ויועיל בזה ששום אדם לא יכול לקנות מהנכרי אותו חמץ כי ע"מ כן לא מכר לו כו' ע"ש. סיומא דמילתא דנרא' לפענ"ד שהשותף השני יכול לעכב על חבירו שלא יחטוב מחלק השני שקנה לבדו כל זמן הקצוב לחטיבת עצים בחלק שיש להם בשותפות ידידו הדו"ש:

תוכן העניינים

מצפה אריה תנינא חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה