מצפה אריה תנינא חלק ב· רבי אריה ליב ברודא
חו"מ · סימן ז
עוד להנ"ל:
ע"ד שאלתו בא' שכ"מ שצוה למכור הבית דירה ומקצת מעות יהי' כותבין ס"ת לטובת נשמתו והמותר מעות ינתן לחתנו העני כי הבנים אינם צריכים להירושה ועתה מקצת בניו רוצים לקיים צוואת אביהם ומקצת מבניו רוצים לתת הבית דירה לחתנו הדל מחמת שיש להם עליו רחמנות שהוא עני והרבה טרח אצל אביהם בעת חוליו גם הבית דירה נכתב בהטאבעלאציע על שם א' מבניו המחזיק עם חתנו הנ"ל ואביו נתן לו הדירה בתורת משכון עבור שמגיע לו מעות ממנו ומשו"ה יצא כ"ת לדון אם מהני הצוואה במה שהקדיש הבית דירה על ס"ת כיון שהבית הוא ממושכן ביד בנו הנ"ל דאיכא בזה מחלוקת הפוסקים אם ביד הבעלים להקדיש מה ששוה יתר על החוב כמו שמבואר ביו"ד סי' רנ"ח ע"ש גם דן כ"ת אי אמרינן בכה"ג מצוה לקיים דברי המת אעפ"י שהצוואה הי' לבניו כיון דלא הושלש מתחלה לשם כך והביא מ"ש בחו"מ סי' רנ"ב סעיף ב' בהגהת הרמ"א ז"ל דמשמע דבנ"ד מהני אף אם לא הושלש לשם כך יעו"ש אך כ"ת צידד קצת כיון דקצת מבניו מוחים ואינם רוצים לקיים הצוואה והבן הנ"ל מיחה בפירוש בפני אביו בחיים חיותו יש לומר דלא מהני הצוואה:
הנה לפענ"ד בלא"ה אין בהצוואה כלום עפ"י ד"ת כיון שצוה על דבר שלא בא לעולם ומבואר בשו"ע חו"מ סי' ר"ט בהמחבר דצוואת שכ"מ לא מהני בדבר שלא בא לעולם וגם מבואר שם בהגה"ה דדמי היין מקרי דבר שלא בא לעולם אע"פ שהיין היא בעין כיון שהדמים אינן בעין חשוב דבר שלב"ל וה"ה בנ"ד שדמי הבית הוא דבר שלא בא לעולם לא מהני הצוואה ולא כלום היא ואם נימא הטעם כיון דאמרינן דברי שכ"מ ככתובין וכמסורין דמי ובדבר שלא ב"ל דכתיבה ומסירה לא משכחת לה כלל ה"ה דלא מהני אמירתו של השכ"מ לפענ"ד אי מהא לא איריא דכמו כן מצינו לשון זה דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט ומ"מ אין הדבר בהחלט לומר דכל היכא דלא מהני מסירה להדיוט לא יהא מהני אמירה לגבוה דהא התוס' בקידושין דף ע"ח ע"ב ד"ה לא צריכא רצו לומר דכשיהי' גוסס לא מהני נתינתו בשום קנין והקשו ע"ז מהא דאמרינן הגוסס הרי הוא כחי לכל דבריו נדרו נדר והקדישו הקדש וכתבו ומיהו יש לדחות דהיינו דוקא בנדר והקדש משום דאמירה לגבוה כמסירה להקדש אבל בעלמא לא ע"ש חזינן דאמירה דהקדש מהני אף במקום דלא מהני מסירה להדיוט ואולי י"ל דכל עיקר דתקינו חז"ל בשכ"מ דיהא מהני אמירתו בלבד היא משום כדי שלא תטרוף דעתו עליו עכ"פ משו"ה לא מסתברא שיהא עדיף מקנין. ולכאורה עלה על לבי לחקור אי שייך לומר מלקדה"מ בדבר שלב"ל לדעת הסוברין דגם אי לא הושלש מתחילה לכך אמרינן מלקדה"מ ויש מקום לחלק בין הטעם דדברי שכ"מ ככתובין וכמסורין:
דמי להטעם דמצוה לקדה"מ דמצד דברי שכ"מ ככתובין וכמסורין נעשה קנין זה לא שייך בדבר שלב"ל אבל מצד מצוה לקדה"מ דלא חשוב כמו קנין כמו שמבואר בחו"מ סי' רכ"ב אלא שמצוה לקיים דבריו אפשר לומר דזה מהני גם בדבר שלב"ל אך מסתימת דברי הפוסקים לא משמע כן אלא דדבר שלב"ל חשוב כמו שמצוה על דבר שאינו שלו כלל דלא שייך בזה מצוה כלל וקצת ראיה יש לומר מסוגיא דקידושין הנ"ל דמשני הש"ס בנכסים שנפלו לאחר מכאן ואם נימא דמלקדה"מ שייך גם בדבר שלב"ל אכתי קשה יצוה לבניו שיתנו לזה פי שנים ודוחק לומר דמיירי שאין הבנים לפניו שיצוה אותם אך מ"מ מהנכון שיעשו היורשין דבר טיב בעד נשמת המת וכאשר יזדמן כתיבת ס"ת יתנו עכ"פ איזה סך על מקצת ס"ת וכדאמרינן בעלמא שה אפילו מקצת שה למען יהיה עבור נשמת אביהם וזה נכון כ"ז נראה לפענ"ד: