מצפה אריה תנינא חלק ב· רבי אריה ליב ברודא
חו"מ · סימן ד
עוד בענין הנ"ל:
התוס' בב"ק דף ע"ו ע"ב ד"ה והשתא כתבו וז"ל וקדשי מזבח אומר ר"י אע"ג דמקרי על שם בעלים ולא הוי הקרש כמכירה מ"מ למ"ד יאוש לא קני חשיב כיאוש ושינוי רשות לענין דחל הקרש אחר יאוש כדמשמע לעיל דף ס"ו ע"ב דבעי לאוכוחי אביי לרבה דיאוש לא קני מקרבנו ולא הגזול אפ"ה אמר שם דחל הקדש אע"ג דאכתי לא אסיק אדעתי' דהוי יאוש ושינוי השם אלא משום דהוי יאוש ושינוי רשות עד כאן דבריהם ע"ש והקשה הפ"י דלמה צריכים לומר מטעם יאוש וש"ר תיפוק לי' דלפי המסקנא י"ל מטעם שינוי השם דמעיקרא חולין והשתא הקדש כמו דאמרינן לעיל דף ס"ז שהבאתי בסי' הקודם וע"ש בפ"י שלא העלה ארוכה לזה:
והנה לכאורה י"ל עפ"י מה שכתבו התוס' לעיל שם ד"ה מעיקרא טבלא ואע"ג דשינוי החוזר לברייתו ע"י שאלה מ"מ לא חשיב שינוי החוזר לברייתו כיון דלא שכיח ע"ש ובעת למודי עמדתי על דברי התוס' דתינח תרומה ומעשר אבל אכתי קשה אמאי הקדשן הקדש הא הוי שינוי השם החוזר לברייתו ואפילו אי נימא דגם בהקדש נמי שאלה ל"ש מ"מ הא אפשר שחוזר לברייתו ע"י פדיון ושם בסוף פרק הנודר מן הירק נ"ט ע"א קאמר הש"ס בהדי' דהקדש חשיב דבר שיל"מ ומפרש הר"נ ז"ל משום דהקדש בדק הבית לפד' קאי והכא בודאי קאי לפדיה כיון דלהקרבה פסול דהא ממעטינן מקרבנו ולא הגזול וע"כ אינו קדוש רק לדמיו היינו שתמכר ולהביא בדמיו קרבן אחר כמו מקדיש פסולים למזבח דס"ל לר"ש בתמורה דף י"ט דתמכור שלא במום ואם באנו לומר דאתיא כרבנן דפליגי התם בתמורה וס"ל דתרעה עד שתסתאב ולדידהו י"ל דלא חשיב שינוי החוזר כיון דאין למכור בלא מום ושמא לא יפול בו מום דאכתי יש להקשות הא התם בתמורה פרכינן לרבנן למה לן תסתאב ומשני ר"י אמר רב היינו טעמא דאמרינן מיגו דנחתא לי' קדושת דמים נחתא נמי קדושת הגוף מבואר דכל עיקר טעמא דרבנן תליא דקדושת דמים דודאי חיילא א"כ הכא דזה בזה תליא דאי לא חיילא קדושת הגוף גם קדושת דמים בודאי לא חיילא דקדושת דמים לא חשיב שינוי השם דחוזר לברייתו ע"י פדיון ולא חל הקדש כלל א"כ קדושת הגוף נמי אי אפשר לחול כיון דליכא טעמא דמיגו דחל קדושת דמים א"כ אמאי הקדשן הקדש ומצינו דמיון לסברא זו מ"ש הרמב"ם ז"ל בנקודה הנפלאה בפי' המשניות בכריתות ולפי מה שבארו גדולי האחרונים דבריו דלא אמרינן כולל באיסור חל על איסור מיגו דחל על זה חל נמי על זה אלא שהראשון חל בהחלט אבל היכא שתלוי גם בהשני לא אמרינן כולל עי' בתשו' רע"א סי' קס"ח ד"ה מה שתמה על הב"ח ועי' בספר ברוך טעם שער הכולל דין ג' ד"ה ולפע"ד שכל קושיא ע"ש וגם אנכי כתבתי סברא זו בכמה מקומות ונראה די"ל דמה שהקשו בתוס' דהוה שינוי החוזר ע"י שאלה כונתם רק על תרומה ומעשר אבל לא קאי כלל אהקדש וכן ראיתי שהרשב"א ז"ל הקשה ג"כ הא הוי שינוי החוזר ע"י שאלה והזכיר רק תרומה ומעשר ולא הזכיר הקדש כלל והלא דבר הוא אלא אפשר לומר דבהקדש שפיר ניחא עפ"י מה שכתבו בתוס' סוכה דף ל' ד"ה וליקנינהו דשינוי השם החוזר לברייתו מהני בצירוף שינוי מעשה החוזר לברייתו דאע"ג דכ"א בלחוד לא מהני מ"מ בהצטרפות שינוי מעשה עם שינוי השם מהני אפי' בחוזר לברייתו ע"ש כמו כן י"ל דכאן נמי בהקדש דאיכא שינוי רשות אף דשינוי רשות לחוד לא מהני משום כיון דחייב באחריות ל"ח שינוי רשות מעליא ורוצה לאוקמי' אפי' בחטאת ואשם כמו שכתבו בתוס' שם עכ"ז עכ"פ מהני בצירוף עם שינוי השם החוזר לברייתו דאע"ג דבכל אחד לחוד לא מהני מ"מ בהצטרפות יחד שפיר מהני וקושי' התוס' דהוי שינוי החוזר לא קאי רק אתרומה ומעשר ולא אהקדש:
ומעתה ניחא קו' הפ"י הנ"ל דע"כ הוצרכו התוס' להוכיח דשינוי רשות מהני עכ"פ היכי דהוי שינוי רשות גמור כגון בקדשים שאינו חייב באחריותן דאי שינוי רשות לא מהני כלל לא הי' מהני נמי טעמא דשינוי השם משום דבלא שינוי רשות הא הוי שינוי השם החוזר לברייתו אלא מוכח דשינוי רשות מהני להכי בקדשים שחייב באחריותן מצטרף בהדי שינוי השם החוזר לברייתו:
והנה ראיתי להתבונן על דברי התוס' דהא דכתבו דל"ח שינוי החוזר לברייתו משום דשאלה לא שכיח דע"כ כונתם קודם שהגיע תרומה ליד כהן דלאחר שהגיע ליד כהן תו אין בידו לשאול כמו דאיתא בפרק הנודר מן הירק דמשני הש"ס בתרומה ביד כהן עסקינן דלא מצי מתשיל עלה ולכאורה יש לומר דדעת התוס' כאן הוא כשיטת רבינו אליעזר ממיץ שהביא שם הרא"ש בפירושו דהא דאמרינן דלא מצי מתשיל היינו הכהן אבל הבעלים יכולין לישאל אך כיון שהגיע ליד כהן תו לא שכיח שישאלו הבעלים עלה ע"ש. ועי' בספרי מצפה אריה סי' כ' שכתבתי לדקדק בתוס' פסחים דף מ"ו ע"ב ד"ה הואיל שהקשו על הא דאמרינן דאתה רואה של אחרים ושל גבוה אמאי לא נימא הואיל אי בעי מתשיל עלה וכתבו בתירוץ הב' דמיירי דאתי הקדש ליד גזבר דתו לא אמרינן הואיל ולמה לא כתבו דביד גזבר לא מצי מתשיל אלא נראה מזה דס"ל דגם אחר שבא הקדש ליד גזבר שפיר מצי מתשיל ולא כדעת הרשב"א שהביא הש"ך בסי' רנ"ה אלא כיון שהגיע ליד גזבר לא שכיח שישאל עוד ומשו"ה לא אמרינן הואיל כיון דלא שכיח וכמ"ש התוס' שם לקמן בסוגיא דהואיל בד"ה רבה אמר דחולה שיש בו סכנה לא שכיח ומשו"ה לא אמרינן הואיל ע"ש. אולם לפ"ז יקשה דאמאי תרומתן תרומה הא בשעה שתרמו עדיין לא בא ליד כהן ואז שכיח שישאל דעל כרחך לשיטת הר"א ממיץ קודם שבא ליד כהן שאלה שכיח דאל"ה למה נחשב תרומה קודם שבא ליד כהן דבר שיל"מ ועכצ"ל דמה שכתבו התוס' דשאלה לא שכיח כונתם קודם שבא ליד כהן ומ"מ כתבו דשאלה לא שכיח ומוכח מזה דהתוס' שם לא סברי כשיטת הר"א ממיץ אלא לאחר שבא ליד כהן לא מהני שאלה ומשו"ה חשיב דבר שאין לו מתירין וקודם שבא ליד כהן אע"ג דל"ש שאלה מ"מ חשיב דבר שיל"מ והנה הרשב"א ז"ל והשטמ"ק הקשו על התוס' דעל כרחך אפילו אי ל"ש חשיב שינוי החוזר כו' שהרי בפרק הגוזל חשיב צמר וצבעו לשינוי החוזר לברייתו וזה נמי לא שכיח ולפי האמור יש ליישב דשאני הכא כיון שקודם שבא ליד כהן לא שכיח שישאל ועל כרחך תבוא התרומה ליד כהן ואחר שיבוא ליד כהן שוב לא מהני שאלה כלל משו"ה לא חשיב שינוי החוזר לברייתו משא"כ גבי צמר וצבעו שלעולם יהי' שינוי החוזר לברייתו ולא יבוא לעולם להיות שינוי שאינו חוזר לברייתו לא סגי בהך סברא דלא שכיח לחודא:
ולהצדיק קושי' הרשב"א ז"ל י"ל דאיהו לשיטתי' שפיר הקשה דהנה בנדרים דף פ"ה ע"א גבי קונם כהנים ולוים נהנין לי יטלו על כרחו כתב הר"נ ז"ל בשם הרשב"א דמההיא שמעינן דהאוסר הנאת פירותיו על עצמו נעשו הפקר ויכולים אחרים ליטלן בעל כרחו ומיהו אי איתשיל על נדרו חייבים לשלם לו והר"נ ז"ל חולק עליו דאם אוסר פירותיו על עצמו וזכו בהם כבר אחרים שוב לא מהני לי' שאלה שיצטרכו לשלם לו וראיתי בספר בית הלוי חלק א' סי' כ"ו שתמה על הרשב"א מהא דק"ל דתרומה לאחר שבא ליד כהן לא מהני שאלה ועל כרחך הטעם בזה כיון שאם ישאל יהי' הכהן מחויב להחזיר נמצא שע"י שאלה נפקע הזכות של הכהן לכן לא מהני וזהו ממש סברא של הר"נ דכיון שכבר זכו בהן אחרים שוב לא מהני שאלה להפקיע זכותן ותירץ דשאני גבי תרומה שנתנו הבעלים בעצמם ליד הכהן לכן אלים טפי זכיה של הכהן אבל באוסר פירותיו על עצמו שהבעלים לא נתנו להזוכים מדעתם אלא המה לקחו מדעת עצמם להכי יכולים הבעלים לישאל על נדרו ע"ש ודבריו דברי טעם הם ומעתה י"ל נמי הכא כיון דהכא לא תרמו הבעלים ולא נתנו ליד הכהן אלא הגנב או הגזלן תרמו ונתנו ליד הכהן להכי אע"פ שתרומתן תרומה מ"מ לא אלים נתינתן ליד הכהן שלא יהיו שוב בידם לישאל עלי' וביותר יש להסביר הדבר דאע"פ שתרומתן תרומה מ"מ הטו"ה שייך להבעלים דמסתברא דאינם יכולים להפקיע זכות הבעלים שיש להם בזה ליתן לכל כהן שירצו הבעלים וא"כ כשנטל הכהן שלא מדעת הבעלים לא אלים זכותו של הכהן והוה כאלו נטלו מעצמו:
דמהני שאלה ולפ"ז שפיר הקשה הרשב"א ז"ל על התוס' לשיטתי' כיון דהכא גם אחר שבא ליד כהן נמי יש שאלה א"כ לעולם מקרי שינוי החוזר לברייתו אע"פ דלא שכיח כמו גזל צמר וצבעו אבל התוס' י"ל דסביר' להו כדעת הר"נ דאחר שבא ליד כהן שזכה בו לא מהני שאלה אע"פ שנטלו שלא מדעת הבעלים להכי כתבו כיון דלא שכיח עכשיו לישאול עלי' וסוף שיבוא ליד כהן ל"ח שינוי החוזר לברייתו וכנ"ל ודו"ק:
והנה בב"ק דף ס"ו ע"ב דפריך אביי לרב יוסף דס"ל יאוש לא קנה מהך דעורות של בעה"ב מחשבה מטמאתן כו' של גנב מחשבה מטמאתן של גזלן אין מחשבה מטמאתן מפני שלא נתיאשו הבעלים וש"מ יאוש קני א"ל הכא במאי עסקינן כגון שקיצען מתקיף לה רבה בר רב יוחנן והלא עוצבא שנו כאן ועוצבא אינה צריכה קיצוע דתנן כל מקום שאין חסרון מלאכה מחשבה מטומאתו יש חסרון מלאכה אין מחשבה מטמאתו חוץ מן העוצבא וקשה לי הא בקדושין דף נ"ט ע"א איתא איתיביה ר"ל לר' יוחנן כל הכלים יורדין לידי טומאתן במחשבה ואין עולין מידי טומאתן אלא בשינוי מעשה כו' בשלמא מידי מעשה לא נפקא דלא אתי דיבור ומבטל מעשה אלא מידי מחשבה מיהא נפיק ומשני שאני מחשבה דטומא' דכי מעשה דמי דכתיב כי יתן וקרינן כי יותן ע"ש ולפ"ז יש להעיר בהך דעורות של גנב וגזלן אמאי לא נימא דקניא במחשבה עצמה דחשיב כשינוי מעשה דע"י מחשבתו נעשה כלי לקבל טומאה אך בזה לא קשיא כלל כיון דע"ז אנו דנין דכל זמן דלא קני לא חשיב מחשבתו שום מעשה דאין בידו לחשוב למהוי כלי דלאו בעלים הוא. אלא שיש להקשות לפמ"ש התוס' שם בב"ק להלן דף ס"ז ע"א ד"ה הא וז"ל דמה שצריך יאוש בעורות לאו משום קנין דקנין הוה משום שינוי השם לחודיה והיאוש לא צריך אלא כדי שיועיל מחשבתו לחודי' לשווי' אברזן דאי לאו היאוש אין כאן שינוי השם וכן בהקדש בעי נמי יאוש דבלא יאוש אין שם הקדש חל עליו ע"ש מעתה קשה לפ"ז מאי פריך הש"ס מהך דעורות דמוכח דיאוש קני דלמא יאוש לחודא לא קני רק מ"מ מהני היאוש לענין קבלת טומאה דכמו אלו הי' עביד בה הגנב או הגזלן מעשה למחשב כלי ודאי הי' מהני והי' מקבל טומאה דאפילו להס"ד דלא ידע דשינוי השם קונה מ"מ פשיטא דידע דשינוי מעשה קונה כמו שהביאו התוס' שם בד"ה שינוי השם מה דאיתא לקמן דף ס"ח שינוי מעשה מי איכא למ"ד דלא קני א"כ למה לא נימא דכיון דהתור' גזרה דגם מחשבה דטומא' כי מעשה דמי וע"י היאוש מהני מחשבתו כסברת התוס' דע"י היאוש מהני מחשבתו למיחשב שינוי השם באברזן וכן גבי הקדש וזהו דבר שראוי לעורר עליו:
והנה התו' ד"ה כל כתבו וז"ל וא"ת בלאו ההוא דעוצבא אמאי לא פריך לי' מהא דמחשבה מועלת אלמא יאוש קונה וי"ל דילמא הך דהכא איירי בבעה"ב ע"ש ולפעד"נ די"ל עפ"י עה שכתבו שם התוס' ד"ה ועוצבא ומיהו היכא דחשב עליה לקוצעה אמרינן בזבחים דף צ"ד ע"א דטהורה עד שיקציענה מ"מ דייק שפיר כו' והנה רש"י ז"ל בזבחים כתב וז"ל אבל היכא דחשב עליה לקוצעה אינה מקבלת טומאה עד שיקציענה כדאמרינן לקמן או יבטל מחשבתו כו' ע"ש מבואר דבעה"ב יכול לבטל מחשבתו שחישב לקוצעה ולפי האמור מיושב סוגית הש"ס ומקודם יש לישב קושי' התוס' דבלי הך דעוצבא שנו כאן לא הוה מוכח מדמהני מחשבה של גנב לת"ק או של גזלן לר"ש דיאוש קונה דהוה מצינן למימר דלעולם יאוש אינו קונה אלא דעכ"פ מסייע היאוש למחשבתו של גנב או של גזלן לגבי קבלת טומאה מטעם דמחשבת טומאה כמעשה דמי וכקושיתי הנ"ל אבל כיון דעוצבא שנו כאן ועוצבא אינה צריכה קיצוע ומהני מחשבת גנב או גזלן לקבל טומאה בלי קיצוע. וכיון דמתניתין סתמא קתני משמע דבכל גווני מהני המחשבה אפילו בגווני שהבעה"ב חישב עליה לקוצעה מהני מחשבת הגנב או הגזלן לבטל מחשבת הבעלים ומעתה בשלמא אי נימא דיאוש קונה שפיר ניחא מה דמהני מחשבת הגנב או הגזלן שיהי' עוצבא בלי קיצוע ולבטל מה שחישבו הבעלים לקוצעה דאחרי שנעשה שלהם נכנסו המה תחת הבעלים וכמו שאלו הי' ביד הבעלים יכולים המה לבטל מחשבתם כן עכשיו שנעשה הגנב או הגזלן בעלים יכולים המה לבטל אבל אם יאוש אינו קונה מסתברא דבעוצבא שחישב הבעה"ב לקוצעה אין ביד גנב או ביד גזלן לבטל מחשבת בעה"ב ע"י טעם זה דיאוש של הבעלים מועיל לגנב או לגזלן דהסברא נותנת דכולי האי אינו מועיל היאוש שלהם לבטל מה שחישבו בעצמם מקודם לקצוע ובלי סיוע מצד הבעה"ב הא לא מהני כלל מחשבה של גנב ושל גזלן כמ"ש בתוס' אלא מוכח דיאוש קונה ודו"ק: ובגוף הקושיא שהקשיתי למה לא יחשב הקדש שינוי החוזר לברייתו משום דאפשר לפדותן נ"ל די"ל עפ"י מה שמצינו בב"ק דף ה' ע"א דעדים זוממים אע"ג דלית בהו מעשה רחמנא קראה מעשה דכתיב כאשר זמם לעשות לאחיו וכמו כן מצינו בסוכה דף כ"א דאע"ג דלאו אוהל הוא רחמנא קריא אוהל וכעין זה כתב המרדכי בפ"ק דחולין לענין קשר של תפילין בשבת דרחמנא קריא קשר א"כ כמו כן י"ל בהקדש דרחמנא קריא קודש דאע"ג דבידו לפדותו כל כמה דלא פדה מקרי קודש. ובאמת כעין זה איתא בתוס' פסחים דף מ"ו ע"ב ד"ה הואיל שכתבו והא של גבוה נמי חשיב כשלו הואיל אי בעי מיתשיל עליה ותי' ר"י דשאני הנהו דכתיב בהו לד' אע"ג דאי בעי מיתשיל עלה חשבם הכתוב של גבוה ע"ש ואע"ג שהוצרכו התוס' לומר דמשו"ה לא חשיב שינוי החוזר לברייתו ע"י שאלה משום דלא שכיח ולא כתבו האי טעמא דכתיב לד' יש לומר דסבירי להו כתירוץ השני של הר"י שהביאו התוס' שם. עוד יש לומר דשאני שאלה דעוקר הדבר למפרע מקרי יותר שינוי החוזר לברייתו אבל פדיון אינו חוזר רק מכאן ולהבא וכ"ז דוחק ויותר יש לומר דפדיון לא מיקרי שינוי החוזר כיון דמחוסר ממון וכעין זה כתב המג"א בסי' תמ"א ס"ק ג' והנה לפי תירוץ הראשון של הר"י ז"ל פשיטא דיש לומר דכיון דכתיב לד' לא מיחשב שינוי החוזר:
ובלמדי סוגיא דסוכה דף ל' ע"ב אמרתי בישוב קושית התוס' ד"ה ולקנינהו בשינוי השם שכ' תימא הא אמרינן שינוי מעשה החוזר לברייתו לא שמי' שינוי וה"ה בשינוי השם לא שמיה שינוי ע"ש ועוד עמדתי בהא דאמרינן התם ואת"ל לולב צריך אגד הא אנן לא קי"ל כר' יהודה דאמר לולב צריך אגד אלא כרבנן דאין צריך אגד והאיך אמרינן הכא את"ל דלולב צריך אגד ובפרט דידוע דרך הרמב"ם שבמקום שאמרו בש"ס הלשון את"ל פסק הכי לדינא ואמרתי כ"ז בישוב הדבר דהטעם דר' יהודה מפרש הגמרא להלן דף ל"ג ע"א דגמר ג"ש לקיחה לקיחה מאגודת אזוב מה התם אגודה אף כאן אגודה ועיין בתוס' פסחים דף כ"ו ע"א ד"ה שאני דלפי דבריהם כל ג"ש הוה כאילו כתיב הכא אגודה בהדי' ולפ"ז לר' יהודה שפיר חשיב שינוי אע"פ שחוזר כיון דרחמנא קריה אגודה וכסברת המרדכי הנ"ל ולפ"ז יש לפרש הא דאמרינן את"ל לולב צריך אגד הכי פירושו דלעולם בעלמא אין צריך אגד כרבנן רק הכא כדי שיקנה טוב שיאגד ויקנה ע"י שינוי מעשה הוה שינוי החוזר לברייתו כיון דמדינא א"צ אגד כרבנן ושוב פריך וליקנינהו בשינוי השם דמעיקרא אסא והשתא הושענא ושם הושענא נתנו לו חז"ל משום שמקיפין בו את המזבח ואומרים הושענא להכי לא מגרע מחמת שהוא חוזר לברייתו כיון דעתה יש לו שם לויי מחמת מצוה עדיף טפי דמה לי דרחמנא קרי' ומה לי דחז"ל קרי' ודחי דמעיקרא נמי לאסא הושענא קרי לי' על שם שקונים אותו למצוה קורין אותו על שם העתיד כן נראה לפע"ד:
ולפי הנ"ל עולה שפיר במה דפליגי הס"ד והתרצן דלכאורה קשה להבין וכי פליגי בדבר מציאות והוה האיך נקרא ואיזו שם אשר תקראו לו אולם גם בש"ס ב"ק דף ס"ז איתא ג"כ כעין זה דפריך הש"ס והרי מריש דמעיקרא כשורא והשתא טללא ותנן על המריש הגזול שבנאו בבירה שנוטל דמי' מפני תקנת השבים טעמא משום תקנת השבים הא לאו הכי הדר בעיני' אמר רב יוסף מריש שמו עליו ע"ש ואינו מבואר החילוק שבין הס"ד והתרצן דהמקשן קאמר דמעיקרא כשורא והשתא טללא אבל שם מריש לא הזכיר כלל והתרצן משני לי' דמריש שמו עליו ונ"ל ברור דלשון חכמים לחוד ולשון בני אדם לחוד דבלשון חכמים שנקרא מריש קודם שבנאו בבנין ולא נשתנה אלא גם אח"כ שמו עליו אבל בלשון בני אדם לא נקרא מריש כלל אלא מעיקרא נקרא כשורא ואחר שבנאו בבנין נקרא טללא וסבר הס"ד דסגי מה שנשתנה בלשון בני אדם לחוד וזה סגי ליקנה בתורת שינוי השם והתרצן משני דכיון דבלשון חכמים ליכא שינוי השם אלא שמו עליו לא חשיב שינוי השם לקנותו בכך אע"ג דבלשון בני אדם איכא שינוי השם. ועל דרך זה יש לפרש ג"כ הש"ס דסוכה דבלשון חכמים נקרא מעיקרא אסא ואח"כ הושענא וסבר הס"ד דבזה לחודא סגי אע"פ דרגילות בני אדם לקרוא גם מעיקרא הושענא והתרצן משני דכיון דבלשון בני אדם ליכא שינוי השם דרגילות לקרוא גם מקודם הושענא לא חשיב שינוי השם לקנותו בכך: