מצפה אריה תנינא חלק ב· רבי אריה ליב ברודא
אה"ע · סימן מה
הנה ראיתי להרשב"א ז"ל בחידושיו ליבמות דף כ' ע"א שכתב אהא דפרכינן התם אמתניתין דקתני אלמנה לכהן גדול קא פסיק ותני לא שנא אלמנה מו הנשואין ולא שנא אלמנה מן הארוסין כו' וז"ל ובדין הוא דליקשי לי' הכי מדתני בהדיא גרושה וחלוצה לכהן הדיוט דאיסורי לאו גרידא נינהו וכן כתב הריטב"א ז"ל שם ע"ש הרי סבירי להו דגרוש' לכה"ד ליכא עשה דקדושים יהיו דאל"ה הרי גרושה לכה"ד נמי איכא לאו ועשה. אבל התוס' במכות דף ט"ז ע"א ד"ה ואם כהן הוא לוקה ואינו מחזיר כתבו וליכא למימר דאתי עשה ודחי ל"ת ועשה שאינו שוה בכל דהא אי אמרה לא בעינא ליתא לעשה כלל ע"ש (כך הוא הגירסא בגמרות שלפנינו) הרי סבירי להו דגרושה לכה"ד הוה עשה ול"ת ועכצ"ל דיש בכה"ד עשה דקדושים יהיו וכן כתבו בתוס' בהדי' ריש פרק יש מותרות דף פ"ד ע"א ד"ה והיכא וז"ל דבחללה נמי איכא עשה דקדושים יהיו ונראה דס"ל דאע"ג דשם ביבמות דף כ' רצה הש"ס למימר דאיכא גבי אלמנה מן הארוסין לכהן גדול עשה דקדושים יהיו ודחי הש"ס דבכל התורה כולה איכא נמי עשה דוהתקדשתם זהו רק אצל אלמנה לכהן גדול דלא כתיב בהך פרשה אבל גרוש' וחללה לכהן הדיוט דכתיב בהך פרשה קיימינן בהא דאיכא עשה דקדושים יהיו וכן כתבו בהדיא בתוס' ב"מ דף ל' דעשה דקדושים יהיו לא קאי רק אמה דכתיב בהאי פרשה ע"ש ומצאתי שכבר העיר בזה השעה"מ הלכות יבום וחליצה פרק ו' הלכה י"א ע"ש וכבר כתבתי בענין זה בספרי מצפה ארי' סי' כ"ד והבאתי מה שהגיה הב"ח בדברי התוס' מכות דעשה שאינו שוה בכל הוא כצ"ל ולפ"ז כך הוא כונתם דאין עדל"ת דעשה דלו תהי' כו' חשוב אינו שוה בכל משום דאי אמרה לא בעינא ליכא לעשה כלל ולפ"ז ס"ל דקדושים יהיו לא חשוב עשה ובאמת בחנם דחק שהרי כתבו התוס' בפרק יש מותרות בהדיא איפכא אלא דקדושים יהיו חשוב עשה בחללה לכהן וה"ה בגרושה:
ולולא דברי התוס' אילו הייתי כדאי הייתי אומר דיש לקיים דברי שני הצדדים דהיינו דגרוש' לכהן איכא עשה ול"ת משום דקדושים יהיו הוה עשה אבל מ"מ לא סגי עשה כזו לעכב שלא תהא נדחית מפני עשה אחרינא והטעם בזה דקדושים יהיו אינו אלא ענין שנצטוו הכהנים לעשות ולקיים ככל הכתוב עליהם ואשר צוום הקב"ה במצות יתרות על שאר בני ישראל ואם עוברים על עניני מצות כהונ' כגון גרוש' וחללה לכהן מלבד הל"ת עוד המה עוברים על העשה דקדושים יהיו שזה ציווי וחיזוק על כל האזהרות שהזהיר' התוה"ק על הכהנים בין בענין נשים האסורות להם בין לענין טומאת כהנים והעשה היא בגופם אבל לענין יבום וכדומה שאנו באין להתיר הל"ת מטעם עשה דיבום דוחה ל"ת דגרוש' לכהן והל"ת נדחית מפאת חק התורה אין כח לעשה דקדושים יהיו לעכב על ידה מלדחות דאם עוברים על הל"ת משום קיום עשה דיבום הרי הם בקדושתן כמו שהיו מקודם כיון שאינם עוברים מצד מורדן נגד חוקי התורה אלא אדרבה המה קדושים לקיים מה שנגזר עליהם מאתו יתברך שעדל"ת וזהו כוונת הש"ס ביבמות כ' ע"ב כל התורה נמי כתיב והתקדשתם מ"מ אינה מעכבת בעלמא שלא תהא עשה דוחה ל"ת ה"ה עשה דקדושים יהיו דכתיב גבי כהנים אינה מעכבת שתהא עשה דוחה לאו האמור בכהנים אמנם זהו דוקא אם נימא דקדושים יהיו לא קאי אהא דכתיב דוקא בהאי פרשה לבד אלא אפילו אלמנה לכהן גדול דלא קאי בההיא פרשה נמי איכא עשה דקדושים יהיו א"כ דמי ממש לוהתקדשתם דהוי נמי עשה כללית שישמרו חוקי ה' וילכו בדרך התורה אבל אי נימא דקדושים יהיו קאי רק אמה שכתוב בהאי פרשה והוי עשה פרטית אהני לאוי דכתיב בהאי פרשה דהיינו טומא' לכהנים ואיסור לקיחת גרושה זונה וחללה לכהן הדיוט תו לא חשוב עשה כללית אלא כשאר עשה ולא אתי עשה:
דיבום או דאבידה ולדחות אותה ובזה סרה השגת התו' בריש פרק יש מותרות ד"ה והא כוליה פירקין עשה ול"ת הוא על מש רש"י חללה לכהן ואין נראה דבחללה איכא עשה דקדושים יהיו ע"ש ולפי הנ"ל ניחא דסבר רש"י דהך סוגיא קסבר דקדושים יהיו קאי אאלמנה לכה"ג כמו שסבר רבא שם דף כ' והוה עשה כללי ולענין דחיה לגבי עשה דיבום לא אלים לעכב מצות עשה דיבום על ידה וליכא אלא לאו לחודי' והסוגיא דב"מ וסוגיא דיבמות פליגי בזה אי קדושים יהיו חשיב עשה כללי או פרטי דהא רבא נמי סקיל וטרי בזה בפרק ב' דיבמות:
וכעין זה יש ליישב קושית התוס' בכתובות דף מ' בהא דאיתא בגמרא אימור דאמרינן עדל"ת כגון מילה בצרעת כו' הא צרעת הוה עשה ול"ת כמו דאיתא בשבת קל"ב ובלא"ה לא דחי לי' עשה ע"ש וביותר יש לתמוה בסוגיא דשבת הנ"ל דאיתא לישנא אחרינא מילה דוחה את הצרעת מ"ט דאתי עשה ודחי ל"ת ומאי או אינו דקאמר הדר קאמר אימר דאמרינן אתי עשה ודחי ל"ת ל"ת גרידא החי עשה ול"ת ותו אמרינן התם בסמוך אלא אמר רב אשי היכי אמרינן אתי עשה ודחי ל"ת כגון מילה בצרעת כו' ע"ש שהגמרא סותרת א"ע מני' ובי' וכן הקשו בתוס' שם וכתב ר"ת דלסימנא בעלמא נקטו הכא מילה בצרעת וכן כתבו בתוס' כתובות הנ"ל דאינו אלא לסימנא ע"ש ועיין ברמב"ם פרק י' מהלכות צרעת הלכה ה' שכתב וז"ל מי שהית' בהרת בערלתו ימול ואעפ"י שהיא מילה שלא בזמנה עשה דל"ת בכל מקום ותמה המ"ל הא צרעת הוה עשה ול"ת ע"ש ולפי הנ"ל שפיר יש לומר דלעולם צרעת הוה עשה ול"ת ומ"מ לגבי ענין זה דעשה דמיל' דוחה צרעת לא חשוב כאן דחי' אלא הל"ת לחודא ומטעם דעשה דצרעת הוא מאי דכתיב (דברים כ"ה) השמר בנגע הצרעת לשמור ולעשות ככל אשר יורו אתכם הכהנים הלוים והשמר הוא ל"ת ולעשות הוה עשה כמ"ש רש"י ותוס' וכיון דעשה דלעשות הוא רק כפי אשר יורו הכהנים עפ"י חק התורה א"כ כשצריך לקוץ בהרתו לצורך מצות מילה והעשה דוחה ל"ת שוב נפקע מאליו העשה דלעשות דהא עושה כפי אשר הורו הכהנים ונהי כמי כשהוא קוצץ בהרתו לא לצורך מילה הוא עובר על עשה ול"ת מ"מ לצורך מילה לא נסתלק העשה דלעשות מכח דחי' אלא שמאליו נפקע כיון שהקציצ' היא כפי חק התורה ואין צריך לדחית אלא הל"ת לחודא ובסברא זו שקיל וטרי הש"ס דהתם והנה דעת הרמב"ם נראה בהדיא דחשוב להך דקדושים יהיו עשה לענין דחי' כמ"ש השעה"מ ממ"ש הרמב"ם בפרק י"ז מהלכות גזילה ואבדה הלכה י"ח דעשה דהשבת אבידה אינו דוחה טומאת כהנים משום דהוה ל"ת ועשה דקדושים יהיו ע"ש:
ומה שיש לי להעיר בזה עוד הא בסוגיא דסוף חולין דף קמ"א איתא אלא טעמא דכתב רחמנא תשלח הא לאו הכי ה"א לדבר מצוה לא עשה ול"ת הוא ואין עשה דוחה ל"ת ועשה ויש להעיר הא שילוח הקן הוה לאו הניתק לעשה דקיי"ל כרבנן דס"ל דאם לקח שלח ולא כר' יהודא דס"ל שלח מעיקרא משמע ולרבנן העשה בא לתקן את הלאו שעבר ולפ"ז איך חשבינן לזה עשה ול"ת הא אי נימא דעשה דמצורע דוחה לל"ת דלא תקח האם על הבנים נמצא דהלקיח' הי' בהיתר ולא עבר על הל"ת כלל הא אין כאן מה לתקן וממילא נפקע העשה דתשלח ונהי נמי דאם אין העשה דוחה לל"ת והלקיח' הי' באיסור לאו יש כאן ל"ת ועשה מ"מ באופן שהעשה דוחה לל"ת דלא תקח נסתלק העשה דתשלח מאליו ודמי ממש להך דקדושים יהיו דבכה"ג העשה מתלי תלי וקאי דאי נדחה הל"ת ליכא עשה ואינו מצטרף העשה לל"ת לענין דחי' וכנ"ל ונ"ל דאפשר דמצות שילוח הקן הוה אפילו אם הלקיח' הי' בהיתר כגון שלקח לצורך חולה ואח"כ לא נצטרך לחולה צריך לשלח ולפ"ז הא דאיתא בש"ס לא צריכא דעבר ושקל' לא מיירי שלקח באיסור אלא אפילו אם לקח בהיתר לצורך חולה ולא נצטרך חייב בשילוח אבל מסוגיית הש"ס לא משמע הכי שהרי פריך הניחא למ"ד קיימו ולא קיימו כו' ומוקי לה שלקח ע"מ לשלח ע"ש אבל באמת לכאור' קשיא אמאי לא משני הש"ס הכי שלקח לצורך חולה וי"ל דבכה"ג כיון דהלקיח' הי' לצורך חולה ליכא שוב עשה כלל ונרא' דתליא בפלוגתא שהביא הרב"י או"ח סי' שכ"ח הרמ"ה והרשב"א דרמ"ה סבר דשבת הותרה אצל פקו"נ ורשב"א סבר דאינו אלא דחויה ומסוגיא דהכא מוכח דהוה הותרה ומשו"ה עדיף לצורך חולה מגוונא דעשה דוחה ל"ת ומשו"ה לא מצי הש"ס לאוקמי' שלקח לצורך חולה דא"כ אינו מחויב תו לשלח כלל וצ"ע