מצפה אריה תנינא חלק ב· רבי אריה ליב ברודא
אה"ע · סימן מד
לרב אחד:
ע"ד השאלה באברך א' מקהלתו בר אוריין ומופלג מו"ה יוסף ב"ר זאב שנשתטית אשתו ר"ל זה כמה שנים וישבה בבית החולים מהמשוגעים ואחר זמן רב נתרפאה מחליה על איזה ימים ושוב חזרה למחלתה והאיש הלזה הוא רך בשנים ועוד לא זכה להבנות לכן מבקש מחכמי הזמן שיחתרו לו עצה עפ"י ד"ת לישא אשה ואחרי כי כבר נהגו בכל בתי דינים להתיר בכה"ג ע"י מאה רבנים כמו שמבואר בשו"ע אה"ע סי' א' וסי' קי"ט בהגה"ה שם אך ישליש גט ביד שליח להולכה וגם כתובה וח"כ ביד נאמן כמבואר שם בב"ש בשם הב"ח ובנידן דידן אין להאברך הנ"ל להשליש כתובתה ולכן יש לשאול מה דינו של האיש הלזה. והנה מקודם אמרתי לעיין בדבר השלשת הגט אשר רבים המה שנתקשו על מנהג זה עפ"י מ"ש הרב המגיה ז"ל במ"ל בה' גירושין פ"ו הל' ג' דזה דמי להא דאמרינן בנזיר דכל מידי דלא מצי עביד השתא לא משוי איניש שליח עיין נזיר דף י"ב והכא נמי כיון שעכשיו היא שוטה ולאו בת גירושין היא לא מצי משוי שליח להולכה שיתן להאשה אחר שתשתפה וכבר האריכו בזה גדולי הזמן שלפנינו וכמעט לא הניחו מקום להתגדר בו אולם עכ"ז אמרתי אלך גם אני בעקבותיהם אשר מלאו פני תבל תנובה אולי אזכה גם אני להוסיף נופך משלי ברצות ד':
מקור הדברים היא ביבמות דף קי"ג דאמרינן התם אמר ר' יצחק ד"ת שוטה מתגרשת מידי דהוה אפקחת בע"כ ומ"ט אינה מתגרשת משום שלא ינהגו בה מנהג הפקר ופריך הש"ס ה"ד אילימא כו' אלא שאינה יודעת לשמור את גיטה ולא את עצמה ד"ת שוטה מתגרשת והא אמרי דבי ר' ינאי ונתן בידה מי שיש לה יד לגרש עצמה יצתה זו שאין לה יד לגרש עצמה ותנא דבי ר' ישמעאל ושלחה מביתו מי שמשלח' ואינה חוזרת יצתה זו שמשלח' וחוזרת ומשני לא צריכה דיודעת לשמור את גיטה ואינה יודעת לשמור עצמה כו' ע"ש ומגמרא זו החליטו כל הפוסקים דשוטה שאינה יודעת לשמור את גיטה מדאורייתא לא הוי גט וכשיודעת לשמור את גיטה ואינה יודעת לשמור א"ע מה"ת שפיר מתגרשת רק מדרבנן לא הוי גט עיין ברמב"ם ה' גירושין ובשו"ע אה"ע סי' קי"ט:
והנה לכאורה עלה על לבי דיש להבין מה דקאמרו דבי ר' ישמעאל הטעם דשוטה אין מתגרשת מחמת דהיא משלחת וחוזרת נהי נמי דאין לגרשה שתהא מגורשת כשהיא שוטה מ"מ כשיתן לה גט ויאמר לה שתתגרש לאחר שתשתפה למה לא יהא כשר הא בשעת חלות הגרושין תהיה כשאר נשים דמשלחות ואינם חוזרות ודוחק לומר דבכה"ג הגט פסול מטעם דאין לה יד ואף דהתוס' כתבו שם דגם דבי ר' ישמעאל סבירא להו הך דרשא דבי ר' ינאי ונתן בידה מי שיש לה יד ואך משמעות דורשין איכא בינייהו מ"מ משמע דמהך דרשא דבי ר' ישמעאל נמי ידעינן למעט כל דיני שוטה ולכאור' בכה"ג שמתנה שהגירושין יחולו לאחר שתשתפה לא שייך בזה דמשלחת וחוזרת ובפוסקים לא מצינו שחילקו בכך ואף דמצינו לומר דכיון דעכ"פ אינה יכול לגרשה לחלוטין בזמן שהיא שוטה מחמת שעכשיו היא משלחת וחוזרת ממילא אין בידו לגרשה שיחולו הגירושין לאחר שתשתפה מחמת דהוי דבר שלבל"ע מ"מ כד דייקת בה אינו מספיק תירוץ זה חדא דאכתי קשה למ"ד אדם מקנה דשלבל"ע ועוד עכ"פ בעתים שוטה ועתים חלימה דבזמן שהיא שוטה לכו"ע אין לגרשה מה"ת דהרי היא שוטה לכל דבריה והא בכה"ג בודאי יש לגרשה שיחולו הגירושין לאחר שיעברו ימי שטות שלה ותשתפה דבכה"ג פשיטא דל"ח דשלבל"ע מאחר דתליא בזמן וזמן ממילא קאתי:
ונראה לפענ"ד לומר דכיון דבקרא כתיב ונתן בידה ושלחה מביתו בעינן שבשעת נתינת הגט לידה תהא משלחת ואינה חוזרת ולאו דוקא בשעת חלות הגרושין דאין הפירוש משלחת ואינה חוזרת הוא שמחמת הגט תהי' משלחת ואינה חוזרת לבעלה רק הפירוש הוא שתהא האשה בגדר הבושה שאם ישלח אותה בעלה לא תהא חוזרת אצלו וכמ"ש רש"י ז"ל שם וז"ל שכן מנהג בשוטים שאינן בושין ע"ש ולכן שייך נמי לומר דבשעת נתינת הגט לידה בעינן שתהא האשה ג"כ במצב הזה ואף אם התנה שהגירושין יחולו אחר זמן אע"פ שעדיין לא שלחה מ"מ בעינן שתהי' בגדר הבושה דאילו הי' משלח אותה בעלה עכשיו לא היתה חוזרת אליו דאם נימא דבעינן נמי שתהא השלוחין מהגט על אופן זה שלא תהא חוזרת בודאי אי אפשר לומר דקאי על הנתינ' לידה רק על חלות הגירושין דהא בכל גיטא דעלמא נמי כשנותן לה גט שתתגרש לאחר ל' יום בשעת קבלת הגט עדיין היא חוזרת אליו עד שעת זמן חלות הגירושין ומ"מ הא קי"ל דבכה"ג מה"ת הוי גט אפילו אם חזרה אליו אחר קבלת הגט ורק מדרבנן פסול משום גט ישן וא"כ קשה למה אינה מתגרשת עתים שוטה ועתים חלומה אם מקבלת הגט כשהיא שוטה והגירושין יחולו כשיעברו ימי שטות שלה ותהא חלומה וכנ"ל אלא מוכח דלא בעינן רק שתהא בגדר משלחת ואינה חוזרת היינו שיהא לה בושה וזה בעינן ג"כ בשעת קבלת הגט אפילו אם מגרשה לאחר זמן ודו"ק. והנה ראיתי בישוי"ע בסוף חלק אה"ע תשובת מו"ח ז"ל שמביא מה שראה בתשובת זקיני הגאון ר' חיים כהן ז"ל שם בהגה"ה שמביא בשם גדול אחד שרצה לחדש ולומר דלפי הטעם דבי ר' ישמעאל דשוטה אינה מתגרשת משום דהיא משלחת וחוזרת צריך להיות דעכ"פ פוסל אותה הגט לכהונה דחשיב עכ"פ ריח הגט והוכיח דבר זה מהא דקי"ל בפ' המגרש דגם רבנן מודי במגרש את אשתו ואמר לה ואי את מותרת לכל אדם דאף דלא הוי גט מ"מ הוי ריח הגט לפסלה לכהונ' והא בכה"ג היא חוזרת להבעל דהגט בטל ומ"מ היא פסולה לכהונ' אלא ע"כ דגם כשהיא משלחת וחוזרת פסולה לכהונ' וה"ה כשהיא שוטה ומו"ח הגאון פלפל בדבר זה יעיין שם וחזינן לדעת גדול הנ"ל וגם למו"ח ז"ל שתפסו הפשט הא דממעטינן משלחת וחוזרת היינו דבעינן שהגט יהי' על אופן שלא תהא חוזרת ואם היא חוזרת מחמת סיבת הבעל הגט בטל דחשוב משלחת וחוזרת ולדעתי זה אינו דהך דרשה דושלחה לא מצינו רק למעט שוטה שאינה בגדר הבושה אבל התם אילו היה בעלה משלחה בשלוחין גמורין לא היתה חוזרת ואך הסיבה שהיא חוזרת מחמת שלא גרשה כדת לא הוי בכלל זה ולפ"ז אין ראיה כלל מהך דמגרש ואמר לה ואי את מותרת לכ"א דפסולה לכהונ' דהתם לא מקרי משלחת וחוזרת כיון דהיא חוזרת מחמת סיבת הבעל דהוא גרם לה שיהא הגט בטל אבל אילו היה מגרשה כד"ת לא היתה חוזרת ומשו"ה הגט מהני לפוסלה לכהונ' אבל שוטה כיון דהיא משלחת וחוזרת אפשר לומר דמותרת ג"כ לכהונה:
ואמינא להביא ראיה לזה מתוס' תמורה דף ו' ד"ה מיתיבי שהקשו וז"ל וא"ת כיון דלא מהני גירושין לחייב הבא עליה משום אשת איש אפילו קודם חזרה וכהן כמי אמאי לוקה ואינו מחזיר ה"ל למימר דלא חל הגט כלל ע"ש ומוכח א"כ מדבריהם דכל היכי דלא מהני הגט כשרה ג"כ לכהונ' ולא אמרינן דחשיב עכ"פ ריח הגט לפוסלה לכהונ' א"כ כ"ש היכי שהגט פסול מטעם משלחת וחוזרת בודאי לא חשיב ריח הגט לפוסלה לכהונ' שוב ראיתי להתוס' גיטין דף ע"ח ע"א ד"ה אינו גט שכתבו בסוף דבריהם דצריכים העדים להודיע להאשה אח"כ שהיא מגורשת:
ולא תהא חוזרת דבעינן שתהא משלחת ואינה חוזרת עכ"ל ולכאור' שמענו מדבריהם אלו דפירוש' דבעינן שלא תהא חוזרת בשום פנים ואם היא חוזרת מאיזה סיבה שיהי' לא הוי גט דלא כמו שכתבתי דלא אתי קרא רק למעט שוטה. אבל באמת אי אפשר לפרש דברי התוס' כך דאם כן מאי מהני שאמרו לה עדים אח"כ שהבעל נתן לה גט מ"מ כיון דבשעת נתינה אמר לה כנסי שט"ח זה א"כ בשעת נתינת הגט לידה וחלות הגרושין היתה משלחת וחוזרת ואם נימא דלא מעכב אם היא חוזרת בשעת חלות הגט כיון שהיא עכ"פ אח"כ משלחת ואינה חוזרת דא"כ עתים שוטה ועתים חלימה נמי יהא כשר אם נתן לה כשהיתה שוטה קודם שהגיע זמן חלימתה דהא תהא אח"כ משלחת ואינה חוזרת ואפילו לפי מ"ש איזה פוסקים דבעינן שיגידו לה העדים תוך כדי דיבור אחר נתינת הגט לידה מ"מ אכתי קשה דגם בעתים שוטה ועתים חלימה נימא דכשר בכה"ג אם יתן לה הגט רגע אחת קודם עת חלימתה ותהא אח"כ תוך כדי דיבור משלחת ואינה חוזרת ודבר זה לא שמענו מעולם: ועוד יש להקשות לדעתי דאם נימא לדעת התוס' דכל שהיא חוזרת אליו מאיזה סיבה שיהי' לא הוי גט א"כ איך נפרנס סוגיא דקידושין דף ס"ב ע"ב דפרכינן התם לר' יוחנן דאמר כל שבידו לאו כמחוסר מעשה ואלא הא דאמר ר' אושעיא הנותן פרוטה לאשתו ואמר לה הרי את מקודשת לי לאחר שאגרשך אינה מקודשת ה"נ לר' יוחנן דהוי קידושין ע"ש. וקשה דאם נימא דהוי קידושין איך חל הגט כלל דהא היא משלחת וחוזרת ואנן בעינן שתהא משלחת ואינה חוזרת אלא מזה ראיה ברורה דלא מקרי בכה"ג משלחת וחוזרת כיון שהיא חוזרת מחמת סיבת הבעל שקידשה וכמו שכתבתי למעלה: אלא נראה לי שגם התוס' סבירא להו דדרשא דבי ר' ישמעאל ביבמות לא אתי רק למעט שוטה ולא שום דבר אחר אלא עכ"פ בעינן שישלח אותה בעלה דהא כתיב בהדיא בקרא ושלחה וא"כ כשאינו מודיע לה שהיא מגורשת הא לא שלחה כלל מביתו וכל דלא הוי שילוחין כלל לכו"ע לא הוי גט והא דכתבו התוס' ולא תהא חוזרת היינו שלא תהא חוזרת מחמת הבושה כשאר גרושות ומשו"ה לא נקטו התוס' הלשון כדאמרינן ביבמות שכן דרכם בכל מקום לרמז מקור הדבר דאינו ענין כלל לכאן אלא נקטו לשון מושאל משלחת ואינה חוזרת והגאון ר' ישעיה פיק ז"ל שציין שם בגליון יבמות קי"ג לדעתי לא מדוקדק דכאן אינו צריך לזה דאפילו אי לא הוי דרשינן האי דרשה דמשלחת ואינה חוזרת והי' כשר במשלחת וחוזרת ג"כ הי' צריך להודיע להאשה שהיא מגורשת דמקרא מלא כתיב ושלחה ואם אינו מודיע לה שהיא מגורשת פשיטא דליכא כאן שלוחין כלל ודו"ק:
ודע דאם נפרש דברי התוס' הנ"ל כפשוטו דאם לא הודיע להאשה לא הוי גט מחמת דרשה דבי ר' ישמעאל דבעינן משלח' ואינה חוזרת בודאי נסתר מדברי התוס' האי חידושא שחידש הגדול בהגה"ה בספר א"ז בתשובת ר"ח הכהן ז"ל דמשום הטעם דמשלחת וחוזרת הוי ריח הגט לפוסלה לכהונה דהא גבי כנסי שט"ח זה מבואר בגמרא לקמן דף פ"ד ע"ב דלרבי אם לא הודיע לה לא הוי אפילו ריח הגט וכשרה לכהונה דאמרינן התם על מתניתין כיצד יעשה יטלנו ממנה כו' לימא מתניתין דלא כרבי ומשני ר' יוחנן אפילו תימא רבי דלכון שאני הכא הואיל וקנאתו לפסול בו לכהונה ע"ש והרי מבואר דבמתניתין דכנסי שטר חוב זה כשרה לכהונה:
ועוד איתא ביבמות דף צ"ד ע"א מאי מרגניתא דתניא ואשה גרושה מאישה אפילו לא נתגרשה אלא מאישה פסולה לכהונה והיינו ריח הגט דפוסל בכהונה ע"ש ומלשון והיינו ריח הגט משמע הוא ולא אחר ושאר פסולים בגט אפילו ריח הגט אין בו וכבר כתבתי דבר זה בקיצור בהגהותיי מלחמות אריה לספרו של מו"ח ז"ל ברכת רצה סי' ק"ט ע"ש:
עתה נחזור כא לענין מ"ש הב"ח הובא בב"ש סי' א' באה"ע התקנה להשליש גט ביד שליח להולכה שיתן ליד האשה כשתשתפה ורבים מאחרונים ובראשם הפ"י בגיטין דף מ' ובדף ע' שדא בה נרגא ודחה בשתי ידים מטעם דאין לכתוב גט בשעת שטותה כיון שאינה ראויה לגירושין בשעת הכתיב' ואנן בעינן וכתב ונתן שיהא בשעת כתיבה ראויה לנתינ' ועיין בתשובת זקיני רבינו חיים כהן ז"ל חלק אבה"ע סי' ו' שכתב ע"ז שיושב ודורש כו' אחרי כי לא נמצא דרש זה בשום מקום:
והנה אם יש לעשות שליח על הכתיב' שיכתוב גט לאחר שתשתפה ג"כ פקפק הרב המגי"ה ז"ל מש"ס דנזיר דף י"ב דמסקינן התם דכל מידי דלא מצי עביד השתא לא משווי איניש שליח ואחרי כי נצרך לענינא אכתוב בזה סוגית הש"ס בקיצור:
תמן אמרינן בנזיר דף י"ב אמר ר' יוחנן האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה סתם ומת השליח אסור בכל הנשים שבעולם כו' אמר רבא ומודה ר"י באשה שאין לה בת כו' ואין לה אחות ואפילו הי' לה ונתגרשה כי משווי אינש שליח במלתא דקיימי קמיה במילתא דלא קיימא קמיה לא משווי שליח ופריך הש"ס מהא דתניא הריני נזיר ועלי לגלח נזיר ומשני אלא כי משווי אינש שליח במלתא דמצי עביד השתא במידי דלא מצי עביד השתא לא משווי שליח וע"ז פריך תו מהא דתניא האומר לאפוטרופוס כל נדרים שתדור אשתי מכאן ועד שאבוא ממקום פלוני הפר לה יכול יהא מופרין ת"ל אשה יקימנו ואשה יפירנו דברי ר' יאשי' ר' יונתן אומר הרי מצינו בכל התורה כולה שלוחו של אדם כמותו קס"ד כי קאמר ר' יאשי' אליבא דרבנן דאמרי לא מצי מיפר כו' ודחי לא כי קאמר ר' יאשי' אליבא דר"א דאמר מצי מיפר והקשו בתוס' דהאיך אשה אומרת לחברתה לושי לי עיסה והפריש לי חלה הא הוי מידי דלא מצי עביד השתא כו' ועיין במ"ל בפ' ט' מהל' אישות שהביא בשם המהרי"ט חו"מ סי' כ"ג שחידש לומר דדוקא היכי דלא מפרש דבריו אמרינן דמלתא דלא מצי עביד השתא לא משווי שליח משום דבסתם אמרינן דאין דעתו של אדם אלא על מידי דמצי עביד השתא אבל כשמפרש שעושה שליח על דבר מה דלא מצי עביד השתא שפיר מהני ע"ש ותמה המ"ל וכן שאר אחרונים דשתי תשובות בדבר חדא דא"כ הדרא לדוכתא הא דפריך הש"ס מהברייתא דהאומר הריני נזיר ועלי לגלח נזיר כו' שנית קשה הא דפריך הגמרא מהא דהאומר לאפוטרופוס כל נדרים וכו' דמאי פריך הא התם מפרש דבריו שעושה שליח על הנדרים דלהבא ונלאו כל האחרונים להבין דעת המהרי"ט עיין בדבריהם ואף אני אענה את חלקי בעזר הצור:
ואת אשר נראה לפענ"ד בישוב דברי המהרי"ט עפ"י מה דאיתא בחו"מ סי' ר"ט דעת הסוברים דהא דאמרינן אין אדם מקנה דשלבל"ע זה אינו אלא כשמקנה לו סתם אבל אם מפרש שיקנה כשיבוא לעולם קנה אע"פ שעכשיו אינו בעולם ע"ש ולפ"ז נ"ל דלדעתם גם בשליחות יש לחלק בין עושה שליח סתם אדבר שלא בא לעולם ולא, התנה בפירוש שהשליחות יחול כשיבוא הדבר לעולם לבין היכא שהתנה בפירוש שהשליחות יחול כשיבוא הדבר לעולם דהיכי דהתנה בפירוש שיחול אחר שיבוא הדבר לעולם שפיר מהני דלא גרע ענין שליחות מקנינים עצמם דמהני בכה"ג לדעתם ז"ל ובזה עולה יפה הך דהפרשת חלה דהתם הא אומרת לושי לי עיסה והפרש לי חלה א"כ הוי כמפרש שהשליחות על הפרשת חלה תחול אחר שתלוש העיסה לכן:
שפיר מהני ולא קשה מעתה מהך דהאומר לאפוטרופוס דהתם עשה השליחות כוללת להפר כל נדרים שתדור אשתו מכאן ועד שיבוא ממקום פלוני וא"כ כשבא הנדר הראשון כבר חלה השליחות ושאר הנדרים עדיין לא באו לעולם נמצא דהשליחות צריך חלות על ענין קודם שיבוא לעולם דהא הכל הוי בשליחות אחת להפר כל הנדרים שתדור אשתו מכאן ועד שיבוא ממקום פלוני ואין לחלק השליחות למחצה לשליש ולרביע וכעין זה איתא בחו"מ סי' ר"ט בהגה"ה דמי שמקנה לחבירו דבר שלא בא לעולם עם דבר שבא לעולם י"א דדמי לקני את וחמור ע"ש:
ועוד נראה לפענ"ד דלגבי הפרת נדרי אשתו אי אפשר לעשות שליח כלל על אופן זה שיחול השליחות אחר חלות הנדר רק צריך השליחות לחול קודם הנדר דהא גם הבעל עצמו קי"ל בנדרים דף ע"ב ע"א דאין הבעל מיפר בקודמין חזינן דהקפידה התורה דהמיפר צריך שיהא בו הכח בשעת הנדר להפר אבל אם בשעת נדרה לא ניתן לו הרשות להפר רק אח"כ שוב אינו יכול להפר כלל א"כ גבי אפוטרופס נמי י"ל דאינו יכול להפר אלא א"כ ניתן לו הכח על הפרה בשעת הנדר דאז נכנס הוא תחת הבעל אבל אם נעשה אחר הנדר לא מהני דאינו מיפר בקודמין וביותר יש להסביר עפ"י מה דאיתא בנדרים דף ע"ג ע"ב ובנדה דף מ"ו הא דאמר רב פנחס משמיה דרבא כל הנודרת על דעת בעלה היא נודרת וכתב הר"נ ז"ל בנדרים שם לפרש הענין דזהו ג"כ מפאת חק התורה ומשו"ה בעינן דוקא לשון הפרה ע"ש. והנה לכאור' יש להעיר כיון דהטעם מה שהבעל יכול להפר הוא משום דכל הנודרת על דעת בעלה הוא נודרת איך יכול למנות אפוטרופס על ההפרה ואין לומר דמה שהאפוטרופס מיפר חשבינן שכן הוא דעת הבעל דזה דוחק מאוד דהלא עכשיו הדבר תלוי ברצון האפוטרופס אם להפר או לא ובשעת הפרה ליכא כלל דעת הבעל ואינו יודע כלל מזה אלא עכצ"ל דהוי כאלו נודרת ג"כ על דעת האפוטרופס של הבעל א"כ לפ"ז בודאי מסתברא לומר דבעינן שיהא אפוטרופוס בשעת הנדר דאז היא נודרת על דעתו ולפ"ז אינו מיפר בקודמין כמו הבעל דאינו מיפר בקודמין ולפי הנ"ל עולה יפה מה דנקט' הברייתא הלשון האומר לאפוטרופוס כל נדרים שתדור אשתי מכאן ועד שאבוא ממקום פלוני ולמה לא נקט הפלוגתא באומר לאפוטרופוס שיפר הנדרים שכבר נדרה וכבר עמדו בזה המפרשים וכתבו דאשמועינן רבותא אליבא דר' יונתן דאמר דאפילו נדרים דלהבא יכול להפר וזה דוחק וגם אין לתרץ דבנדרים שכבר נדרה יכול הבעל בעצמו להפר דז"א חדא לפי מה דבעי הש"ס דבעל אינו מיפר בלא שמיעה י"ל דהבעל עדיין לא שמע ועוד הא השתא נמי כיון דמסקנת הש"ס דהברייתא אתיא לר' אליעזר דמצי מיפר נדרים דלהבא א"כ קשה למה ליה אפוטרופוס ליפר בעצמו ובאמת הר"נ שם עמד ע"ז ותירץ משום קטטה א"כ גם בנדרים שכבר נדרה י"ל דאינו רוצה להפר בעצמו רק ע"י אפוטרופוס מחמת קטטה אבל לפי האמור דאין אפוטרופוס מיפר נדרים שכבר נדרה שפיר ניחא דדוקא נקט נדרים דמכאן ולהבא:
והנה הרמב"ם בפרק י"ג מהל' נדרים הל' ט' כתב האומר לאשתו או לבתו כל הנדרים שתדורי מכאן ועד שאבוא ממקום פלוני הרי הן קיימין או הרי הן מופרין לא אמר כלום עשה שליח להפר לה או לקיים לה אינו כלום שנאמר אישה יקימנו ואשה יפירנו וכתב ע"ז הל"מ בנדרים שכבר נדרה אמר רבינו ז"ל דאלו בעתיד לידור היכי מצי למיעביד שליח ולמה לי קרא להאי הא כל מידי דלא מצי עביד לא משווי איניש שליח עכ"ל ולפי האמור נסתר ישוב זה דבנדרים שכבר נדרה גם בלא קרא לא מהני שליח להפר דגם הבעל בעצמו אינו מיפר בקודמים ואך גם בלא זה דוחק מאוד מה שמפרש הל"מ דמיירי בנדרים שכבר נדרה דמתוך סגנון לשונו משמע דקאי אנדרים דמכאן ולהבא אבל לפי האמור יש ליישב דברי הרמב"ם עפ"י ביאור הדבר הא דפליגי ר' אליעזר ורבנן בנדרים דף ע"א במיפר נדרים שתדור על העתיד דר' אליעזר סבר דהרי הן מופרין ורבנן סברי דאינן מופרין דכתיב אישה יקימנו ואישה יפרנו את שבא לכלל היקם בא לכלל הפר ואת שלא בא לכלל הקם אינו בא לכלל הפר והש"ס מיבעיא התם אי מיחל חיילין ובטלין או לאו חיילי כלל ומסקנת הש"ס דלא חיילי כלל ע"ש. והנה לכאור' צריך להבין דמ"ש דבהפרה ס"ל לר"א דמהני על העתיד וגם לרבנן היה מהני אי לאו דגלתה התורה דבעינן שיבוא לכלל הקם ומ"ש דבהקמה פשיטא להו דלא מהני כלל: ונראה לפענ"ד דטעמא משום דכמו דאין לקיים שום מקח וממכר וקידושין והפרשת תרומות ומעשרות בדבר שלא בא לעולם כן ה"ה פשיטא דאין לקיים נדרים העתידים לבוא משום דהוי דשלבל"ע ואפילו לר"מ דס"ל בעלמא דאדם מקנה דשלבל"ע הני מילי בפירות דקל דעבידי דאתי כדאיתא בריש המפקיד ובכמה דוכתי ורק הפרה שאני דהוה כעין סילוק וביטול שלא יחול הענין וכעין זה מהני כמו דאיתא בריש פרק הכותב דף פ"ג דאמר רב כהנא נחלה הבאה לאדם ממקום אחר אדם מתנה עלי' שלא יירשנה ע"ש ולפי מה שהבאתי למעלה דעת הסוברין דאע"ג דאין אדם מקנה דשלבל"ע מ"מ כשמתנה בפירוש שיחול אחר שיבוא לעולם מהני יש מקום בראש לומר דה"ה כשמתנה בפירוש שיחול אחר הנדר שפיר מהני גם בהקמה דמ"ש משאר ענינים דמהני כשמתנה בהדיא שיחול אחר שיבוא הדבר לעולם וממילא ה"ה הפרה לכו"ע בכה"ג שיחול אחר חלות הנדר בין לר"א ובין לרבנן בין בהקמה ובין בהפרה והשטמ"ק כתב התם וז"ל צריכין אנו לומר בהכרח דמי ששאל בעיא זו הי' פשוט אצלו דשמע בעלה לאו דוקא כו' דאם איתא מאי קא מיבעיא ליה הא על כרחך מיחל חיילי ובטלי עכ"ל והנה בגמרא דף ע"ב רצה הש"ס למיפשט ממתניתין הנ"ל וכן מהך דהאומר לאפוטרופוס דשמיעה לא מעכבא ומשני דאמר לכי שמענא ע"ש. ומעתה אי נימא דמיירי שמפרש לכי שמענא מוכח דאפילו בכה"ג שמתנה בהדיא שיחול אחר חלות הנדר ג"כ לא מהני בהקמה ובהפרה פליגי בזה ר"א ורבנן אבל לפי מה דקי"ל דשמיעה לא מעכבא כמו שפוסק הר"נ ז"ל בשם הקדמונים וכן הרמב"ם ז"ל בפ' י"ב מנדרים הי"ג שוב י"ל דמתניתין דפליגי ר"א ורבנן לא פליגי אלא בסתם דר"א סבר דהפר משום דלא חיילי ורבנן ס"ל דכיון שלא בא לכלל הקם לא מהני וכנ"ל אבל כשמפרש דבריו שיחול אחר הנדר מהני ג"כ בהקמה וממילא בהפרה אפילו לרבנן ולפ"ז י"ל דסוגיית הש"ס דנזיר אזלא בשיטתיה דשמיעה מעכבא ומוכח דמתניתין דר"א ורבנן מיירי במפרש לכי שמענא ומ"מ לא מהני ולהכי פריך מברייתא דהאומר לאפוטרופס אבל הרמב"ם דפסק דשמיעה לא מעכבא שפיר איצטריך קרא דאישה יקימנו ואישה יפרנו למעט דאינו יכול לעשות שליח להקם או להפר דאל"ה הוי אמינא דיכול לעשות שליח להתנות בפירוש שיפר אחר חלות הנדר דהא שפיר מצי עביד כשמתנה בהדיא שההקמה או הפרה יחול אחר חלות הנדר ולהכי איצטריך קרא דבכל גווני לא מהני ודו"ק:
והנה חזות קשה ראיתי בספר אבני מלואים בה' קידושין סי' ל"ה סעי"ק י"ג שהביא דברי התוס' דנזיר בלשונם ממש ואח"כ כתב ודברי התוס' צריכים ביאור רחב וקשה טובא בדבריהם חדא במה שכתבו להוכיח דלא מצי משווי שליח בדשלבל"ע ואפילו היכי דבידו ואמאי דהא משמע דשליחות בדבר שלבל"ע עדיף טפי מהיכא שהוא בעצמו מקנה או מקדיש דהא בשליחות דעת רש"י [צ"ל:
המהרי"ט] דמהני בדשלבל"ע היכי דמתנ' בפירוש כו' ולמה לא יהא מהני לשליח כל שהוא בידו ועוד קשה מה שהביאו ראיה מהך דיבמות דף כ"ב ע"א מסוגיא דאמר ללבלר כתוב גט לארוסתי הא התם נכתב הגט קודם שכנסה והתם ראוי שלא יועיל מה שבידו דגבי תרומה אמר שיהיו תרומה לכשיתלשו כו' והתם כתיבת הגט קודם שיבמה ומשו"ה לא מהני בידו כיון שהכתיבה לא הי' מועיל לשעתו וליישב קושייתו השניה העלה הגאון ז"ל דמצד כתיבת הגט קודם היבום ליכא חסרון כיון דהוי בידו ואפילו אם כתב בעצמו ונתן להאשה קודם היבום ואמר לה מעכשיו נמי מהני ואפילו אם נתקרע הגט היא מגורשת כמו דמצינו בקידושין דף ס"ג לרבי דאמר אדם מקנה דשלבל"ע דמהני בכותב לעבד לכשאקחך הרי עצמך קנוי לך מעכשיו כן הכא נמי אף לדידן היכי דהוי בידו ע"ש והשתוממתי על המראה לראות דברים אלו יוצאים מפי גאון מובהק אשר האיר פני תבל בחכמתו ובמחכ"ת שגגה גדולה היא דהאיך יעלה על הדעת לומר דבר כזה דממ"נ אם נימא דלאחר היבום נעשה מגורשת למפרע שוב נתבטל היבום למפרע דאיך מצינו לאחוז החבל בשני ראשין לומר דע"י יבום קנאה ואח"כ נעשית מגורשת למפרע הא זה בזה תליא דאם היא מגורשת למפרע שוב לא היתה אשת איש מעולם ובשלמא גבי עבד אמרינן שפיר דלקח עבד ע"מ לשחררו דהא אם הי' נותן לרבו הכסף ע"מ שישחררו ג"כ הי' מהני דהא עבד כנעני יוצא בכסף ע"י אחרים כמו דאיתא בקידושין דף כ"ג ואפילו אם נימא דמה שהוא כתב לו לכשאקחך הרי עצמך קנוי לך מעכשיו חשיב שטר שחרור מ"מ עכ"פ הי' בשעת מעשה עבד ובר שחרור אבל בנותן גט ליבמה שעדיין לא היתה בת גירושין אין ספק דבכה"ג דלא הוי גט לכו"ע ויותר מזו כתב המ"ל בפ' ו' מה' גירושין בשם הרשב"א דגם במקדש מעכשיו ולאחר ל' יום דאינו יכול לגרש קודם הזמן אף דזמן ממילא קאתי וחשיב כמו שבא לעולם ונראה דאפילו אם נותן הגט ג"כ מעכשיו ולאחר זמן שיחולו הקידושין ג"כ לא מהני ע"ש ואפילו לפי מה שנסתפק מקודם בזה מ"מ ביבמתו דליכא בה תפיסת קידושין כלל פשיטא דאפילו למ"ד אדם מקנה דשלבל"ע לא מהני כשנותן לה הגט שתתגרש מעכשיו ולאחר שיבמה וכ"ש לדידן דקי"ל אין אדם מקנה כו' והגאון ז"ל הפריז על המדה בזה ודו"ק:
שוב כתב הא"מ ליישב קושייתו הראשונ' דלמה יהיה שליחות גרע דל"מ בדבר שלבל"ע גם בדבר שבידו עפ"י מ"ש הרשב"א בקדושין דף ס"ב דמשני התם נהי דבידו לגרשה בידו לקדשה וז"ל תמי' לן מלתא כיון דשניהם נתרצו אמאי לא מהני כמו מקדש לאחר ל' יום ותירץ דגבי קידושין לאו בידו לגמרי דהרי צריך שיהי' בדעת האשה להתקדש לו ואע"פ שהאש' עכשיו מתרצה בכך ודעת שניהם שוה כו' כמחוסר מעשה חשבינן ליה עכ"ל ולפי דברי הרשב"א ניחא דשליחות בדבר שלבל"ע לא מהני אפילו בידו כיון דצריך דעת השליח ה"ל כמו התם דצריך דעת האשה זהו תוכן דבריו של הגאון ז"ל ע"ש ולכאור' דבריו תמוהין דאם נימא דלענין שליחות לא מהני מה שבידו למיחשב כדבר שבא לעולם א"כ שוב הדרא קושית התוס' לדוכתא איך אשה אומרת לחברתה לושי לי עיסה והפרש חלה ומה מועיל תירוצ' של התוס' שבידו להביא עיסה מגולגלת ולהפריש הא אפילו אם יביא עיסה מגולגלת ויאמר לשליח להפריש מעיסה זו על קמח לכשיהי' נילוש ג"כ לא מהני דרעין זה גם ע"י עצמו לא מהני רק מטעם דהוי בידו וכמימרא דר' יוחנן וע"י שליח לא מהני האי טעמא והנרא' דשיעור כונתו כך היא דהך סברא דבידו לא מהני רק לענין זה שיכול לעשות שליח להפריש חלה אחר הלישה והגלגול אע"פ דעכשיו הוא מידי דלא מצי עביד מ"מ כיון דהוי בידו משווי שליח אבל אין בכח השליח להפריש חלה קודם הלישה מחמת האי טעמא דבידו ואע"פ שביד המשלח להפריש קודם הלישה מחמת שבידו מ"מ לא אלים האי טעמא דבידו למיעבד בה שני ענינים דעשיית שליח גופא הוא רק מחמת האי טעמא שבידו ולהכי סגי אם נימא דהשליח יפריש אחר הלישה אבל לא אלים כולי האי שיפריש קודם הלישה כיון דבעינן נמי דעת השליח כמו היכי דלא מהני היכי דתליא בדעת האשה כן נראה לי ליישב דברי הגאון ז"ל אבל מ"מ דבריו סתומים בזה וצ"ע ואף אם לא היה כונת הגאון ז"ל בדבר כמו שכתבתי מ"מ יש לפרש בזה כונת התוס' מעצמינו ויש להוסיף ולומר דכמו דחזינן מדעת התוס' שכתבו שיש בידו להביא עיסה מגולגלת משמע דמקמח על קמח אין בכוחו להפריש חלה ועיין בתשובת חת"ס אה"ע סי' י"א שדייק כן מדברי התוס' והביא שכן משמע בגמרא דקדושין במימרא דר' יוחנן גופא דנקט הלשון פירות ערוגה זו תלושין יהיו תרומה על פירות ערוגה זו מחוברין או פירות ערוגה זו מחוברין יהיו תרומ' על פירות ערוגה זו תלושין משמע נמי דאם שניהן מחוברין לא מהני אף דבידו לתלוש ע"ש ולפי סברא זו חזינן דהטעם שבידו לא אלים כולי האי לעשות שני פעולות דהיינו להפריש חלה מקמח ולהפקיע איסור טבל מקמח ואע"פ ששניהם ענין אחד הוא וא"כ מכ"ש שיש לומר דמטעם בידו אין לעשות שני פעולות דהיינו לעשות שליח וגם שהשליח יפריש קודם שנילוש הכל מחמת הטעם שבידו והבן ואם נחליט דתליא בזה אזי ממילא לדעת היראים שהובא שם בתשו' חת"ס דגם מקמח על קמח יכול להפריש חלה מטעם שבידו א"כ יכול השליח נמי להפריש ולומר קמח זו תהא חלה על קמח זו לכשיהי' נילוש ויש להאריך עוד בזה אולם לא באתי אלא לעורר:
והנה אנכי בעת למודי סוגיא דקידושין הנ"ל הקשיתי לשאול דמאי פריך הגמרא אהא דר' יוחנן מהא דאמר ר' אושעיא הנותן פרוטה לאשתו כו' והא בידו לגרשה ע"ש הא הלשון בכל מקום בגמרא אין אדם מקנה דבר שלבל"ע ולא מצינו בשום מקום בגמרא אין אדם קונה דשלבל"ע נראה מזה דעיקר החסרון תלוי שאין ביד אדם להקנות מה שאינו בעולם א"כ בקדושין דהאשה היא המקנה והבעל הוא הקונה והיא מקנה א"ע להבעל עי' קדושין דף ב' א"כ מה מהני הא דבידו לגרשה הא מ"מ אין ביד האשה לגרש את עצמה והוי אצלה דבר שלבל"ע ואינו בידה ומשו"ה אינה מקודשת ואמרתי דיש לומר דזהו דקא משני הגמרא נהי דבידו לגרשה בידו לקדשה ולכאור' תמוה כמו שהבאתי למעלה בשם הרשב"א אבל י"ל דהכי פירושא דאלו היה ביד הבעל לקדשה בלי דעת האשה לא היינו צריכים לחוש מה דחשיב אצל האשה דבר שלבל"ע דהרי לא חשיבה מקנה כלל אבל כיון דבעינן דעתה א"כ היא מקנה א"ע ובעינן שיהא גם ביד האשה דבר שבא לעולם דבלא"ה לא מהני וכאן הרי אין ביד האשה לגרש את עצמה ולהכי אינה מקודשת ודו"ק כי זה נכון לדעתי והנה הגם דקשה להעמיד דבר זה בכוונת הרשב"א ז"ל מ"מ אמינא דעכ"פ הדמיון של הגאון בעל אבני מלואים אינו עולה יפה דיש לחלק ולומר דהתם דוקא כתב הרשב"א ז"ל להסביר כיון שצריך הסכמת האשה ג"כ לא חשוב בידו היינו מחמת דעכ"פ אצל האשה הא לא הוי בידה לגרש את עצמה אבל הכא בשליח הא גם ביד השליח ללוש העיסה כמו ביד המשלח ולהכי י"ל דכמו דחשיב דבר שבא לעולם אצל המשלח בעצמו מחמת בידו כן חשיב נמי אצל השליח דבר שבא לעולם ואף דתליא בשני דיעות לא איכפת לן: ובגוף הדבר מה שכתב בעל אבני מלואים לתמוה על התוס' שהביאו ראי' מהך דאמר ללבלר מיירי שנכתב הגט קודם שבא עליה היבם כמו שכתב רש"י ז"ל וכיון שנכתב קודם היבום ובאותה שעה לא היתה בת גירושין לדעתי אין הדבר ברור אם לא נוכל לומר דכתיבת הגט:
דומה להפרשת תרומה וחלה דמהני בדבר שבידו אך לא ידעתי בלא"ה מה כל הרעש הזה אם נימא דתוס' מפרשי דמיירי דהלבלר כותב אחר שכנסה דלא כרש"י ורמב"ם ועי' בחידושי הרמב"ן ז"ל שמפרש ג"כ הכי ומו"ח ז"ל בספרו ברכת רצה סי' נ"א הרחיב הדיבור בענין זה ומעתה י"ל דהתוס' ג"כ מפרשים הכי וביחוד דלדעת התוס' דאמרינן כל מידי דלא מצי עביד לא משוי שליח א"כ הא דאמרינן התם דלאשה דעלמא אינו גט על כרחך מיירי נמי אפילו אם הלבלר כתב אחר שכנסה:
ובדבר השלשת כתובתה המבואר בהתקנ' שבא הצ"צ וחידש דכשאין להבעל להשליש כתובתה ימכרו הקרובים להבעל כתובתה בט"ה ומטעם דזכות הוא לה לקבל הט"ה מלהמתין עד שתקבל הגט ע"ש ואם כי יש לשדות בה נרגא דבנשתטית דע"י המכיר' הלזו היכולת ביד הבעל לישא אחרת מסתמא בודאי לא ניחא לה וכן ראיתי להחת"ס שם שמפקפק ג"כ על העצה שהמציא הצ"צ מחמת טעמים אחרים אולם מ"מ גם הוא ז"ל לא רצה לדחות דברי הצ"צ ע"ש אך בעובדא דידן כי אין להבעל למלאות גם עצה הלזו כי לרש אין כל אין לנו מה לדון בפסק הלזה אכן לפי מה שהגיד לי האברך בעצמו שהניח אצלה בשעת הפרדו מאתה כסף מזומן וחפיצים בעד כמה מאות ר"כ וכשחלתה ר"ל נפל כ"ז ביד אביה ובני משפחתה ועלה על לבי להסתפק בכה"ג היכי שהבעל טוען שיש בידה כדי כתובתה אם יש להאמין לו אם לא כי כפי מה שכתב הב"ש בשם הב"ח ח"ל וב"ח כתב קבלה היא מגדולי עולם שיציעו הענין לפני הגדולים שבאותו הדור ויסכימו בהיתר מאה רבנים וגם ישליש סך הכתוב' ונדוניא וח"כ ביד הב"ד ואח"כ ישא אחרת עכ"ל נראה מרהיטת לשונו שאין התרת מאה רבנים תליא בהשלשת כתובתה ואין הפירוש שהמה לא יתירו אלא באופן שישליש כנ"ל כי באופן זה הי' צריך לומר שישליש הבעל מקודם ואח"כ יבקש התרת מאה רבנים אלא ע"כ הוא ענין בפני עצמו שהרבנים יכולים להתירו קודם השלשה רק הוא אינו רשאי לישא אשה עד אחר ההשלשה ואם נשא בלי ההשלשה הוא עבר על החרם ולפ"ז יש להאמינו אם טוען שיש בידה כדי הכתוב' כי חלילה אם הוא משקר הוא עובר על החרם וקמי שמיא גליא וגם בהתקנ' המובא בתשובת מהר"ם מרוטענבערג וז"ל והחרם אשר שם רבינו גרשום שלא ישא איש שתי נשים אין להתירו אלא במאה אנשים מג' מלכיות אוניוא"ה ולימרבדיאה וצרפת גם לא יתירו עד שיראו טעם להתיר גם באותו ענין שתהא כתובתה צרורה ומונחת במשכנות ובמעות ע"ש מבואר מלשונו שאין רשות להמאה רבנים להתיר אלא באופן שיהיו כל האופנים הנ"ל ופשיטא לפי זה דאין הבעל מהימן שיש בידה כדי כתובתה:
סיומא דהך מילתא שישתדל. הבעל לעשות כל טצדקי להשליש איזה סך מסוים עבור האשה שלא תצא לגמרי בפחי נפש ח"ו וגם יתן אביה כתב בלשון המדינ' שהוא מחייב את עצמו להחזיקה ואם יראו עיני הב"ד שבמקום דירתו שהשלשת סך מסוים במזומן הוא דבר שאי אפשר ביד הבעל לקיים אזי יתן נאטאריאנוסאקט בכל אופן היותר מועיל עפ"י חקי המדינ' על הכתובה ומזונותי' כדי שאולי לא יתן אביה לה מזונות יהי' על הבעל מוטל להחזיקה ואם כה יעשה ויסכימו מאה רבנים מג' מלכיות דוקא ולא מג' ארצות כי כן הי' מו"ח ז"ל מקפיד מאוד שלא להתיר באופן אחר אזי גם אני נמנה להיות מן המתירין להתיר לו לישא אחרת וד' יברך את עמו בשלום ויצילנו משגיאות: