מצפה אריה תנינא חלק ב· רבי אריה ליב ברודא
אה"ע · סימן מג
להרב הגאון המפורסם עומד על משמרת הקודש ללחום מלחמות ד' כש"ת מו"ה שלום קוטנא אבד"ק אייזנשטאט:
את קונטרסו המכונה וכתורה יעשה קבלתי ובעברי על דבריו ראיתי שיש לעורר לפע"ד איזה הערות בענין זה והנני להציע מה שעלה על רוחי בעזהש"י. כתב מעכת"ה דבן הנולד מן הנכרית לישראל הוא כנכרי לכל דבריו וגרוע מבן נכרי מן הנכרית דאם שניהם נכרים אם נתגיירו האב והבן יש להבן התייחסות לאביו לקיום מצות פ"ו לשיטת הרמב"ם והטור ז"ל דוקא בנתגייר הבן ולשיטת התוס' אפילו בלא נתגייר. הנה מה דפשיטא לי' למעכ"ת דבן הנולד לישראל מן הנכרית אין הישראל מקיים מצות פ"ו משום דאין לו התייחסות אחר אביו לא כן אנכי עמדי אלא כ"ל דמקרי בנו ויש לי ראיה ממקרא מלא דכתיב בסדר אמור (ויקרא כ"ד) ויצא בן אשה ישראלית והוא בן איש מצרי הרי מוכח דחשוב בנו וכמו דפריך הש"ס ביבמות דף ס"ב איתבי' ר' יוחנן לר"ל מהא דכתיב בעת ההיא שלח בראדך בלאדן בן בלאדן כו' ואף דמסיק הש"ס שם בתר הכי דדוקא היכי דיחסינהו בשמייהו ובשמא דאבוהון הא הירושלמי בפ' ב' דיבמות לא קא משני הכי ש"מ דלא סביר' לי' האי:
שינויא ועוד הרי המהרי"ט אלגאזי בכורות פרק ח' כתב לפרש הא דאיתא שם בירושלמי גוי הבא על ישראלית וכן ישראל הבא על הגויה והולידה בן הבא אחריו הוא בכור לנחלה דאתיא אפילו לר' יוחנן ור' יוחנן הא פריך לר"ל מהך דבלאדן בן בלאדן ולא ס"ל האי חילוקא דיחסינהו בשמייהו ובשמא דאבוהון וא"כ בודאי מוכח לדידי' מקרא הנ"ל דמקרי בנו ואף דהבא אחריו הוה בכור לנחלה מ"מ לענין יחוס שאני ודו"ק:
עוד אמינא דיש להביא ראי' ברורה מדברי התוס' קידושין דף י"ח ע"א ד"ה כאן שהקשו על רש"י ז"ל מה שכתב דאי הורתו שלא בקדוש' ולידתו בקדוש' רוח חכמים נוחה הימנו מב"ב דף קמ"ט גבי איסור גיורא הו"ל תריסר אלפי זוזי בי רבא כו' ומשמע דרבא לא רצה לשלם לרב מרי בר רחל אלא הי' רוצה לזכות בהן והשתא וכי לא הי' רוצה רבא שתהא רוח חכמים נוחה הימנו ע"ש ואי נימא דגוי הבא על ישראלית והוליד בן לא חשיב בנו כלל וגרע מגוי הבא על גויה והוליד בן הא אין התחלה לקושית התוס' דשאני רב מרי בר רחל שנולד מגוי הבא על הישראלית דלא חשוב בנו של איסור גיורא כלל ולהכי ליכא בזה דין דאין רוח חכמים נוחה הימנו ודוקא במי שנולד מאב ואם שהמה גוים ואח"כ נתגיירו והית' הורתו שלא בקדוש' ולידתו בקדוש' אמרינן דאין רוח חכמים נוחה הימנו אבל לא כשאמו ישראלית אלא מוכח דגם בן הנולד מגוי הבא על ישראלית חשיב בנו ולא גרע מגוי הבא על הגויה דחשיב בנו. ודרך אגב קשה לי מה שהקשו ארש"י מהך דרבא עדיפא הוה להו להקשות דאיך אפשר שרבא מפרש הך מתניתין דפרק י' דשביעית דקתני לוה מעות מן הגר שנתגיירו בניו עמו כו' דמיירי שהית' הורתו שלא בקדוש' ולידתו בקדוש' איך קתני שנתגיירו בניו עמו דמשמע שהבנים צריכים גירות הא איתא ביבמות דף ע"ח ע"א אמר רבא נכרית מעוברת שנתגייר' בנה אין צריך טביל' וצע"ג:
והנה החת"ס אבה"ע חלק ב' סי' מ"א הקשה מה דנקרא רב מרי בר רחל ולא בר איסור במחכ"ת אישתמיטתי' שכבר עמדו ע"ז בתוס' ב"ב דף קמ"ט שכתבו ומה שקרא אותו על שם אמו לפי שרוצ' ליחסו אחר שמואל כו' ועיין בסה"ד בשם רב מרי שהביא כן בשם רש"י ז"ל:
עוד הביא כ"ת שם בשם הרב הגאון מהר"מ פערליס ז"ל שהובא בדברי הקובץ תשובות להשר הרב ר' הירש לערן ז"ל אשר הציב לו יד ושם בקובץ תשובות גדולי הדור זה יותר מחמשים שנה ע"ד אסיפת קבוצת רבנים בברוינשווייג כי הציווילורויאונג הנעש' עפ"י חוקי המדינ' בפומבי ובפרהסיא חשובה הבעיל' בפרהסיא דכיון דנשאה לשם אישות הוי כאילו בעלה בפרהסיא וקנאין פוגעין בו ומעכת"ה כתב ע"ז דמ"ש דקנאין פוגעין בו הפריז על המדה והוי טעות דמוכח ושגגה פלטה קולמסו אבל מ"מ חשוב דבר זה לפרהסיא והביא שכן כתב הגאון מהר"ם ז"ל אבד"ק אונגוואר הנה אנכי לא ראיתי את כל יקר הקובץ הלזה ולא ידעתי אם נמצא פה עירנו שיהי' בידי לעיין בדבריהם אכן אמרתי נחזי אנן ונעיין קצת בענין הלז:
והנה מעכ"ת הביא מ"ש הל"מ בפ' ח' מה' מלכים הל' ב' בישוב קושיא הראנ"ח דאם בצינע' ליכא איסור בבא על הגוי' מדאורייתא למה הצריכ' תורה להתיר יפת תואר די"ל כיון דהוא לוקח אותה לעיני הכל ואומר שהוא לוקחה לבועלה אע"פ שמכניס' לתוך ביתו הוי פרהסיא ולכך הוצרכ' התורה להתירה וכן כתב הריטב"א בקדושין דף כ"ב גבי כהן מהו ביפת תואר ועיין בס' פ"י ובספר אבני מלואים סי' ט"ז. ולפענ"ד יש להביא ראי' לדברי הלח"מ ממ"ש הר"נ ז"ל בחידושיו לסנהדרין דף ע"ד בהא דפריך הש"ס והא אסתר פרהסיא הוי וז"ל דודאי הי' עשרה ישראלים בשושן כשלקחה אחשורוש לאשה ושוב חזר והקשה אמאי לא פריך והא אסתר גילוי עריות הוה וג"ע אפילו בצינע' יהרג ואל יעבור לא מיבעיא למ"ד ותהי לו לבת שהית' אסתר אשת מרדכי דאפילו בלא"ה איכא כרת בבא על ארמית ומשמע דה"ה לגוי הבא על בת ישראל ע"ש והנה זה פשוט וברור דמ"ש וג"ע אפילו בצינע' יהרג ואל יעבור כונתו רק אי אסתר היתה אשת מרדכי אבל אי היתה פנוי' ליכא כרת רק בפרהסיא ולא בצינע' דלא עדיפא מישראל הבא על הכותית דדוקא בפרהסיא קנאין פוגעין בו אבל לא כשעוש' בצינע' ולפ"ז דברי הר"ן ז"ל צריכין ביאור דאטו אחשורוש בא על אסתר בפני עשרה ישראלים הלא ודאי הכניס' לתוך ביתה בשלמא הגמרא שפיר פריך והא אסתר פרהסיא הוי היינו שהלקוחין היו בפרהסיא כמ"ש הר"ן ז"ל בעצמו ואי נימא דבפרהסיא אפילו על מצוה קלה יהרג ואל יעבור קשה מאסתר אמאי לא מסרה עצמה על הלקיחה אבל מה שהקש' הר"ן ז"ל אמאי לא מסרה עצמה משום איסור בעילת גוי הא י"ל דלא הוי בפרהסיא אלא מוכח מזה כמ"ש הלח"מ דס"ל להר"נ ז"ל דכיון שלקחה לתוך ביתו ע"מ לבעול אותה חשיב פרהסיא:
אמנם לפענ"ד יש להעיר דהנה בכתובות דף ט' ע"א בתוס' ד"ה מפני מה לא אסרוה כתבו והלא אותו מעשה בעדים הוה ואין נראה דנהי דידוע לרבים שהביא' לביתו מ"מ לא ראו כמכחול בשפופרת שבפני בני אדם לא שימש וכתב בשיט' מקובצת שם ולי נרא' דאינו קשה דכיון דדוד שלח אחריה ונתייחד עמה בעדים אמרינן בכה"ג הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה ע"ש והנה לכאור' לפי סברא זו חשיב כמו פרהסיא דכיון דהלקיח' הי' ידוע לרבים חשיב הביא' נמי פרהסיא אבל אם כה נימא יקשה הא דאיתא בב"מ דף נ"ט ע"א ובסנהדרין דף ק"ג ע"א דרש רבא מאי דכתיב ובצלעי שמחו ונאספו אמר דוד לפני הקב"ה כו' אומרים לי דוד הבא על א"א מיתתו במה ואני אומר מיתתו בחנק ויש לו חלק לעוה"ב אבל המלבין פני חבירו ברבים אין לו חלק לעוה"ב ע"ש והרב מברטנורא בפ' ג' דאבות הביא לפרש הא דחשבינן התם בין אלו שאין להם חלק לעוה"ב מגלה פנים בתורה שלא כהלכ' שמעיז פניו לעבור על דברי תורה בפרהסיא ביד רמה ע"ש ואי נימא דמעשה דבת שבע חשיב פרהסיא מפני שהי' ידוע לרבים איך אמר להם מיתתו בחנק ויש לו חלק לעוה"ב הא הי' להם להשיב ה"מ בצינע' אבל בפרהסיא אין לו חלק לעוה"ב דהוי בכלל מגלה פנים בתורה שלא כהלכ' אלא מוכח דכעין זה לא חשיב פרהסיא ורק דלענין עדות חשיב כמו דאיכא עדים מטעם דהן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה אבל לענין פרהסיא בעינן שיהא בפני עשרה ישראלים ממש ולא מהני מה שידוע לרבים מחמת שלקחה לביתו ודו"ק:
אבל י"ל ולדחות קצת דהנה בב"מ שם איתא אמר רבה בר בר חנא אמר ר' יוחנן נוח לו לאדם שיבוא על ספק א"א ואל ילבין פני חבירו ברבים כדדרש רבא כו' וכתבו בתוס' נקט הכי משום דבת שבע ספק א"א הוה וכונתם דמהך דדרש רבא מוכח באמת דאפילו ודאי א"א קיל ממלבין אבל אי נימא דמעשה דבת שבע חשיב פרהסיא כיון דהלקיח' הי' ידוע לרבים שפיר י"ל דבדקדוק נקט הש"ס ספק א"א דאלו הי' בת שבע ודאי א"א לא הי' קיל ממלבין דבפרהסיא אין לו חלק לעוה"ב אבל כיון דהי' רק ספק והעולם לא ידעו אם חזר אוריה בסוף המלחמ' אין החילול השם גדול כל כך ולא חשיב פרהסיא ע"כ קיל ממלבין והא דקאמר הגמרא נוח לו לאדם שיבוא על ספק א"א ולא ילבין פני חבירו ברבים היינו שיבוא על ספק א"א ג"כ ברבים והאי ברבים קאי אתרווייהו אבל עכ"פ מה שכתב המהר"ם פערליס דבציוויל טרויאונג קנאין פוגעין בו הא ודאי טעות גדול הוא והוא נגד מה שמבואר:
בטור ובשו"ע אה"ע סי' ט"ז דבנשואין לבד לא עבר אלא על לאו דלא תתחתן וזה פשוט וברור:
עוד כתב להכות על קדקדם של בעלי האסיפה בברוינשווייג מה שרצו לומר דאין איסור היכי שמתנין לגדל את בניהם ביהדות והביא מעכ"ת בשם הגאונים הנ"ל דעפרא לפומייהו כי אין שום תנאי מועיל בזה והנולד מן הנכרית הוא כנכרי לכל דבריו הנה בגוף הדבר בודאי ראוי לומר דעפרא לפומייהו משום דהתנאי הלזה הוא רק פטפוטי דברים ושיני בנים תקהינה אבל מ"מ לא אכחד תחת לשוני מה שראיתי בספר הפלאה ריש פרק אלו נערות בתוס' ד"ה על הכותית שכתב דאפילו אי כותים גירי אריות הם מ"מ כיון דעכ"פ מתנהגין כמנהג יהדות אין קנאין פוגעין בו ועיין בחידושי הר"ן ז"ל על סנהדרין שם ולא באתי אלא לעורר:
עוד הביא כ"ת מ"ש החת"ס באה"ע חלק ב' סי' מ"א וז"ל ורב מרי בר רחל הואיל ואתא לידן אימא בה מילתא דצל"ע למה לא נקרא מרי בר איסור דאע"ג דכקטן שנולד דעי לענין ירושה ויחוס משפחה מ"מ התורה אמרה וכי יגור אתכם גר ועשה פסח לד' המול לו כל זכר ומזה ילפינן דמילת בניו מעכבת את האב מלעשות פסח ואי ס"ד דגר שנתגייר אין בניו נקראים על שמו כלל א"כ כי יגור דכתיב מנ"ל שיעכבוהו לעשות פסח ורומכ"ת טען ע"ז שיש לחלק בין קודם מתן תורה לבין אחר מתן תורה ולפענ"ד במחכ"ת של הגאון חת"ס ז"ל שגג בגוף הדבר מה שסבר דהא דכתיב וכי יגור אתכם גר המיל לו כל זכר קאי על הבנים שנולדו לו קודם שנתגייר דז"א אלא קאי על הבנים שנולדו לו אחר שנתגייר והיתה הורתן ולידתן בקדוש' כדמוכח בהדיא ביבמות דף ע"א דרצה הש"ס למיפשט מהברייתא דקתני אין לי אלא מילת זכריו בשעת עשי' כו' דערלה שלא בזמנה הוה ערלה דזכריו דאיתנייהו בשעת אכיל' ולתנייהו בשעת עשיה היכי משכחת לה לאו דאיתיילדו בין עשיה לאכיל' ע"ש ואי נימא דקאי אבניו שהי' הורתן קודם שנתגייר דהיינו שלא בקדוש' הא בודאי נימולים ביום אחד ולא לשמונ' ימים כמו שאר גרים וא"כ אפילו נתיילדו בין עשיה לאכיל' הוי ערלה בזמנה ואיך שייך לומר בהם ערלה שלא בזמנה אלא פשיטא דמיירי הקרא דוקא באותן שהיתה הורתן בקדוש' והמה ישראלים גמורים ונמולים לשמונה ומשו"ה הוי ערלה שלא בזמנה וזה ברור:
אבל מה שכתב כת"ה לחלק בין קודם מתן תורה בין לאחר אתן תורה דהא דקי"ל דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי זה רק לאחר מ"ת משום דהתורה לישראל נאמרה אבל פסוק דכי יגור אתכם גר בפסח מצרים נאמר ואין למדים ממנו על לאחר מ"ת דבריו צודקים ואנא אמינא עוד סיוע לזה ממה שכתב הרמב"ן והמזרחי ז"ל על רש"י בסוף פרשת אמור במקלל על הפסוק בתוך בני ישראל מלמד שנתגייר והקשו ע"ז למה הוצרך להתגייר הא קי"ל דגוי הבא על בת ישראל הולד ישראל גמור הוי והביאו דחכמי צרפת אמרו דקודם מתן תורה הולד הולך אחר הזכר וכאשר נולד זה לא מלו אותו כי מצרי היה בדתו ע"ש א"כ כמו כן י"ל דקודם מ"ת גר שנתגייר עם בניו הבן מתייחס אחר אביו בכל הענינים ולא הוי הבן כקטן שנולד וכסברת כת"ה: אמנם הרמב"ן בחומש שם השיג על חכמי צרפת מה שכתבו שלא מלו אותו דאם לאחר מתן תורה עכו"ם שבא על בת אברהם מחייבי לאוין ואין לו בה קדושין הוא מקוה טהרה לאומות להכשיר את הולד להיות כמוה לא כ"ש קודם התורה שתהא מטהרת ולדה להיות כמותה לחייבו במילה מזרעו של אברהם ויהא מכלל בני ישראל ע"ש אמנם אפילו לדעת הרמב"ן ז"ל יש לומר דקודם מתן תורה אם נתגייר אביו אחרי שנולד הבן הוא מעכבו מלאכול בפסח עד שנימול הבן מעתה יש לקיים דברי החת"ס דפסוק דכי יגור אתך גר מיירי ג"כ בעכו"ם שבא על בת ישראל והוליד בן שהוא נימול לשמונה ימים ומ"מ אם נתגייר האב אחר כך הי' הבן מעכב את אביו מלאכול בפסח עד שנימול ודברי החת"ס יש לאוקמי' דכונתו על עכו"ם שבא על בת ישראל וסבירא לי' דגם אחר מתן תורה הדין כך הוא ולפענ"ד יש להוסיף בזה ולומר דבאמת לפי מה דשקיל וטרי הש"ס מעיקרא סבר הש"ס דקרא דכי יגור אתך גר מיירי בנולדים אחרי הגירות דאז הוי נימול לשמנה אבל אליבא דרבא דמשני התם כגון שהיו אביו ואמו חבושין בבית האסורין וכתב רש"י ז"ל חבושין בשעת עשיה ומצות מילה מוטלת עליהן וע"ז כתב המהרש"א ויש לתמוה דהא האשה אינה חייבת למול את בנה וי"ל דהכא כיון דחייבת לעשות פסח מצוה נמי עליה למול את בנה דמילת זכרים מעכבת גם בה דהכי נמי מילת עבדים מעכבת בה ע"ש אמנם אם אפילו הדין כך הוא מ"מ קשה למה לי' לרבא להוסיף אמו הא הי' סגי למימר כגון שהי' אביו חבוש בבית האסורין אלא על כרחך דרבא בא לאשמועינן הלכה זו דמילת הבן מעכב את אמו מלאכול בפסח אע"פ שאין מצות מילה מוטלת עליה וממילא ה"ה בישראלית שהולידה בן מגוי ג"כ מעכב את אמו מלאכול בפסח ואם גם אם האב נתגייר אחר שנולד מעכב גם אותו מלאכול הפסח לדעת החת"ס הנ"ל:
אמנם ראיתי בספר תורת משה על התורה מהגאון חת"ס ז"ל בפרשה בא על הפסוק וכי יגור אתך גר כתב בעצמו דלא כמ"ש בספרו חת"ס וז"ל נתקשיתי זה ימים רבים הכא קאי לומר מילת זכרים מעכב בפסח והכא בוכי יגור אתך גר מניין לו להגר בנים זכרים שיעכבנו בפסח הלא מכיון שנימול האב שוב אינם בניו ואפילו יהיו ערלים אינם מעכבים אותו מלאכול בפסח ואי נולד לו ביהדותו א"כ היינו ישראל ומ"ש כי יגור אתך גר דנקט ע"ש: הביא מעכ"ת מה דאמרינן בסנהדרין דף פ"ב על הפסוק וירא פנחס בן אלעזר מה ראה. ראה מעשה ונזכר הלכה אמר אחי אבי אבא לא כך למדתני ברדתך מהר סיני הבועל ארמית קנאין פוגעין בו ודקדק כת"ה על הלשון ברדתך מהר סיני דלמה צריך לומר באיזה זמן למדו ועוד ראיתי שעמד כ"ת איך נשכח הדין זה מכל ישראל ולדעתי באמת ראוי להתבונן על דבר זה (דוגמא לזה הקשה בחידושי מהרש"א ב"ב דף כ"א ע"א גבי יואב שאמר אנא זכר אקריון איך טעו בזה כל ישראל) אבל מה שאני אחזה דיש לומר עפ"י מה שמצינו בסדר במדבר אלה תולדות אהרן ומשה ביום דבר ד' בהר סיני וכתב רש"י שלמד אותם ביום הזה ומשמע דביום רדתו מהר סיני לא למד עם כל ישראל רק עם אהרן ובניו ואע"ג דפנחס לא נזכר בההיא פרשה י"ל דלא קא חשיב משום דהוי בן אלעזר ומשום דקא חשיב אלעזר אביו לתולדות משה ואהרן ממילא הוי הוא בכלל וגם י"ל דדבר זה דהבועל ארמית קנאין פוגעין בו לא למד מרע"ה גם אח"כ עם כל ישראל כי צפה מרע"ה ברוח הקודש כי פנחס עתיד להיות קנאי הוא ולא אחר ובזה עולה על נכון למדתני בלשון יחיד כי עמו לבד למד דין זה ומשו"ה לא ידעו מזה כל ישראל וגם יש לפרש עפ"ז ראה מעשה ונזכר הלכה שראה מה שכל ישראל בוכים שאינם יודעים מה לעשות ומשו"ה אמר ליה מרע"ה קריינא דאגרתא איהו ליהוי פרוונקא ודו"ק:
עוד כתב כ"ת תבנא לדינא כי הילד הנולד מאינה יהודית הולד כמותה כל זמן שהאם נשאר' במעמדה בדתה אשר נולדה ונתגדלה בה לא תוכל להביא את ילדיה להתגייר אם לא תגייר היא עצמה לא ידעתי מה עלה על דעת מעכ"ת לחשוב כן ואדרבה בשטמ"ק כתובות דף י"א מפורש בהדיא ההיפוך מזה שכתב בהדיא בשם רש"י ישן שפירש הך דאמרינן גר קטן מטבילין אותו על דעת ב"ד שהביאוהו:
אביו ואמו לגיירו אע"פ שלא נתגיירו הם ועוד כתב דכשנתגייר' האם עם בנה א"צ דעת ב"ד כלל ע"ש א"כ מה שכתב רש"י שלנו ואמו הביאתו לגיירו ע"כ שהיא בעצכמה לא נתגייר' מדקאמר ע"ד ב"ד דאי גם אמו נתגיירה הלא א"צ דעת ב"ד כלל:
כתב מעכ"ת דישראל הבא על הנכרית והוליד בן ממנה אין האב יכול להביא את בנו לגייר אחרי כי אין הבן מתייחס אחריו אלא נגרר אחר האם שלו ואיך יזכה האב העבריין את הילדים אשר הוליד בפשע וחטאה אמינא דאם לדין יש תשובה דכיון דהטעם דהאב יכול להביא את בנו לגייר וא"צ דעת ב"ד הוא משום דאמרינן דניחא להו במאי דעביד אבוהון כדאיתא בסוגיא דכתובות שם א"כ גם בכה"ג שהאב הוא ישראל ג"כ שייך לומר דניחא להבנים במאי דעביד אבוהון דאטו משום דעבר האב וחטא והוליד בן בעביר' מגרע גרע לגבי זה הבן דנימא דבגלל הדבר הזה לא ניחא ליה במה דעביד אבוהון הא ודאי לא ניתן להאמר כלל:
עוד כתב כ"ת ואף אם תחזור האשה אינה יהודית שנשאת לאיש ישראל עפ"י חוקי המדינ' אם אינה ידוע שהיא מעוברת צריכה להמתין ימי הבחנה ואם אינה מעוברת תנשא לו בחופ' וקידושין הנה לכאור' מצד הדין אסורה לכתחל' להנשא לו עולמית שהרי שנינו במתניתין ביבמות דף כ"ד ע"ב הנטען על השפחה ונשתחררה על הנכרית ונתגיירה ה"ז לא יכנוס ואם כנס אין מוציאין מידו וכן הוא ברמב"ם ובטור ובשו"ע אה"ע סימן י"א סעיף ה' ובב"ש ס"ק ח' כתב אפילו אי בא עליה בודאי לא יוציא כו' עכ"ל ובנ"י יבמות שם כתב שכן הוא בהדיא בתוספתא ע"ש אמנם י"ל דהטעם שאסור לישא אותה אם בא עליה הוא על כרחך כדי שלא יאמרו בשביל זה נתגיירה דהא הטעם שכתב רש"י ז"ל במתניתין גבי הנטען משום דמחזיק לקלא לא שייך היכא שבא עליה בודאי וכן כתב הריטב"א ז"ל בחידושיו שם בהדיא ומעתה יש מקום לומר דבציוויל טורויאונג שכבר המה נשואים בגיותן עפ"י חוקי המדינה שוב אין כאן עקשות פה לומר דבשביל כך נתגיירה וגם י"ל דמוטב להתיר כדי שלא יהי' כל ימיהם באיסור דאורייתא ויש לדבר בזה הרבה אבל לא באתי אלא לעורר ועי' מ"ש בענין זה בספרי זה בחלק יו"ד סי' מ"ם ומ"א:
עוד מה שרצה לחדש דגר שנתגיירה בתו עמו האב זכאי בקידושיה ובהפרת נדריה דדוקא לענין איסור עריות ולענין מצות חשוב' כקטן שנולד אבל לענין התייחסות שאינן של מצוה חשובה כבתו שאביה מקבל קדושיה ומפר נדריה יעיין כ"ת בספר הפלאה שם בכתובות דף י"א ד"ה יהבינן לה כתובה שכתב דעל כרחך גיורת קטנה שנשאת היינו דמתקדשת למיאון ומוכח דהיה פשוט ליה דאין האב יכול לקבל קדושיה מדאורייתא וכן הדבר פשוט גם בעיני דמ"ש מענין סדר נחלות דמבואר בש"ס ופוסקים דאם הורתו שלא בקדוש' אינו יורש את אביו דכקטן שנולד דמי וכן אביו אינו יורש אותו ורק לענין מצות פו"ר אביו מקיים על ידו אבל לא מצינו שיהא בנו לשום דבר וגם יש להוכיח ממתניתין דריש פרק אלו נערות שיש להן קנס כו' הבא על הגיורת שנתגייר' פחותה מבת שלש שנים ויום אחד והנה רש"י ז"ל כתב במתניתין אם אנסה אדם נותן קנס לאביה דכתיב ונתן האיש השוכב לאבי הנער' ולפ"ז לכאור' קשה דמאי פריך הש"ס בכתובות שם ואי אמרת הגדילו יכולין למחות יהבינן לה קנס ואזלא ואכלה בגיותא הא בגמרא מוקי לה לעיל בגר שנתגיירו בניו ובנותיו עמו א"כ הקנס הוא לאביה ואיך תיזיל ותאכל בגיותא אלא מוכח דכיון שהיא כקטנה שנולד' דמי הקנס לעצמה ולא לאביה דאין לאביה זכות בה כלל ועיין בכתובות דף ל"ח דמדמי הגמרא כסף קדושיה לכסף קנסה. עוד כתב כ"ת על מה שהקשה האבני מלואים סי' י"ג ביבמות דף מ"ב מתיב רבא גר וגיורת צריכין להמתין ג' מדשים הכא מאי להבחין איכא הלא קי"ל דגר קטן מטבילין אותו על דעת ב"ד וכשהגדיל יכול למחות ואם הורתו בקדוש' הוא ישראל גמור א"כ שפיר יש להבחין בין ישראל לעמים וע"כ צריכין להמתין שלשה חדשים ומאי פריך וע"ז כתב כ"ת שהקושיא מעיקרא לא קשיא דהלא הקושיא סובבת והולכת אדברי ר"נ א"ש דדריש הקרא משום להיות לך לאלקים ולזרעך אחריך וכמו שפי' רש"י שאין השכינה שורה אלא על הודאי שזרעו מיוחס אחריך ומייתי גמרא דבני ערבוביא כו' אבל אי נ"מ לדינא בדבר אחר על זה לא איכפת לנו מהך דרוש ושפיר הקשה בגמרא ותירץ ה"נ איכא להבחין בין זרע שזרע בקדושה לזרע שלא נזרע בקדושה לפע"ד אי אפשר כלל לומר דהס"ד דהש"ס לא ידע דצריך להבחין בין אם הבן הנולד הוא ישראל או הוא נכרי דהא אדרבה עיקר הפסוק מיירי בהכי דכתיב להיות לך לאלקים ולזרעך אחריך ורק חז"ל דרשו ג"כ להבחין בין זרעו של ראשון לזרעו של שני ודבר זה אתיא מדרשא וכ"ש שיש להבחין שיהא ד' אלקים לו ולזרעו שזהו מפורש בקרא ולא יהא הדרש עדיף ממה דכתיב בהדיא בפסוק ולהכי לא אפשר לומר דהס"ד לא ידע שיש להבחין בין ישראל לעמים. אבל מה שתירץ הא"מ עולה שפיר דכיון דקי"ל דמעוברת שנתגייר' בנה א"צ טבילה א"כ בין כך ובין כך הוא ישראל ולהכי ליכא בזה הבחנה בין ישראל לעמים והתרצן משני ליה להבחין בשעת הזריע' אם נזרע בקדוש' או נזרע שלא בקדוש' ודברי הגאון ז"ל המה מתוקים מדבש:
אולם מה דקשה לי על מ"ש הרמב"ן והמזרחי ז"ל בשם חכמי צרפת שהבאתי למעלה דקודם מתן תורה הולד הולך אחר הזכר וגוי הבא על ישראלית והוליד הולד הוא גוי מהא דאמרינן ביבמות דף ק' ע"ב דפריך הש"ס אלא מעתה גבי אברהם דכתיב להיות לך לאלקים ולזרעך אחריך התם מאי קא מזהר לי' רחמנא הכי קאמר ליה לא תנסיב נכרית ושפחה דלא ליזול זרעך בתרה ועיין ברש"י שם שהביא הש"ס דקידושין דהולד כמותה ולחכמי צרפת הלא קודם מתן תורה הולד הולך אחר הזכר ואמאי נזזהר רחמנא לאברהם שלא לישא נכרית וצריך לומר דמה שכתבו אחר הזכר לאו דוקא אלא הולך אחר הפגום שבשניהם ובעינן שיהא אביו ואמו מישראל אבל כל שאחד מהם או אביו או אמו גוי הולד גוי:
עוד י"ל דחכמי צרפת יפרשו הא דלא ליזול זרעה בתרה היינו לא להתייחס אחרי אמם אלא שתסיר האם את ילדיה מאחרי הש"י לעבוד ע"ז וכמ"ש רש"י לפרש ביבמות דף י"ז ע"א קרא דכי יסיר את בנך ע"ש:
אבל אי קשיא הא קשיא לי לפמ"ש הב"ש באה"ע סימן ד' סעי"ק כ"ב דאפילו באו עדים על א"א שזינת' הבן כשר דתולין בבעלה משום דהבעל מצוי לה ורוב בעילות אחר הבעל א"כ למה הוצרך המקלל להתגייר דמנ"ל שהי' בן מצרי הלא רש"י בפרשת שמות כתב שבא המצרי על שלומית בת דברי והיא סבורה שזה בעלה וכיון שהיה לה בעל תולה בבעלה משום דרוב בעילות אחר הבעל ועכצ"ל דאמו ידעה שהוא בן המצרי מחמת שלא היה בעלה אצלה זמן רב מקודם ולא אח"כ ואמו הביאתו להתגייר וצע"ג עוד חקר מעכ"ת מהו הדין בבן שנולד לישראל מן הנכרית יפת תואר שנתעברה מביאה ראשונה שהותרה במלחמה למ"ד שהותרה ביאה ראשונ' ונתגיירה ונשאה הבעל דשם לא נעשה הביאה באיסור שלא ראה שדברו בזה איתני הוראה לדעתי יש להוציא דבר זה מגמרא מפורשת בסנהדרין דף כ"א ע"א דאמרו לי' מאי טעמא קא נסיבת יפת תואר אמר להם יפת תואר משרי שרי אמרו ליה לא דרשת סמוכין דסמיך לי' כי יהי' לאיש בן סורר ומורה כל הנושא יפת תואר יש לו בן סורר ומורה וע"ש ברש"י דקאי על אבשלום:
בן מעכה שהיתה יפת תואר מבואר דהבן הוא ישראל גמור ומבואר דתמר לא חשיבא בת דוד ואחר שנתגיירה פשיטא דהנולדים חשיבי בניו כמו שמוכח מש"ס סנהדרין ק"ז ע"א דאמרינן שסופו להוליד בן סורר ומורה ועיין בתוס' שם ד"ה דאי:
אמנם לפ"ז יש להשיב על מה שכתב הלח"מ בהל' מלכים שהבאתי למעלה בישוב קושית המזרחי דאי ליכא איסור בביאת נכרית בצינע' למה הצריכ' התורה להתיר יפת תואר ותירץ הלח"מ דכיון שמכניסה לביתו ע"מ לבעול חשיב פרהסיא וקנאין פוגעין בו ולהכי איצטריך להתיר יפת תואר עדיין קשה לפמ"ש בספר הפלאה ריש פרק אלו נערות דהבא על הכותית בפרהסיא גם למ"ד דכותים גירי אריות הם ליכא דין דקנאין פוגעין בו גבייהו משום דעכ"פ מתנהגין במנהג יהדות דא"כ חזר' הקושיא ביפ"ת דהתם בודאי יתנהגו מנהג יהדות דהא המה כבושים תחת ידו ומגייר אותה בע"כ ודו"ק:
ואת אשר אנכי אחזה בישוב קושית המזרחי הנ"ל דלכאור' איך אפשר לומר דליכא איסור מדאורייתא הא אזהר רחמנא לאברהם לא תנסיב נכרית ושפחה דלא ליזל זרעך בתרה וא"ל דרחמנא אזהר רק דרך נשואין אבל לא בזנות דז"א דכיון דהטעם הוא כי היכי דלא ליזל זרעה בתרה גם בזנות איכא הך טעמא דלא ליזל זרעה בתרה א"כ נהי דבביא' מצד עצמה ליכא איסור עכ"פ צריך להיות אסור משום הזרע אך י"ל דבסוף פרק ד' אחין יבמות דף ל"ח ע"א איתא אמר אביי אשה מזנה מתהפכת כדי שלא תתעבר ע"ש ולהכי שפיר י"ל גם כאן בזנות ליכא חשש זרעו משום דמתהפכת ולהכי ביפ"ת דהיא כבושה תחתיו ויראה להתהפך אי לאו דשרי רחמנא הית' אסורה מדאורייתא משום הזרע דלא ליזל בתרה ואף דעכשיו היא כבושה תחתיו מ"מ כיון דסופה שתלד בן סורר ומורה בודאי חשש גדול שילכו בתרה וגם אם לא יהי' ברצונו לקחתה וישלחנה לנפשה אזי הבן אשר תלד קודם הגיירות יהי' גוי גמור וע"כ צריכה התורה להתיר יפת תואר:
וע"פ אופן זה נראה לי ליישב קושית הישוי"ע באה"ע סי' ט"ז שהרמ"א בסעיף א' בהגה"ה הביא דעת החולקים דגם בדרך אישות ליכא מלקות וכתב הב"ש הטעם דסבירא להו להנך פוסקים דלאו דלא תתחתן בם קאי בגירותן וכתב הישוי"ע ואני תמה בזה ולא יכולתי להבין דאפילו אי לאו דלא תתחתן קאי בגירותן מ"מ איכא איסור לאו דלא תקח דבין כך ובין כך לוקה ומביא כך בשם התוס' דע"ז. ונ"ל די"ל דהענין כך הוא דאי נימא דלא תתחתן קאי בגיותן אין שום חילוק בין שבעה אומות לשאר אומות לר"ש דס"ל כי יסיר לרבות כל המסירין א"כ האיסור הוא החיתון בעצמו כמו בז' עממין אבל אי נימא דלא תתחתן קאי בגירותן ובשאר אומות בודאי מותר בגירותן כמ"ש התוס' בע"ז א"כ י"ל דבשאר אומות גם בגיותן לא נאסר אלא משום הזרע דכתיב כי יסיר את בנך אבל במקום דליכא חשש זרע כגון ביאה ראשונה דקי"ל דאין אשה מתעברת מביאה ראשונ' או איילונית וזקנה דלא הוי בת בנים או שתהא מתהפכת ליכא איסור מדאורייתא דבזה ליכא הטעם דכי יסיר ודו"ק:
והנה בתוס' שם ד"ה לזרעך אחריך כתבו וז"ל לקמן בפרק נושאין דף ק' ע"ב דריש מהאי קרא דאזהר רחמנא לאברהם לא תנסיב נכרית ושפחה דלא יתייחס זרעך בתרה עכ"ל ולפי השקפ' ראשונ' נראה דכונת דבריהם דשתי מימרות הללו סותרות אהדדי דכאן דריש מהאי קרא לענין הבחנה. אמנם לפ"ז תמוה הדבר מאוד דכאן הוא מימרא דשמואל והתם פריך הש"ס נמי אשמואל דאמר עשרה כהנים עומדים ופירש אחד מהם ובעל הולד שתוקי מאי שתוקי כו' שמשתקין אותו מדין כהונה מאי טעמא אמר קרא והיתה לו ולזרעו אחריו בעינן זרעו מיוחס אחריו וליכא מתקיף לה רב פפא אלא מעתה גבי אברהם דכתיב להיות לך לאלקים ולזרעך אחריך התם מאי קא מזהר ליה רחמנא ומשני הכי קאמר ליה לא תנסיב נכרית ושפחה דלא ליזל זרעך בתרה ע"ש וכיון דשמואל גופא דריש מהאי קרא דאברהם לענין הבחנה מאי פריך ומאי קא משני דקא מזהר אנכרית ושפחה אבל מלבד זה עוד הקשה המהרש"א דאיך נשא אברהם הגר שהית' שפחת שרה וקטורה שהיתה נכרית ותירץ שע"י הנשואין נשתחררה הגר כדין הנושא את שפחתו וע"ז הקש' עליו שהרי אח"כ קראה הכתוב שפחת שרה וגם קשה מקטורה אבל מלבד זה קשה לי לפי מה שכתבו הרמב"ן והמזרחי ז"ל בשם חכמי הצרפתים שהבאתי למעלה דקודם מתן תורה הולד הולך אחר הזכר מה יעשו הא דאזהר רחמנא לאברהם דלא לינסיב שפחה ונכרית דלא ליזל זרעך בתרה ועיין שם ברש"י שהולד כמותה כמו דאיתא בקדושין בפרק האומר וגם התוס' גופא כתבו ביבמות שם דף מ"ב הלשון דלא יתייחס זרעך בתרה ולכאור' חכמי הצרפתים סותרים זה לזה ועוד יש לתמוה איך נשא משרע"ה בת יתרו דרש"י בסנהדרין דף פ"ב ע"א כתב גבי בת יתרו מי התיר לך וז"ל משה קודם מ"ת נשא וכשניתנה תורה כולהו בני נח היו ונכנסו לכלל מצות והיא עמהם כו' ע"ש ואכתי קשה הא כבר גם קודם מתן תורה הזהיר רחמנא לאברהם שלא לישא נכרית ואין לי פנאי לחפש בספרים אם כבר העירו בזה:
ומה שהאיר ד' את עיני בזה שיש לפרש שנויי דהש"ס על דרך אחר דלכאור' יש להבין דמאי פריך הש"ס אלא מעתה גבי אברהם כו' התם מאי קא מזהר ליה רחמנא וכתב רש"י הכא מאי פסול קא דרשת ביה הא ודאי גבי ישראל כשר הוא כגון עשרה כשרים עומדים ופירש אחד מהם ובעל עכ"ל דהיא גופא מנ"ל דלמא כמו גבי כהונה משתקין אותו מדין כהונה כן ה"ה גבי ישראל משתקין אותו מדין ישראל ואף די"ל דזה אי אפשר דאם משתקין אותו מדין ישראל לא הוי צריכין קרא דמשתקין אותו מדין כהונ' כיון דאינו בכלל ישראל מ"מ צריך טעם לחלק דאמאי מדין כהונה משתקין אותו ומדין ישראל פשיטא דאין משתקין אותו ואע"ג דרש"י כתב דהא דמשתקין אותו מדין כהונה זהו רק לפסלו מעבודה ומשמע דלשאר דברים הוא חשוב ככהן זהו רק לפי המסקנא דהך דרשא ולזרעו אחריו אינו אלא אסמכתא בעלמא אבל לפי הס"ד דהש"ס דהוה דרשה גמורה פשיטא דאין לו שום דיני כהן כלל דמדאורייתא אין לחלק בין פסול עבודה לשאר דברים ומעתה צריך להבין למה גבי ישראל אין משתקין אותו מדין ישראל. אולם באמת הדבר פשוט דבשלמא גבי דין כהונה דלא שייך אלא בזכרים אבל לא בנקיבות דאמרינן בני אהרן ולא בנות אהרן להכי אם אינו מתייחס אחר אביו משתקין אותו מדין כהונה אבל בישראל אפילו אם אינו מתייחס אחר אביו נמי הוא ישראל גמור מצד אמו דהא אמו הוה ישראלית ולפ"ז דוקא כשאמו ישראלית אבל כשהאם היא שפחה ונכרית ונשאת בתוך ימי הבחנה אפילו אם שניהם ישראלים משתקין אותו מדין ישראל דכל שאין זרעו מיוחס אחריו משתקין אותו מדין אביו ואין חילוק בין אביו כהן או ישראל ומעתה יש לומר דמה דמשני הש"ס הכי קא מזהר רחמנא לאברהם לא תנסיב שפחה ונכרית לא הוה פירושו שאסור לו לעולם אלא תוך ימי הבחכ' ולפי מה שנתבאר שני הסוגיות עולות בקנה אחד דתרווייהו אמרי חדא מילתא דהקרא דלזרעך אחריך אתי להבחין בין זרעו של ראשון לזרעו של שני וזה נכון מאוד לפענ"ד:
והנה לפמ"ש לפרש הש"ס דיבמות דף ק' ע"ב דמאי דאיתא הכי מזהיר הקב"ה לאברהם לא תנסיב שפחה או נכרית דקאי תוך ימי הבחנ' נראה לי דיש לומר:
הא דקי"ל לדעת הפוסקים רובם ככולן דהבחנ' אינה אלא מדרבנן משום דהאי דרשא להבחין בין זרעו של ראשון לזרעו של שני אינו אלא אסמכתא מ"מ הנושא גיורת אסור לישא תוך ימי הבחנ' מדאורייתא דענין זה להבדיל בין ישראל לעמים הוי מה"ת כיון דכתיב בהדיא להיות לך לאלקים ולזרעך אחריך וכמ"ש למעלה בהבנת דברי האבני מלואים הנ"ל אך זה דוקא למ"ד עובר לאו ירך אמו היא דלמ"ד ירך אמו היא הא אמרינן גיורת שנתגיירה כשהיא מעוברת בנה א"צ טביל' א"כ בין כך ובין כך הוא ישראל עכ"פ ורק יש נ"מ אם נזרע בקדוש' או לא והבחנה זו יוכל להיות דהוי רק מדרבנן אבל למ"ד עובר לאו ירך אמו הוא והוי הבחנה בין ישראל לעמים כמ"ש האבני מלואים י"ל דהוי מדאורייתא ואולי גם למ"ד עובר ירך אמו הוא נמי הוי הבחנה דאורייתא לידע אם נזרע בקדוש' או נזרע שלא בקדוש' ואולי יש ליישב בזה מה שהביאו בשם הרדב"ז דבתשוב' אחת כתב דלדעת הרמב"ם ז"ל הבחנה הוי דאורייתא ובתשובה אחרת כתב בפשיטות דהוי רק דרבנן ולא הזכיר שיטת הרמב"ם ז"ל. ועפ"י דרך זה ניחא דעכ"פ איכא הבחנה דאורייתא כגון הנושא גיורת אמנם לאשר לא ידעתי מקום הרדב"ז לא ידעתי אם דבריו מכוונים בישוב שיטתו ולא באתי אלא לעורר:
והנה בדבר מה שהבאתי למעלה קושית תוס' ור"נ ז"ל בחידושיו דאמאי לא פריך הש"ס בסנהדרין בפרק בן סורר ומורה והא אסתר גילוי עריות הוי נ"ל די"ל עפ"י מה דאיתא בשבת דף פ"ח ע"א ויתיצבו בתחתית ההר מלמד שכפה עליהם הר כגיגית כו' ואמר ראב"י מכאן מודעה רבא לאורייתא אמר רבא אעפ"י כן הדר קבלוהו בימי אחשורוש דכתיב קימו וקבלו היהודים קימו מה שקיבלו כבר והקשו בתוס' מנדרים דף כ"ה שכרת משה ברית עם ישראל על התורה והמצות ובסוטה דף ל"ז ע"ב שקבלו את כל התורה כבר בהר גריזים ובהר עיבל ותירץ בחידושי הרשב"א שבת ובחידושי הר"נ ז"ל הנדפס מחדש כי לא קבלו בימי משה רק כשיהיו ישראל שרויים על אדמתם אבל לא בזמן הגלות ע"ש ולפ"ז שפיר י"ל דהש"ס לא מצי פריך והא אסתר ג"ע הוי דאז קודם שנעשה הנס י"ל דלא היו צריכים למסור נפשם מצד איסור ג"ע דבזמן הגלות לא קבלו עלייהו והא דקי"ל דבג' עבירות יהרג ואל יעבור הוא אחר הנס דהדר קיבלו את התורה כולה אפילו בזמן הגלות ולהכי פריך הש"ס והא אסתר פרהסיא הוי ואפילו על מצוה קלה יהרג ואל יעבור מצד קידוש השם. ובזה ליכא למימר דבזמן הגלות המה פטורים ממצות קידוש השם חדא דרבא סבירא לי' התם בסוגיא דגם בן נח מצווה על קידוש השם אע"פ שלא קיבלו את התורה ועוד דאפילו לאביי דס"ל דב"נ אינו מצווה על קידוש השם מ"מ בני ישראל אפילו קודם קבלת התורה היו מקיימים קידוש השם שהרי אברהם אבינו ע"ה הפיל א"ע לתוך כבשן האש ומסר נפשו על קידוש הש"י א"כ שפיר פריך למה לא מסרה אסתר את נפשה על קידוש השי"ת. אך לכאור' עדיין יש לשאול הניחא למ"ד דאסתר היתה אשת מרדכי דדריש דאל תקרא לבת אלא לבית שפיר שייך קידוש השם דהא גם ב"כ מצווה על עריות וה"ה בני ישראל גם בלי קבלת התורה דהוי בכלל ב"נ אבל למ"ד דאסתר פנויה הוי והאיסור הוא משום לאו דלא תתחתן א"כ כיון דבזמן הגלות לא קבלו עליהם וכדראב"י דאמר מכאן מודעה רבה לאורייתא א"כ לא היו צריכים לקיים כלל מצוה זו ואיך שייך לומר קידוש השם כיון דאינם מצווים כלל ע"ז:
אך י"ל דהנה המ"ל בפ' י' מהל' מכירה הקשה להסוברין דבאונס מיתה לא מהני טענת אונס דמחמת אונס מיתה גמר ומקני א"כ איך אמר מודעה רבא לאורייתא ע"ש ולדעתי י"ל דלפמ"ש הרשב"א והר"נ ז"ל דמודעה רבא לאורייתא הוא בזמן הגלות שפיר ניחא דבזמן הגלות ובפרט בימי המן שהיו כל ישראל בסכנת מיתה לא שייך לומר דמחוייבים לקיים את התורה כיון שקיבלו רק משום אונס מיתה א"כ פשיטא דלא הי' הקבלה רק כדי להנצל מן המית' וחי בהם ולא שימות דכל עיקר מה שקיבלו את התורה הי' כדי להנצל ממיתה ולהכי בצינעה בודאי לא שייך לומר יהרג ואל יעבור אבל מ"מ היו מחוייבים לקיים את התורה ומשו"ה בפרהסיא שפיר איכא קידוש השם ואפילו על מצוה קלה יהרג ואל יעבור ודו"ק:
ודע דלפמ"ש למעלה דבשאר אומות לא נאסר הליקוחין אלא משום הזרע אבל במקום דאין חשש שיולידו בנים או בנות כגון זקנה ואיילונית ליכא איסור קודם מתן תורה יש ליישב קושית המהרש"א בח"א יבמות דף ק' דכיון דנצטווה אברהם שלא לישא שפחה ונכרית איך נשא הגר שפחת שרה ותירץ דע"י הליקוחין נשתחררה כמו הנושא שפחתו כדאיכא בגיטין פרק השולח דף מ' וע"ז תמה בספר ערוך לנר הא אח"כ כתיב ג"כ הגר שפחת שרה ולפי הנ"ל יש ליישב באופן אחר עפ"י מה דאיתא במדרש בסדר לך פרשה מ"ה על הפסוק ויבא אל הגר ותהר ר' לוי ב"ר חידקא אמר מביאה ראשונ' נתעברה אמר ר' אלעזר לעולם אין אשה מתעברת מביאה ראשונ' וכתב המ"כ דזהו רבותא דהגר נתעברה מביאה ראשונ' שנתעברה עפ"י נס א"כ שפיר ניחא דאברהם בא על הגר רק ביאה ראשו' ובזה לא הי' לו לחוש לזרעה דאין אשה מתעברת מביאה ראשונה. ומה שלקח אברהם את קטורה י"ל שהית' כבר זקנה ולא היתה בת בנים והא דכתיב ותלד לו את זמרן ואת יקשן כו' כבר פירש הספורני שלא היו בני אברהם אלא שנתגדלו בביתו ולהכי קראן הכתוב בני הפלגשים אמנם מסנהדרין דף נ"ט מהא דפריך התם הש"ס אלא מעתה בני קטורה לא לחייבי ומפירוש רש"י ז"ל שם מוכח דהמה היו בניו של אברהם ודלא כספורנו: והנה הלום ראיתי להישוי"ע אה"ע סי' מ"ד סעיף י' שכתב דמסוגיא דיבמות דף י"ז מהא דפריך הש"ס והאיכא בנות. וכו' יש להביא ראי' ברורה לדעת הפוסקים דנכרי ועבד שבא על בת ישראל הולד כשר והרי הוא כישראל גמור ודלא כדעת פסקי תוספות שכתבו דמ"מ גר הוי ועד שיתגייר הוי כנכרי דא"כ מה פריך הש"ס והאיכא בנות הא עכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד הוא עכו"ם ואין קדושיו קידושין עד שיתגייר ע"ש ונראה שהפסקי תוספות פירשו דברי רש"י בפרשת אמור גבי מקלל שהוא מהמכילתא כפשטא דאע"פ שהמקלל היה בן אשה ישראלית מ"מ היה צריך גירות כיון שאביו היה מצרי ואין חילוק בין קודם מ"ת לאחר מתן תורה ולחומר הנושא של קושית הישוי"ע נראה לי די"ל דלפי מה דאמרינן ביבמות דף ע"ח נכרית מעוברת שנתגיירה בנה אין צריך טבילה ומזה רצה הש"ס להוכיח דעובר ירך אמו הוא ע"ש חזינן דאי עובר ירך אמו הוא אפילו אי הוי הורתו שלא בקדוש' מ"מ כיון שנתגיירה אמו הרי הוא כאמו אבל למ"ד דעובר לאו ירך אמו הוא בנה לא הוי בכלל אמו רק חשיב כאלו גיירתו אמו וטבלתו אמו בפני עצמו ול"ח חציצה כמבואר התם בסוגיא וא"כ בעכו"ם ועבד הבא על הישראלית נמי תליא בזה דלמ"ד עובר ירך אמו הוא הרי הוא כאמו וא"צ גירות דפשיטא דלא גרע מנכרית מעוברת שנתגיירה וכי מפני שהיא ישראלית מבטן אמה מגרע גרע מנכרית שנתגיירה כשהיא מעוברת הא ודאי לא ניתן להאמר כלל אבל למ"ד עובר לאו ירך אמו היא י"ל דצריך גירות וכדעת הפסקי תוספות לכן י"ל דהש"ס פריך להנך תנאי ואמוראי דס"ל עובר ירך אמו ולדידהו גם הפסקי תוספות מודו דאין צריך גירות אבל להלכה סבירא להו דאמרינן עובר לאו ירך אמו הוא וכן דעת הרבה פוסקים ומשו"ה ס"ל דהולד צריך גירות ודו"ק: