אור ברסלב
מצפה אריה תנינא חלק ב אה"ע › סימן לט

מצפה אריה תנינא חלק ב· רבי אריה ליב ברודא

אה"ע · סימן לט

סימן לח

ע"ד הגט הנשלח אל הבד"צ דפה מבאענאס איירוס מדינת ארגענטינא ע"י הרב המסדר מו"ה חיים אשר מכונה דאקטר האפפמאן והגט נכתב כהלכה אכן למען תת סימן על הגט חתך מהגליון הגט מלמטה חתיכת נייר כמו ג' קצוות והניח בתוך המכתב גם החתיכה הנ"ל ולאשר עושין בשאר עיירות שבאמעריקא סימן כזו בהרשאה השכיל הוא לעשות בגוף הגט והמגרש כבר נסע משם ומי יודע אם יהי' באפשרות להשיג גט אחר וע"כ בודאי הוא מקום עיגון ונכון לצדד הרבה להכשיר את הגט אולם מ"מ לחומר האיסור של א"א יש להעמיק ולעיין היטב בכל פרטי הדינים הנוגעים בהלכה זו ומד' אבקש שיורני דרך האמת להשכיל בתוה"ק וזה החלי בעזר הצור:

בגיטין דף כ"א ע"א פריך הש"ס אמתניתין דקתני על העלה של זית ועל קרן של פרה ונותן לה את הפרה ועל יד של עבד ונותן לה את העבד בשלמא יד דעבד לא אפשר למקצייה אלא קרן של פרה לקצייה וליתיב לה ומשני אמר קרא וכתב ונתן מי שאינו מחוסר אלא כתיב' ונתינה יצא זה שמחוסר כתיבה קציצה ונתינה:

והנה בתוס' ד"ה יצא הביאו ג' שיטות בדין אם כתב גט על נייר גדול וחתך אח"כ ממנו דעת רבינו שמואל להכשיר בכל גווני ודעת בה"ג לפסול אפילו בדיעבד וכן עשה מעשה רבינו יצחק ב"ר מנחם ונחלקו עליו גדולי הדור ולהבה"ג אפילו אם חתך כל דהו הגט פסול כי כן כתב הרא"ש בשמו ובעל ה"ג פוסל אם נחתך ממנו כלום ושיטת ר"ת היא כעין פשרה דיש להחמיר אם נחתך ממנו הרבה ומ"מ חותך מהגט דבר מועט כמו שעושין ליפותו ע"ש הרי לפנינו ג' שיטות מרבותינו ומאורינו ז"ל וכל אחד הביא סעד לשיטתו מסוגיית הש"ס דהתם עיין בדבריהם ז"ל ונבאר איה"ש להלן והרשב"א בחידושיו כתב דאפשר דגם הבה"ג לא פוסל היכא דחתך דבר מועט וכדעת ר"ת ונראה שמסתפק בזה ועיין בב"י סי' קכ"ד שהביא שהרשב"א מסתפק בדעת בה"ג אבל הר"נ כתב דהבה"ג חולק על ר"ת ע"ש והרמ"א בהגהותיו שם פוסק כר"ת דאם חתך קצת כדי ליפותו בדיעבד כשר אבל לכתחלה יש לתקן הכל קודם השרטוט דהשרטוט צורך כתיבה הוא ע"ש: והנה הרשב"ם הביא ראיה לדבריו מהא דאיתא שם בסוגיא כתבו על חרס של עציץ נקוב כשר דשקלי' ויהבי' ניהלי' ומדנקט עציץ נקוב משמע דאם אינו נקוב יכול לקצצו וליתן לה ור"ת דחה ראיה זו דרבותא נקט נקוב דגם בזה מכשיר רבא ולא חיישינן שמא יקטום ע"ש והנה הס"ד דפריך על קרן של פרה לקצייה על כרחך סבר לחלק בין מחובר לתלוש דבמחובר הא תנן בהדיא דאין כותבין על המחובר אלא סבר דרק במחובר חשוב מחוסר קציצה אבל לא בתלוש אפילו בב"ח והפוסקים דמחמירין וסוברים דלפי מה דמשני דקרן של פרה חשיב מחוסר קציצה ה"ה בשאר תלוש נמי פסול משום קציצה לדידהו ע"כ פליגי בזה הס"ד דהש"ס והתרצן אי שייך האי דינא דמחוסר קציצה בתלוש או לא ומעתה יש לתמוה על ראיית ר"ת כשחותך דבר מועט כשר מהא דאיתא לעיל דף כ' ע' בעי ר"פ בין שיטה לשיטה בין תיבה לתיבה מהו משו דדבר מועט לא חשיב קציצ' ונראה בפשיטות דכונתו מ פריך תיפוק לי' משום קציצ' כמו דפריך הש"ס תיפוק:

דספר אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלשה ספרים ולפע"ד יש לדחות ראייתו דפסול קציצה לא הי' פשוט להש"ס כל כך שהרי הכא גופא פריך הש"ס אלא קרן של פרה ליקצייה אבל לעולם בתר דמשני א"ק וכתב ונתן מי שאינו מחוסר אלא כתיב' ונתינה באמת ליכא למיבעי' בעי' דר"פ ויש להוסיף עוד דלפי סוגיא דהתם דבעי רמי ב"ח היו מוחזקין בעבד שהוא שלו וגט כתוב על ידו והרי הוא יוצא מתחת ידה מהו מי אמרינן אקנויי אקני לה או דלמא מדנפשיה עייל ופשיט הש"ס מר"ל דהגודרות אין להם חזקה ע"ש ובתוס' ד"ה ת"ש כתבו דבלא ר"ל ה"א דגבי גט מהני אפילו בגודרות א"כ לרמב"ח י"ל דמתניתין דקתני ונותן לה את הפרה רבותא קמ"ל דאפילו בכה"ג כשר גם בלי עדי מסירה אבל אם קצץ את הקרן ונתן לה פשיטא דכשר דבתלוש לא חשיב מחוסר קציצה וכדעת הס"ד באמת פשטת דמתניתין דקתני אין כותבין במחובר משמע דוקא במחובר חשיב מחוסר קציצ' אבל לא בתלוש דמאן דכר שמיה דתלוש ואפילו בבעלי חיים לא הוה ידעינן דפסול משום מחוסר קציצה דגם בין מחובר ובין בע"ח איכא חילוק גדול ורב ביניהם דבמחובר לא שייך נתינה כלל ובבע"ח שייך נתינה ועיין בספר אבני מלואים מהגאון בעל קצה"ח סי' קל"ו ס"ק ז' שרוצה לומר דהא דפסול הוא משום דמחובר ליכא נתינה ע"ש ועכצ"ל דהא דאמרינן דבתלוש נמי איכא פסול מחוסר קציצה לדעת ה"ג ור"ת ולרשב"ם עכ"פ בבע"ח דבזה איתא בש"ס בהדיא זהו משום דמוכח הכי ממתניתין דקתני ונותן לה את הפרה ולא קתני דלקצייה ומעתה לפי איבעיא דרמב"ח אינו מוכח ממתניתין כלל די"ל רבותא קמ"ל דגם כשנותן לה את העבד או את הפרה כשר ולא צריכ' עידי מסירה ולא אמרינן מדנפשיה קא עייל וכ"ש כשקוצץ היד או את הקרן דבתלוש וגם בבע"ח ליכא פסול קציצה וכנ"ל:

ומה מאוד ארווחנא בזה ליישב דעת הרמב"ם ז"ל והטור והמחבר שהרמב"ם והמחבר השמיטו לגמרי הך איבעיא דר"פ בין שיטה לשיטה ובין תיבה לתיבה והטור בסי' קמ"ג כתב דאינה מגורשת והב"ש הביא בשם הב"ח דכיון דבש"ס עלתה בתיקו הוה ספק מגורשת ע"ש ופשיטא דדבר זה צריך תלמוד דהא דברי הב"ח צודקים מאוד אבל לפי האמור ניחא דבעיא דרב פפא הוא רק אם נימא כדבעי רמב"ח דאם כתב גט על יד העבד או על קרן הפרה כשר בלא עדי מסירה לר"מ דאמר עדי חתימה כרתי או אפילו לר"א דאמר עדי מסירה כרתי תלינן שבודאי הי' עדי מסירה ולא חיישינן מדנפשיה קא עייל ולפ"ז י"ל דאין מוכח ממתניתין דאין לקצץ את הקרן וליתן לה דאפשר דרבותא קמ"ל דגם אם נתן לה את הפרה כולה כשר וכ"ש כשקצץ דאין פסול קציצה בתלוש אבל לפי מה דמסיק הש"ס כר"ל דגודרות אין להם חזקה א"כ ע"כ מתניתין דקתני ונותן לה את הפרה הוא בעדי מסירה דוקא ובזה ליכא רבותא כלל אלא על כרחך דוקא קתני לאשמועינן דאם קצץ את הקרן ונתן לה פסול דמחוסר קציצה שוב ליכא למיבעיא בעי' דר"פ בין שיטה לשיטה ובין תיבה לתיבה דתיפוק ליה דפסול מטעם מחוסר קציצה:

והנה בהך איבעיא דר"פ בין שיטה לשיטה כו' דפריך הש"ס תיפוק ליה דספר אחד אמר רחמנא ולא שניים ושלשה ספרים כתב הר"ן וז"ל כלומר כיון דלקציצה קאי נקצץ דמי ולא הוה גיטא מוכח שסובר הוא ז"ל דבעיית ר"פ הוא בגונא שהבעל אינו חותך את הנייר שבין שיטה לשיטה קודם הנתינה אלא הוא נותן את הגט להאשה שלם אבל לא כן נראה דעת הרא"ש שהוא מביא ראיית ר"ת דקציצה דבר מועט שרי מהך דבין שיטה לשיטה כו' ופריך עלה דספר אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלשה ספרים לומר לאחר שיחתוך הבעל את הנייר שלא יהא שלשה דים אלמא לא מיפסל מחמת קציצה עכ"ל הרי מוכח דרק בכה"ג שחותך הבעל קודם הנתינ' מיפסל אבל אם לא חותך קודם הנתינ' אינו פסול אע"פ שלקציצה עומד שלא כדעת הר"נ ז"ל ולדעת הר"ן יש להבין ראיית הר"ת מהך דבין שיטה לשיטה הא ליכא קציצה כלל בין כתיבה לנתינ' ונהי דכיון דעומד לקציצה חשוב כשני ספרים מ"מ לענין פסול קציצ' לא שייך למיפסל כה"ג וראיתי שכבר הקשה כן הגאון הרי"מ ז"ל בחידושיו למס' גיטין וראיתי להפ"י והת"ג שכתבו דמוכח מהתוס' דס"ל דגם אם דעתו לקצץ אחר הנתינ' חשוב מחוסר קציצ' ולכאורה זה דוחק:

ולפענ"ד נראה לישב ראיית ר"ת ז"ל על אופן אחר דאין כונתו כלל דאם דבר מועט מקרי מחוסר קציצה מאי קא מיבעיא ליה לרב פפא בין שיטה לשיטה תיפוק ליה דפסול מטעם מחוסר קציצה אלא כונתו אדרבה דאי יש בדבר מועט פסול דמחוסר קציצה לא הוה מצי פריך הש"ס תיפוק ליה דספר אחד אמר רחמנא ולא שני ספרים ואבאר שיחתי דהנה פשטת איבעיא דרב פפא בין שיטה לשיטה בין תיבה לתיבה קאי דוקא באומר ה"ז גיטך והנייר שבין שיטה לשיטה ובין תיבה לתיבה שלי דבכה"ג אי אומר סתם והנייר שלי פסול כדקתני ברישא דברייתא שם וכן מפרש הר"נ ז"ל בהדיא עיין בדבריו אבל באומר ה"ז גיטך ע"מ שתחזיר לי את הנייר שבין שיטה לשיטה ובין תיבה לתיבה לא קא מיבעיא ליה שהרי גם באומר סתם ע"מ שתחזיר לי את הנייר כשר כדאי' בש"ס וכ"ש בין שיטה לשיטה ולכאורה קשה לפמ"ש הר"נ דבעי' דר"פ בנותן לה את הגט כולו והא דפריך הש"ס תיפוק ליה דספר אחד אמר רחמנא כו' זהו משום דסופו לקוץ וכל העומד לקצוץ כקצוץ דמי א"כ גם בע"מ שתחזיר לי את הנייר שבין שיטה לשיטה וכו' לפי מה דס"ל דכל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי ומחוייבת להחזיר לו את הנייר שבין שיטה לשיטה ג"כ יפסול מהאי טעמא דמ"מ עומד לקוץ וכקצוץ דמי והוה שני ספרים ומה לי אם אומר והנייר שלי או אומר ע"מ שתחזיר לי הנייר שבין שיטה לשיטה וכו' ולכאורה הוא קושיא גדולה ולא ראיתי מי שעורר בזה: והנראה לישב עפ"י מה שכתב הר"נ ז"ל בחידושי חולין דף ע"ג ע"א לישב קושית התוס' ד"ה מטביל עד מקום מידה שכתבו וא"ת ואידך להוי חציצה דהוה מיעוט המקפיד דכל העומד לחתוך כחתוך דמי ותירץ הוא ז"ל דכיון שאין בדעתו לקצוץ קודם טבילה אלא לאחר טבילה לא חשיב כחתוך בשעת טבילה ע"ש לפ"ז שפיר ניחא הכא דבאומר ע"מ שתחזיר לי את הנייר הרי לא היה דעתו מעולם לחתוך את הנייר קודם הנתינ' אלא לאחר הנתינ' משו"ה לא אמרינן בשמת נתינה כקצוץ דמי אבל באומר והנייר שלי חיישינן שמא היה בדעתו לקצוץ קודם הנתינ' והיה עומד לקוץ בשעת נתינה וכקצוץ דמי ופסול משום שני ספרים ולפ"ז עולה יפה ראיית ר"ת דאי נימא דגם בדבר מועט יש פסול קציצה בתלוש לא הי' לן למיחש שמא היה דעתו לקצוץ קודם הנתינ' הא עי"ז יפסול הגט מטעם קציצה אלא ודאי היה מתחלה כונתו במה ששייר בין שיטה לשיטה שיתן ליד האשה כמו שהוא ואחר הנתינ' תתן להבעל מה שבין שיטה לשיטה אלא מוכח דבדבר מועט לא יפסול ע"י קציצה: אמנם עדיין קשה דלמה נחוש לזה כיון דאם יקצוץ יפסול משום שני ספרים בודאי לא היה דעתו לקצוץ קודם הנתינ' דמה לי פסול קציצה או פסול דספר אחד ולא שני ספרים ונימא דודאי היה דעתו ליתן להאשה כמו שהוא וכשר אבל יש לומר לפי דעת הב"ש בסי' ק"ל ס"ק ח' כיון דקי"ל דדבק חשיב חיבור לגבי תפילין גם בגט דבק חשיב חיבור וכן נראה בספר אור זרוע הגדול הל' גיטין סי' תרט"ו דדעתו נוטה דדבק חשיב חיבור ג"כ גבי גט א"כ יש לחוש שמא היה דעתו בשעת כתיבה לחתוך בין שיטה:

לשיטה ובין תיבה לתיבה קודם הנתינ' ויחזור וידבק כדי לחבר הגט להיות ספר אחד ושוב לא יפסול משום פסול דשני ספרים ואח"כ נמלך ונתן לה כמו שהוא ולא חתך ומ"מ כיון שהיה בשעת כתיבה בדעתו לחתוך וגם בשעת נתינה דעתו לחתוך אח"כ חשיב עומד לקוץ וכקצוץ דמי:

שוב מצאתי בספר אור זרוע הגדול הל' גיטין סי' תשט"ו שכתב מיהו אם תפר שני עורות יחד או חיברם בדבק וכתב גט עליהם שמא הוא כשר ודבר זה צ"ע עכ"ל ע"ש. והנה אם היה חותך וחזר וחיבר בין כתיבה לנתינ' אפשר דתליא בפלוגתא מה שנחלקו הרשב"א והרמ"ה ז"ל אם כתב הי' בתלוש ואחר הכתיב' נעשה מחובר ואח"כ חתכו קודם הנתינ' דהרמ"ה פוסל והרשב"א מכשיר ולדעת הרשב"א מסתברא דאם בשעת הכתיב' הי' ספר אחד ומחתכו בין כתיב' לנתינ' וחזר וחיברו קודם הנתינ' ג"כ כשר דכיון דלדעתו העיקר בעינן שיהא כדינו בשעת כתיב' ובשעת נתינה ולא איכפת לן מה שנעשה בנתיים אפילו בפסול מחובר ופשיטא דה"ה לענין פסול דספר אחד אמר רחמנא כו' ולדעת הרמ"ה דבעינן שיהא כדינו משעת כתיב' עד אחר הנתינ' אפשר דגם משום ספר אחד ג"כ פסול אם נעשה שני ספרים בין כתיבה לנתינה ולפ"ז עדיין הקושיא במקומה עומדת דלמה נחוש שמא היה בדעתו לחתוך קודם הנתינ' ולחזור ולדבקם כיון דעי"ז יפסול הגט מטעם דספר אחד אמר רחמנא ולא שני ספרים ויש לנו יותר לומר דמה שאמר והנייר שלי היה כונתו שתחזור לו אחר הנתינ' וכמו שהוכיח סופו על תחילתו שנתן כל הגט לידה וי"ל כיון שהי' יכול לומר ע"מ שתחזיר לי את הנייר שבין שיטה לשיטה וג"כ היתה מחוייבת להחזיר לו ומדקאמר והנייר שלי חזינן שהי' מקפיד ביותר שלא יצא הנייר שבין שיטה לשיטה מרשותו אפילו רגע אחת וברצונו הי' חותך קודם הנתינ' ומה שאינו חותך הוא רק שלא ליפסול הגט חשוב יותר עומד לקצוץ וכקצוץ דמי וכן כתב מוח"ז הישוי"ע ביו"ד סי' קצ"ח אע"ג דס"ל לרוב הפוסקים דצפרנים עצמן אינן חוצצים זהו משום שהי' בידו לחתכם ומדאינו חותך מוכח דאינו מקפיד משו"ה בחוה"מ דאינו רשאי לחתכם ליכא הוכחה הלזו וכיון דדרך לחתכם בכל השנה חוצצים דכל העומר לקצוץ כקצוץ דמי ע"ש א"כ הכא נמי כיון דאמר והנייר שבין שיטה לשיטה שלי וצריך לחתוך ומה שאינו חותך קודם הנתינה זהו רק שלא יפסול הגט משום שני ספרים חשיב עומד לקציצה וכקצוץ דמי משא"כ בע"מ שתחזיר לי את הנייר שמצדו אינו רוצה כלל לשייר את הנייר לעצמו אלא מצד התנאי ותנאי מלתא אחריתי הוא ולא מיחשיב בשעת נתינ' כקצוץ ויותר מזה כתב הרשב"א ז"ל בחידושיו ריש יבמות דכל שהיא אסורה ליבם משום תנאי ולא משום ערוה לא הוה בכלל אינה ראויה ליבום דתנאי מלתא אחריתי היא ועולה לחליצ' ע"ש וה"ה דלא חשוב משום זה עומד לקציצה בשעת הנתינ' כיון דמצד הגט אינו עומד לקוץ כלל אפילו אחר הנתינ' אלא מצד התנאי ותנאי מלתא אחריתי הוא:

אמנם מלבד שעל גוף הסברא של מוח"ז הישוי"ע ז"ל יש לבעל דין לחלוק עוד יש לפקפק תינח לרבא דס"ל דע"מ שתחזירהו לי צריכה לקיים תנאה אם הי' תנאי קודם למעשה אבל לרב אדא בר אהבה דבע"מ שתחזירהו לי התנאי בטל ומעשה קיים א"כ על כרחך היה מוכרח לומר והנייר שלי ואין לנו הוכחה כלל שברצונו הי' לחתוך קודם הנתינ' הדרא קושיא לדוכתה אמאי נימא דחשוב כקצוץ כיון שאינו קוצץ אלא לאחר נתינה אבל בשעת נתינה אינו עומד לקוץ וכסברת הר"ן בחולין הנ"ל. וע"כ נ"ל בישוב הדבר דהגם להס"ד דפריך ותיפוק ליה דספר אחד אמר רחמנא ידע שפיר דאם הגט מעורה חשיב ספר אחד אלא סבר דרב פפא סתמא קאמר ומשמע אע"פ שאינו מעורה ולהכי שפיר מקשה דיש לחוש שמא התחיל לכתוב הגט לחתוך בין שיטה לשיטה ובין תיבה לתיב' קודם הנתינ' והיה בדעתו שיכתוב האותיות שאפשר לכתבן מעורה כמו ל' וק' יעשה אותם מעורה ובזה יוכשר הגט שיחשב ספר אחד ואח"כ שכח לכותבן מעורה ולהכי שפיר פריך כיון שבשעת כתיבה הי' דעתו לקצוץ קודם הנתינה כקצוץ דמי והוה שני ספרים ומשני במעורה דבעיא דרב פפא מיירי שהגט מעורה ובזה מתורץ ראיית ר"ת דאי נימא דאי קוצץ דבר מועט הגט פסול איך נחוש שהיה בדעתו לחתוך הנייר שבין שיטה לשיטה כו' קודם הנתינה כיון שבזה יפסול הגט וכי בשופטני עסקינן אלא מה שאמר והנייר שלי היה כונתו לחתוך אחר הנתינ' ושוב אינו עומד כלל לחתוך בשעת נתינה וכסברת הר"נ ז"ל גבי צפורן שהבאתי למעלה אלא מוכח דדבר מועט לא חשיב מחוסר קציצה ורשאי לחתוך הנייר שבין שיטה לשיטה קודם נתינה ושפיר פריך דתיפוק ליה דהוי שני ספרים:

והנה ראיתי בספר תורת גיטין סי' קכ"ד אות ד' שהביא מ"ש הפ"י שאם שייר הבעל לעצמו הנייר של הגליון ג"כ פסול אפילו למאן דמכשיר קציצה בתלוש דאין זה כריתות והוא ז"ל השיג עליו וכתב והא ודאי ליתא כדמוכח מש"ס שם גבי והנייר שלי דפסול משום דאותיות פורחות באויר ולא מטעם שאין זה כריתות ודוקא אם כתב על יד של עבד ושייר לעצמו העבד פסול גם להס"ד דלא ידע הטעם דמחוסר קציצה דהוה כאילו יש להבעל חלק במקום שהגט גופו כתוב עליו ע"ש ואנכי לא אוכל הבין ראיה זו דהטעם דאותיות פורחות באויר לא נזכר בגמרא רק רש"י ז"ל כתב הכי וי"ל דזה כתב רש"י לפי מה דבעי רב פפא דאפשר דאם שייר בין שיטה לשיטה ובין תיבה לתיבה כשר ולצד זה עכצ"ל הטעם דאם שייר מקום הכתב פסול הוא משום דאותיות פורחות באויר אבל אם נימא דבין שיטה לשיטה כו' פסול על כרחך הוא מטעם דחשיב שיור כמו במקום הכתב אפשר דגם שיור בשאר גליון ג"כ פסול דאין חילוק בין הגליון שבין שיטה לשיטה לשאר גליון וכיון דבעיא דרב פפא עלתה בתיקו יש להחמיר ואין להקשות דלמה בעיא דר"פ בין שיטה לשיטה ובין תיבה לתיבה ולא נקט גליון סתם דהוה משמע כל הגליון של הגט י"ל דאי הוה נקט גליון סתם הוה אמינא דבין שיטה לשיטה ובין תיבה לתיבה פשיטא דפסול דתיפוק ליה דספר אחד אמר רחמנא ולא שני ספרים ולא מהני מה שהוא מעורה להכי נקט בין שיטה לשיטה כו' לאשמועינן דאין לפסול מטעם דהוה שני ספרים כיון שמעורה:

ודע דעכצ"ל דכונת הגאון בעל ת"ג דאפילו מאן דפוסל קציצה בתלוש מכשיר שיור בהגליון דאל"כ ונימא דשיור תליא בקציצה ואם קציצה בגליון פסול גם שיור פסול ואם שיור כשר גם קציצה כשר אין מקום לראיית ר"ת ז"ל דקציצה בדבר מועט כשר מהא דפריך תיפוק ליה משום שני ספרים דבעיא דרב פפא הוא ע"כ אם שיור כשר בין שיטה לשיטה או פסול ואם שיור כשר הא לא מיפסל ג"כ משום קציצה אלא מוכח דדעת הת"ג דשיור בגליון כשר אף למאן דפוסל קציצה בגליון:

והנה באמת נראה לפענ"ד דדבר זה תליא במה דבעי מיניה רבא מר"נ שם כתב על טס של זהב ואמר לה התקבלי גיטך והתקבלי כתובתך מהו אל ר"כ נתקבלה גיטה ונתקבלה כתובתה ופריך רבא מברייתא האומר התקבלי גיטך והשאר לכתובתך טעמא דאיכא שאר הא ליכא שאר לא ומשני ה"ה אע"ג דליכא שאר והא קמ"ל דאפילו איכא שאר אי אמר לה אין לא אמר לה לא מ"ט אוירא דמגילתא היא ע"ש הרי מוכח דלרבא לפי מה דאיבעי ליה סבר דאין לדמות הגליון למקום הכתב ואפשר דמה שפסול בכתב כשר בגליון אבל לפי מה דפשיט ליה ר"נ אין חילוק בין גליון:

למקום הכתב וסובר דאלו הי' פסול בכתב באומר התקבלי כתובתך ה"ה דצריך להיות פסול אלו אמר השאר לכתובתך דגליון נמי אוירא דמגילתא היא והוי כמו הגט כולו. ועוד נ"ל דיש להביא ראיה לדעת הפ"י דאי נימא דשיור בגליון אינו פוסל יקשה הא דאמרינן גבי ה"ז גיטך ע"מ שתחזיר לי את הנייר מגורשת וקא מפרש רב אדא בר אהבה משום דהוה תנאי ומעשה בדבר אחר ותנאי בטל ומעשה קיים ואפילו לא החזירה ג"כ מגורשת וכתבו בתוס' להקשות מהך דקידושין דף ו' ע"ב דהילך אתרוג זה ע"מ שתחזירהו לי החזירו יצא לא החזירו לא יצא ותירצו דהכא קיימינן דע"מ לאו כאומר מעכשיו דמי והתנאי סותר למעשה ומשו"ה התנאי בטל ואי נימא דהגליון שלא כנגד הכתב לא חשוב שיור בגט וגם נימא דסתם נייר הוא כל הנייר מ"מ נהי נמי דחלק הגט מה שנכתב אינה צריכה להחזיר משום דהתנאי בטל מ"מ חלק הגליון לווה לא תחזיר הא בחלק הגליון אין התנאי סותר למעשה כלל הגע עצמך אם התנה על שני ענינים אחד שהתנאי סותר למעשה וענין שני שאינו סותר למעשה כגון ע"מ שתחזיר לי ותתן לי מאתים זוז מי נימא דכל התנאי בטל אלא אמרינן דהתנאי של החזרת הנייר בטל אבל מ"מ צריכה ליתן מאתיים זוז א"כ הכי נמי נימא דמה שכנגד הכתב בטל והגליון צריכה להחזיר דוגמא לזה מצינו במקדש ע"מ שאין לך עלי שאר כסות ועונה דסבר ר' יהודה דבדבר שבממון תנאו קיים עיין כתובות דף נ"ו ע"א אלמא דענין שמתנה ע"מ שכתוב בתורה בעניני אישות בטל ומה שמתנה בדבר שבממון קיים ואפילו ר' מאיר לא פליג אלא משום דס"ל דגם בדבר שבממון תנאו בטל אבל בלא"ה הי' מודה ליה והכי נמי כיוצא בזה דמה שהתנאי סותר למעשה בטל ומה שאינו סותר תנאו קיים ואם באנו לומר דבאמת הדין כך דאם אומר ה"ז גיטך ע"מ שתחזיר לי את הנייר מגורשת והיא צריכה להחזיר להבעל את הגליון קשה הא דפריך רב אדא בר אהבה לרבא טעמא דמעשה קודם לתנאי הא תנאי קודם למעשה לא הוה גיטא הא הוה תנאי ומעשה בדבר אחד מאי פריך דלמא גם בתנאי קודם למעשה ג"כ הוה גיטא רק היא היתה מחויבת לקיים מקצת מהתנאי להחזיר לו הגליון אבל מחמת הטעם דמעשה קודם לתנאי כל התנאי בטל ואינה צריכה להחזיר לו כלל גם לא את הגליון אלא מזה ראי' לדעת הפ"י דגם הגליון הוא חלק מהגט ושיור פוסל בו לכן התנאי בטל לגמרי ואינה צריכה להחזיר גם את הגליון:

ולפי מה שנתבאר נפתח לנו שערי תירוצים להבין הטעם למה נטו אביי ורבא מלפרש הך דאומר ע"מ שתחזירהו לי מגורשת משום דהוה תנאי ומעשה בדבר אחד בשלמא מה דמוקי לה אביי כר"מ דבעינן תנאי כפול ולא אמר כרבא משום דהוה מעשה קודם לתנאי ורבא לא אמר כאביי י"ל דפליגי במחלוקת של רש"י ותוס' דרש"י סובר דבתנאי קודם למעשה לא פליגי רבנן אדר"מ ותוס' ס"ל דגם בהכי פליגי רבנן אדר"מ ואביי יסבור כתוס' ומשו"ה על כרחך אתיא כר"מ ומשו"ה נקט תנאי כפול ורבא ס"ל כרש"י דתנאי קודם למעשה מודי רבנן דבעינן ומשו"ה קא מפרש הטעם דהכא מעשה קודם לתנאי כדי דאתיא נמי כרבנן וראב"א לא משני כתרווייהו דס"ל כאביי ולא רצה לאוקמי כר"מ דיחידאה ומשני משום דהוה תנאי ומעשה בר"א דבזה לא מצינו פלוגתא כלל אבל על אביי ורבא קשה למה לא קאמרו משום דהוה תנאי ומעשה בד"א כדמשני ראב"א ולפי האמור ניחא שכבר כתבתי למעלה דרבא ס"ל דשיור בגליון אינו פוסל את הגט וי"ל דגם אביי ס"ל בזה כרבא ומשו"ה לא מצי לשנויי כראב"א דבגליון אין התנאי סותר את המעשה ובזה תנאי קיים והי' לו לתנא דברייתא לפרושי דמגורשת אם תחזיר את הגליון לבעלה כמו דקתני במתניתין דלעיל באומר ע"מ שתתני לי מאתיים זוז בתוך שלשים יום נתנה מגורשת לא נתנה אינה מגורשת ומדתני בברייתא מגורשת סתם נראה דאינה צריכה להחזיר גם את הגליון דמהאי טעמא נראה דלא ניחא להו לאביי ורבא לשנויי דרב אשי דמוקי לה כרבי דהאומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי משום דא"כ היה צריך לתנא למיתני שתחזיר לו את הנייר וכ"ש אם נימא דמקום הכתב אינה צריכה להחזיר אלא הגליון בלבד בודאי כגון דא צריך לפרושי: ולפי הנ"ל יש לדחות מה שהקשה ר"ת על רב האי מהך דגזיה לזמן ויהיב לה דהתם אביי הוא דפריך הכי לרב יוסף ואיהו ס"ל דשיור בגליון אינו פוסל מדלא משני כראב"א וה"ה דשיור במקום הזמן אינו פוסל כיון דמדאורייתא א"צ כלל לכתוב הזמן ועיין פר"ח סי' קכ"ד שהביא שהב"י מסתפק אם כתב הזמן על מחובר אם הגט בטל והוא העלה דאינו בטל וי"ל דאביי ס"ל דכשר ומשו"ה שפיר פריך אבל לרב נחמן דס"ל דכל הגליון הוא בכלל הגט דאוירא דמגילתא הוא ושיור פוסל בו ה"ה:

שוב מצאתי און לי למה שכתבתי דבגוונא שחלק אחד מהתנאי סותר המעשה וחלק אחד מהתנאי אינו דקציצה פוסל בו:

סותר המעשה אף שהחלק הסותר נתבטל מ"מ החלק הב' היא בתקפו וצריכה לקיימו בספר ברכת רצה ממו"ח ז"ל סי' קי"ז שהביא בשם האחרונים ז"ל שהסבירו דעת התוס' הא דאם התנאי סותר את המעשה התנאי בטל זהו משום דדמי לתנאי ע"מ שתעלה לרקיע דאינו אלא כמפליג בדברים והתנאי בטל ולהכי באתרוג דאם נתן ע"מ שתחזירהו לי אם החזירו יצא ואי לאו לא יצא ולא אמרינן דהוה כמפליג בדברים דלפי שאמר ע"מ דלא הוה מעכשיו א"א מתקיים חלק אחד מהתנאי שאינו סותר את המעשה דהיינו דאם חלק אחר מהתנאי סותר המעשה וחלק אחד מהתנאי אינו דהנה התוס' פסחים דף ל"ח ע"א ד"ה אתיא הקשו בשם שאינו יוצא בטבל משום דלא הוה לכם ותירצו בשם ר"י שצריך ליתן לכהן ע"ש ובשם רשב"א תירצו באופן אחר בטור ובמחבר או"ח סי' תרס"ח סעיף ד' שני דיעות אתרוג שלו והבשר שבפנים אינו שלו תליא ג"כ בזה די"ל דזה לא שכל האתרוג יהא שלו וכן כתבו בהדיא התוס' בסוכה דף שבפנים אין צריך להיות לכם ולהכי אין לפסול אתרוג של תנאי ומעשה בדבר אחר והתנאי בטל משום די"ל דזה החלק מהתנאי שלא יחול המעשה עד אחר קיומו של התנאי הוה להתנאי זה להתקיים בלתי סתירת המעשה אבל לא בכל התנאי ומשום האומדנא דצריך לצאת בו אמרינן דמ"מ שיחול המעשה ומעכשיו אם אח"כ יתקיים התנאי ע"ש ואף דבגוף דבר זה יש לפקפק הרבה מ"מ חזינן לדעתם שסוברים סותר אינו בטל התנאי אלא בהחלק שסותר אבל החלק שאינו סותר הוא בקיומו ובתקפו:

וע"ד הפלפול יש ליישב כפי האמור הך דאתרוג ע"מ שתחזירהו לי אם החזירו יצא לא החזירו לא יצא הר"י דאורלינש כיון דמצה בעינן לכם אמאי איצטריך קרא למעט טבל תיפוק ליה דאינו לבם כמו אתרוג של טבל דאתרוג של טבל לא מקרי לכם כיון שצריך ליתן ממנו לכהן אבל מצה אפשר שיאכל שיהא כזית מלבד מה ולכאורה דברי הר"י ברורים ומאיזה טעם נטו ומה הר"י מאורלינש והרשב"א ואמרתי בחי' די"ל עפ"י מה דאיתא שנימות כל בשרו מבפנים וקליפתו החיצונה קיימת דיש פוסלין ויש מכשירין ולפ"ז י"ל דכמו כן אם קליפתו החיצונה גרע מאתרוג החסר מבפנים דלדעת המכשירים יש להכשיר גם כאן ובזה פליגי הר"י עם חביריו דר"י סובר דבעינן ל"ה ע"א ד"ה אתיא משו"ה יש לפסול אתרוג שרלובל משום חלקו של כהן אבל אידך הקדמונים סוברים דמה טבל משום חלקו של כהן שהרי בידו לקרוא שם תרומה:

על החלק שבפנים ולא דמי לאתרוג השותפים ולאחין שקנו אתרוג בתפיסת הבית דהתם גם הקליפ' החיצונה הוא של שותפות משא"כ בתרומה וכנ"ל ומעתה גבי אתרוג ע"מ להחזיר לדעת המכשירים י"ל נהי כמי דהקליפה החיצונה החזרה היא סותרת להמעשה מ"מ החלק הבשר שבפנים אינה סותר להמעשה וצריך להחזיר דמה שבחלק הלזה התנאי קיים ולהכי שפיר נקט לא החזירו לא יצא ואם החזירו שפיר יצא דכבר כתב הרשב"א ז"ל דאף אם לא הי' התנאי כמשפטי התנאים מ"מ מחויב להחזיר מדין פועל שמחויב לקיים כפי מה שהשוה עם הבעה"ב לכן כשהחזירו נעשה כל האתרוג שלו גם החלק שמבחוץ ושפיר יצא:

והנה כ"ז כתבתי למשא ומתן של תורה כדרך הלומדי' בעלי ההלכה ועתה נחזור נא למה שנוגע לדינא להלכה למעשה הנה הרמ"א פסק כר"ת דאם כתב על נייר גדול וחתכו קודם הנתינ' פסול אבל אם חתכו מעט כדי לייפותו לא מקרי קציצה כו' אמנם בספר גט פשוט כתב להחמיר דאם הי' בדעתו בשעת הכתיב' לקצוץ קודם הנתינ' וקצץ יש לפסלו והת"ג הסכים לדבריו וכתב וכן עיקר אולם הג"פ מסתפק אם תליא בדעת המגרש או בדעת הסופר והת"ג כתב נראה דתליא בדעתו של מי שהנייר שלו לדעתו מחייבת הקציצ' שאינו רוצה להקנות לה יותר ודבריו אלו לפענ"ד המה מחוסרי הבנה וכונתו נעלמה ממני חדא הי' להגאון ז"ל לפרש דבעינן דעתו של הבעל ולא לכתוב הלשון של מי שהנייר שלו דא"כ תליא בפלוגתא דתנאי דלר"מ דסבר עדי חתימה כרתי לדידיה יוכל הסופר לכתוב על נייר שלו בלי ציווי הבעל כלל דהא מצאו באשפה וחתמו ונתנו לה כשר ואטו נימא דדעתו לקצוץ פוסל הגט מחמת שלא הי' כונתו להקנות להבעל זה ודאי לא מסתברא וגם לא אדע מה ענין הקנאה לקציצ' הא הוא ז"ל כתב שם בסמוך דאם הי' בשעת כתיב' דעתו לקצץ ואח"כ נמלך ונתן לה כולו כשר אלמא הפסול הוא המעשה ולא המחשבה: והנה הר"ן כתב וז"ל וההיא דגזיה לזמן אפילו היה דעתו לגוזזו לא מקרי מחוסר קציצ' עכ"ל הרי בהדיא דדעתו של הבעל זהו העיקר שהרי הש"ס קאי על הבעל ובנידן דידן דלא ידעינן כלל אם הקציצ' הי' בידיעת הבעל דיותר מסתברא דזה המסדר הגט עשה כן מדעתיה דנפשיה ואפילו אם עשה כן בידיעת הבעל יש להיות שבשעת כתיבת הגט לא הי' בדעת הבעל לקצוץ יש לצדד להקל ובפרט שהוא מקום עיגון כי מלבד שהמקום הסידור הוא בקצוי ארץ גם נודע שכבר הלך המגרש לדרכו ומי יודע אם נודעו עקבותיו איה ועלה בדעתי עוד להביא סמך לזה שמסתמא לא נעשה הקציצ' בידיעתו של הבעל מהא דמשני הש"ס אהא דגזיה לזמן ויהיב לה דלרמאי לא חיישינן וכ' רש"י ז"ל לרמאות כזה שהוא ניכר ונגלה הרי חזינן דהקציצ' מהגט חשיב רמאות ולא חיישינן אפילו אם ברצונו לגוזזו משום הצלת בת אחותו כ"ש שלא יעשה הבעל דבר זה היכא שאין לו צורך לזה ויכול לעשות סימן הגט בענין אחר בהרשאה או במכתב כמו שעושין במדינתנו אבל יש לדחות דרק התם דאם יחתוך לזמן חשוב רמאות נגד העדים שהמה חתמו על הגט שיש בו זמן וגם על הזמן חתמו משא"כ כשחותך הגליון שלאחר חתימתם לא נחשב לרמאות נגד העדים וכן מוכח ממ"ש הה"מ בפרק א' מהלכות גירושין להביא ראיה דבתלוש לא נחשב מחוסר קציצה מהא דאיתא בגיטין דף פ"ז ע"ב דפריך הש"ס אמתניתין שייר מקצת הגט וכתב על דף השני וליחוש שמא כתב שני גיטין וכו' ומשני רב אשי הוא דידיעה ביה מתחתא דמגילתא משמע דבגט אחד אף אם נחתך כשר ע"ש וצ"ל כונתו דאל"ה ליבעיא בכל גיטין דעלמא דלהוי ידיעה מתחתא דמגילתא דאל"ה ניחוש שמא נחתך הגליון דלמטה הרי דסובר הוא ז"ל דיש לחוש לחתך לדעת הפוסלים אולם התוס' כתבו בהדיא בגיטין דבתלוש לכו"ע לא חיישינן לשמא יתלוש דאין דרך לחתוך תלוש אפילו לרבא דבמחובר חיישינן לשמא יקטום מ"מ בתלוש לא חיישינן: עוד ראיתי להה"מ שכתב דהא כשכותב על יד של עבד וקרן של פרה חשיב מחוסר קציצה משום דפרה ועבד דבר חשוב היא ומסתמא לא יהיב לה מחוסר קציצה הוא אי לא יהיב לה פרה ועבד ע"ש הרי נראה מלשונו דכל דמסתמא לא יהיב לה חשוב מחוסר קציצה א"כ בנ"ד אם המנהג שם לחתוך חתיכת נייר מהגט לסימן ומסתמא לא יהיב לה הגט בשלימותו חשוב מחוסר קציצה אך מה שיש לצדד להתיר בנ"ד דמאן יימר לן שנעשה חתיכת הגליון לסימן אחר כתיבת הגט אולי נעשה הסימן קודם הכתיב' ונעשה הגט בכשרות:

שוב התבוננתי דאדרבה אם לא נעשה הקציצ' בידיעת הבעל אלא המסדר עשה כן אחר המסירה ליד השליח יש חשש דהשליח שינה מדעת הבעל שהוא מסר לו הגט שימסור להאשה כמו שהוא והשליח שינה ונתן להמסדר לקוצצו חשיב שינוי בשליחות ונתבטל השליחות ויש להעיר עוד כיון דעכ"פ יש חשש בהגט לפוסלו אשר משום זה אין ליתן אותו לכתחל' והשליח עיות בזה בשליחותו ובודאי אילו היה ידע הבעל מזה היה מקפיד חשוב שינוי בשליחות ויש לפסול אפילו בדיעבד וכיוצא בזה הערותי בהגהותי לספר ברכת רצה דבשליח כל שנעשה פסול דאין ליתנו לכתחלה גם בדיעבד פסול משום דיש חשש ביטול השליחות ולפ"ז אם באנו להתיר נתינת הגט בעובדא דידן יותר יש לתלות שלא הי' בדעת הבעל בשעת הכתיב' לקוצצו ואח"כ נעשה הקציצ' בידיעתו של הבעל:

שוב ראיתי בספר פ"י גיטין דף ע"ט ע"ב שהביא בשם מהר"ם בן חביב בספרו גט פשוט סי' קכ"ו לישב דעת הרא"ש דבגט מוקדם והאשה לא ידעה וניסת שמותרת לחזור לבעלה הראשון בלא גט ומטעם כיון ששינה הסופר מדעת הבעל בטל הגט מדאורייתא ע"ש וזהו הסברא הוא כעין מה שהערותי בשליח ששינה אף בפסול דרבנן בטל השליחות מדאורייתא וא"כ הכא שהבעל אמר להשליח למסור גט זה ובודאי הכונה כמו שהוא שלם אין ביד השליח למסור הגט כשהוא חסר. ונרא' לפענ"ד דיש תקנ' קצת לזה לחזור ולדבק החתיכ' אל הגט ע"י דבק וכבר הבאתי למעל' דעת הפוסקים דדבק חשוב חיבור גבי גט כמו גבי תפילין ומבואר בר"ן ז"ל בשם ה"ג דאפילו אם הי' דעת הבעל לחתוך הגליון שלמטה ואח"כ לא חתך ויהיב לה כולו כשר לכו"ע וגם הבאתי למעלה דעת הרשב"א דבפסול מחובר אם הי' הכתיב' בתלוש וכן הנתינ' אך בנתיים של כתיב' ונתינ' נעשה מחובר ותלשו כשר הרי הכא נמי כיון שחזר ודבק ונעשה שלם בשעת נתינ' לא חשוב מחוסר מעשה כיון דיהיב לה כולו והוי כאילו לא נחתך כלל אולם לכאור' יש לפקפק לפי מה שכתבתי למעל' דאם נעשה הקציצ' בלי ידיעתו של הבעל יש חשש שמא נחשב שינוי בשליחות דלא הי' לו רשות להשליח ליתן הגט לחתכו ואם נעשה ברצון הבעל יש לחוש שמא אין ברצון הבעל לחזור ולדבקו ומה שמכשיר הרשב"א ז"ל אם נכתב בתלוש ונעשה מחובר ואח"כ נעשה תלוש זה אינו אלא כשהכל נעשה בידיעת הבעל אבל לא שלא בידיעתו של הבעל אבל מ"מ נראה לפענ"ד שטוב לדבקו דכיון שנעשה החתך רק לסימן אין הבעל מקפיד ע"ז אם נחזור ונדבק והכי עדיף טפי מליתן לה הגט חתוך עוד יש לצדד דמנין לנו שנחתך אחר הכתיבה הא אפשר שחתך קודם הכתיבה לסימן והגט נכתב כשהוא כבר חתך הנייר ואף שדבר רחוק הוא עכ"פ יש קצת ספק ואפשר לתלות בהכי כדי שלא נימא דב"ד טועין כתבו וכבר חשו חז"ל על תקנת עגונות להקל ולא להחמיר והנרא' לפענ"ד כתבתי וד' יצילני משגיאות:

תוכן העניינים

מצפה אריה תנינא חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה