אור ברסלב
מצפה אריה תנינא חלק ב אה"ע › סימן לח

מצפה אריה תנינא חלק ב· רבי אריה ליב ברודא

אה"ע · סימן לח

סימן לז

כבוד ידיד נפשי נכד דוד הרב הגדול החריף ובקי המפולפל מגזע קודש מחצבתו מו"ה עזריאל מאיר הכהן ראפאפורט אבד"ק מעלניצא: את מכתבו עם תשובתו הארוכה קבלתי בדבר השאלה באיש אחד שהוא באמעריקא ומשם שלח ג"פ לאשתו הדרה במחנתו ע"פ הנהוג כעת ששולחין ע"י פאסט והשליח ראשון עושה שליח שני עם הרשאות והגט נשלח להרב המו"ץ והאשה לא רצתה לקבל את הגט מיד השליח שני וכאשר נודע לבעלה מזה כתב להרב המו"ץ מכתב וז"ל בקשתי מאוד לשלוח את הגט להנגיד ר' יוסף גוטמאן כי זוגתו שלחה מעות ע"כ תחפוץ הגט לידה כו' והגידה לי שאין מצוה לגרש את הארורה הזאת כי אתם יודעים שכתבה לי כמה פעמים מכתבים שהיא תתרצה לקבל את הגט ועתה אינה מקבלת בעד הגט נתנה להרב דאלער ועתה שלחה לו עוד שנים בעד טרחתו כדי שלא תתעגן. האשה הזאת תחשוב שאני הייתי קצין בכאן באמעריקא אנכי יותר עני בכאן כו' ואנכי הולך עם השק על שכמי לדפוק על דלתות הפתחים אתם בעצמם כתבתם שהיא תתרצה לקבל גט ועתה תעמוד בקומה זקופה ואינה מתרצה לקבל גט ע"כ באתי בבקשה לשלוח ולהשיב את הגט להנגיד הר"י גוטמאן והוא ישלם פאסט פורטא יותר אין לחדש רק לשלח את הגט ממני יצחק ראזענשטאק המצפה לתשובתכם עם הגט עכ"ל המכתב שבא מהמגרש וכאשר קיבל המו"ץ המכתב הזה לא נמסר הגט מיד השליח ליד האשה רק הוא שמור תחת ידו:

והנה כ"ת האריך בתשובתו בפלפול וסברא ולפי מ"ש בשם הרב דק"ק בראד עיקר החשש הוא מה שכתב שאין מצוה לגרש ארורה כזאת כי מה שביקש את המו"ץ שישלחו לו הגט בחזרה לא נחשב לביטול כמ"ש בהגה"ה אה"ע סי' קמ"א סעיף כ"ב בשם המרדכי באם אמר הבעל לשליח החזר לי את הגט ואני נותן לך גט אחר אינו אלא גילוי דעת ואינו בטל ולא כן אנכי עמדי דמשום שכתב שאין מצוה לגרש הארורה הזאת לדעתי לית בי' מיחוש כלל משני טעמים. א'. כי כתב כי כן אמרה לו אשת הר"י גוטמאן וחשוב רק סיפור דברים בעלמא ולית בי' מששא כלל וגם אם הי' אומר כן בפירוש בשם האשה הנ"ל לאו כלום הוא ודמי למה דאיתא התם בגיטין דף ל"ד ע"א הכי אמר לכו רב ששת לבטל גיטא דמשמע בגמרא דפליגי בזה אביי ורבא דרבא ס"ל דמחשב גילוי דעת ואביי ס"ל דאפילו גילוי דעת ליכא וע"ש ברש"י דהא לא אמר אנא בטלתי' אלא ר"ש א"כ הכא נמי כה"ג. ושנית. דמלשון אין מצוה לגרשה ליכא אפילו משמעות ביטול דאף דליכא מצוה מ"מ משום רשות איכא וכונתו הי' דאלו הי' מצוה לגרשה הי' מחויב ליתן לה מעות בעד קבלת הגט אבל אחרי דמצוה ליכא רק רשות אינו רוצה ליתן לה מעות מה שמבקשת בעד קבלת הגט זה ברור:

אבל לפענ"ד דא עקתא מה שכתב שמבקש לשלוח ולהשיב את הגט לר' יוסף גוטמאן דבזה יש לדון דאף שהרמ"א בהגהותיו בשם המרדכי כתב דהחזר לי את הגט לא חשיב ביטול אלא גילוי דעת לחודא דשאני התם דהא אמר ואני נותן לך גט אחר הרי מגוף השליחות לא חזר אלא שהבעל סבר דכיון שכבר הוא שלוחו הרשות בידו ליתן לו גט אחר עפ"י מינוי שליחות הראשון ואולי הי' שם איזה חשש על הגט הראשון ומשו"ה אמר שיתן לו גט אחר [וחפשתי במרדכי ריש פרק המגרש ולא מצאתי ואולי הוא טעות הדפוס וכ"ת מראה מקום להמרדכי שם אות תי"ח אבל הוא דוחק] וכן מסתברא דבלא זה למה הי' לו לומר שיחזיר לו את הגט והוא יתן לו גט אחר אבל הכא יש לחוש שהוא אינו מתרצה בהשליחות מהיום והרי זה דמי למה שכתב שם בהגה"ה בשם תשובת הר"נ שהובא בב"י כתב אחר השליח שלא ליתן הגט הוי ביטול דיכול לבטל ע"י כתבו ע"ש והמעיין בב"י שהביא בשם הר"ן הי' שם ענין אחר אבל מדברי הר"ן ז"ל יש ללמוד דבר זה דיכול לבטל ע"י הכתב: והנה לברר דבר זה יש לי מקודם לעיין בסוגיא דגיטין דף ל"ד ע"א דאיתא התם גידל בר רעילאי שדר לה גיטא לדביתהו אזל שליחא אשכחה דהוה יתבא ונוולה אמר לה הא גיטך אמרה לי' זיל השתא מיהא ותא למחר אזל לגביה וא"ל פתח ואמר ברוך הטוב והמטיב אביי אמר ברוך הטוב והמטיב ולא בטל גיטא ורבא אמר בטל גיטא במאי קמיפליגי בגילוי דעתא בגיטא כו' אמר רבא מנא אמינא לה דרב ששת אשקליה גיטא לההוא גברא בעל כורחי' ואמר להו לסהדי הכי אמר לכו רב ששת ליבטל גיטא ואצרכי' ר"ש גיטא אחרינא כו' ע"ש וקשה לי האיך מייתי רבא ראי' מההיא עובדא דר"ש לעובדא דגידל בר אי הא גידל שלח הט מרצונו הטוב א"כ רצה לגרש את אשתו והאשה לא ניחא לה לקבל את הגט מרצונה שהרי אידחי להשליח בלך ושוב ומשו"ה שפיר י"ל כאביי ברוך הטוב והמטיב ולא בטל גיטא משא"כ בעובדא דרב ששת שנתן הגט ע"י כפי' ולא רצה ליתן גט מדעתא דנפשי' שפיר י"ל דסגי בגילוי דעת לבטל הגט:

שוב התבוננתי דאדרבה יש לומר נמי איפכא שהרי כשכפה ר"ש להך גברא לגרש את אשתו על כרחך הי' מאלו שכופין אותו להוציא דאל"ה הא קי"ל דגט מעושה שלא כדין הוא פסול ובגט מעושה כדין הא קי"ל בב"ב דף מ"ח דכופין אותו עד שיאמר רוצה אני א"כ בודאי אמר רוצה אני א"כ למה פסל רב ששת להגט הא בקידושין דף כ' ע"א רצה הש"ס להוכיח דדברים שבלב אינן דברים מהך דתניא וכן אתה מוצא בגיטי נשים ושחרורי עבדים כופין אותו עד שיאמר רוצה אני אמאי הא בליבי' לא ניחא לי' אלא לאו משום דדברים שבלב אינ' דברים ודילמא שאני התם דמצוה לשמוע דברי חכמים והתם קאי אליבא דרבא א"כ מבואר דלרבא כל מי שכופין אותו על הגט ידעינן בבירור דבליבי' לא ניחא לי' אלא כיון שאמר רוצה אני הגט כשר א"כ איך סבר רבא הכא דאצרכי' ר"ש גיטא אחרינא משום גילוי דעתא בגיטא הא בלא גילוי דעת נמי ידעינן דבליבי' לא ניחא לי' ורק משום דאמר רוצה אני הגט כשר ואיך יפסול משום גילוי דעת מה שאמר הכי אמר רב ששת ליבטל גיטא אטו בלא אמירתו לא הוה ידעינן דעתו דלא ניחא לי' לגרש ואין לומר כדמשני הש"ס ודילמא משום דמצוה לשמוע דברי חכמים משא"כ כשמגל' דעתו שאינו רוצה לשמוע דברי חכמים דהא משמע התם דרבא עצמו לא סבירא לי' הך טעמא דמצוה לשמוע דברי חכמים. והנרא' לי בישוב דבר זה דעיקר מה דשקיל וטרי הש"ס זהו משום דמרא דעובדא הי' רב ששת ולעיל בסוגיא פליגי רב נחמן ורב ששת דר"נ ס"ל דחוזר ומגרש בו ורב ששת ס"ל דאינו חוזר ומגרש בו והגט בטל לגמרי:

והנה פליגי הקדמונים ז"ל אליבא דר"כ איכא דסבר דלדידי' אי אפשר כלל לבטל את הגט והמה גרסו בש"ס לעיל בסוגיא דר"נ סבר גיטא גופא מי בטל. והרמב"ם ז"ל ודעימי' ס"ל דגם לרב נחמן אי מבטל בפירוש את הגט אין לגרש בו לעולם רק כונת הש"ס דסתמא דמילתא אינו מבטל רק השליחות ולא את הגט עיין לעיל תוס' ד"ה התם. מעתה לדעת הסוברים דגיטא גופא א"א לבטל א"כ בעובדא דהתם לא הי' למיכתב גיטא אחרינא אלא הי' סגי שיאמר רוצה אני אלא לרב ששת לשיטתי' דאינו חוזר ומגרש בו הי' צריך למיכתב גיטא אחרינא ומעתה שפיר מייתי רבא ראי' מהך עובדא דגילוי דעתא מילתא הוא דאי לאו מילתא היא רק הכפי' לבדו זהו הגילוי דעת ע"ז סגי מה שהוא אומר רוצה אני דמה שיש בלבו חשוב דברים שבלב דלא הוה דברים אלא מוכח דמה שאמר הכי אמר רב ששת ליבטל גיטא הי' אחר שאמר רוצה אני וגילוי דעת זה אחר הכתיב' סגי לבטל הגט ולא מהני מה שחוזר ואומר רוצה אני דר ששת לשיטתו דאינו חוזר ומגרש בו ולא קשיא ג"כ דלמא שאני הכא דהגט נעשה ע"י כפי' משו"ה בכה"ג אמרינן גילוי דעתא מילתא היא דהכא נמי כיון דכבר אמר רוצה אני קודם הכתיב' לא משגיחינן על דברים שבלב כמו דס"ל לרבא דברים שבלב אינם דברים וחשוב כאלו נעשה ברצון גמור:

והנה רש"י ז"ל בעובדא דגידל ד"ה ולא בטל גיטא כתב ואם בא שליח זה ומסרו לה למחר מגורשת ע"ש וצריך לפרש דכונתו שמסרו לה בלי ציווי שנית מהבעל דאלו בציווי מהבעל הא ק"ל כר"נ דחוזר ומגרש בו ואיך חמר רבא דבטל גיטא אם נעשה שליח מחדש למסור את הגט אבל אליבא דרב ששת לא הי' צריך רש"י לפרש לשון דיעבד ומיירי שמסר הגט בלי ציווי שנית מהבעל אלא פליגי אם יש לגרש בו לכתחל' דרבא סבר דאינו חוזר ומגרש בו דבטל גיטא כרב ששת. ובאמת לשון הגמרא יותר משמע דפליגי לכתחיל' אלא משום דקי"ל כר"נ רצה רש"י ז"ל לפרש הסוגיא יותר אליבא דר"נ ומיירי שמסר לה בלי ציווי שנית של הבעל. והנה יש לנו לדקדק עוד בדברי רש"י ז"ל מ"ש בד"ה ולא בטל גיטא ואם בא שליח זה ומסרו לה למחר מגורשת עכ"ל מילת למחר שפת יתר הוא. דאיזה נ"מ יש בין אם מסר לה הגט למחר או ליומא אוחרא וי"ל דבכוו' נקט רש"י ז"ל למחר כאשר אמרה האשה שהרי חזינן שהי' רצון הבעל לעשות כרצונה דהא בברכות דף נ"ט ע"ב: איתא דברכת הטוב והמטיב כשיש טובה לו ולאחרים ואיתא שם ילדה אשתו זכר אומר ברוך הטוב והמטיב התם נמי איכא אשתו בהדי' דניחא לה בזכר א"כ כשאמר הבעל ברוך הטוב והמטיב אמר משום שמה שלא מסר לה הגט יש טובה לו ולאשתו שגם היא לא רצתה לקבל הגט עד למחר ובזה גילה דעתו שיעשה השליח כרצונ' ולמסור לה הגט למחר ולא ביום אחר ומבואר ברמב"ם פרק ט' מהל' גירושין הלכה ל"ג אם אמר אל תתנהו אלא ביום פלוני ונתנו לה מלפניו או מלאחריו אינו גט שהרי הקפיד על עצמו של יום ע"ש ולהכי כתב רש"י ומסר לה הגט למחר:

והנה מבואר בש"ס דבין אביי ובין רבא תרווייהו סבירי להו דבמאי דאמר ברוך הטוב והמטיב נחשב גילוי דעת שאינו רוצה בהגט אלא דפליגי אם גילוי דעתא בגיטא מילתא היא או לאו מילתא היא וגם האשה לא רצתה בקבלת הגט שהרי דחתה השליח בלך ושוב למחר וגם הבעל לא רצה לגרשה שלא ברצונ' הטוב דהרי חזינן דהשליח הלך בחזרה לדרכו ולא מסר לה הגט בעל כרחה וכן הוא בסתם נשים דחוב הוא לאשה שתצא מבעל' כדאיתא בפ"ק דגיטין דף י"א ע"ב במתניתין ובדף י"ב שם בגמרא ולהכי קשה לי הרבה הא דאמרינן לעיל בריש פרק השולח קידם הוא אצל אשתו למה לי מהו דתימא כי לא אמרינן לצעור' קא מכוין ה"מ לשליח אבל לדיד' ודאי לצעורה קא מכוין הא אדרבה עפ"י רוב יותר נוח להאש' ביטול הגט מקיומא דהגט חוב הוא לה ונ"ל דזה הי' קשה לי' לרש"י ז"ל וע"כ פירש לעיל אין בדעתו לבטלו אלא חודש או חדשים וזהו רק המשכת הזמן אבל ברצונו לגרש' ע"כ חשוב דבר זה לצעור' כי המשכת הזמן קשה לה יותר הרבה כמובן: והנה הרשב"א ז"ל בחידושיו תמה על רש"י ז"ל דלפי דבריו מאי נפקא לן בין שמתכוין לבטלו או לצער' ולעכבו מליתנו עכשיו דבין כך ובין כך אינו רשאי ליתנו עד שיאמר לו לשליח עכשיו אני רוצה ליתנו דאטו מה שלא בטל לשליח לגמרי אלא שאמר לו איני חפץ ליתן עדיין מי יהיב לי' עד שיאמר לו עכשיו אני רוצה ליתנו והא קי"ל כר"נ דאפילו בביטול גמור חוזר ומגרש בו ע"ש ונ"ל דיש ליישב כוונת רש"י ז"ל על דרך זה דלכאורה בלא"ה דברי רש"י ז"ל צריכין ביאור דמנ"ל לרש"י ז"ל לתפוס המשך הזמן חודש או חדשים וי"ל עפ"י מה דאיתא ריש פרק המדיר דף ע' ע"א המדיר את אשתו מליהנות לו עד שלשים יום יעמיד פרנס כו' ר"י אומר בישראל חודש אחד יקיים כו' בכהן שנים יקיים ע"ש הרי חזינן דזמן הכעס עד שיתפייס הוא חודש או ב' חדשים והכא נמי רוצה חודש או שני חדשים שבתוך משך הזמן אולי יתחרט ואם לאו ימסור הגט ומ"ש רש"י ז"ל חדשים היינו מיעוט רבים שנים ולפ"ז חשוב כאלו קבע להשליח זמן להמתין לת"ק כדאית לי' ולר"י כדאית לי' ותו אין צריך שיאמר להשליח עכשיו אני רוצה ליתנו אלא חשוב כאלו קבע לו זמן שיתן אחר שלשים יום דמבואר בש"ס ופוסקים דיכול ליתן אחר שלשים יום:

עוד הקשה הרשב"א שם אהא דאמרינן לא צריכא דמהדר עלי' מעיקרא לבטולי דלרשב"ג דאמר בטלו אינו מבוטל מאי קמ"ל דמהדר עלי' לבטולי לא הוה ביטול השתא אפילו בטלו בפירוש לא מהני כ"ש כשמהדר לבטלו שלא לפניו לא מהני ולפענ"ד די"ל דלפי מ"ש הרשב"א בעצמו בדף ל"ג ד"ה כל המקדש אדעתא דרבנן מקדש אפקעינהו רבנן לקידושין מיני' וז"ל כלומר אם הי' מבטל היו חכמים מפקיעין את הקידושין משום כך אנן סהדי דאינו מבטלו בלבו כדי שלא יהא בעילתו בעילת זנות ע"ש א"כ זה שייך כשרצה הבעל לבטל שלא בפניו שבזה הוא עובר על דברי חכמים משא"כ כשרהיט בתרי' דהשליח לבטלו בפניו הא לא עבר בזה כלל על דברי חז"ל תו לא שייך לומר טעמא דאפקעינהו להכי שפיר הי' מקום לומר דהוה ביטול מעליא ודו"ק: עוד הקשה הרשב"א בחידושיו דף ל"ד בעובדא דרב יהודא דאשקלי' למתני' דרב ירמי' ביראה דאמר אביי אי ס"ד גילוי דעתא בגיטא מילתא היא הא קא חזינן דרהיט בתרי' לבטולי' אמאי שביק אביי למיפרך ארבא מדיוקא דמתניתין כמו דפריך הגמרא לעיל אמתניתין דקתני משהגיע גט לידה אינו יכול לבטלו פשיטא ומשנינן לא צריכא דמהדר עלי' מעיקרא לבטולי' הרי מוכח דלאו מילתא היא ע"ש ונראה ליישב דהנה התם פריך הש"ס בתחילה ארישא דמתניתין הגיעו לא קתני אלא הגיע ואפילו ממילא ולא אמרינן לצעור' קא מכוין או ששלח אחריו שליח למה לי משמע דאלו הוה קתני מתניתין הגיעו לא הוה פריך או ששלח אחריו שליח למה לי וצריך להבין למה תליא זה בזה וי"ל דאלו הוה קתני הגיעו הומ"ל דנקט ששלח שליח לאשמועינן דלא אמרינן לצעורי קא מכוין אבל זה דוחק אבל יותר יש לומר עפ"י מ"ש בספר פ"י להסתפק כשמבטל ע"י שליח אם נחשב הביטול בשעה שעושה שליח לבטל וגם אם לא הגיע השליח השני לשליח הגט עד אחר המסירה ליד האשה גם כן הגט בטל ע"ש ולפ"ז אלו הוה קתני הגיעו דהוה פירושו דהוה רודף אחריו כמו שכתב רש"י ז"ל והי' שמעינן מזה דגם אם רהיט בתרי' לבטולי' בעינן דוקא שיגיע לשליח ויבטל בפניו אז על כרחך היינו מוכרחין לומר דמה דקתני במתניתין אח"כ אם משהגיע גט לידה שוב אינו יכול לבטלו דלא קאי ארישא דמתניתין והגיעו בשליח דלזה לא איצטריך דמהגיעו בשליח מוכח דבר זה אלא קאי אהך ששלח שליח אחריו ואתי למיפשט הסתפקותו של הפ"י דבעינן שיבטל את הגט בפני השליח קודם שהגיע ליד האשה ולהכי קתני או ששלח שליח כו' אבל השתא דקתני במתניתין הגיע בשליח דאפשר לומר דמה דקתני משהגיע גט לידה אינו יכול לבטלו קאי ארישא דמתניתין ותו ליכא למיפשט ספיקא של הפ"י פריך או ששלח שליח למה לי ומעתה להס"ד דאביי אליבא דרבא דאם רהיט אחריו לבטולי' הוה גילוי דעת ובטל גיטא תו לא הוה מצי תנא למיתני והגיעו בשליח דלרבא אם רהיט בתרי' לא בעינן שיגיע בשליח וע"כ הא דקתני משהגיע גט לידה שוב אינו יכול לבטלו קאי אהא דשלח שליח למיפשט ספיקא של הפ"י דאף בשלח שליח לבטל לא אמרינן דבטל למפרע אלא בעינן שיגיע השליח השני לשליח הגט או להאשה קודם שנמסר הגט ליד האשה דוקא ומעתה אליבא דרבא שפיר אתי' מתניתין דקתני הגיע ואדרבה מזה הוכיח רבא דמדלא קתני הגיעו שמעינן דאי רהיט בתרי' לא בעינן שיגיע בשליח ולא צריכנא לשנוי' דסד"א לצעורי' קא מכוין לסיפא דמתניתין דקתני משהגיע גט ליד האשה קאי אהך דשלח אחריו שליח ודוק:

והנה כבר הבאתי למעלה מ"ש הגה"ה בשם המרדכי דאם אמר הבעל להשליח החזר לי את הגט ואני אתן לך גט אחר אין זה אלא גילוי דעת ויוכל השליח ליתן את הגט ליד האשה אבל נ"ל דז"א אלא בשליח ראשון אבל לא בשליח שני שהשליח ראשון שהבעל בעצמו ממנה קודם כתיבת הגט והנוסח בסידור הגט שאומר הבעל להשליח אני ממנה אותך להיות שליח להוליך גט לאשתי ולפ"ז נעשה שלוחו על כל גיטין שימסור לו בדרך כלל ולהכי גם כשאומר לו אח"כ החזר לי את הגט ואני אתן לך גט אחר לא נתבטל בזה השליחות כלל וכלל כי מתחיל' נעשה זה שליח קודם כתיבת הגט שלא הי' עדיין גט בעולם ואם נפסל הגט בשעת הכתיב' או אפילו ביד השליח יש לכתוב גט אחר מצד הדין ולמסור ליד השליח בלי סידור גט שנית ובפרט שמנהגינו שממנה השליחות בפירוש אפילו עד מאה גיטין ואף דנהגינן שאם נפסל הגט להיות:

מסדר פעם שנית כמבואר בשו"ע סי' קכ"ב זה אינו רק חומרא בעלמא ולהכי במה שאמר הבעל לשליח החזר לי את הגט לא פגע ולא נגע כלל בגוף השליחות ולהכי אמרינן דיש ביד השליח ליתן את הגט הראשון דאינו אלא גילוי מילתא משא"כ בשליח שני שהנוסח בסדר הגט הוא שאומר שליח ראשון לשליח שני הולך גט זה והמינוי הוא בפרוטרוט על גט זה דוקא ואם אמר הבעל לשליח שני להשיב לו את הגט י"ל דנתבטל השליחות לגמרי דאיזו ענין שליחות שייך תו אם אין הגט בידו והוא כבר בחזרה ביד הבעל: ועפי"ז נתחוור לי דברי הטור שם בסימן קמ"א שכתב דאם אמר הבעל טול ממנה חפץ פלוני כו' אם הקפיד לומר שיטול החפץ תחלה אינו גט אלא א"כ יגיע החפץ לידו תחילה כו' ואפילו אם אחר שקיבל השני החפץ ונתן לה הגט בא ליד השליח הראשון אינו גט כו' אלא יקחנו הראשון מידה ויחזור ויתננה לה בתורת גירושין אחר שהגיע לידו החפץ ועיין בספר מחנה אפרים הלכות גרושין דין ל"ה דדקדק מלשונו דגם אחר שהגיע החפץ ליד הראשון אין השני רשאי לקבל הגט מידה ויחזור ויתננה לה דכבר עשה שליחותו אלא הראשון דוקא יקבל הגט מידה ויחזור ויתננה לה ע"ש ולכאורה הדבר אינו מובן דמ"ש דהשני כבר עשה שליחותו והשליח הראשון יכול לקבל בחזרה ויחזור ויתננה לה ולפי האמור שפיר ניחא דשאני הראשון מהשני דשליחותי' של הראשון לא יתבטל כ"ז שלא נגמר ענין הגירושין שהוא שליח כללי מהבעל על כל גט וגט אפילו אם המה מאה ולהכי יכול לחזור וליתן דלא גרע גט זה מגט אחר משא"כ שליח השני שנעשה שליח פרטי על גט זה בלבד במסירת הגט ליד האשה כבר עשה שליחותי':

והנה ראיתי להמ"ל בפרק ו' מהל' גירושין הלכה ט"ז שמסתפק אם שליח ראשון יכול לבטל שליח שני דאפשר שאין בכחו לבטל כמו דמסקינן דאם מת ראשון שני לא בטל דמכח בעל קאתי כדאיתא בגיטין דף כ"ט ע"ב ואפשר דשאני מת מהיכא דביטל השליחות בפירוש וכתב אך זה ראיתי בתשובת מהרא"ם פאדווה ז"ל בס' הגט דמשביעין את השליח שאם הוא עושה שליח שני שלא יבטלנו ועדיין צריך הדבר אצלי תלמוד ע"ש. והנה לפענ"ד אין ראי' גדולה מתשובת מהר"ם פאדווה הנ"ל דמסתברא לי דאפילו אם נימא דשליח ראשון אינו מבטל שליח שני מ"מ כשהראשון חוזר משליחותו לגמרי שאינו רוצה להיות שוב שליח ממילא בטל השליחות של שני ויש להסביר דבר זה עפ"י מה שכתב מו"ח ז"ל בספרו ברכת רצה סי' יו"ד בביאור שיטת הרמב"ם ז"ל בפי' ב' מהל' גירושין אמר כשהוא בריא כתבו גט ואח"כ נבעת ממתינין עד שיבריא ואם כתב ונתן קודם שיבריא פסול ודקדקו הפוסקים מדכתב לשון פסול ולא בטל דהגט פסול רק מדרבנן ומדאורייתא הוא כשר כיון שהבעל מסר שליחותי' בעודו שהי' בריא ורבים מהקדמונים חולקים עליו אלא מה"ת הוא פסול דבעינן שיהא הבעל שפוי בדעתו בשעת כתיב' ונתינה ומו"ח ז"ל כתב בביאור דבריהם דענין שליחות לא נגמר עד גמר המעשה דאל"ה לא הוה ביד המשלח לבטל השליחות ורק דעם המעשה נגמר ענין השליחות ע"ש ולפי מה שעולה בזכרוני כבר קדמוהו בסברא זו הט"ז וכעת אינני זוכר מקומו ומעתה לפי סברא זו אף אם אמנם דכלהו מכח בעל קאתי מ"מ ע"י אמצעות של משלחו של כל אחד ואחד ואם המשלח הראשון חוזר משליחותו בטל שליחותו של השני דבגמר המעשה כבר בטלה שליחותי' משא"כ אם השליח הראשון אינו חוזר משליחותו אפשר לומר דאין בכחו של הראשון לבטל שליחות השני דמכח בעל קאתי ומעתה שוב אין ראי' ממ"ש המהר"ם פאדווה דמשביעין את השליח הראשון שלא יבטל שליחות של השני היינו על אופן זה שיחזור הראשון משליחותו וממילא יבוטל שליחותו של השני ודו"ק:

והנה מדמסתפק המ"ל אם שליח הראשון יוכל לבטל שליח שני ולא הוסיף להסתפק אם הבעל יכול לבטל שליח שני משמע דבזה אין להסתפק כלל אבל אינו מבורר על איזה אופן פשיטא לי' ולי הדבר בספק דיש סברא לומר דכיון דמסקינן שם בגיטין דכולהו מכח בעל קאתי צריך להיות דבעל יכול לבטלם או נימא לאידך גיסא דאף דאם מת הראשון לא נתבטל שליחות השני מ"מ כשהראשון קיים אין ביד הבעל לבטל שליח שני כיון דהשליח הראשון הוא בתוקפו והוא מינה שליח השני ולא הבעל אין בכח הבעל לבטלו דאף דכולהו מכח בעל קאתי מ"מ זה השני הוא נעשה שלוחו של הראשון ג"כ ויש מקום לומר דנעשה שלוחו דתרווייהו של הבעל והשליח הראשון דוגמא לזה מצינו כתבו בתוס' קידושין דף כ"ג ע"ב ד"ה דאמר רב הונא בהא דאיבעיא הש"ס בנדרים דף ל"ה הני כהני שלוחי דרחמנא נינהו או דילמא שלוחי דידן נינהו. הוה פירוש' אי שלוחי דרחמנא לבד או שלוחי דידן נמי נינהו והיינו שלוחי דתרווייהו דרחמנא ודידן וה"ה בשליח י"ל שהוא שלוחו של שניהם של הבעל והשליח הראשון ובכח שניהם יש לבטל שליחותו של השני אבל לא בכח של אחד מהם או אם נימא לצד הזה שמסתפק המ"ל דשליח ראשון מבטל שליח שני שוב אין ביד הבעל לבטלו אלא אם רוצה לבטל בעל כרחך צריך לבטל שליחות של הראשון וממילא בטל שליח שני: ואם נימא דבעל יכול לבטל שליח שני לבד דמכחו קאתי עדיין יש לחקור איך הדין אם הוא רוצה לבטל שליחותו של הראשון ולא שליחות של השני אם הדבר באפשרות מי נימא דכל שנתבטל שליחות הראשון הוי כמו מת הראשון או יש לחלק דשאני מת דנתרוקן כחו אל הבעל משא"כ כשהבעל מבטלו חשיב כאלו נתבטל השליחות מעיקרא וממילא נתבטל גם שליחות של השני ואם הבעל רוצה יש בידו לעשותו שליח מחדש וצריך מינוי ובפרט לפימ"ש בספר מכתב מאליהו דהבעל שממנה שליח צריך ליתן את הגט מיד ליד ואם לאו חשוב כמו טלי גיטך מעל גבי קרקע בודאי יש נ"מ טובא שצריך הבעל ליקח את הגט בחזרה מיד שליח שני וליתן אותו בידו וגם בל"ז צריך עכ"פ עדים על מינוי השליחות וכל הענין הזה צריך אצלי תלמוד וכבר עוררתי בזה בהגהותי מלחמות ארי' לספר ברכת רצה ממו"ח ז"ל סי' נ':

ודע דמדברי הרשב"א שהבאתי למעלה שנתקשה במ"ש רש"י לצעור' חודש או חדשים דמאי נ"מ בין אם נימא דלצעור' קא מכוין או לבטלו קא מכוין דאטו מי שלא בטל לשליח אלא אומר לו שאינו חפץ ליתן עדיין מי יהיב לי' עד שיאמר לו עכשיו אני רוצה ליתנו מוכח דלא כדעת המכתב מאליהו ע"ש דהא לפי דברי המכתב מאליהו יש נפקותא רבה דאם לצעור אין צריך ליטול מאתו ולחזור וליתן לו ואם לבטלו צריך שיטלנו מידו ויחזור ויתננו לו וזה ראי' מוכרחת ובלא"ה כבר תמהתי עליו בהגהותי מלחמות ארי' בספרו של מו"ח ז"ל סי' נ' ע"ש:

עוד נ"ל דיש לדון ולצדד לפי מה שאנו משביעין את הבעל בשעת סידור הגט שלא יבטל את הגט ולא את השליחות וכשהוא מבטל הוא עובר על השבועה ולדעת הפוסקים בחו"מ סי' ר"ח דאם נשבע שלא למכור ועבר ומכר דלא מהני מטעם דגם בשבועה דאף שהאיסור בדה מלבו ג"כ אמרינן דאי עביד לא מהני עיין ט"ז וקצה"ח שם א"כ ה"נ י"ל דאם עבר וביטל את הגט או את השליחות דלא מהני הביטול ולא עוד אלא אפילו להסוברים דכשעבר על השבועה לא אמרינן אי עביד לא מהני מחמת שהוא איסור שהוא בדה:

מלבו מ"מ הרי חזינן דהי' ס"ד לומר דכשאומר גט זה בטל לצעורי קא מכוין ואיצטריך מתניתין לאשמועינן דלא אמרינן לצעור' קא מכוין א"כ כשנשבע שלא לבטל ועבר וביטל בודאי יש סברא לומר דלא כיון כלל לבטל באמת ולעבור על השבועה אלא לצעור' קא מכוין ואין כאן ביטול כלל כדי שלא יהא עובר על השבועה ואף לתירוץ השני של התוס' דהא דאיתא בגמרא דה"א לצעור' קא מכוין היינו רק להחמיר ולא להקל זהו כשהבעל עומד וצווח שלא כוון לצעור' אלא לבטל ממש משא"כ כשאינו עומד וצווח כגון בנ"ד ואפילו אם יבוא ויערער שהי' כונתו לביטול גמור יש מקום לומר דאינו נאמן דאין אדם משים עצמו רשע שעבר על השבועה אלא אנן אמרינן דלצעור' קא מכוין ויותר מזה איתא בכריתות דף י"ב ע"ב אמר אביי מוד' ר"מ לחכמים שאם אמרו לו שנים יודע אתה בעדות פלוני והוא אומר לא ידעתי פטור דאי בעי אמר לא נתכונתי לעדות וכ' רש"י ז"ל מאי לא ידעתי דקאמינא לא נתכונתי להיות עד וכ"ש כמו בנ"ד שכתב להשיב את הגט שאפשר לתרץ דבריו שלא כוון לבטל אלא לצעור' דלשון להשיב הכונה למקומו הראשון אשר משם נשלח הגט ליד השליח השני ויש באפשרות לעת הצורך לשלוח משם שנית לק' מעלניצא ליד השליח השני:

והנה בדין עובדא שלפנינו הנה כבר כתבתי דמחמת מה כי אשתו של ה"ר יוסף גוטמאן אמרה כי אין מצוה לגרש את הארורה הזאת ליכא אפילו סרח ביטול הגט אלא מ"ש שמבקש לשלוח ולהשיב את הגט לה"ר יוסף גוטמאן לפענ"ד גם בלשון זה לא מצינו דהוא מבטל השליחות דמ"מ הרב אינו מחוייב למלאות מבוקשו ולשלוח הגט בחזרה ע"י פאסט וביד הבעל הי' לכתוב שלא יתן הגט להאשה אבל לא לבקש שישלח הגט בחזרה וכי הרב מחוייב בדבר הזה וגם איזה תועלת יש להבעל בזה שישלח הגט בחזרה וישלם הפאסט פורטא בחנם וגם ידוע דהשילוח רעקאעאנדירט אין הפאסט מקבל בלי תשלומים תיכף הפאסט פורטוא והוא כתב שה"ר יוסף גוטטמאן ישלם הפאסט פורטא ואם רצונו הי' לשלוח חזרה בלי רעקאמאנדירט קשה להאמין דבר זה דאטו בשופטני עסקינן וכי דרך בני אדם כך לשלוח גט בלא רעקאמאנדירט אלא מסתברא שהוא ידע בעצמו שהרב לא ישלח את הגט בחזרה ורק להפחיד את האשה כתב הכי כדי שתקבל את הגט בלי קבלת מעות:

עוד מסתמא הרב לא הי' בעצמו השליח שני אלא שהי' צריך למסור הגט לשליח שני שיתן הגט להאשה ואם כן הדבר לא הי' רשאי כלל לשלוח הגט בחזרה כי הגט נשלח אליו משליח ראשון כדי שימסור הגט לשליח שני והי' לו מן המידה לקיים מה שנשלח אליו אבל לא לשלוח הגט בחזרה וגם הי' הדבר באפשרות שיהא הגט ביד השליח שני ולא ביד הרב וגם הא בשעת סידור הגט נשבע שלא לבטל את הגט ולא את השליחות וכי יש לחשדו שיעבור על השבועה לבטל את השליחות והלא הוא בעצמו כתב שאמרה לו אשת ה"ר יוסף גוטמאן שאין מצוה לגרש את הארורה הזאת מוכח מדבריו אלה דאלו הי' מצוה הי' נותן לה מעות שהיא רוצה בעד קבלת הגט כדי לקיים מצוה ואיך יתכן שיהא עובר על השבועה שנשבע שלא לבטל את הגט ולא את השליחות ועיין בטור אה"ע סי' קמ"א סעיף ע"א דכתב ונ"ל דלא דמי דשאני יהא חרס או הרי הוא כחרס דשם זה א"א להתקיים על הגט לפיכך צריכין לפרש דבריו שיהא כחרס לענין שלא להתגרש בו כו' אבל יהא פסול או הרי הוא פסול כיון ששם זה יכול להתקיים על הגט דר"ל שיהא פסול וזה אינו פסול שאינו יכול לפוסלו לפיכך לאו כלום הוא ע"ש א"כ חזינן דכל שאפשר לפרש כונתו שלא לבטל פרשינן הכי נמי חזינן דכונתו הי' רק להפחידה שתקבל את הגט ולא לבטל אין לנו לומר שהי' רוצה לבטל הגט או השליחות אלא אפילו אם ישלח את הגט לר"י גוטמאן מ"מ כאשר תתרצה האשה לקבל הגט ישלח ר"י גוטמאן שנית חזרה למעלניצא להשליח למסירת הגט. העולה מכל זה כי דעתי מצטרפת להכשיר את הגט וד' יציליני משגיאות:

תוכן העניינים

מצפה אריה תנינא חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה