מצפה אריה תנינא חלק ב· רבי אריה ליב ברודא
אה"ע · סימן כח
לידידי הרב הגאון כו' כש"ת מו"ה אליעזר מישל נ"י אבד"ק גאלאגא נ"י:
את ספרו הנכבד מכונה בשם משנת אליעזר אשר שלח לי למנה קבלתי ונהניתי לראות כי מעשי ידיו הצליח הש"י ולברך על הגמר וגם ת"ח לכ"ת ועתה באתי להעיר על מה שראיתי בספרו איזה השגות אשר כתב על מה שנמצא בספרי מצפה ארי' ובהגהותי מלחמות אריה אבל לפי דעתי ליתא להשגות הללו וכאשר אבאר. בסי' ל"ה כתב כת"ה על מה שהעליתי במלחמת אריה בשו"ת ברכת רצה סי' י"ב בישוב קושי' הגאון מו"ה אלעזר רוקח אבד"ק אמשטרדם ז"ל על הרמב"ם ז"ל פרק א' מהלכות סוטה שכתב דמקנא לה משני בני אדם דאם כן איך אמרינן דספק טומא' ברה"ר טהור דמה סוטה רה"י הא משכחת לה גבי סוטה נמי רה"ר כגון שקינא לה ע"י הרבה בני אדם ואנכי כתבתי שם דהרמב"ם לא כתב אלא במקנא לה משני בני אדם שהמה קרובים או פסולי עדות דאלו המה עדים כשרים נאמנים להעיד שלא נעשה בהאשה דבר דהמה אינם נוגעין בעדותן כלל דהא אדרבה המה באים להתירה לבעלה וע"ז כתב כ"ת זה ליתא דמשנה ערוכה היא בסוטה דף כ"ז כשם שהמים בודקין אותה כך המים בודקין אותו היינו הבועל והו"ל נוגעין בעדותן שאומרים שלא נטמאה דיש לחוש שמשקרים כדי שלא תשתה ובאותה שעה שתמות היא ימותו גם הם. הן לא אכחד כי השגה זו הי' לתמוה בעיני אולם ראיתי שכבר כתב דבר זה בעל מנחת חינוך שם במצות סוטה להקשות על הרשב"א לענין אם נאמן הנחשד לומר שנטמאה עמו הא הוה נוגע בעדות דאינו רוצה שישקה אותה דקיימ"ל כשם כשהמים בודקין אותה כך המים בודקין אותו היינו הבועל ע"ש ואנכי לא אדע הבין איך פלטה קולמסו של הגאון דברים כאלה היכן מצינו שיהא אדם נפסל לעדות ע"י חשש נגיעה שירא שיענשוהו בדיני שמים ובכל הש"ס והפוסקים מצינו פסול נוגע בב"ד שלמטה אבל לא בב"ד של מעלה וגם אם הוא ירא מדיני שמים איך לא ירא משבועת עדות אצל הב"ד והלא הב"ד אומרים לו הוי יודע שכל העולם כולו נדעזע בשעה שאמר הקב"ה בסיני לא תשא כדאיתא בשבועות ריש דף ל"ט ע"א:
ודרך אגב ראיתי מה שהקשה כ"ת בהא דאיתא בשבת דף כ"א ע"ב דכשנכנסו יונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל כו' הא היו שם הרבה נכרים והו"ל רשות הרבים ואיך נטמאו מספק כל השמנים ואנן קיימ"ל דספק טומאה ברה"ר טהור והביא ע"ז מ"ש הרא"מ בביאורו לסמ"ג הלכות חנוכה אע"ג דגוים בחייהן לא מטמאים כו' בגדיהם מיהו מטמאים ובחזקת טמאים הם עומדים וא"כ:
מסתמא כל הטהרות בספק מגע בגדיהם הוי וטמאים מספק וע"ז כתב כ"ת כיון שהבגדים היו על גוף האדם הוי רה"י אני אומר אפילו אם יהיבנא לי' דבר זה הא קיימ"ל כל דבר שאין בו דעת לשאול אפילו ספק טומא' ברה"י טהור ופשיטא דנכרי חשוב כמו אין בו דעת לשאול דאטו נכרי יודע הלכות טומא' וטהר' ויודע להזהר בהם ולא עדיף מתינוק דמיחשב אין בו דעת לשאול רק שעשאוהו כיש בו דעת לשאול עיין בפרק ג' דטהרות ובתויו"ט שם ואנכי לא אדע להבין קושיתו היכן ראה או מצא דע"י נכרים חשוב רה"ר ואצלי הוא דבר חדש וכ"ת כתב כאלו הדבר הוא משנה מפורשת אתמהה ובפרט לפי מה שהעלתי בהגהותי הנ"ל דטעם דרשות הרבים טהור ספק טומא' משום שהוא מקום שיש רוא' ואפשר לברר הדבר א"כ לא שייך אם הרבים המה נכרים דלאו בני עדות נינהו:
עוד כתב שם להשיג על מה שכתבתי בהגהותי הנ"ל בסי' נ"ט לפרש הש"ס דכריתות הנ"ל די"ל דר"מ סבירא לי' כר"ע דמקיש שלשה לשנים דכשאומר אחד מהם איני יודע בטל כל העדות וע"ז כתב כ"ת דאין שמועתי מכוונת דגם לר"ע דוקא כשאומר העד איני יודע כששואלים אותו בחקירות אבל כשעדיין לא העיד כלל ואומר איני יודע בעדות כלום לא יעלה על הדעת לומר דהוה כאלו נמצא קרוב או פסול. אנכי לא אדע לחלק בזה ואפילו אי יהיבנא לי' הא פשיטא דכל שאינו יודע להעיד עדות המועיל בב"ד הוא בכלל איני יודע דכל שאינו מועיל עדותו חשוב פטפוטי דברים בעלמא ואינו מחויב להגיד בב"ד א"כ שפיר יש לפרש דבריו מה דאמר לא ידעתי הכונה לא ידעתי להעיד עדות המועיל חקירות ובדיקות דעל כרחך הני שנים דאמרו לו יודע אתה בעדות פלוני הוה פירושו שהוא יודע עדות המועיל בב"ד בחקירות ודרישות והוא אומר לא ידעתי סגי שיאמר לא ידעתי חקירות ודרישות ואפילו אם אינו יודע איזו מהם ואומר השאר חשוב רק פטפוטי דברים ולא עדות וז"פ:
בסי' ל"ו בסדרי משנה אות ג' כתב להשיג על מה שהבאתי בספרי מצפה ארי' סימן כ"ו ראי' נגד מ"ש הגאון מליסא ז"ל בספרו מק"ח דעל המשלח בעצמו לחתום את השטר אבל חתימת יד השליח לא מהני מהא דאיתא בחו"מ סי' קפ"ב סעיף י"א אמר לי' מכור שדה ולא פירש אפילו מכר למאה ממכרו קיים בד"א כשמכרם בשטר אחד או בב' שטרות והחתימה השליח ע"ש הרי מבואר שהשליח יכול לחתום השטר וע"ז כתב כת"ה דאין זו השגה דהרי דברי המחבר שם הוא דברי ר"ת בתוס' כתובות דף צ"ט וברא"ש פ"ק ומיירי בשטר שחתמו העדים ופי' והחתימם השליח הוה שנתן השליח להעדים לחתום דליכא קפידא לאפושי שטרי אבל אין הכונה שהחתים השליח את השטרות בעצמו. גם אם יהיבנא לו דבר זה מ"מ על כרחך נכתב בשטר שנעשה המכיר' ע"י השליח ולא כל ידי המוכר בעצמו אחרי שהמוכר לא צוה כלל להעדים לחתום אין רשות להעדים לחתום בשמו א"כ מה לי שהשליח חתם בעצמו את השטר ומה לי שהעדים חתמו את השטר בשמו של השליח שהוא מכר בתורת שליחות ואינם צריכים לידע בירור הדבר שהי' כח להשליח עפ"י ד"ת למכור ואם מהני מעשיו דאין המה דיינים לפסוק אלא לחתום על מה שראו בעיניהם שוב ראיתי שכן מפורש בהגה"ה בסי' רל"ח סעיף א' מי שבא לעדים ואמר בית יש לי במקום פלוני אני נותנו לפלוני אע"פ שאין העדים יודעים אם יש לו בית במקום פלוני יכולים לכתוב דהרי אינן מעידין רק על המתנה ואם אין לו ממילא המתנה בטלה מרדכי סוף פרק המוכר פירות עכ"ל א"כ ה"ה פשיטא שכן הוא הדין בשליח שהוא חותם את השטר בעצמו או שעדים חותמין על ידו וז"ב: ומדי עמדי בספרו ועברתי בו ראיתי דבר אחד ומחמת חשיבות' אמרתי להציג כאן והוא בחלק שו"ת סי' ט"ז אות ח' נתקשה כת"ה בהבנת דברי הנימוק"י יבמות סוף פרק ט"ו שהביא מ"ש הרשב"א ז"ל בחידושיו ח"ל הרשב"א הא דבעי רבא מר"נ המזכה גט לאשתו במקום יבם מהו לא איפשיטא וחולצת ולא מתייבמת ומסתברא דדוקא גבי יבם הוא דאיבעי' לן אבל בבעל אפילו אשת מוכה שחין או שהיתה קטטה בינו לבינה ותובעת להתגרש אין חוששין כלל אלא חולצת או מתיבמת מדאיבעי' לי' גבי יבם ולא בעי' לה גבי א"א דעלמא בריש פ"ק דגיטין כו' עכ"ל וע"ז כתב כ"ת והדברים נפלאים שהרי בעי' היא בש"ס שם המזכה גט לאשתו במקום קטטה ע"כ נכנס בדחוקים והנה גם אנכי בחורף העבר כאשר ראיתי דברי הרשב"א הי' תמוה בעיני אכן כאשר נתישבתי התבוננתי דכונת הרשב"א ז"ל פשוט דאיהו ז"ל מפרש דהאיבעי' המזכה גט לאשתו במקום קטטה קאי נמי במקום יבם ותרווייהו איתנייהו במקום יבם ובמקום קטטה ומספקא לי' דאולי כה"ג יותר יש לומר דזכות הוא לה ופטורה אפילו מחליצ' וע"ז כתב דגבי בעל היינו כשמזכה גט ובשעת הזיכוי לא הי' במקום יבם אפילו אם הוא מוכה שחין ויש קטטה ביניהם ואפילו תובעת להתגרש לא עלה כלל על הדעת להסתפק בזה ופשיטא דאין כאן גט כלל ואם אח"כ נעשה מקום יבם היא חולצת או מתייבמת וע"ז מביא ראייתו מנדבעי' לי' הכא ביבמות ולא בעי' לה בריש פ"ק דגיטין דף י"ב בפלוגתא דר"מ ורבנן אי גט הוה חוב או זכות כו' וז"ב: