אור ברסלב
מצפה אריה תנינא חלק ב אה"ע › סימן כז

מצפה אריה תנינא חלק ב· רבי אריה ליב ברודא

אה"ע · סימן כז

סימן כו

כבוד ידידי הרב המאה"ג המפורסם מו"ה נפתלי הורוויטץ כ"י האב"ד דק"ק סאניוואץ:

ע"ד שאלתו אודות האשה החלוצ' שהיתה מעוברת בזנות היינו שנתעברה אחר מיתת בעלה בעת שהיתה זקוקה ליבם שהביא כ"ת בשם הפ"ת שהביא תשובה מספר אחד מנחת עני שכתב להסתפק בזה אם חלצה בעודה מעוברת בזנות אי חשיבה חליצה פסולה כיון שאסורה ליבם יש לומר גבה כל שאינה עולה ליבום אינה עולה לחליצה ודעת המחבר הנ"ל נוטה להחמיר והנה הספר הנ"ל אינו אתי ולא ידעתי מי מחברו אבל לפענ"ד נראה דלא כן הוא וכמו שאבאר:

הנה באה"ע סי' קס"ד סעיף א' כתב הרב בהגה"ה וז"ל וי"א דכל שחלצה תוך ג' חדשים בין נמצאת מעוברת והפילה או לא נמצאת מעוברת הו"ל חליצה פסולה וצריכה חליצה אחרת מכל האחין והנה הב"ש ס"ק א' כתב אפילו בידוע שאינה מעוברת כיון דאינה עולה ליבום תוך ג' חדשים דקיימ"ל אפילו אם יבא אליהו ויאמר דאינה מעוברת אסורה ליבם כמ"ש בש"ס פ' החולץ עכ"ל ולכאור' מוכח מזה דאפילו אי אינה עולה ליבום רק מדרבנן כינו תוך ימי הבחנ' דהוי רק איסורא דרבנן כמבואר בש"ס ופוסקים אמרינן נמי דשייך בה הך כללא דכל שאינה עולה ליבום אינה עולה לחליצ' ולדעת הי"א שהביא הרמ"א אי עברה וחלצה הו"ל חליצה פסול' וצריכה לחזור על כל האחין א"כ לפי"ז יש לומר דאם נתעברה בזנות דג"כ אסורה ליבם מחמת מעוברת חבירו חשיב שאינה עולה ליבום אינה עולה לחליצ' ולדעת הרמ"א הו"ל חליצ' פסולה:

אמנם כד דייקת בה יש חילוק רב בין זה לזה עפ"י מ"ש הרא"ש ריש יבמות דנדה אעפ"י דלאו בת יבום היא בעת נדתה מ"מ חליצתה חליצ' ול"ד לחליצת מעוברת דלא שמה חליצ' לר"ל לקמן בפ' החולץ משום דאינה עולה ליבום דשאני נדה שעומדת לטבול וליטהר כדרך כל הנשים אבל מעוברת שמא תלד ע"ש ולפי דבריו גם כשאינה עולה ליבום השתא משום איסור דאורייתא יש חילוק בין עתידה להיות מותרת ודאי להיכי דיש ספק שתאסר לעולם כמו מעוברת דשמא תלד מעתה גם היכי שנאסרה עכשיו משום איסור דרבנן ג"כ צריך לחלק בין שני אופנים הללו דלא יהי' דרבנן עדיף מדאורייתא וא"כ מסתברא לומר דדוקא ימי הבחנה חשוב אינה עולה ליבום דאיכא חששא שמא תלד ולא תהי' עולה ליבום כלל משא"כ כשנתעברה אח"כ בזנות דעכ"פ כשתלד ויעברו ימי הנקה לפי מאי דקיימ"ל בסי' קנ"ט דשומרת יבם שזינתה מותרת ליבם א"כ עתידה ודאי שתהי' עולה ליבום חשוב שפיר עולה לחליצ' כמו נדה לתירוץ של הרא"ש ז"ל:

ולפי"ז צ"ע מיש הב"ש דאפילו ידוע שאינה מעוברת כיון שאינה עולה ליבום תוך ג' חדשים דאפילו אם יבא אליהו ויאמר שאינה מעוברת אסורה ליבם כדאיתא לקמן בפ' החולץ מ"א ולפי הנ"ל קשה כיון שידוע שאינה מעוברת א"כ עתידה להיות מותרת לאח"ז למה לא תהא עולה לחליצ' כמו נדה ומש"ס דפ' החולץ אינו מוכח כלל דבכה"ג שידוע שאינה מעוברת לא תחלוץ דהתם קאמר הש"ס הכי השתא התם אם יבא אליהו ויאמר דהא קדיש בת חליצ' ויבום הוא הכא אם יבא אליהו ויאמר דהא לא איעברה מי משגח בי' ויבמינן לה הא קטנה דלאו בת איעבורי הוא ואפ"ה צריכה להמתין שלשה חדשים ע"ש א"כ הש"ס לא קאמר אלא דאפילו אם יבא אליהו כו' לא יבמינן לה תוך ג' חדשים אבל אפשר לומר דמ"מ אם יבא אליהו ויאמר דהא לא איעברי' חולצין לה תוך ג' חדשים מחמת דעתידה ודאי להיות מותרת ליבם אח"ז וכן קטנה מותרת לחלוץ אם נעשית גדולה תוך ימי הבחנה כיון דלאו בת איעבורי היא והיתר עתיד לבוא בוודאי כמו נדה שעתידה לטבול ולטהר ומ"מ שאר נשים דאיכא תרתי לריעותא דהשתא היא אסורה ליבם אפילו א לו יבא אליהו ויאמר כו' וגם איכא חשש שמא תלד ותהי' אסורה לעולם חשוב אינה עולה ליבום ואינה עולה לחליצ' משא"כ אם יבא אליהו ויאמר כו' או קטנה ואע"ג דארוסה מבואר בהדי' שם דאינה חולצת תוך ימי הבחנה שאני ארוסה דל"ד לקטנה או אם יבא אליהו ויאמר כו' דארוסה לפעמים איתרמי דתתעבר תדע דהש"ס לא קאמר דהא ארוסה דלאו בת איעבורי רק קטנה וכן יש חילוק בשאר נשים דארוסה סבירי להו לרבנן דאסורה תוך ימי הבחנ' ובקטנה סבר ר"י דלא גזרו אפילו לרבנן אלמא דארוסה גרע מקטנה: שוב התבוננתי דבקטנה בלא"ה לא משכחת לה שתחלוץ דהא ביבמות דף י"ב ע"ב מבואר דבנים הרי הן כסימנים וכתבו שם בתוס' ד"ה הרי דהא קאמר רבה בר ליואי דתוך הזמן הזה מתעברת ומתה ועוברה מת לא קאי אשנת י"ב דאז פעמים חיה כשהיא גדולה בשעת הריון עיי"ש ולפי"ז הא דאמרינן התם הרי קטנה דלאו בת איעבורי היא ע"כ מיירי בקטנה קודם שנת י"ב דבשנת י"ב היא בת איעבורי וא"כ בלא"ה הא אין חולצין לקטנה ולא משכחת לה שתחלוץ בתוך ימי הבחנ' אבל מ"מ מ"ש הב"ש דאפילו אם יבא אליהו ויאמר שאינה מעוברת אסורה לחלוץ דבר זה אינו ברור מהגמרא ואפשר לומר דטעם הב"ש דסתמא איתא במתניתין דשם היבמה לא תחלוץ ולא תתיבם עד שיש לה ג' חדשים ומשמע דשניהם כהדדי נינהו ולא חילקו חז"ל ולעולם לא תחלוץ בתוך ג' חדשים אפי' אם יבא אליהו ויאמר דהיא לא מיעברה אבל מ"מ בנתעברה בזנות דלא מצינו שגזרו חז"ל דלא תחלוץ ספיר י"ל דמותרת לחלוץ דדמי לנדה שסופה להיות מותרת ג"כ ליבום וחשיב שפיר עולה ליבום:

עוד ראיתי להרשב"א בריש יבמות שכתב לענין מגרש את אשתו ע"מ שלא תנשא לפלוני והלכה ונישאת לאחיו של זה ואח"כ נפלה לפני זה ליבום וז"ל ומסתברא לי דאפילו היא עצמה חולצת ואין אני קורא בזה כל שאינו עולה ליבום אינה עולה לחליצ' כו' דלא אמרינן אלא באיסור ערוה אבל בזו שאיסור דבר אחר גרם לה להאסר דהיינו התנאי חולצת אע"פ שאינה מתיבמת כו' והרי זו כנודרת הנאה מיבמה בחיי בעלה דתנן בפ' ב"ש כופין אותו שיחלוץ לה והרי זו אינה עולה ליבום דבר תורה דקיימא עלה בלאו ועשה ואעפי"כ עול' לחליצ' משום דאיסור דבר אחר גרם לה ליתסר ע"ב עי"ש ולפי"ז היכי שנתעברה בזנות הא זהו נמי איסור דבר אחר גרם לה שאין כאן שום חשש ערוה וכיון דאפילו בדאורייתא כהאי גונא חשובה עולה ליבום כ"ש היכי שאסורה רק מדרבנן:

ודרך אגב הנני לכתוב בזה מה שנראה לפענ"ד בישוב דברי הרשב"א הנ"ל מה שנתקשו בי' גדולי:

האחרונים השעה"מ בפ"ו מהל' יבום וחליצה והובא דבריו בספר אבני מלואים סי' קע"ד וכתב ולא זכיתי להבין דבריו דנודרת הנאה דבעי חליצ' לאו משום דדבר אחר גרם לה לאסור אלא משום דריבה הכתוב יבמתו לחייבי ל"ת ועשה כו' והרי אלמנה לכ"ג מן הנשואין דאיסורא מחמת עצמה ולא דחיא ליבום ד"ת ואפ"ה בעי חליצ' כו' משא"כ באומר מ"מ שלא תנשאי כיון דלא חזיא ליבום כלל ולא תפסי בה קידושין דקאי עלה באיסור ערוה איכא למימר דה"ל כחייבי כריתות ממש וצ"ע:

והאבני מלואים כתב שם בישוב הקושיא דאפשר לומר דהא דאלמנה לכהן גדול בעי חליצה לא הוי רק מדרבנן והביא סמך לדבריו ממ"ש הרשב"א בחי' על הא דפריך הש"ס ביבמות דף כ' בשלמא מן הנשואין עשה ול"ת הוא ואין עשה דוחה ל"ת ועשה דלמה לא תהא פטורה ג"כ מחליצ' כמו חייבי כריתות ותירץ דצריכה חליצ' מדרבנן עיי"ש ותמי' לי הא הרשב"א כתב רק לפי הס"ד דלא ידע אכתי מהך דרשא דיבמתו דיש לך אחרת שעולה לחליצ' ואינה עולה ליבום לכן כתב הרשב"א ז"ל שהי' אפשר לומר דחליצת אלמנה לכ"ג הוי מדרבנן ומה"ת פטורה מחליצה אבל להמסקנא דריבה רחמנא יבמתו דכל דתפסי בה קידושין עולה לחליצ' גם אלמנה לכ"ג צריכה חליצה מה"ת. תדע דהא הש"ס מביא שם דף כ' ע"ב הברייתא איסור מצוה ואיסור קדושה בא עלי' או חלץ לה נפטרה צרתה ומשני לצדדין קתני בא עלי' אאיסור מצוה חלץ לה אאיסור קדושה והנה בכלל איסור קדושה קחשיב במתניתין אלמנה לכ"ג והש"ס קאמר קא פסיק ותני ל"ש מן הנשואין ל"ש מן האירוסין ומשמע דאפילו אי חלץ לאלמנה מן הנשואין נפטרה צרתה ואי נימא דאלמנה מן הנשואין מה"ת פטורה מחליצה איך פוטרת צרתה שהיא צריכה חליצה מדאורייתא וזה תמי' גדולה הא הש"ס קאמר ביאת כה"ג באלמנה כו"ע לא פליגי דלא פטרה משמע דלא פטרה מה"ת וחייבת בחליצה מדאורייתא: ואשר אנכי אחזה לפרש דברי הרשב"א ז"ל דכך הוא כונתו דהוא ז"ל מפרש פשט המשנה הנודר הנאה מיבמה דלא הוה פירושו שהיתה מפרש בשמו של אחי בעלה שתהא הנאתו נאסרה עליו תיכף אלא שאמרה בלשון הזה שהיא נודרת הנאה מיבמה היינו כשיהי' יבם שלה ולא הזכירה כלל שום שם כלל ולפ"ז הנדר חל כשימות בעלה ונעשה זה היבם שלה נאסר עליה אבל אם לא יהי' יבם שלה אינו נאסר עליה כלל ובזה מדוקדק לשון דמתניתין הנודרת הנאה מיבמה בחיי בעלה ולא נקט מאחי בעלה דמיירי דתלי' הנדר בענין היבום ומזה הביא הרשב"א ראייתו דמוכח דאע"ג דאינה עולה ליבום מחמת נדרה מ"מ חשיב יבם שלה דמה שאינו עולה ליבום דבר אחר גרם לה דאי נימא דגם בכה"ג לאו בת יבום היא הא לא מקרי הוא יבמה כלל ולמה נאסר עליה הא זה בזה תליא דרק כשהיא עולה ליבום הוא מקרי יבמה אבל אם לא חשובה עולה ליבום לא חשיב יבמה וכיון דקתני במתניתין דהנדר חל בכה"ג מוכח מזה דאע"פ שהנדר חל ואינו רשאי ליבמה מ"מ מקרי עולה ליבום ואסור ליבמה והיא צריכה חליצה כי דבר אחר גרם לה וה"ה כשלא אפשר ליבמה מחמת התנאי חשיב עולה ליבום וצריכה חליצה כן נראה לפע"ד נכון ודו"ק: והנה מה דקשה לי בעמדי בהאי ענינא בהא דאמרינן התם ביבמות דף כ' בשלמא אלמנה מן הנשואין אין עשה דוחה ל"ת ועשה משמע דמשום זה פשיטא מצד הסברא דלא דחי דמאי פשיטותא היא הא לעיל בסוגיא דעליה איצטרך קרא בחייבי כריתות דאינן מתיבמות ופריך הש"ס הא לאו הכי הו"א דאתי עשה דיבום ודחי ל"ת הא אין עשה דוחה ל"ת שיש בה כרת ושם דף ז' ע"ב משני הש"ס מהו דתימא הואיל ואישתרי אישתרי ומנא תימרא דאמרינן הואיל ואישתרי אישתרי דתניא מצורע שחל שמיני שלו בע"פ וראה קרי בו ביום כו' אמרו חכמים אע"פ שאין טבול יום אחר נכנס זה נכנס כו' ואמר עולא מה טעם הואיל והותר לצרעתו הותר לקרויו כו' ע"ש א"כ אלמנה לכ"ג הא נמי י"ל הואיל ואשתרי אשתרי אך זה לא קשה כלל דהא הש"ס אמר התם תינח היכא דנשא מת ואח"כ נשא חי דמיגו דאישתרי איסור אשת אח אישתרי נמי איסור אחות אשה אלא נשא חי ואח"כ נשא מת איסור אחות אשה קדים ואפילו נשא מת נמי תינח היכא דנשא מת ומת ואח"כ נשא חי דחזיא לי' דביני ביני ע"ש א"כ באלמנה לכ"ג דתיכף בשעת מיתת הבעל אתי איסור אלמנה לכ"ג ולא חזיא דביני ביני לא אמרינן הואיל ואשתרי איסור אשת אח אישתרי נמי אלמנה לכ"ג שהרי שניהם באין כאחד ונרויח בזה ליישב קושי' התוס' שם ד"ה מי לא מודה עולא ומנא לי' דמודה עולא כו' ומאי ראי' יש לו מהברייתא ולפי הנ"ל ניחא דמוכח מאלמנה לכ"ג דאינה מתיבמת ולא אמרינן כיון דאישתרי אישתרי וע"כ משום דשניהם באין כאחד איסור אשת אח ואיסור אלמנה לכ"ג דלא חזיא ביני וביני וה"ה במצורע שראה קרי בלילה ובעת למודי הארכתי בזה אולם אח"כ מצאתי שכבר העיר בזה בשו"ת הרי"ם חלק אה"ע סי' מ"א שקדמני בזה ע"כ אקצר:

והנה ראיתי בשו"ת רע"א סי' ק"ג בשולי המכתב שכתב להקשות בסוגיא דגיטין דפריך הש"ס אלא מעתה בת אחיו לא ישא וכ' איני יודע מה זה הדמיון דבת אחיו אינה נופלת לפניו ליבום וליכא עקירה מה"ת משא"כ הכא בע"מ דנופלת לפניו ליבום דהא אינה ערוה לו אלא דא"י לקיים מצות יבום ובמחכת"ה אשתמיטתי' לי' דברי הרשב"א הנ"ל ומה שהביא בשם הרמב"ן ז"ל הרמב"ן אינה נופלת לפניו כלל שהרי פוטרת את צרתה ולדעת הרשב"א ז"ל הרי בעצמו העיר בזה מש"ס הנ"ל שוב ראיתי בדפוס ווארשא בהוספות חדשות שכתב נ"ב מדברי הגאון נ"י משמע דפשיטא לי' דנופלת לפניו ליבום וא"כ אינה פוטרת צרתה ובירושלמי פרק המגרש מבואר בהיפך מתוך דברי ר"ת בשם ר"פ וליתני ט"ז נשים אך בתוס' יבמות דף י' ד"ה לעולם מספקא להו עיי"ש ומ"ש מהירושלמי אין ראי' דהירושלמי סבר דגם בחוץ אם הלכה ונשאת לאחר לא מותרת לזה שנאסרה עליו וא"כ פריך ליתני ט"ו נשים בחוץ אבל בש"ס דילן קאמר בהדיא דהפרכא הוא בע"מ:

אמנם קשה לי על הרשב"א שכתב לחלק בין איסור ערוה לאיסור דבר אחר גרם לה הא בפסחים דף מ"ח ע"א פריך הש"ס מברייתא דקתני יכול לא יביא מן המוקצה אמרת מה טבל מיוחד דבר שאיסור גופו גרם לי' אף כל דבר שאיסור גופו גרם לי' יצא מוקצה שאין איסור גופו גרם לי' אלא איסור דבר אחר גרם לי' וא' אמרת מוקצה דאורייתא מה לי איסור גופו מה לי איסור דבר אחר עיי"ש הרי בהדיא דבאיסור תורה אין חילוק בין איסור גופו לבין איסור דבר אחר ואולי יש לומר דטבל נמי לא מיחשב לאיסור גופו גמור שכל עיקר האיסור הוא רק משום דפתיכי בי' חלק תרומה כמ"ש הר"ן בנדרים דף פ"ד ע"ב ובתוס' ביצה דף ל"ד ע"ב ד"ה הא וכשמפריש הימנו נעשה היתר וכיון דעיקר האיסור הוא רק משום תערובות תרומה חשיב נמי כמו דבר אחר גרם לי' וזהו דפריך הש"ס ואי אמרת מוקצה דאורייתא מה לי איסור גופו מה לי איסור דבר אחר היינו איסור גופו כמו טבל דנמי אינו אסור רק משום חלק תרומה שבו ודבר אחר גרם לי' אבל איסור גופו ממש בודאי גרע טפי מהיכי שאיסור דבר אחר גרם לי' ודו"ק:

אבל הרשב"א בעצמו מסיים שם ח"ל אלא שראיתי לרמב"ן נ"י כמסתפק בדבר זה ומטין דבריו לפוטרה מן החליצ' ומן היבום דכל שאינה עולה ליבום אינה עולה לחליצ' ואין דעתינו מכרעת במקומו עכ"ל ואך מ"מ יש לומר דבנידון דידן דאיסור יבום במעוברת חבירו לא הוי רק מדרבנן ובאיסור דרבנן יש חילוק בין איסור גופו לבין איסור דבר אחר גרם לה כמו דמוכח מגמרא פסחים הנ"ל דאי מוקצה דרבנן שפיר ניחא משום דדבר אחר גרם לה ובודאי אין הטעם דמשום דהוי רק איסור דרבנן שרי דא"כ הו"ל לתנא לחלק בטבל עצמו בין טבל דאורייתא לטבל טבול מדרבנן אלא עכצ"ל דטבל כיון דהוי איסור גופו גרם לי' אין חילוק בין טבל דאורייתא לטבל טבול מדרבנן רק במוקצה משום דאיכא תרתי דהוי מדרבנן וגם איסור דבר אחר גרם לי' משו"ה שרי:

ולפי האמור יש ליישב דברי רש"י בביצה דף ל"א ע"ב במתניתין בית שהוא מלא פירות ונפחת שכתב דכיון דלא הוי פחיתתן איסור דאורייתא כדאוקי לה באוירא דלבני לאו מוקצה נינהו וע"ז תמהו בתוס' ד"ה ונפחת דבכמה מקומות מצינו מוקצה מחמת איסור דרבנן מיגו דאיתקצאי בין השמשות עיי"ש ולפי הנ"ל יש לומר עפי"מ שכתבו הרמב"ן והר"ן ז"ל דלא חשוב מוקצה מחמת איסור רק כשהאיסור הוא בגופו כו' אבל הכא הפירות בעצמם ראויים הם ולא נעשו ג"כ בסיס רק שדבר אחר גרם שלא הי' יכול לקחתם עיי"ש. ומעתה יש לומר דגם רש"י ז"ל ס"ל החילוק הלזה רק ס"ל דאילו הי' פחיתתו איסור דאורייתא אין חילוק בון איסור שבגופו לאיסור שדבר אחר גרם לה כמו דפריך בש"ס דפסחים ולהכי כתב כיון דלא הוי פחיתתן איסור דאורייתא אלא מדרבנן מהני לומר שמחמת שדבר אחר גרם לה לא אמרינן מיגו דאיתקצאי כו' ודו"ק:

ומצאתי בספר שב יעקב בסי' מ' שמוכח מדבריו דס"ל דבכעין נידון שלפנינו אינה צריכה להמתין עם החליצ' עד שיעברו ימי העיבור והנקה שבסוף התשוב' שם מביא בשם הלבוש באם הלכה היבמה ונישאת בשוגג לאחר לפקפק אם רשאי לחלון לה קודם שגירשה זה השני דבקרא כתיב אם לא יחפוץ לקחתה משמע דבעינן שיהא בידו לקחתה עכשיו ואם היא מקודשת אינו יכול ליבמה וע"ז כתב השב יעקב דאם ירצה ליבם צריך הבעל ליתן לה גט כדי שיוכל ליבם אף דמטעם זה צריכה להמתין צ"ב יום קודם החליצ' משום דאינו עולה ליבום לא דמי דהתם צריך להמתין כו' משא"כ במחוסר גט יכול לעשות באותו יום ואינו מחוסר זמן הוי שפיר לו הברירה ע"כ עיי"ש הרי מבואר דעתו דבנישאת בשוגג אין צריך להמתין עם החליצ' כלל ואפילו הלבוש לא החמיר אלא שיחלוץ אחר הגט אבל לא הצריך להמתין עד אחר עבור ימי הבחנה א"כ בודאי ה"ה בנתעברה בזכות דא"צ להמתין עם החליצ' עד אחר עבור ימי העיבור והנקה וזה ברור:

ובעמדי בהאי ענינא נסתפקתי ביבמה שנפלה לפני חייבי לאוין אם צריכ' להמתין עם החליצ' עד אחר ג' חדשים ימי הבחנה כיון דהטעם מה שממתינין היא משום כל שאינו עולה ליבום אינה עולה לחליצ' וטעם זה לא שייך בחייבי לאוין דהא לעולם היא אינה עולה ליבום ומ"מ היא עולה לחליצ' ואם נחליט דבחייבי לאוין מותר לחלוץ בתוך ג' חדשים יש ליישב שיטת הג"מ דבדיעבד אם חלצה תוך ג' חדשים צריכה אחר ג' חדשים חליצ' אחרת והקשו עליו מהא דאיתא שם יבמה שחלצו לה אחין תוך ג' חדשים צריכ' להמתין שלשה חדשים ואי כהג"מ דצריכ' חליצ' אחרת בלא"ה צריכה להמתין אבל להנ"ל משכחת לה שפיר בגונא שחלצו לה בהיתר כגון בחייבי לאווין או באחות חליצ' ואחות זקוקה אבל לעולם כשהחליצ' הי' באיסור י"ל דצריכה חליצ' אחרת:

שוב ראיתי דרש"י ז"ל ביבמות מ"א ד"ה הרי קטנה כו' כתב וכל הנך דאמרו רבנן חולצת ולא מתייבמות כגון אחות חליצתה ואחות זקוקתה כו' התם משום דלא אפשר הוא דא"כ לעולם תאסר הלכך כיון דמדאורייתא בת יבום היא חלצה אבל הכא דאפשר לשהויי משהינן ויצא הדבר בהיתר ע"כ לפי"ז בחייבי לאוין דאינה מתייבמת לעולם וכן באחות חליצ' ואחות זקוקה דליכא גבה יבום י"ל דחולצת תוך ג' חדשים או י"ל דשאני איסור הבחנה דחששו חז"ל שמא היא מעוברת ותלד גרע טפי דכל שאינה עולה ליבום מחמת חשש איסור ערוה חשוב יותר אינה עולה ליבום וצ"ע. הנראה לפע"ד כתבתי:

תוכן העניינים

מצפה אריה תנינא חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה