מצפה אריה תנינא חלק ב· רבי אריה ליב ברודא
אה"ע · סימן כד
כבוד הרב המאה"ג כו' מו"ה מנחם מענדל שור דומ"ץ בק' בראדי יע"א על דבר הגט של הבליעל אשר ישב פה בבית הגלחים להמיר דתו וסדרנו פה גט פטורין ומסרו לשליח להולכה להוליכו למח"ק וטרם שהספיק השליח למסור את הגט ליד האשה נסע הבליעל בעצמו לבראדי וכאשר ראו אותו צוה עליו שיפטור את אשתו בגט והוא אמר שכבר מסר גט לשליח להולכה לא האמינו לו והכו אותו מכה רבה וגם מסרוהו להפאליצייא עד שנתרצה לגרש שם וכן עשו וסידרו גט ונתן ליד האשה ועתה חשש כ"ת שמא הוא גט מעושה ולפענ"ד זהו חשש גדול דכיון שגירש מחמת פחד שלא יכו אותו עוד וגם מחמת שהעלילו עליו בהפאליצייא נחשב לגט מעושה ומה שישב בבית הגלחים להמיר דתו אין זה טעם מספיק שיכופו אותו לגרש וכ"ת מתנצל כי הי' מוכרח לסדר הגט מפני הבעה"ב הרבה שהקיפוהו כעכנא לסדר את הגט וצוחו בקול גדול להחיש ולמהר כדרכם בענינים כאלה עדיין לא יצא כ"ת ידי חובתו מה ששמע להם אכן עתה רצון כ"ת שימסור השליח הנ"ל את הגט שבידו ליד האשה לצאת מידי חששא.:
והנה לפענ"ד יש להסתפק גם בזה דיש לומר דבמה שנתן הבעל בעצמו גט אחר ליד האשה חשוב שביטל את הגט והשליחות שעשה מקודם בפה ועלה על לבי לכאורה דיש לדמות למה דמצינו בפסחים דף צ"ח ע"ב במתניתין חבורה שאבד פסחה ואמרו לאחד צא ובקש ושחוט עלינו והלך ומצא ושחט והם לקחו ושחטו אם שלו נשחט ראשון הוא אוכל משלו והם אוכלים עמו ואם שלהם נשחט ראשון הם אוכלים משלהם והוא אוכל משלו וכתב רש"י ז"ל דהם אוכלים משלהם שהרי חזרו בהם מן האבוד ומשכו ידיהם ממנו מדבריו נראה שגם אם נמצא פסול בהפסח ששחטו ראשון ג"כ אינם אוכלים משלו וצריכים להביא פסח אחר דמשום ששחטו פסח אחר חזרו מהאבוד וכן מוכח ממה דקתני תו התם דאם אינו ידוע איזה מהן נשחט ראשון או ששחטו שניהם כאחד הוא אוכל משלו והם אינם אוכלים עמו ושלהן יצא לבית השריפה הרי אף שפסח שלהם פסול מ"מ אינם אוכלים עמו אחרי ששחטו פסח אחר חשוב חזרה א"כ גם בנ"ד כיון שכתב גט אחר חשוב חזרה מהשליחות. אמנם יש לחלק ולומר דשאני התם כיון שהי' אבוד ולא ידעו שהשליח ימצא אותו וחשבו שלא ימצא משו"ה חשיב חזרה משא"כ בנ"ד שידע שנמצא ביד השליח יש לומר דבזה לא חשיב חזרה אלא סביר שאם יפסל הגט השני יהי' ביד השליח ליתן הגט שבידו: והנה ראיתי בספר המקנה בקידושין דף ע"ח ד"ה שם במשנה ואם אינו ידוע שניהם נותנין גט שכתב לכאורה מלתא דפשיטא היא ונראה כו' ה"ה אם קידשו שניהם כאחד אינה מקודשת כלל דקיימ"ל כרבה דאמר לעיל דף נ"א דכל שאינו בזה אחר זה גם בב"א אינו אי אפשר לומר דכיון בשעה שקידש האב קידש השליח ביטל השליחות וחלו הקידושין של האב מ"מ י"ל הא דלא נקיט במתניתין כן היינו משום דקיימ"ל אי אפשר לצמצם כו' ע"ש ויש לתמוה על דבריו מהא דקתני במתניתין דפסחים הנ"ל או ששחטו שניהם כאחד וה"ה דהוה מצי למיתני הכא או שקידשו שניהם כאחד דהא דמי ממש להדדי אך עכ"פ חזינן לדעת הגאון המקנה שע"י הקדושין של האב חשיב ביטול השליחות:
שוב האיר ד' את עיני במ"ש המרדכי ריש פרק השולח וז"ל מצאתי תשובת רש"י ז"ל ששאלת על האשה שעשתה שליח לקבל גיטה ונתעצל השליח בשליחותו ועשתה שליח אחר וקיבל את הגט שאינו הגון כששמע הראשון נתחזק בשליחותו והלך אצל הבעל וקיבל גט כשר דעתי נוטה שלא בטלה שליחותו של ראשון בשביל שליחותו של השני שלא מצינו בכל מקום שליח בטל בגילוי דעתא ואף במבטלת השליח עצמו לפנינו דפליגי בה ר' יוחנן וריש לקיש דתנן בפ' האומר קדושין דף נ"ט ע"ב וכן היא שנתנה רשות לשליח לקדשה והלכה היא וקידשה עצמה אם שלה קדמו קדושיה קדושין ואם של שלוחה קדמו קדושיו קדושין ואיתמר לא קידשה עצמה וחזרה בה ר' יוחנן אמר חוזרת ור"ל אמר אינה חוזרת ואיתותב ר"ל ממתניתין דהשולח גט לאשתו והגיע בשליח כו' ואמר לו גט שנתתי לך בטל הוא הרי זה בטל אבל גילוי דעתא לא אשכחן דבטל כו' ועוד דאביי ורבא פליגי בגילוי דעתא בגיטא והלכה כאביי דאמר:
לאו מילתא היא וכ"ש הכא דליכא גילוי לבטולי אלא לאהדורי בתר גירושין כל הקודם קודם ואנן סהדי דניחא לי' כל היכא שתתגרש שהרי כמה ימים חזרה אחר גירושין ועוד דתנן בפסחים חבורה שאבדה פסחה ואמרו לאחד צא ובקש ישחוט עלינו והלך ומצא ושחט והם לקחו ושחטו אם שלו נשחט ראשון אע"פ שקדמו לקיחתן לשחיטתו קתני התם הם אוכלים עמו ושלהם יצא לבית השריפה אלמא אע"פ שמחזירין לעשות שליחותו ע"י עצמן לא בטלה שליחותו מן השליח ושלום שלמה ב"ר יצחק עכ"ל. ומעתה בנ"ד יש חילוק גדול דאיהו לא הי' מהדר אחר גירושין אולם מ"מ נראה מתוך דברי רש"י ז"ל אלא לאהדורי אחרי גירושין הוא רק מתורת כ"ש אבל מדינא סבר רש"י דגם בלא זה לא בטל השליחות אבל לפענ"ד נראה דבמעשה דרש"י עדיין לא מסר השליח השני את הגט הפסול ליד האשה אבל אם כבר מסר השליח השני את הגט הפסול ליד האשה אפשר דסובר רש"י ז"ל דנתבטל השליחות מהראשון והגט נפסל ולמדתי דבר זה ממתניתין דפסחים גופא דקתני ואם אינו יודע איזו מהן נשחט ראשון או ששחטו שניהם כאחד הוא אוכל משלו והם אינם אוכלין עמו ושלהן יצא לבית השריפה ע"ש ולכאורה בכה"ג ששחטו שניהם כאחד דשלהם פסול אמאי לא יאכלו עמו אלא מוכח דאע"ג דבלקיחה לחוד' לא מיקרי המשכה מהראשון מ"מ ע"י השחיט' גרע טפי כיון דחשבו שכבר יצאו ידי פסח חשיב המשכה א"כ ה"ה אם כבר ניתן הגט להאש' ואח"כ נמצא בו פסול חשוב ביטול הגט ע"י הנתינ' ליד האשה וצ"ע:
ולפענ"ד יש לדמות למה דמצינו בכתובות מ"ד ע"א ובדף פ"ט דאמר רב נחמן שני שטרות היוצאין בזה אח"ז ביטל שני את הראשון והיינו טעמא דאחלי' הלוקח וביטל השטר הראשון וכ"ש מסתברא דע"י הקידושין של האב בטל השליחות וצ"ע. אמנם בנ"ד יש לומר דממ"נ דאם ניחוש שהגט בבראד נעשה ע"י כפי' ולא הי' ברצונו לכתוב גט שני ממילא לא חשיב ביטול לגט ולשליחות שהי' מקודם זה וזה פשוט:
ובעמדי בהאי ענינא עלה על לבי שיש לעורר באשה שעשתה שליח לקבל קידושין ואח"כ פשטה ידה וקיבלה קידושין ונתארמלה או נתגרש' אם השליח יכול לקבל קידושיה ומסתברא דע"י הקידושין שקיבלה נחשב ביטול השליחות חדא דכיון שהיא נעשית אשת איש ותו לא שייך בה ענין קידושין משום אדם ותו אין בידה להתקדש לאחר ממילא נתבטל השליחות שנית דיש לומר דעפ"י פעולתה בקבלת הקידושין חשיב חזרה של השליחות והנה יש לומר לכאור' דתליא בפלוגתא שהובא בהג"ה אבן העזר סי' מ' סעיף ב' גבי המקדש את האשה לאחר ל' יום ובא שני וקידשה בתוך ל' יום דהיא מקודשת לשני וע"ז כתב הרמ"א בהג"ה אבל אם מת השני או גירש תוך ל' חזרו קידושי ראשון (טור בשם י"א) ולכן צריכה גט מן הראשון ויש חולקין (טור בשם הרא"ש) וכתב הח"מ ס"ק ז' דכיון דקיבלה קידושין מהשני פקעי הקידושין מן הראשון ושוב לא חלין והב"ש ס"ק ה' כתב אע"ג בחזרה בטלו הקידושין לגמרי דשם חזרה בפירוש וכאן מה שקבלה קידושין מאחר יש לומר שאין דעתה לחזור מקידושין הראשון לגמרי אלא דעתה עדיין אם יהי' באפשר יחולו קידושי הראשון ע"ש ולפי"ז נראה אם גילתה דעתה בפירוש דלא חזרה מקידושי הראשון אלא מתלי תלי וקאי לדעת הי"א חלין בפשיטות קידושי הראשון כשבא יום השלשים ואם בא איש אחר אחר ל' וקידשה אינה צריכה הימנו גט כלל ולדעת החולקין פקעי קידושי הראשון וחלין קידושי שני מעתה לפי"ז גם בכה"ג שעשתה שליח לקדש דלדעת הי"א בכה"ג לא נתבטל השליחות אלא אם נתארמלה או נתגרשה יש ביד השליח לקבל עבורה קידושין ולדעת החולקין שהוא הרשב"א ז"ל פקע ענין השליחות לגמרי ולא מהני תו מעשיו גם לאחר שנתארמל' או נתגרשה. אבל כד דייקת בזה לא דמי דהתם כבר חל מעשה הקדושין של השני על לאחר ל' יום וע"י קדושי השני הי' צריך להיות הפקעת קדושי הראשון וכשמת השני או נתגרשה נסתלק סיבת ההפקע' וממילא חל ע"י מעשה קדושי הראשונים משא"כ היכא דעדיין לא נעשה שום מעשה של קדושין רק ענין שליחות בעלמא וכשנישאת נסתלק הענין שליחות ואע"ג דבפרק האומר בקדושין דף נ"ט ע"ב ללישנא דרב זביד איתותב ר"ל ממתניתין דהשולח גט לאשתו מוכח דהש"ס מדמי ענין התמנות שליח לענין קדושין מסתברא דזהו רק לענין חזרה אבל לא בכה"ג כמו נ"ד ואנכי לא באתי אלא לעורר:
והנה על דרך הפלפול לכאור' יש להביא קצת ראי' לדעת הרא"ש ממכות ט"ז ע"א דפריך הש"ס גבי אונס ביטלו ולא ביטלו היכי משכחת לה אמר רב שימי מחוזנאי כגון שקיבל לה קידושין מאחר ודחי לה הש"ס ע"ש ועתה לדיעה הראשונ' בשם הי"א הא משכחת לה כגון שנתקדש' לראובן לאחר ל' יום ובתוך ל' יום אנסה שמעון ולקחה בתוך ל' וגירשה בתוך ל' יום רגע אחת קודם שכלו ל' יום של ראובן שתיכף אחר הגט חלו קידושי ראובן ושוב אין ביד שמעון להחזיר אותה שכבר חלו קידושי ראובן והיא נעשית א"א וא"כ ע"י הגט ביטל המצוה שלא יכול להחזירה והוה כמו כהן דלוקה ואינו מחזיר. אמנם יש לומר דמ"מ כיון שהיתה יכולה לחזור מן קידושין הראשונים בפירוש בשעת הגט ואם לא חזרה לא חשיב איהו קא מבטל לי' אלא איהי קא מבטל לי' ועל כרחך צריך למימר הכי דאל"כ יקשה הא קא משכחת לה כגון שקידש' ראובן לאחר שתתקדש ותתגרש דשפיר חלין הקידושין שהרי הי' בידו לקדשה. וכל שבידו לקדשה חלין הקידושין כמו שמבואר בש"ס ובשו"ע אה"ע סי' מ' ועי' בב"ש ס"ק ט' ואח"כ אנס אותה שמעון וכנסה וגירשה דאי אפשר להחזירה שהרי אחר הגט חלין הקידושין של ראובן לכו"ע אלא צריך לומר דכיון שהי' בידה לחזור מקידושין של ראובן כמ"ש התוס' בשם הרשב"א לא חשוב איהו קא מבטל לי' ואנכי לא באתי אלא לעורר: עוד יש סניף להקל בגט מומר עפ"י מ"ש בספר מנחת חינוך בדיני עריות מצוה ר"כ דלפי דעת רש"י ז"ל ביבמות דף מ"ט ע"ב גבי הא דאמר אביי התם הכל מודים בבא על הסוטה שאין הולד ממזר דהא תפסי בה קדושין דאי לא תפסי בה קדושין בסוטה א"כ כשנעשית סוטה תחת בעלה לא הוה צריכה גט רק יפקעו הקדושין ממילא ע"ש וכן דעת הרמב"ן ז"ל בחידושיו מעתה לפי שיטת קצת גאונים באה"ע סי' מ"ד דלא תפסו קדושי מומר וא"כ ממילא אם נעשה מומר נפקעו הקדושין וא"צ גט ע"ש ולפע"ד הרכיב הוא שני דברים שאינם מתקיימים יחד היינו שיטת הגאונים דלא תפסי קדושי מומר ושיטת רש"י דכל דלא תפסי נפקעין והרי רש"י ז"ל הוא החולק הראשון על שיטת הגאונים כדאיתא בהדי' בב"י באבה"ע סי' קנ"ז בשם המרדכי וכן מוכח שהגאונים ז"ל לא ס"ל הך דרש"י דכל דלא תפסי נפקעין שהרי מפורש יוצא שיטת הגאונים מה שהביא הטור שם בשם המרדכי דיבם מומר אינו זוקק ליבום זהו רק כשהי' בהערתו בשעת שנשאה אחיו המת ואפילו לפי שיטת היש אומרים שהביא הרב"י שם דאפילו אם לא הי' מומר בשעה שנשא' אחיו כיון שהי' מומר בשעת מיתה אינה זקוקה לחליצ' דמיתה מפלת ע"ש מ"מ אם גם בשעת מיתה לא הי' מומר ונשתמד אח"כ גם המה מודים דלא נפטרה בלא חליצה ע"ש אלמא דכיון שהי' חל החיוב חליצ' קודם המרתו לא נפקעת הזיקה ע"י ההמרה וכ"ש שאין ההמרה מפקעת הקדושין שהי' חל מכבר דלא כרש"י:
ואמינא עוד דיש להביא ראיה ברורה מהגמרא דשני דברים הללו בל יתאחדו להיות שניהם בהצטרפותם יחד ואבאר שיחתי דבאמת נתקשו הקדמונים על שיטת הגאונים מש"ס מפורשת ביבמות פ' החולץ דף מ"ז ע"ב תניא טבל ועלה הרי הוא כישראל לכל דבריו למאי הלכתא דאי הדר ביה ומקדש בת ישראל ישראל מומר קרינן ביה וקידושיו קידושין ונרא' לפע"ד דהגאונים ז"ל מפרשים הברייתא דהכי פירוש' ומקדש בת ישראל דהיינו שכבר קידש בת ישראל קודם חזרה דבישראל כה"ג שהמיר דתו ס"ל להגאונים ז"ל דלא נפקעין הקדושין מאשתו שהיא כבר היתה מקודשת לו קודם שהמיר דתו אך בנכרי שטבל ועלה וקידש בת ישראל ותיכף הדר ביה סד"א דאיגלאי מילתא למיפרע דבליבי' לא הי' גר כלל מעולם והקדושין ממילא בטלים למפרע קמ"ל דתיכף אחר הטביל' הרי הוא כישראל גומר ואם הדר בי' דינו כישראל מומר אבל רש"י ז"ל אזיל לשיטתי' דכל היכי דלא תפסי קדושין גם קדושין הראשונים נפקעין ולהכי לא אפשר לי' לסבור כשיטת הגאונים דמומר שקידש אין קידושיו קידושין דהא בברייתא קתני דקידושיו קדושין אפילו בגר שחזר לסורו כ"ש בישראל גמור שהמיר דתו וא"כ הני שתי שיטות בהדי הדדי לא מתקיימי לפי הנ"ל: