מצפה אריה תנינא חלק ב· רבי אריה ליב ברודא
אה"ע · סימן כ
שלום וכט"ס לכבוד הרב הגאון חו"ב ומושלם כש"ת מוה' שמואל גינצלער נ"י אבד"ק אויבערווישווע יצ"ו. במדינת אונגארן:
זה איזה שבועות אשר קבלתי מכתבו עם שאלתו שאלת חכם. בדבר האיש פתחי' צבי בר' מרדכי אשר זה כשמונה שנים נחלתה אשתו בקצת שגעון ר"ל וזה כשלש שנים גברה עליה מחלתה והרי היא כמשוגעת גמורה. והנה כת"ה האריך הרחיב הדיבור בכל הענינים הנוגעים לדבר הלכה הלזו. ויצא הדבר מאתו להיתרא דהאי גברא כי מותר לו לישא אשה על אשתו ואין בזה חרם דרגמ"ה ונפשו בשאלתו כי גם אנכי אבוא אחריו למלאות את דברו ולהצטרף להיתרא. והנה פניתי לי כעת לעיין בענין הלז ולהשיבהו כיד ד' הטובה עלי: והנה זאת תורת העולה בריש דבריו לדון על האשה הלזו אי נחשבת כשוטה גמורה כי בש"ס חגיגה דף ג' ע"ב מבואר דאיכא ד' סימני שוטה ודעת הרמב"ם ז"ל בפ' ט' מהל' עדות דלאו דוקא ע"י הנך ד' סימנים נחשבת שוטה אלא כל שנטרפ' דעתו ונמצאת דעתו משובשת תמיד בדבר מהדברים אע"פ שמדבר ושואל כענין בשאר דברים ה"ז פסול ובכלל שוטה יחשב ע"ש. ודעת רבינו אביגדור דלא מיחשב לשוטה אלא דוקא ע"י הני ד' סימנים שבמס' חגיגה הנ"ל והמהרי"ט כתב שדעת הרמב"ם ז"ל לחלק בין עדות לשאר ענינים כמו גיטין וקידושין עיין בדבריהם:
והנה לכאור' עלה על לבי לומר דלגבי אשה שנשתטית דקי"ל דלאו בת גירושין היא אין נ"מ כלל אי היא שוטה נמי לשאר ענינים שבתור' שהרי ביבמות דף קי"ב תנן נשתטית לא יוציא ואמר ר' יצחק ד"ת שוטה מתגרשת מידי דהוה אפקחת בע"כ ומ"ט אמרו שוטה אינה מתגרשת כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר ופריך הש"ס היכי דמי אילימא כשיכול' לשמור את גיטה ויודעת לשמור עצמה מי נהגו בה מנהג הפקר אלא כשאינה יכולה לשמור את גיטה וא"ע ד"ת שוטה מתגרשת והא תני דבי ר' ישמעאל ושלחה מביתה מי שמשלחה ואינה חוזרת יצאתה זו שמשלחה וחוזרת ותני דבי ר' ינאי ונתן בידה מי שיש לה יד יצאתה זו שאין לה יד אלא ביכול' לשמור גיטה ואינה יכולה לשמור א"ע עי"ש והנה נרא' שאין נ"מ בין ר' ישמעאל לדבי ר' ינאי במצב מדריגת שטותה אלא כל שאינה יודעת לשמור את גיטה דהיינו שהוא משלחה וחוזרת אין לה נמי יד לקבל גיטה וכן מוכח ממה שהביאו התוס' שם בשם ר"ת דבין ר' ישמעאל לדבי ר' ינאי ליכא נ"מ אלא משמעות דורשין א"כ לכאור' לפ"ז אין שום נ"מ אם היא שוטה נמי לשאר דברים או לא דבשלמא בשאר כל ענינים שבתור' דבעינן שיהי' בדעת אמרינן בשוטה דדעתה משובשת לא חשיב דעת דהוי כמו בפקחת שלא מדעת דלא מהני אבל לא היכי דלא בעינן דעתה דהתם י"ל דשפיר מהני דמידי דהוי אפקחת בעל כרחה א"כ מה לנו שהיא שוטה בשאר דברים אם היא רק יודעת לשמור את גיטה דהיינו שהיא משלחת ואינה חוזרת וכמו כן להיפך אם אינה יודעת לשמור את גיטה אפילו אם תהא דינה בשאר דברים כפקחת ואין דעתה משובשת כ"כ שתהא כשוטה בשאר ענינים מ"מ אינה יכולה להתגרש דבעינן משלחה ואינה חוזרת ומדרבנן בעינן נמי שתהא יודעת לשמור א"ע:
הן אמת דמתחל' סבור הייתי דלא משכחת לה כה"ג רק לדעת רבינו אביגדור דלכל ענינים של תורה לא מיחשב כשוטה רק ע"י הנך ד' סימנים המנויים במס' חגיגה הנ"ל דלדידי' שפיר משכחת לה שלא תהא מוחזקת לשוטה ע"י ד' סימנים דלכל שאר ענינים אין דינה כשוטה ותהא אינה יודעת לשמור את גיטה. אבל לדעת הרמב"ם ז"ל דכל שדעתה משובשת בדבר אחד מהדברים חשובה שוטה גמורה לא משכחת דבר זה כלל דהא מסתברא לומר דזה עצמה מה שאינה יודעת לשמור את גיטה דהיינו שמשלחת וחתרת נעשית שוטה לכל ענינים שבתור' וע' רש"י שכתב שכן מנהג השוטים שאינן בושין וכיון שיצאה בזה מגדר הבושה שיש בבני אדם לא גרע מדבר אחד מהדברים שלדעתו ז"ל נחשבת כשוטה גמורה לכל התורה כולה. אך לשיטת המהרי"ט ז"ל אליבא דהרמב"ם ז"ל יש לשאול דבר זה גם לשיטתיה של הרמב"ם ז"ל דסבר דרק בעדות סגי בשאר דברים אבל בגיטין וקידושין מודה הרמב"ם ז"ל דרק ע"י ד' סימנים שבש"ס חגיגה נעשית שוטה ולא בשאר דברים:
והנה לכאור' עוד סבור הייתי לומר דעכ"פ לא משכחת לה אופן שתהא דינה כשוטה לכל עניני תורה דהיינו ע"י ד' סימנים שבש"ס חגיגה או להרמב"ם ע"י אחד מהדברים ותהא יודעת לשמור את גיטה דמסתמ' אי היא שוטה גמורה אין לה בושה כמנהג השוטים ושוב אינה:
יודעת לשמור את גיטה אבל אחרי ההתבוננות נראה דגם זה אינו דהא ע"כ ר' יצחק דאמר ד"ת שוטה מתגרשת מידי דהוה אפקחת בע"כ מיירי בשוטה גמורה שהיא שוטה לכל התורה כולה דאל"ה למה לו למימר מידי דהוה אפקחת בע"כ דמשמע דהיכא דבעינן דעת כמו גבי קידושין לא מהני תיפוק ליה כל זמן שאינה מוחזקת לשוטה גמורה חשובה בת דעת לכל הענינים אלא עכצ"ל דסתם שוטה איירי בכה"ג שמוחזקת היא לשוטה עפ"י סימני שוטה או ע"י ד' סימנים שבש"ס לדעת ר"א אי ע"י דבר מהדברים לשיטת הרמב"ם דבלא זה לא נקראת שוטה ומ"מ פריך הש"ס אילימא ביכולה לשמור את גיטה ואת עצמה מי ינהגו בה מנהג הפקר דמשמע דזולת זה ל"ק כלל א"כ ש"מ דאפילו בשוטה גמורה משכחת לה שתהא יודעת לשמור את גיטה ואת עצמה. וכן נ"ל ממה שראיתי בספר ג"פ בסי' קי"ט סוף ס"ק ל' וז"ל אם יודעת לשמור גיטה ואת עצמה היא מגורשת אפילו מדרבנן עי"ש. ולכאור' מאי קמ"ל פשיטא. אבל לפי האמור טובא קמ"ל דמיירי במוחזקת לשוטה גמורה והיא בחזקת שהיא יכולה לשמור גיטה וא"ע מגורשת שפיר:
ודע דמדקתני במתני' סתם נשתטית לא יוציא וע"ז קאמר ר' יצחק ד"ת שוטה מתגרשת ומוקי לה הש"ס ביכול' לשמור גיטה ואינה יכולה לשמור א"ע משמע דסתם שוטה גמורה לכל ענינים שבתור' לר"א לשיטתי' ולרמב"ם לשיטתי' מ"מ מסתמא היא מתגרשת מה"ת דמן הסתם היא בגדר שהיא יכולה לשמור את גיטה ודוקא אם נתברר שאינה יכולה לשמור את גיטה אז פסול מה"ת אבל מלשון רש"י ז"ל דקאמר שכן מנהג השוטים שאינן בושין לא משמע הכי אלא נראה שכל שהוא מוחזקת לשוטה היא בכלל שאינה יכולה לשמור את גיטה ומגמרא גופא לא משמע הכי וצ"ע בדעתי:
והנה ראיתי להב"י סי' קי"ט שהביא בשם רבינו שמחה משפירא דלא מחזקינן בחזקת שוטה שגירש עד שיראו בה סימני שוטה המפורשים בפ"ק דחגיגה גם הג"פ ס"ק ל' מרמז ע"ז ולא ירדתי לסוף דעתו אי דכוונתי דכ"ז שאין בה סימני שוטה השנויים בפ"ק דחגיגה לא חיישינן שמא אינה יודעת לשמור את גיטה ואת עצמה ואין אנו צריכין לבדוק אחריה אבל אי נתברר שאינה יודעת לשמור את גיטה ואת עצמה אינה מתגרשת וכמו שכתבתי למעלה או כוונתו דבלא אלה סימנין אפילו אי ידעינן שאינה יודעת לשמור את גיטה ואת עצמה שפיר מתגרשת דכ"ז שאינה מוחזקת לשוטה לכל ענינים שבתורה היא בת גירושין ולכאורה זהו מילתא דתמוה טובא דמ"מ הרי היא משלחת וחוזרת ולא הוי שלוחין כלל. ונראה דיש לומר עפ"י מה שכתב הרשב"א ז"ל בחידושיו שם ביבמות דקטנה שיש לה אב אביה מקבל את גיטה משום דכשיש לה אב יכולה להנשא דבעלה משמרה שלא תהא חוזרת ושלא ינהגו בה מנהג הפקר עיי"ש א"כ ה"ה כשאינה נחשבת לשוטה לענין קידושין משום דלית בה הני סימנין המנויין בפ"ק דחגיגה הלא היא יכולה לקבל קידושין ולהנשא ובעלה משמרה שלא תהא חוזרת ושלא ינהגו בה מנהג הפקר:
ולפי מה שנתבאר עלה על לבי דבר חדש דנהי דמצד הדין כשהיא יכולה לשמור גיטה ואת עצמה שפיר מתגרשת מ"מ בזה"ז דאיכא חרם דרגמ"ה זצ"ל שלא לגרש שום אשה בע"כ א"כ אם היא שוטה אע"פ שיכולה לשמור גיטה וא"ע מ"מ הוי כמו בע"כ דהא אמר ר"י מידי דהוי אפקחת בע"כ וכיון דפקחת אינה מתגרשת בע"כ בזה"ז ה"ה שוטה דלא כמו שהבאתי למעלה בשם הג"פ וצ"ע:
ועתה אבוא נא על דבר אשר נתעברה בימי שטותה והבעל לא הי' דר עמה כלל ורק ברחוב אחרת וטוען שלא ממנו נתעברה וקרובי האשה טוענים שמא ממנו וכת"ה הביא מתשובת כנסת יחזקאל סי' ע"ה שהובא בפ"ת שכתב דאפילו להראב"ד ז"ל שסובר דפיתוי קטנה הוי אונס מודה דפיתוי שוטה חשוב רצון והפ"ת הביא להקת גדולי אחרונים שחולקין על הכנס"י אלא אדרבה דפיתוי שוטה חשיב אונס יותר מפיתוי קטנה:
והנה ראיתי שגם בספר הפלאה כתובות דף ט' בתוס' ד"ה אי כתב בפשיטות דפיתוי שוטה חשיב אונס וגם ראיתי שהישוי"ע אה"ע סי' קע"ח האריך בזה דחשיב אונס יעו"ש והנה לכאורה עלה על לבי דיש להביא ראיה להכנס"י מכתובות דף נ"א ע"ב דאמר אבוה דשמואל אשת ישראל שנאנסה אסורה חיישינן שמא תחילתה באונס וסופה ברצון ופריך הגמרא אלא אונס דשרי רחמנא היכי משכחת לה ומשני כגון שצוחה מתחלה ועד סוף עיי"ש ואי נימא דפיתוי שוטה חשיב אונס הא משכחת בעתים שוטה ועתים חלומה והקינוי הי' כשהיתה חלומה ואנס אותה בעת שטותה בשלמא בקטנה אפשר לאוקמי דאין קינוי לקטנה אבל בשוטה שפיר משכחת לה וכנ"ל אלא מוכח דפיתוי שוטה חשוב רצון וכדעת הכנס"י. והיה בדעתי לומר דלפי הס"ד דגם כשצוחה מתחלה ועד סוף נמי אסורה לאבוה דשמואל וע"כ מטעם דחיישינן שמא נתרצה בנתיים רגע אחת אע"פ שזהו חששא רחוקא א"כ שוטה חיישינן ג"כ שמא יש כאן קצת רצון אבל לפ"מ דמשני דכשצוחה מתחלה ועד סוף מותרת דכולי האי לא חיישינן גם שוטה נמי מותרת דחשבינן לה לאונס ולא חיישינן כולי האי אבל זהו קצת דוחק:
את אשר אנכי אחזה בזה די"ל בדבר זה אי פיתוי קטנה חשיב אונס או רצון דפליגי הרמב"ם והראב"ד תליא בפלוגתת אבוה דשמואל ורבא דהנה רבא פליג התם אאבוה דשמואל וסבר דתחלה באונס וסופה ברצון מותרת לבעלה מ"ט דאמרינן יצר אלבשה חזינן דס"ל דגם בגדולה שהיא בת דעת ויכולה לעמוד נגד יצרה היינו רק בתחלתה אבל בסוף היא נתפתית ע"י היצר ונתרצה לזה שאין דעתה כ"כ חזקה בכח לעמוד נגד היצר כשהוא בתוקפו זה הפיתוי נחשב לאונס ולא נאסרה ע"י פיתוי זה א"כ ה"ה בקטנה שדעתה חלושה ואין בכח דעתה לעמור נגד הפיתוי חשיב ג"כ הפיתוי לאונס אבל לאבוה דשמואל דלא סבירא ליה כלל האי סברא דיצר אלבשה א"כ י"ל דגבי קטנה נמי לא אמרינן דהפתוי חשיב אונס וזה סברא נכונה לפענ"ד. ומעתה שפיר ניחא דלאבוה דשמואל שפיר פריך הש"ס דלדידיה פיתוי קטנה וכמו כן פיתוי שיטה לא חשיב אונס אבל לדידן דקי"ל כרבא י"ל דפיתוי קטנה חשיב אונס וכמו כן פיתוי שוטה. וארווחנא בזה לישב שיטת הרמב"ם ז"ל דפיתוי קטנה חשוב רצון ותמה המ"ל מש"ס מפורשת יבמות דף ס"א דקאמר התם כהן לא ישא את הקטנה ומסיק הטעם שמא תתפתה עליו ופריך הש"ס א"ה ישראל נמי ומשני רבא פתוי קטנה אונס הוא ואונס בישראל משרא שרי הרי בהדיא דלא כהרמב"ם ולפי הנ"ל דרבא לשיטתיה דפיתוי קטנה אונס הוא דאמרינן יצר אלבשה אבל לאבוה דשמואל דלא ס"ל הך סברא דיצר אלבשה חשיב נמי פתוי קטנה רצון אלא דבזה אכתי לא ניחא שיטת הרמב"ם דהא איהו כתב בפ' כ"ד מהל' אישות כרבא דתחלתה באונס וסופה ברצון מותרת. אך כראה שיש לחלק בין רבא למה שפסק הרמב"ם דהתם בכתובות איתא תניא כוותיה דרבא והיא לא נתפשה אסורה ויש לך אחרת שאע"פ שלא נתפשה מותרת ואיזו הוא כל שמתחלתה באונס וסופה ברצון ועיין בתוספות יבמות דף נ"ו ע"ב ד"ה ואינו דרבא דאמר הטעם דיצר אלבשה לא קרא להכי דמצד הסברא ידעינן הכי ולפ"ז י"ל דהרמב"ם ס"ל דתחלתה באונס וסופה ברצון מותרת משום דמרבינן מקרא כתנא דברייתא וכיון דילפינן מקרא בעינן דוקא תחלתה באונס אבל קטנה לא מרבינן מהאי קרא ומצד הסברא לא חשיב אונס ודוקא לרבא: דאלים האי סברא דיצר אלבשה דחשיב אונס דלא בעינן כלל קרא לזה ה"ה בפיתוי קטנה נמי אמרינן הכי אבל לרמב"ם דאיצטריך קרא להכי שפיר יש לחלק בין תחלתה באונס ובין קטנה שנתפתתה ודו"ק:
אך באמת אני עומד ומשתומם דאיך אפשר כלל לומר דפיתוי שוטה הוי רצון ונאסרה על בעלה דאיך נפרנס לפי זה ש"ס מפורשת בפרק ה' דסוטה דף כ"ח ע"ב ספק כודאי מסוטה ילפינן לה מה סוטה רה"י אף שרץ רה"י ומה סוטה דבר שיש בו דעת לשאול אף שרץ דבר שיש בו דעת לשאול ופי' רש"י שיש בו דעת לשאול אם נטמאה אם לא ע"ש וזה כלל גדול בכמה מקומות בש"ס ואי נימא דשוטה נאסרה הא שפיר משכחת לה בעתים שוטה ועתים חלומה ובשעת הקינוי ובשעת השקאה היא חלומה רק בשעת הסתירה היתה שוטה א"כ משכחת לה שפיר דמיירי הקרא נמי בסוטה שאין בה דעת לשאול כיון דבשעת הסתרה היתה שוטה הלא אין בה דעת ודוחק לומר כיון דבשעת השקאה יש בה דעת דשוטה לאו בת השבעה היא ואין משביעין אותה מקרי דבר שיש בו דעת לישאול דלפענ"ד זה אינו שעיקר קאי על שעת סתירה דע"י סתירה היא נאסרה על בעלה והסתירה היא הטומאה ובפרט לפי מה שהעליתי בספרי מצפה אריה סימן מ"ה דכל שידעינן שבוודאי אינה יודעת להשיב דבר ברור ואין לנו מה לשאול אחרי דידעינן דלא נוציא מזה דבר ברור והדבר ישאר בספק חשוב דבר שאין בו דעת לשאול וכן כתבתי בהגהת מלחמת אריה לספר של מו"ח זצ"ל שו"ת ברכת רצה סי' כ"ו ע"ש וא"כ ה"נ אי היתה שוטה בשעת סתירה ולא היה בה דעת גם אחר שתשתפה אין לנו מה לשאלה חשוב גם עתה כמי שאין בה דעת לשאול אחרי שלא על פיה אנו חיין ומה שמשיבה עכשיו בשעת חלומתה על מה שעשתה מקודם לא מעלה ולא מורידין אלא מוכח דפיתוי שוטה בוודאי חשוב אונס לכו"ע אפילו לדעת הרמב"ם דפתוי קטנה חשוב רצון ואין עת בידי לחפש באחרונים אם כבר דברו מזה אבל לדעתי זהו ראיה ברורה מאוד:
והנה ראיתי עוד במכתבו שכתב דבנ"ד ממ"נ יש להתיר להבעל לישא אשה על אשתו דאם היא בכלל שיכולה לשמור גיטה ה"ה חשובה כרצון על הזנות ונאסרה על בעלה ושוב אין בזה חרם דרגמ"ה ואם אנו דנין אותה כדין שוטה על זנותה דנחשב אותה כאנוסה א"כ הרי הוא בכלל נשתטית דלא גזר רגמ"ה יפה כתב לפי מ"ש שם במכתבו דהבעל מהימן לומר שלא ממנו נתעברה מטעם דהוא טוען ברי והקרובים של האשה טוענים רק שמא ממנו נתעבר' ועוד אחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינין ומסתמא הוא טוען אמת זהו ה"ד אבל באמת זה אינו ברור דהבעל מהימן לומר שאשתו זינתה בזה"ז דאיכא חרם דרגמ"ה שהרי מבואר ברמ"א אה"ע סי' קע"ח דבזה"ז אינו מהימן לומר שהוא מאמין לדברי העד שאומר על אשתו שזינתה אע"פ שמצד הדין מהימן מ"מ בזה"ז דאיכא חרם דרגמ"ה ז"ל אינו מהימן א"כ ה"ה בכה"ג היכי שאומר שלא ממנו נתעבר' כונו בנ"ד:
שוב ראיתי שכבר עמדו על מדוכה זו שני גדולי הדור במאה הקודמת בשו"ת נודע ביהוד' מהד"ת אה"ע סי' מ"א שהביא תשובת הגאון ר' טעבל דאינו מהימן ג"כ לומר שראה בעצמו שאשתו זינתה. דאל"כ בטלת חרם דרגמ"ה שכל אחד יטעון כך והנו"ב מפקפק בדבר מטעמו ונימוקו דאם יודע הבעל בעצמו שהוא משקר הרי הוא עובר על חרם דרגמ"ה. ולפענ"ד אין סברתו מכוונת שהרי חזינן דיותר אדם חושש על עבירות שבגלוי מעל עבירות שבסתר ואפילו בימי התנאים הראשונים מצינו שאמר ר' יוחנן בן זכאי לתלמידיו הלואי שיהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם עיין ברכות דף כ"ח ע"ב וכבר אמרו חכז"ל אם ראשונים כבני אדם אנו כחמורים וגם יש עוד נפקותא רבתא בין היכי שאמר הבעל שראה בעצמו שאשתו זינתה ברצונ' ממה שאומר שלא ממנו נתעבר' שהרי אפשר שבאונס נבעל' ונתעבר' א"כ יש כאן ס"ס שמא כדעת הגאון ר' טעבל דבזה"ז אין הבעל מהימן ואפי' אם נימא דמהימן שמא באונס הי' ובפרט באשה כזו שעכ"פ עתה משובשת קצת עד ששכבה על אשפתות בלי לבוש שכיחי פריצי לגבה וקרוב הדבר שנאנס':
אמנם לדינא אחר כל אלה נלפענ"ד שיש להסכים להיתרא דהך גברא דעכ"פ איכא טעם נכון ומבורר להתיר אחרי שבהתקנ' נאמרה דע"י טעם מבורר יש להתיר ע"י מאה רבנים מג' מלכיות דוקא אבל לא אוכל הסכים על ג' מדינות מחמת כי מו"ח ז"ל הקפיד על זה מאוד כמו שמבואר בברכת רצה סי' י' וסי' ק"ט שעמד על לשון התקנ' המובא בתשובת מהר"ם מרוטנברג שמפורש יוצא כגון אוניאה לאמבארדי' וצרפת דהני ג' מלכיות נינהו ובדבר השלשת הכתוב' הנני במבוכ' רבא כי מו"ח ז"ל לא נמנה להתיר בנשתטית בשום אופן בלי השלשת כתובת' ולא רצה לסמוך ע"י שהקילו האחרונים למכור הכתוב' בטו"ה אך מה אעשה שכבר נהגו רבנים האחרונים כך בכל תפוצות ישראל וכאן יש עוד מקום להקל קצת עכ"פ מחמת הזנות אע"פ שדבר זה רחוק מאוד עכ"פ הנני סומך בזה על שאר רבנים וביחוד על מעכת"ה וד' יברך את עמו בשלום ויסיר מאתנו כל מחלה ונגע לא יקרב באהלינו ידידו: