מצפה אריה תנינא חלק ב· רבי אריה ליב ברודא
אה"ע · סימן יד
ע"ד הגט שמעורה שורה אחת מצד אחד לבד הנה ברמ"א סי' קכ"ה מבואר דסגי גם לכתחלה מצד אחד אולם הט"ז ס"ק כ"א מגיה בדברי הרמ"א למחוק תיבת או וצ"ל וראש הלמד עיי"ש והנה לפי הטעם של הב"ש דהא דבעינן מעורה הוא כדי שלא יוכל לזייף פשוט דסגי מצד אחד וצריך לומר דהטו"ז לשיטתי' שכתב שם בסמוך ס"ק כ"ב לפרש הא דאיתא בש"ס דגיטין דף כ' לא נצרכה אלא דמעורה דהוה פירושו דבעינן ספר אחד ולא שנים היינו שיהי' מעורה ולפי"ז שפיר יש לומר דבעינן משני צדדים אולם אי אפשר להגיה דברי הרמ"א אחרי שכן מבואר בתוס' ובחי' הרשב"א ז"ל דמעורה היינו רגל כ' של שיטה העליונה בנו' של שיטה התחתונה או ראש ל' בה' כו' עיי"ש וכן הוא הלשון בספר אור זרוע הנדפס מחדש ובודאי אי אפשר להגיה כל הקדמונים ועיין בר"נ דגם מדבריו משמע דמצד אחד סגי. והנה תירוצו של הטו"ז יש לסתור מדברי התוס' סוטה י"ז ע"ב שכתבו דמעורה היינו שאין נחתכין והיינו מעורה ע"י הנייר עי"ש ובאמת לא ידעתי לפי המנהג שלנו דמחמרינן שלא להמשיך כל כך עד תוך האות דשורה השני' ולא לצמצם שיהי' מגיע עכ"פ למקום הגבול של שורה השני' מחמת שאנו חוששין לדעת הסוברין דפסול אם נמשך לתוך האות השני' ורק אנו מערין סמוך לו ויש בין שיטה לשיטה הפסק קצת איך זה חשיב מעורה כיון שתיבת מעורה ע"כ פירושו מחובר זה לזה ונאחזים יחד כמו דמצינו ר' יעקב אומר אם היו מעורות בגידין אסורין וכמו עירוי שלא נפסק הקילוח אבל כל שיש לחתוך הנייר בלי נגיעה כלל במקום הכתב אינו נופל כלל ע"ז תיבת מעורה וצ"ע: שוב נתתי עיני בספר הערוך אות ע' תיבת ער שכתב וז"ל פי' מעורה דבוקה כדגרסינן ביומא דף נ"ד מאי כמער איש ולויות אמר רבה בר שילא כאיש המעורה בלויה שלו וכתיב ודבק באשתו ש"מ שהמיעור הוא הדיבוק ובגיטין כ' לא צריכא דמעורה פי' כגון הלמד של מטה נוגעות לשיטה של מעלה כו' עיי"ש. עוד יש לעיין דבשלמא אי נימא דאינו רשאי להמשיך יותר מכפי השיטה השני' הסמוך לו אז הי' מועיל העירוי שלא יהא יכול לזייף אבל בחי' הרשב"א מבואר דיכול להמשיך עד למעלה משורה העליונה ולערות עם הגג של האות דלמעלה עיי"ש א"כ כיון דמותר להמשיך הלמ"ד דלמטה למעלה משורה העליונה בין תיבה לתיבה א"כ גם עתה מאי מהני העירוי הא יכול לזייף ולכתוב שורה שני' בין שיטה לשיטה במקום הפנוי וצ"ע. והמעיין בפוסקים הפר"ח והג"פ והישוי"ע שדעתם להקל אפי' קודם נתינת הגט גם אם אינו מעורה שני שיטין משום צד ועיין בב"ח שכתב ג"כ להקל: