אור ברסלב
מצפה אריה תנינא חלק ב אה"ע › סימן יג

מצפה אריה תנינא חלק ב· רבי אריה ליב ברודא

אה"ע · סימן יג

סימן יב

הנה ראיתי להשאגת אריה החדשות בסי' ב' שהקשה על דברי רש"י ביבמות דף מ"ט ובקידושין דף ס"ח דלר"ע דס"ל אין קידושין תופסין בחייבי לאווין ה"ה צריך להיות דהקידושין נפקעין ע"י שנעשה איסור לאו להבעל והיכא שאין הקידושין נפקעין מוכח ממילא דקידושין תופסין בה דא"כ לפי מה דאיתא בגיטין ריש פרק המגרש המגרש ואומר ואי את מותרת לכל אדם דגיטא לא הוה גיטא כלל ומ"מ אסורה לכהונה משום דדרשינן ואשה גרושה מאשה יקחו אע"פ שלא נתגרשה אלא מאשה לא יקחו א"כ הרי אין הקידושין נפקעין וצריך להיות בכה"ג דגם אם מת הבעל אח"כ תופסין בה קידושין אם קידשה כהן שהרי לא יתכן שמיתת הבעל תאסר אותה לכהונה ולפ"ז יקשה הא דפריך הש"ס בקידושין שם וביבמות דף כ"ג ע"א אליבא דר"ע הא דכתיב כי תהיינה לאיש שתי נשים האחת אהובה והאחת שנואה וכו' במאי מוקי לה הא שפיר מוקי לה בכה"ג שנתגרשה מבעלה הראשון כהן בריח הגט ואח"כ מת ונשאה זה וכן בריש פרק אלו נערות דפריך מאי בינייהו אמאי לא מוקי לה בכה"ג והאריך הרבה בזה. ולפענ"ד נראה דיש לשדות ביה נרגא בעיקר חידוש' דידיה דלא שייך כלל לומר בכה"ג שגירשה בעלה הכהן ואמר לה ואי את מותרת לכל אדם שהיא אסורה לכהונה שיהיו הקידושין נפקעין דהא אמרינן בקידושין דף ע"ח ע"א דלאו דכהונה הוא על ידי קידושין דוקא ואם בעל בלא קידושין אינו לוקה רק באלמנה לכ"ג דוקא חייב אבעילה בלא קידושין אבל בכה"ד לא ועיין ברמב"ם הל' איסורי ביאה פרק י"ז הלכה ב' ואפילו לדעת הראב"ד דאיכא לאו דלא יחלל היינו דוקא כשגמר ביאתו אבל בלי גמר ביאה גם הוא מודה דליכא לאו א"כ איך אפשר לומר דהקידושין יהי' נפקעין ע"י מה שנאסרה לבעלה כהן משום לאו דכהונה הא כאן ליכא לאו דלא יקחו דכבר היא מקודשת ובבעל בלי קידושין ליכא לאו והקידושין שהיו כבר היו בהיתר ואיך נצטרף מעש' ההיתר לחייב עליה ואע"ג דקידש ולא בעל ג"כ אינו לוקה מ"מ כשבעל לחוד ג"כ אינו לוקה דאנן בעינן שיהא לאו דלא יקחו וכאן לא שייך זה דהא היא מקודשת מכבר:

והנה אכתי יש להקשות לשיטת הרמב"ן ז"ל דסביר' לי' דגם כהן הדיוט בעל ולא קידש איכא לאו דלא יחלל כמו כ"ג ולפ"ז לכאורה במגרש ואמר אי את מותרת לכל אדם אסורה לבעלה כהן משום לאו דלא יחלל אבל כד דייקת בה גם זה אינו דעד כאן לא קאמר הרמב"ן ז"ל אלא אם יש בה ליקוחין ושייך גבה לאו דלא יקח בכה"ג גם אם בעל ולא קידש עובר משום לא יחלל כמו כ"ג אבל בגוונא דא דליכא גבה ענין ליקוחין כלל שהרי היא אשת איש ול"ש לאו דלא יקח גם הרמב"ן ז"ל מודה דליכא לאו דלא יחלל וכבר כתבתי כעין זה בספרי מצפה אריה סי' כ"ג שהקשיתי בסוגיא דיבמות דף כ' דפריך באלמנה מן האירוסין דליתי עשה ולידחי ל"ת לשיטת הר"ש מקינון דאין עשה דוחה שני לאוין והא באלמנה לכ"ג איכא שני לאוין לא יקח ולא יחלל לכו"ע ומאי פריך וכתבתי דנראה שכבר הרגיש בזה בעל שושנת העמקים שכתב דאם עשה דיבום דוחה לאו דלא יקח ממילא אינם נעשין חללים לא האשה ולא הבנים ולפ"ז ליכא לאו דלא יחלל דלא הוה לאו בפני עצמו אלא מיתלי תליא בלאו דלא יקח ע"ש ומעתה אנא אמינא דהכי כמי כיוצא בזה דאם ליתא גבה לאו דלא יקח ליכא למימר דאיכא לא יחלל:

אך לכאורה יש לומר דבנידן דידן שאני דחשיב כמו בעל וקידש שהרי היא אשתו והבעילה היא ע"י אישות ואין נ"מ אם בענין האישות שיש לו בה נעשית בהיתר או באיסור. ולכאורה יש להביא ראי' לזה מיבמות דף ס"א ע"א דתניא מניין שאם אירס את האלמנה ונתמנה להיות כ"ג שיכנוס ת"ל יקח אשה וקשה למה לי קרא להכי תיפוק ליה שהקידושין היו בהיתר והו"ל כמו בעל ולא קידש דאינו חייב אך באמת זה לא קשה כלל דהא לכו"ע גבי כה"ג באלמנה חייב גם בבעל ולא קידש משום לאו דלא יחלל זרעו וגם איצטריך קרא דבכה"ג גם זרעו כשר לכהונה אמנם אדרבה כיון דגלי קרא דהיכי שהקידושין היו בהיתר לא אתי איסור אלמנה לכ"ג לחול עליה והתורה לא אסרה אלא אי בשעת לקוחין היתה אלמנה לכה"ג אבל לא בגוונא שהליקוחין לא היו באיסור אלמנה לכה"ג א"כ הכא כיני בכה"ג שהליקוחין הי' בהיתר אך נעשית אח"כ איסורי כהונה כגון שנתן לה גט ואמר לה אי את מותרת לכל אדם מנ"ל לומר דנאסרה משום זה גם לבעלה דנהי דדרשינן אפילו לא נתגרשה אלא מאשה לא יקחו זה אינו אלא שאם מת בעלה אסורה להנשא לכהנים אבל אינו מוכח שנאסרה לבעלה:

והנה ביבמות דף נ"ו ע"ב דאמר רבא התם אשת כהן שנאנסה בעלה לוקה עליה משום זונה כו' וקשה:

איך חייב בעלה משום זונה הא הקידושין היו בהיתר וליכא לאו דלא יקח ואבעילה לחודא ליכא מלקות ובשלמא לדעת הראב"ד ז"ל יש לומר דמיירי שגמר ביאתו וחייב משום לאו דלא יחלל אבל להרמב"ם ז"ל דגבי כה"ד ליכא לאו דלא יחלל ודאי קשה אלא על כרחך מוכח שאפילו אם היו הקידושין בהיתר מ"מ אם נעשית אח"כ פסולה לכהונה חייב בעלה עליה מלקות כיון שהבעילה היא דרך אישות ולא דרך זנות בעלמא אך מ"מ יש לומר דזהו דוקא היכי דגלי רחמנא שהיא אסורה לבעלה כגון אשת כהן שנאנסה וכיון שהיא ביאה אסורה דרך אישות חייב מלקות אבל בנתן לה גט ואמר לה אי את מותרת לכל אדם שמרבינן מקרא דלא יקחו מנ"ל להוסיף שאסורה גם לבעלה הא משמעות הכתוב הוא רק שהיא אסורה לכהנים אחרים לישא אותה אחרי שימות בעלה אבל לא מוכח כלל שתאסר גם לבעלה ואפילו אי נימא שהיא אסירה לבעלה ודינה כמו זונה ולמ"ד דאשת כהן שנאנסה בעלה לוקה עליה משום זונה אע"ג שהקידושין היו בהיתר ה"ה במגרש ואומר אי את מותרת לכל אדם דאיכא לאו גבי בעלה כמו לגבי שאר כהנים אנא אמינא דהא דסבירא ליה ללישנא קמא דיבמות דבעלה לוקה עליה משום זונה לא קאמר הכי אלא לדידן דקי"ל כרבנן דקידושין תופסין בחייבי לאוין אבל אליבא דר"ע דס"ל דאין קידושין תופסין בחייבי לאוין וה"ה באיסורי כהונה לא מצי לסבור דאשת כהן שנאנסה חייב משום זונה דאם תאמר דחייב משום זונה צריך להיות שיהי' הקידושין נפקעין וכיון דפשיטא שאין הקידושין נפקעין כמו אשת ישראל שזינתה ברצון צריך להיות ג"כ דקידושין תופסין בזונה לשיטת רש"י ז"ל דכל שאין הקידושין נפקעין קידושין תופסין אלא על כרחך מוכח דלר"ע כו"ע מודי שאינו חייב משום זונה כלל וג"כ מטעם זה דדוקא בכה"ג שהקידושין היו באיסור והוא עבר אמימרא דרחמנא במה שקידשה איכא חיוב מלקות אבל כל שהקידושין היו בהיתר ולא עבר אמימרא דרחמנא לר"ע ליכא חיוב מלקות והסברא נותנת לחלק בין ר"ע לרבנן דלרבנן דסברי קידושין תופסין בלאוי דאיסורי כהונה יש לומר הך סברא דאין חילוק בין אם הקידושין היו באיסור או אם היו בהיתר וכנ"ל אבל לר"ע יש לומר לחלק דלא חייבא רחמנא אלא היכי דלא מהני הקידושין אבל בגוונא שהקידושין היו בהיתר והאיסור לאו דכהונה נתהווה אח"כ בכה"ג לא חייבא רחמנא ודו"ק:

שוב התבוננתי דכבר ישבו על מדוכה זו רבותינו הקדמונים ז"ל דביבמות דף י"א ע"ב פליגי ר' יוסי בן כיפר ורבנן דרבנן ס"ל דקרא דאחרי אשר הוטמאה אתי לרבות סוטה שנסתרה מאי נסתרה נבעלה טומאה בהדי' כתיבה ומשני למיקם עליה בלאו ור"י בן כיפר לאו בסוטה לית לי' ואפילו זנאי מאי טעמא הויה ואישות כתיב בה וע"ש ברש"י ז"ל ובתוס' ד"ה הויה כתבו לפרש בשם הרשב"א ז"ל דכתיב גבי מחזיר גרושתו לשוב לקחתה להיות לו לאשה ובסוטה ל"ש הויה ואישות שהרי לא גירשה מעולם ע"ש הרי מבואר דהקדושין הראשונים שהיו בהיתר אין להצטרף ללקות על ידם ואפשר דגם לחכמים דס"ל דללאו הוא דאתי היינו ג"כ דאיכא קרא לרבות אבל בלא"ה גם המה מודים דאין להצטרף אישות היתר לאיסור לאו:

והנה הא דבסוטה אין קידושין נפקעין מבואר בקרא (דברים כ"ד) והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר וכתב לה ספר כריתות הרי מבואר דצריכה גנו ואין הקידושין נפקעין אמנם לפ"ז יש להקשות דבש"ס דגיטין דף צ' ע"א דאיתא התם דא"ל ב"ה לב"ש דאלו נאמר דבר ולא נאמר ערוה ה"א משום דבר תנשא לאחר ומשום ערוה לא תנשא לאחר ולמה לא קאמר הש"ס דאלו לא כתיב ערוה הוה אמינא דבערוה הקידושין נפקעין אלא עכצ"ל דגם בלא קרא הוה ידעינן דאין הקידושין נפקעין מצד הסברא דלא יתכן לומר שבבעילה זו שנבעלה לאחר נפקעין הקידושין דא"כ לא משכחת לה כלל ממזר באשת איש דתיכף משעת העראה נפקעו הקידושין ובשעת הוצאת זרע כבר היתה פנויה ואין לומר דסד"א אין ממזר מאשת איש דזה אינו דהתוס' יבמות דף מ"ד ע"ב ד"ה עשאה ובדף מ"ט ע"א ד"ה לכתוב כתבו דעיקר הא דאיתא בקדושין ס"ח היקשא דר' יונה הוא ללמד דיש ממזר מאשת איש דבלא היקשא הוה אמינא דאין ממזר מאשת איש משום דקיל ע"ש מבואר דמא"א הוה ממזר וממילא ע"כ אין הקידושין נפקעין וע"ז לא איצטריך קרא דערות דבר ומשו"ה אמרו ב"ה דה"א משום ערוה לא תנשא ואדרבה הוה ס"ד לומר דאפילו אם כתב לה גט כריתות ג"כ אין בידו להתיר כח הקידושין שהיו ביניהם דכן משמע הלשון משום דבר תנשא משום ערוה לא תנשא דהיינו דאין בה תפיסת קידושין תו אלא דקידושין הראשונים לא נפקעין לעולם וממילא גם מיתת הבעל אינה מתרת דבקידושין דף י"ג ע"ב פריך הש"ס בשלמא גט כתיב וכתב לה ספר כריתות אלא מיתת הבעל מנ"ל ומסיק דאיתקש מיתה לגירושין ואם בסוטה אין הגט מתיר גם מיתת הבעל אינה מתרת:

והנה בעת לימודי עמדתי דהאיך הוה ס"ד לומר דבערוה לא תנשא דא"כ למה צריך לקרא דנטמאה אחד לבעל ואחד לבועל דתיפוק ליה דלכו"ע אסורה ואמרתי בלבי דבאמת לא הוה דרשינן אחד לבועל אלא אחד לבעל ואחד לכו"ע. והנה ראיתי בספר דו"ח ביבמות דף מ"ט שהקשה על שיטת רש"י ז"ל דהא ר"ע ס"ל דאין קידושין תופסין בחייבי לאוין אם נעשה פ"ד אחר הנשואין לר"ע אין נפקעין הקידושין אבל לפענ"ד אמרתי בישוב קושית התוס' ביבמות דף מ"ט שהקשו על רש"י ז"ל דהא נדה נמי לא פקעי הקידושין ומ"מ איצטריך קרא דלא תפסי בה קידושין ע"ש עפ"י מה דמצינו בנדרים דף ע"ו מניין שאין אדם מוכר את בתו כשהיא נערה אמרת ק"ו ומה מכורה כבר יצאה עכשיו שאינה מכורה אינו דין שלא תמכר ע"ש ועיין עירוכין דף כ"ט ע"ב מוכח מזה דיותר קשה להיות הפקעת דבר שכבר נעשה מביטול דבר שעדיין לא נעשה א"כ פשיטא דאין ראיה מדלא נפקעו הקידושין ה"ה דתפסי בה קידושין:

ואלו הייתי כדאי הייתי אומר דמעולם לא עלה על דעת רש"י ז"ל דמטעם דנאסרה על בעלה משום נדה או משום שנעשה הבעל פצוע דכה וכדומה יהי' שייך לומר דנפקעין הקדושין אלא דוקא בזינתה תחת בעלה במזיד שמעלה בו מעל ושכב איש אותה שכבת זרע וע"י ביאה חיללה את הקדושין שקידש אותה ואמר לה הרי את מקודשת שנעשה אליו כהקדש וס"ל לרש"י ז"ל כדעת בעל המאור בפרק ר' ישמעאל שכתב לפרש הא דאמרינן התם בגמרא דף נ"ב ע"ב אמר רב פפא קרא אשכח ודריש דכתיב יחזקאל ז') ובאו בה פרוצים וחיללוה היינו פרוצי ישראל ואע"ג דהרמב"ן ז"ל בספר המלחמות תמה ע"ז הא קי"ל הקדש במזיד אינו מתחלל מ"מ מוכח דבעה"מ ס"ל זהו רק כשנשתמש לצורך הדיוט אבל לא משמשי ע"ז דנתחללו ע"י ישראל וכן ס"ל לרש"י ז"ל באשה שזינתה תחת בעלה דחשיב אצלה כמו עבודה זרה לגבי גבוה הוה ס"ד לומר דע"י ששכב איש אותה שכבת זרע נתחללו הקדושין ונפקעין וממילא לא תפסי בהו קדושין מבעלה שני כמו משמשי ע"ז דפסולין לגבוה אבל כיון דמוכח דסוטה אין קדושיה נפקעין ולא דמי לע"ז ה"ה דתפסי בה קדושין ודו"ק:

תוכן העניינים

מצפה אריה תנינא חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה