אור ברסלב
מצפה אריה תנינא חלק ב אה"ע › סימן יב

מצפה אריה תנינא חלק ב· רבי אריה ליב ברודא

אה"ע · סימן יב

סימן יא

בדבר עגונה אחת:

הנה מתחילה יש לדון בדין ערכאות אם כדאי לסמוך על מה שנכתב בפנקס שלהם כי פלוני מת להתיר אשה לעלמא והנה דבר זה בפתח בגדול שבאחרונים הגאון חת"ס אה"ע חלק א' סי' מ"ג אודות איש אחד ר' ליב שבא תעודה מהגענעראל קאמאנדע שמת ועוד העיד ר' שמעי' מבאטיין דחיפשו אצל הגענעראל קאמאנדא אחר בנו והראוהו בפנקס שכבר נמחק כי מת אז ראה אגב אורחא שגם ליב חתנו של ר' דניאל נמחק [והלשון אינו מדוקדק שבוודאי אצל הגענעראל קאמאנדא לא היה נזכר שהוא חתנו של ר' דניאל] והעלה החת"ס שיש להתיר אשת ר' ליב עפ"י עדותן של הערכאות ע"י הפנקס וסיים איתתא דא שריא להתנסבא לכל גבר דיתיצביין בלי ספק אמנם בתוך דבריו שם כתב בעצמו אך הואיל ולא שמעתי עדיין מי שהתיר כיוצא בזה ע"כ לא אתיר עד שיסכים עוד אחד מגדולי הדור כו' ע"ש והנה חיליה של הגאון ז"ל הוא מונה דאיתא בפ"ק דגיטין י' ע"ב כל השטרות העולין בערכאות של נכרים כשר חוץ מגיטי נשים ומסקינן חוץ מכגיטי נשים ר"ל כל השטרות שאינם אלא לראיה כשרים בעש"ג משום דלא חשידי לשקר והקשו הראשונים ז"ל א"כ משה ואהרן יהיו כשרים לעדות ותירצו בתוס' דלא מהימני ערכאות אלא מתקנתא דרבנן ומשמע משום נעילת דלת והגהת אשר"י כתב משום שלום מלכות שהי' מקפיד אם לא נאמין לערכאות שלו וחד תירץ דמדינא כשר גוי לעדות ממון דאחיך הוא בענין זה שנצטוו על הדינים כו' וע"ז כתב הוא ז"ל ויראה אפילו להך טעמא דס"ל משום תקנתא דרבנן הוא דמהמני ומשום שלום מלכות מ"מ עכ"פ היינו הואיל ומהימני אבל אי הוה חשידי לשקורי לא הוי מתקני דרבנן לחייב אדם בריבו ע"י עדי שקר:

תו העתיק לשון הרמב"ם ז"ל סוף הל' גרושין שכ' אבל דבר שיכול לעמוד על בוריו שלא מפי העד ואין העד יכול להשמט אם אין הדבר אמת כגון זה שהעיד שמת פלוני לא הקפידה תורה עליו שדבר רחוק הוא שיעיד העד שקר לפיכך הקילו בו חכמים והאמינו בו ע"א מפי שפחה ומן הכתב ובלא דרישה וחקירה כדי שלא תשארנה בנות ישראל עגונות עכ"ל מדבריו מבואר דערכאות מהימן לעדות אשה בלא מסל"ת דאע"ג בסתם גוי בעינן מסל"ת משום דבמתכוין להעיד חשיד לשקר אפילו במלתא דעבידא לגלוי' מ"מ בערכאות דלא חשידי לשקר דלא מרעי נפשיהו עדיף טפי במתכוין להעיד ממסיח לפי תומו ועדיף נמי כתבם מפיהם דלא חתימי בשקרא ומרעי נפשייהו טפי עכ"ל העתקתי בקיצור לשון החת"ס ועוד האריך שם בענין זה ואף כי ידעתי מך ערכי כי אין אנכי כדאי לבוא לבקר אחרי גדול הדור כמותו מ"מ כבר הרשונו חז"ל לבקר אחרי חכמים ובזה יגדיל תורה ויאדיר ע"כ אמרתי לבוא אל העיון ומד' אבקש שלא אכשל בדבר הלכה וזה החלי בעזהש"י:

הנה לכאורה דבריו תמוהין מגיטין דף כ"ח ע"ב דפריך הש"ס אדרב יוסף דמפרש מתניתין דהתם דקתני והיוצא ליהרג נותנין עליו חומרי חיים וחומרי מתים דוקא בב"ד של ישראל אבל בב"ד של אוה"ע כיון דגמרי ליה לדינא מקטל קטלי ליה מהא דתניא שמע בב"ד של ישראל איש פלוני מת איש פלוני נהרג ישיאו את אשתו מקומנטריסין של עכו"ם איש פלוני מת איש פלוני נהרג אל ישיאו את אשתו מאי מת ומאי נהרג אילימא מת מת ממש נהרג נהרג ממש דכוותיה גבי נכרים אמאי אל ישיאו את אשתו הא קי"ל דכל מסיח לפי תומו הימוני מהמני ליה והנה קומנטריסין הוה ערכאות ועיין ברמב"ם ובטור שכתבו בהדיא שמע מערכאות ונראה שכך היה גירסתם בגמרא ומ"מ קא מקשה הש"ס רק מהא דקי"ל מסל"ת מהימן ולהחת"ס תיפוק ליה דהוה ערכאות ומהימן גם בלי מסל"ת ומצאתי שכבר הרגיש בזה מו"ח ז"ל בספר ברכת רצה סי' ד' וכתב דערכאות לא מהימני רק כשכותבין בערכאות שלהם דבזה אמרינן דלא מרעי נפשייהו אבל לא במה שאומרים בע"פ שנעשה בדיניהם ולהכי פריך ממסל"ת ובאמת כן כתב גם החת"ס דכתבם עדיף מפיהם ולפ"ז יש מקום בראש לומר דאפילו לפי מה דמסיק הש"ס דמטעם מסל"ת לא מהימני במלתא דשייכי בה משום דעבידי לאחזוקי שיקרייהו דז"א אלא כשאומרים בע"פ דלא מהימני מטעם דעבידי לאחזוקי שיקרייהו אבל כשרואין אנו שנכתב בערכאות שלהם שנהרג בדינם שפיר משיאין את האשה עי"ז דערכאות לא מרעי נפשייהו אפילו במילתא דשייכי בה ובפרט לפי מ"ש האחרונים דערכאות טפי עדיף ממסל"ת ודבר זה קשה לחדש דפשיטא דלא אישתמיטו גדולי הפוסקים הרמב"ם והטור והמחבר והרמ"א להשמיענו דבר זה אלא סתמו הדין דערכאות לא מהימני לומר הרגנו ומשמע דאפילו אם נכתב בערכאותיהם ג"כ לא מהימני משום דעבידי לאחזוקי שיקרייהו אפילו בכתב שלהם ועכצ"ל דאין חילוק בין היכא שנכתב בערכאותיהם או שאומרים בע"פ בתורת ערכאות ומעתה הדרא קושיא לדוכתא למה פריך הש"ס ממסל"ת ולא מטעם ערכאות:

והנראה לפענ"ד דיש לומר דגם הס"ד ידע הך סברא דיש לחלק בין מלתא דלא שייכא בה לבין מלתא דשייכי בה וסבר דחילוק זה לא שייך אלא כשמבקשין מערכאות להעיד אז עבידי לאחזוקי שיקרייהו להתפאר שנהרג בדין אע"פ שבאמת לא נהרג משום שראו בעצמם שטעו בדין דכסיפא להו מלתא לומר שטעו אבל כשמסל"ת סבר הס"ד דאין לחלק בין מילתא דשייכי לבין מלתא דלא שייכי דאם טעו בדין ולא נהרג הי' להם לשתוק ולא לדבר כלל מזה והתרצן מתרץ דגם במסל"ת יש לחלק בזה דמילתא דשייכי בה עבידי לאחזוקי שיקרייהו משום שמתפארים בדינם אע"פ ששקר הדבר ולא נהרג ולפ"ז יש לומר דגם כשאומרים הערכאות בע"פ במלתא דלא שייכי בה כגון שמת פלוני על מטתו נאמנים אפילו בלי מסל"ת כגון שאומרים שנמצא ונכתב בפנקס מיתתו אע"פ שאינם נותנים דבר זה בכתב אלא אומרים בע"פ אנו מאמינים להם שכן נמצא כתוב בערכאותיהם:

שוב ראיתי שהחילוק שכ' מו"ח ז"ל בערכאות בין שחותמין דבריהם בכתב לבין שאומרים רק בע"פ ולא בכתב יוצאין ממקור נאמן רבינו הרא"ש ז"ל בפ"ק דגיטין שכ' וז"ל ושטר מתנה הנעשה בערכאות כיון דהאידנא ליכא דינא דמלכותא כו' חספא בעלמא הוא ואפילו נמסרו:

בפני ישראל דחיישינן שמא ימסרם הנותן למקבל בפני ערכאות של נכרים כו' והא ליתא דדוקא לחתום שקר לא מרעי נפשייהו אבל בעדות בע"פ מרעי נפשייהו עכ"ל הרי מפורש יוצא כדברי מו"ח ז"ל והנה הקרבן נתנאל שם מפרש דברי הרא"ש שהחשש הוא אשר הערכאות יתנו אח"כ שטר ערכאות עפ"י עדי ערכאות שהעידו לפניהם שאצלם המה נאמנים. מתוך דבריו אלו שמענו חדשות דהא דאמרינן ערכאות מהימנא דוקא היכי שהמה חותמים על מה שראו בעיניהם אבל אם המה כותבין עפ"י עדות של שאר ערכאות שהעידו בפיהם לא מהני ולפ"ז נסתר ההיתר של החת"ס לגמרי כי האידנא הממונה על הפנקס אינו רואה בעיניו וכותב מיתת כל או"א עפ"י עדות של אחרים היינו עפ"י המשרתים גם הרופא הנותן תעודה על המיתה אינו מכיר אותו ואת שמו לא נודע לו רק עפ"י שמיעה של המשרתים וכ"ז לא מהני כלל להרא"ש לפי מה שמפרש דבריו בספר ק"נ הנ"ל:

אמנם לפענ"ד פי' הק"נ בדברי הרא"ש הוא דחוק מאוד כמו שהקשה הוא בעצמו דל"ל להרא"ש לומר דעידי מסירה של ערכאות פסול משום דבע"פ מרעי נפשייהו תיפוק ליה דאפילו אי קושטא קאמרי הוה השטר חספא בעלמא הוא ומ"ש לתרץ דכונת הרא"ש לישב כוונתו אמאי לא תקינו חז"ל שיהא מהני המסירה בפני הערכאות ולהכי קאמר דבע"פ מרעי נפשייהו אין לדבריו אלו רמז בדברי הרא"ש וגם לפי דבריו יקשה טובא הא דקי"ל בשו"ע חו"מ סי' ס"ח דכל השטרות העולין בערכאות של נכרים כשרים אמאי הא האידנא אנו רואין פעמים הרבה שהממונה המקיים החתימות אינו עומד בעצמו בשעה שחותמים רק אחד ממנהלי הקאנצליי עומד ורואה חתימות ידם ועל פיו חותם הנאטאר מעתה לדעת הק"נ לא מהני להרא"ש ז"ל:

אבל לפענ"ד נראה דעד כאן לא כתב הרא"ש ז"ל דבע"פ מרעי נפשייהו אלא כשלא נעשה שום דבר על פיהם בערכאות אלא שמעידים בע"פ בעלמא ובזה אין עליהם תורת ערכאות אבל כשנעשה על פיהם דבר בערכאות ועדותם נכתב בספר הזכרונות של ערכאות בזה לא מרעי נפשייהו וחשיבי כערכאות וחילוק זה מתקבל על הדעת מי שיודע מנהגי המדינה:

עוד נ"ל דיש להביא ראיה לחילוק הנ"ל דכעין זה מוכח מגמרא גיטין דף י"ט ע"ב רב פפא כי אתא לקמיה שטרא פרסאה דעבד בערכאות של כותים מקרי להו לשני כותים זה שלא בפני זה במסל"ת ומגבי ביה ממשעבדי ואח"כ איתא התם בסמוך דאמר אמימר האי שטרא פרסאה דחתמי ביה סהדי ישראל מגבינין בו ממשעבדי וע"ז פריך הש"ס והא לא ידעי למקרי וכן פריך הש"ס לעיל דף י"א ע"א ולכאורה קשה דמאי פריך הא אפשר דהני סהדי עבדי כרב פפא דמקרי להו שני כותים זה שלא בפני זה אלא צ"ל דזה לא מהני אלא כשמקרין לפני הב"ד אבל לא בפני עדים דעלמא שרוצים לחתום על השטר ואפילו בעדי ישראל מחלקינן ודוקא רב נחמן וספרי דיינא דאית להו אימת' אבל ר"נ וספרי אחרינא וספרי דיינא ואינש אחרינא לא ע"ש א"כ יש לחלק נמי כמו כן אצל ערכאות דמשרתים שלהם נאמנים לגבי מה שאומרים לפני המושל עליהם אבל לא מה שאומרים לאינש אחרינא וכן מפרש הברטנורא בפ"ק דגיטין וז"ל בערכאות שלהם שהעידו העדים עדותם לפני השופט במקום מושב משפטיהם עכ"ל הרי בהדיא כמו שכתבתי. וכאשר נעיין עוד בזה נראה לפענ"ד דאדרבה מסוגיא זו יש להוכיח דערכאות בע"פ עדיף טפי מסתם עכו"ם מסל"ת דהנה לכאורה צריך להבין הא דפריך הש"ס והא קי"ל דכל מסל"ת הימנוה מהימניה דמנ"ל דמיירי הכא דקומנטריסין אמרו במסל"ת דלמא מיירי שלא היה במסל"ת אלא ששאלו אותם עליו ועכצ"ל דמדנקט בברייתא סתמא שמע משמע דהשמיעה היה אגב אורחיה ולא דיברו עמהם כלל אבל לפ"ז קשה לדעת הסוברין דכל מסל"ת בעינן דוקא קישור דברים ובלי קישור דברים לא חשיב מסל"ת דחיישינן שמא אמר במכוון ולא מהימן איך פריך הש"ס הכא הא מסל"ת מהימן הא בברייתא לא סכר שהי' קישור דברים ומשו"ה לא מהימן וזהו קושיא גדולה לשטתם:

וראיתי בישוי"ע שהביא שכבר העיר בזה הלח"מ בשם הריב"ש אבל אי נימא דערכאות מהימני אפילו בע"פ כשמתכוונו להעיד שפיר ניחא דהש"ס הכי פריך ממ"נ אי מיירי שהקומנטריסין התכוונו להעיד כדי להתירה להנשא לעלמא בודאי מהימני דערכאות לא מרעי נפשייהו להעיד שקר ואי נימא דמיירי שהיו מסיח לפי תומם ולא ידעו כלל שאמירתם נוגע לענין עדות ולהכי בכה"ג לא שייך לומר לא מרעי נפשייהו דטעם זה לא שייך אלא כשהענין נוגע לאיזה דבר לדינא אבל לא כשמגידים שיחה בטלה בעלמא לכן אין לסמוך על הגדתם הא קי"ל דבעדות אשה הקילו חז"ל וסומכין להתיר אשה לעלמא אפילו כשמסיח לפי תומו א"כ בכה"ג ערכאות לא גרע משאר עכו"ם דמהני במסל"ת ולפ"ז בערכאות לכו"ע לא בעינן קישור דברים דממ"נ מהימני אי מתכוון להעיד מהימני מתורת ערכאות דלא מרעי נפשייהו ואי מסל"ת מהימן כשאר עכו"ם ודו"ק. אמנם לפענ"ד יש ליישב מה שהקשה הריב"ש הא לא הוה קישור דברים דהש"ס שקיל וטרי אליבא דרב יוסף וביבמות דף קכ"א ע"ב משמע דרב יוסף ס"ל כשמואל דנכרי מהימן כשנתכוין לעדות ולא נתכוין להתיר דאיתא התם היכי ידעינן אמר רב יוסף בא לב"ד ואמר איש פלוני מת כו' סתם זה נתכוין לעדות וח"כ לרב יוסף בודאי לא בעינן קישור דברים וזה נכון:

ולפי האמור יש לנו מקום לומר דבר חדש בהא דקי"ל ברמב"ם ובטור וכל הפוסקים דמי ששמע מערכאות של עכו"ם הרגנו לפלוני דאינם נאמנים משום דבמילתא דשייכי בה עבידי לאחזוקי שיקרייהו וזהו מהסוגיא הנ"ל ונראה מדבריהם דאפילו כשהערכאות מסיח לפי תומם ג"כ אינם נאמנים ומהטעם שאנו חוששים שמסיחים לפי תומם דרך התפארות כמבואר בדבריהם זה אינו אלא במסל"ת בלי קישור דברים אבל במסל"ת ע"י קישור דברים שפיר מהני דלפי האמור דמהברייתא אינו מוכח כלל דמיירי במסל"ת אלא מדנקט סתם שמע משמע דלא הי' לישראל עמהם עסק בדברים יחד אלא שמועה בעלמא א"כ גם קישור דברים לא היה ביניהם ובכה"ג יש לומר דיש לחוש שמא היו מסיחים דרך התפארות אבל כשהי' קישור דברים דיותר נראה שלא התכוין לשקר שפיר מהימני הערכאות אפילו במילתא דשייכי בה ולדעת הסוברים דבכל מסל"ת בעינן קישור דברים ועל כרחך צריך לפרש שיטת הש"ס כמו שכתבתי דבערכאות ממ"נ מהימני אי הוה כונתם בתורת עדות מהימני מצד ערכאות ואי לא הוה כונתם להעיד אלא באמת היו מסיחים לפי תומם ג"כ מהימני מצד מסל"ת מהימן בעדות אשה לפי"ז יש לומר דהא דלא מהימני במילתא דשייכי בה היינו משום דכיון דשייכי בה עבידי לאחזוקי שיקרייהו אינם נאמנים מחמת דחיישינן שמא לא היה מסל"ת שהרי לא היה קישור דברים ומצד דין ערכאות ג"כ לא מהימני דבמלתא דשייכי בה עבידי לאחזוקי שיקרייהו:

והנה ראיתי להישוי"ע שם שכתב לתרץ קושית הרשב"א על הרמב"ם דסבר דבעינן קברתיו מסוגיא דגיטין הנ"ל דלא נאמר קברתיו ומ"מ פריך הש"ס אמאי לא ישיאו את אשתו ותירץ הישוי"ע דהרמב"ם לא כתב אלא בסתם עכו"ם דלא דייקי כולי האי אבל ערכאות דייקי טפי ומהני במסל"ת אפילו בלא קברתיו ולפענ"ד דבערכאות כשהם מסל"ת לא עדיפי משאר עכו"ם ובפרט לפמ"ש שם בתוס':

ד"ה וקתני בתירוצם הב' דגבי יוצא ליהרג לא מהימני במסל"ת משום דחיישינן דטעו אלמא דערכאות נמי לא דייקי כולי האי כשהם מסל"ת. וראיתי בספר זכרון שמואל על גיטין כתב ג"כ דבערכאות מסל"ת אין לו דין ערכאות ולפענ"ד נראה דיש להעיר ביבמות דף קכ"ב ע"א אבא יודן איש ציידן אמר מעשה בישראל ונכרי שהלכו בדרך ובא נכרי ואמר חבל על יהודי שהיה עמי בדרך שמת בדרך וקברתיו והשיאו אשתו ושוב מעשה בקולר של בני אדם שהיו מהלכין לאנטוכיא ובא נכרי אחר ואמר חבל על קולר של בני אדם שמתו וקברתים והשיאו את נשותיהם ושוב מעשה וכו' והנה קולר מפרש רש"י חבורה אבל בערוך פירוש הך קולר דהכא כמו דאיתא בגיטין דף ס"ה והיוצא בקולר ואמר כתבו גט לאשתי והוא סוגר הנתון בצואר השבויים ע"ש ולפי דעתו הני שני בני אדם היו יוצאין ליהרג דהא במתניתין בגיטין כתב רש"י יוצא בקולר ליהרג למלכות ולפ"ז יש להקשות מהא דגיטין שהבאתי למעלה דאם שמע מקומנטריסין של נכרים איש פלוני מת איש פלוני נהרג אל ישיאו את אשתו משום דעבידי לאחזוקי שיקרייהו ולמה השיאו את נשותיהן של הני שני בני אדם כיון שהיו יוצאין ליהרג ויש לומר דמשו"ה כתב רש"י ז"ל באמת לפרש קולר חבורה כי היכי דלא תקשי ליה מסוגיא דגיטין אבל לפירוש הערוך קשה טובא:

ונראה די"ל דהא דאמרינן שם בגיטין דעבידי לאחזוקי שיקרייהו היינו דווקא באמרו סתם פלוני מת פלוני נהרג ולא אמרו וקברתיו ולדעת הרמב"ם בנכרי מסל"ת בעינן דוקא וקברתיו משום דחיישינן שמא אמר בדדמי והנה סמוך למיתה וע"ז אמר מת והנה הרשב"א הקשה מסוגיא זו על שיטת הרמב"ם ז"ל דהא הקומנטריסין לא אמרו וקברתי ומאי פריך ונ"ל דיש לומר להס"ד גם ביוצא ליהרג ג"כ ישיאו את אשתו ולפ"ז יש לומר דגם לפי מאי דמשני דקומנטוריסין עבידי לאחזוקי שיקרייהו זה אינו אלא היכי דלא אמר וקברתיו דאז אפילו אם נתברר אח"כ שהוא לא מת ולא נהרג יכולים לתרץ דיבורם שטעו בזה שבאמת היה יוצא למות ויוצא ליהרג ומחמת זה אמר מת או נהרג שדרך לטעות בכך ולא יהיו נתפסים לשקרנים אחרי כי דרך בני אדם לטעות בכך אבל כשהמה אומרים וקברתיו כולי האי יהיו מירתת שמא יתברר שקרם ודו"ק:

עוד י"ל בדעת הערוך שיסבור כדעת הרמב"ם שהביא הטור שדוקא אותן הערכאות שהרגו עפ"י דינם אינן נאמנים אבל שאר ערכאות נאמנים שנהרג בערכאות אחרים ולא כדעת הרא"ש שהובא בטור שאפילו אמרו שנהרג שלא על ידם אינם נאמנים וכ"ש לפמ"ש בשם מהרא"י שהביא הרמ"א בסעיף ד' דאפילו לשיטת הרא"ש דוקא ערכאות אינם נאמנים אבל שאר נכרי שאינו ערכאות שאומר במסל"ת שנהרג בערכאות שפיר מהימן דנכרי דעלמא לא עבדי לאחזוקי שיקרייהו דערכאות עיין שם לפ"ז י"ל דההוא נכרי לא היה מערכאות ומשו"ה השיאו לנשותיהם על פיו:

אבל אי קשיא הא קשיא לי ללישנא קמא דרב יוסף דיוצא ליהרג בב"ד של עכו"ם מיקטל קטלי לי' והקשו בתוס' שם ד"ה וקתני אמאי לא פריך מסיפא דשמע מקומנטריסין דאל ישיאו את אשתו ותירצו דמיירי שעדיין לא חתם פורסי שנמג עוד תירצו דמסל"ת לא מהימני אלא במת או נהרג אבל לא כשיוצא ליהרג ע"ש ועיין במהרש"א שהקשה אמאי מוקי למתניתין בב"ד של ישראל הא מצי מיירי גם בב"ד של עכו"ם וכגון שלא חתם עדיין פורסי שנמג וכ' דלפי תירוצם הב' שפיר ניחא דהא מתניתין מיירי שישראל העיד שיצא ליהרג ע"ש א"כ קשה לי הך עובדא דסוף יבמות דמשמע שזה ידעו בבירור שיצאו שני בני אדם בקולר ע"י עדות גמור ורק הנכרי העיד שמתו וא"כ תיפוק ליה גם בלי עדותו של הנכרי ג"כ נשותיהן מותרות שהרי יצאו ליהרג לפי פירושו של הערוך:

ולכאורה יש להעיר במתניתין דגיטין דהיוצא בקולר ואמר כתבו גט לאשתו הא תיפוק ליה דביוצא ליהרג נותנים עליו חומרי חיים וחומרי מתים ואיך כותבים גט לאשתו אך בזה י"ל דמיירי שכותבין בידוע שהוא עדיין לא נהרג וכותבין גט לפטור את אשתו מחליצה ויבום אבל בסוגיא דיבמות יש לתמוה כנ"ל. והנראה לפענ"ד בישוב דבר זה דשאני הכא דמבואר בש"ס שהיו מהלכין לאנטוכיא ועכצ"ל שכך היה תפקודת הערכאות שיהיו מוליכין אותן לאנטוכיא א"כ כל זמן שלא הגיעו לאנטוכיא היו בחזקת חיים שלא היו רשאים להורגן כ"ז שלא הגיעו לאנטוכיא והנכרי מעיד במסל"ת שמתו קודם שהגיעו לאנטוכיא ומשו"ה היו צריכין לעדות הנכרי דמיירי שהיו יודעין שלא באו השני בני אדם לאנטוכיא ולא נהרגו באנטוכיא ורק מחמת עדות הנכרי שמתו בדרך וקברתים התירו לנשותיהן עוד יש לומר לחלק בין אלו שיוצאין ליהרג עפ"י ב"ד של נכרים דהיינו שנתחייבו מיתה מחמת החטא עפ"י שופטים לבין יוצאין בקולר דלפי פירוש רש"י ליהרג במלכות דהיינו משום שהיו מורדים במלכות וגזרה המלכות עליהם הריגה שאלו שנתחייבו הריגה בב"ד שלהם על שחטאו לרציחה או בגזילה לא ניתן למלכות למחול אבל אלו שגזרה המלכות עליהם מיתה מחמת שפגעו שכבודם ניתן למחול דאינהו סבירא להו מלך שמחל על כבודו כבודו מחול:

ועפי"ז יש לישב קושית התוס' דרב יוסף לא אמר אלא בב"ד של עכו"ם אבל קומנטריסין שפירש רש"י ממוני' להרוג אפשר לפרש עפ"י המלכות דהיינו אלו שיוצאין בקולר ואנכי לא באתי אלא לעורר:

וראיתי להפ"י בחי' שם בגיטין שכתב לישב קושית התוס' לחלק בין תרומה לעדות אשה דבעדות אנו מחמירין יותר מבתרומה שהרי נטבע במים שאין להם סוף אסורה להנשא ובתרומה אם הוא בת כהן מותרת לאכול בתרומה ולפענ"ד אין תירוץ זה מספיק בישוב קושי' התוס' דאכתי קשה אדרב יוסף דאיהו קאמר דבב"ד של נכרים יותר המה בחזקת מתים מנהנידונים בב"ד של ישראל ובברייתא שמתירין להנשא מאלו היוצאים ליהרג ע"י ב"ד של ישראל אלמא שהמה בחזקת מתים כ"ש הנידונים בב"ד של עכו"ם ולמה קתני בברייתא מקומנטריסין של עכו"ם אל ישיאו את אשתו ואם התירו בב"ד של ישראל כ"ש שמותרים נשים של אלו שנידונו בב"ד של נכרים א"כ היה לו להקשות גם מסיפא וזהו עיקר קושית התוס' דמשמע דהש"ס פריך אדרב יוסף רק מב"ד של ישראל אבל הא דקאמר בב"ד של נכרי נותנין לו חזקת מיתה משמע דאתי שפיר ואמאי הא בברייתא אדרבה חוששין בב"ד של ישראל יותר לחיים מב"ד של ישראל:

אמנם מה שנראה לפע"ד שיש ליישב קושית התוס' על דרך זה דלכאורה בלא"ה יש לתמוה מאי פריך הש"ס אהא דרב יוסף הא בלא רב יוסף כמי יש לפרוך ממתניתין אברייתא הא במתניתין קתני והיוצא ליהרג סתמא ובודאי הוה פירושו דשמעו מישראל ובברייתא קתני דמב"ד של ישראל ישיאו את אשתו ואף דרב יוסף ללישנא בתרא מוקי מתניתין בב"ד של נכרי מ"מ זהו דבר חידוש אבל בלא חידושו הוה צריך הש"ס להיות שקיל וטרי למיפרך ממתניתין אברייתא ונ"ל די"ל דבלא רב יוסף לא הוה מצי למיפרך ממתניתין אברייתא דהוה מצינו לשנוי' דהברייתא קתני בדקדוק דוקא שמע מב"ד של ישראל ישיאו את אשתו דכיון שכבר נשמע מאת הב"ד בעצמם תו לית לן למיחש דלמא חזי ליה זכותא דאילו הוה אפשר למצוא לו זכות לא הוה מוציאין קול שיוצא ליהרג אבל כששמעו מאינש אחרינא יש לומר דחיישינן דלמא חזי ליה זכותא וגם הס"ד סבר:

דכ"ש מב"ד של עכו"ם פשיטא דלא חיישינן כלל שמא הדרו בהו אלא ודאי מקטל קטלי כסברת רב יוסף ונקט מב"ד של ישראל לרבותא דאפילו מב"ד של ישראל ישיאו את אשתו וכ"ש מב"ד של נכרי ומשו"ה קתני מקומנטריסין של נכרים ולא נקט מב"ד של נכרים משום דקומנטריסין דלא הוי ב"ד אלא ממונים להריגה כמו שמפרש רש"י ז"ל ולרבותא נקט דאפילו של נכרים אל ישיאו כ"ש של ישראל אל ישיאו ורק אדרב יוסף דקאמר בהדיא לא שנו אלא ב"ד של ישראל דאפילו אם שמעינן מב"ד בעצמם ג"כ נותנים עליו חומרי חיים שפיר פריך מברייתא הא קתני מב"ד של ישראל ישיאו את אשתו אבל אמאי דאמר רב יוסף ב"ד של נכרים מקטל קטלי לי' לא מצי פריך מברייתא דברייתא קתני קומנטריסין ולא נקט ב"ד ורב יוסף קאמר בב"ד של נכרים ודו"ק:

והנח הרא"ש ז"ל מסתפק אליבא לישנא בתרא דרב יוסף דמוקי למתניתין בב"ד של נכרים אי מיירי אפילו לבתר דחתם פורסי שנמג או דוקא שעדיין לא חתם פורסי שנמג ע"ש ולפי האמור יש להוכיח דאי חתם פרסי שנמג ישיאו את אשתו דאל"ה קשה למה נקט הברייתא מקומנטריסין של נכרים ולא נקט מב"ד של נכרים כמו דנקט מב"ד של ישראל אלא מוכח דקומנטריסין שממונים להרוג ע"כ מיירי כשכבר חתם פרסי שנמג דמקמי הכי אינו יוצא ליהרג ואלו הוה שמע מב"ד עצמן ישיאו את אשתו רק כיון דלא שמעו מב"ד אלא מקומנטריסין לא ישיאו את אשתו והא דלא קתני דמב"ד של נכרים ישיאו את אשתו דהוה רבותא טפי מב"ד של ישראל משום דלא פסיקא ליה אי חתם פרסי שנמג ותנא מלתא דפסיק' קתני אבל אי ברור דחתם פרסי שנמג ישיאו את אשתו ודו"ק. ומה שנראה לפענ"ד בישוב קושית הרשב"א על הרמב"ם דבעי וקברתיו מההיא דקומנטריסין דלא נאמר וקברתיו דעל כרחך טעמא של הרמב"ם דבעי גבי מסל"ת וקברתיו משום דאל"ה חיישינן דאמר בדדמי ואפשר שהיה סמוך למיתה וע"ז אומר שמת וכמו שכתבו התוס' בגיטין ד"ה וקתני בתרוצם הב' דגם להס"ד דהש"ס בלישנא קמא דיוצא ליהרג מ"מ בנכרי מסל"ת לא מהני כשאומר יוצא ליהרג דחיישינן שאומר בדדמי כן ה"נ סובר הרמב"ם דבמת נמי חיישינן שאומר בדדמי לכן בעינן וקברתיו ולפ"ז דהס"ד דהש"ס דגיטין שהי' סבר דיוצא ליהרג משיאין את אשתו א"כ בנכרי מסל"ת שנהרג ג"כ מהני ולא בעינן וקברתיו דאפילו אם אומר בדדמי ומגזם קצת ובאמת לא נהרג עכ"פ היה יוצא ליהרג דאלו לא היה יוצא להרג לא הוי טע' כולי האי לומר נהרג אלא ע"כ הי' יוצא ליהרג והס"ד סבר דאם יצא ליהרג משיאין את אשתו אבל לפי מה דקי"ל כלישנא בתרא דרב יוסף דבב"ד של עכו"ם ביוצא ליהרג אין משיאין את אשתו גם אם אומר מת לא סגי אלא א"כ אומר וקברתיו דחיישינן שמא אומר בדדמי שהיה יוצא ליהרג ואומר נהרג:

ועוד אמינא די"ל אדרבה שהרמב"ם הוציא הלכה זו מסוגיא הלזו מהא דאמר הש"ס אלא לאו מאי מת יוצא למות ומאי נהרג יוצא ליהרג ולכאורה תמוה הא בברייתא קתני מת ונהרג ואיך נפרש יוצא למות ויוצא ליהרג הא הו"ל לתנא למינקט בהדיא יוצא למות יוצא ליהרג אבל לפי האמור הכי פירושא דהש"ס דלעולם אמר מת ונהרג אלא כיון דלא אמר וקברתיו חיישינן שמא אומר הנכרי בדדמי ולעולם לא ראה אותו אלא יוצא למות ויוצא ליהרג וע"ז הוא אומר מת ונהרג וברישא בב"ד של ישראל ע"כ מת ונהרג היינו יוצא למות ויוצא ליהרג והא דנקט ברישא גבי שמע מב"ד של ישראל הלשון מת ונהרג אע"ג להס"ד בישראל סגי ביוצא למות וליהרג נקט משום סיפא ובלא"ה על כרחך צריך לומר ללישנא בתרא דרב יוסף דס"ל באמת דבב"ד של ישראל סגי ביוצא ליהרג ובב"ד של עכו"ם אפילו מת ונהרג לא מהני הא דנקט ברישא מת ונהרג משום סיפא נקט הכי אבל ברישא לאו דוקא מת ונהרג אלא ה"ה יוצא למות ויוצא ליהרג וה"ה הא דנקט שמע מב"ד לאו דוקא דאפילו מאחד סגי:

ובזה ניחא מה שהקשה מו"ח ז"ל לל"ב דרב יוסף אמאי נקט הברייתא שמע מקומנטריסין אפילו שמע משני עדים ישראלים שיצא ליהרג מב"ד של נכרים ג"כ אין משיאין את אשתו ולפי האמור שפיר ניחא דברייתא אשמועינן דאפילו אם אמרו הקומנטריסין מת ונהרג לא ישיאו את אשתו דאנו חוששין דאומרים בדדמי כיון דלא אמרו וקברתיו אלא שהי' יוצא ליהרג וזה לא מהני והא דלא פריך אדרב יוסף מסיפא צ"ל דמיירי שלא חתם פורסי שנמג כמ"ש התוס' בתירוצם הא':

והנה בגוף הדבר מה שסמך הגאון חת"ס לקבל העדות של ערכאות בעדות אשה ובלי מסל"ת להיתר גמור ואחריו ענו הרבה מגדולי האחרונים בתשובותיהם מקודש ומו"ח ז"ל כתב בסי' הנ"ל בלשון והרי בלא"ה קי"ל דערכאות נאמנים גם בלי מסל"ת דלא משקרי דמה"ט כל השטרות העולים בערכאות כשרים ומוציאין ממון על ידיהם עכ"ל אנכי נבוך מאוד בזה וכמעט זהו בעיני תורה חדשה דאיך יתכן דהלכה זו אישתכחה מרבותינו חכמי הש"ס אשר לא הזכירו מזה כלל ואיך לא אישתמיט חד מגדולי הקדמונים ז"ל אשר שמו עיניהם בכל עבר ופנה לבקש תקנת עגונות להביא דבר זה ובפרט שזהו מלתא דשכיחי טובא והא דכל השטרות העולים בערכאות כשרים הוא מתניתין מפורשת והש"ס שקיל וטרי הרבה בזה בגיטין דף ט' ודף י"ט ואין רמיזא מזה שיהא מהני בעדות אשה ומה שהביא סמך לזה מהמהרי"ק שורש קכ"א הובא בט"ז יו"ד סי' שט"ז שכ' דהא אפילו אחזקה שצריך עדות גמור כגון להוציא ממון מחזקתו דבעינן שני עדים סמכו אחזקה דלא מרעי נפשייהו גבי שטרות העולים בערכאות של גוים בשטר מכר כו' ואפילו לענין עדות להתיר א"א לעלמא הוה סמכינן אחזקה זו אי לאו דלאו בני כריתות נינהו כדמוכח שם בהדיא כו' עכ"ל כבר תמהו עליו דהא התוס' וכל הקדמונים כתבו דה"ה דהוה מצי הש"ס לומר דלאו בני עדות נינהו:

עוד הקשו דאין ראיה לאיסור מממונא כדאמרינן ביבמות דף קט"ו איסורא מממונא לא ילפינן וראיתי בספר ב"י אה"ע ח"א סי' ע"ח דרוצה לישב שיטת המהרי"ק דס"ל כרבינו יקיר שהביא הג"א בריש גיטין בפ"ק דמה"ת נכרי כשר לעדות בדבר שאנו מוחזקין בו שאינו משקר רק בגט פסול דלאו בני כריתות נינהו דבן נח אין לו גירושין בכתב כדאיתא בר"מ ה' מלכים רק באמירה בעלמא פורשין זה מזה משא"כ במיתת הבעל דבן נח אסור באשת חבירו וניתרת לו במיתת הבעל ע"כ נאמן לעדות מה"ת היכא דידעינן שאינו משקר כגון ערכאות ואנכי תמה אקרא דפשיטא דמה"ת אפילו בעדי ישראל כשרים בעינן שני עדים ומאן לימא לן דבערכאות איכא שני עדים הא עינינו רואות שהשופט עושה הכל ביחידות והנאטאר או השופט נאמן אצל הערכאות כמאה עדים ואם באנו לדון הערכאות מתורת עדות כמו ישראלים עכ"פ הי' לן למידע שנעשה עפ"י שני נכרים ולא ביחיד וסתמא אמרו חז"ל שטרות העולין בערכאות של נכרים כשרים באין חילוק כלל אלא עכצ"ל דערכאות אינם מתורת עדות אבל באמת המעיין היטב במהרי"ק יראה שלא עלה על דעתו כלל להתיר עדות אשה ע"י ערכאות ולא מיירי מזה כלל אלא שכתב דאי לאו טעמא דלאו בני כריתות נינהו הי' מהני עדותן להתיר א"א לעלמא אבל כיון דאיכא טעמא דלאו בני כריתות נינהו לא מהני עדות ערכאות בא"א אלא מסברא זו הוציא המהרי"ק גבי עובדא דידיה דמהני עדות הרוצח דחזקה דלא היה מרעי נפשיה אבל לסמוך בעדות אשה על ערכאות:

לא הזכיר המהרי"ק כלל וראיתי בחת"ס שהגאון ר' מרדכי באנעט לא רצה להתיר עפ"י ערכאות בלי מסל"ת גם בספר עטרת חכמים להגאון מלייפניק אה"ע סי' ח' הוא מבטל להיתר זה אך מה שנמצא כתוב בערכאות שפלוני מת כתב החת"ס בשם הגאון הר' מרדכי באנעט דזה חשיב מסל"ת וע"ז סמך להתיר בעובדא דהתם:

שוב התבוננתי בלשון הג"א בשם רבינו יקיר שכ' דעכו"ם המוחזקין שאינם משקרין כשרים לעדות אשה הרי כתב לשון רבים ולדידיה בעינן שיהיו שני עדים חתומים בשטר ערכאות אבל אם חתום רק ע"א אפילו אי מהני בערכאות לא מהני בדיני ישראל:

אבל עדיין יש להעיר לפי מה שהבאתי למעלה בשם הרא"ש דדוקא בשטר ערכאות סמכינן עלי' אבל כשמעידין ע"פ לא סמכינן עלי' דבע"פ חיישינן שמשקרים א"כ איך מהני לשיטת רבינו יקיר הא קי"ל אפילו בעדי ישראל בעינן מפיהם ולא מפי כתבם ואפילו לדעת ר"ת דבעינן רק שיהא יכול להגיד ובא למעט רק אלם שאינו יכול להגיד מ"מ איך מכשירינן שטרי ערכאות הא כיון דבע"פ אין נאמנים הוי כמו אלמים שאינם יכולים להגיד ועיין בתומים סי' כ"ה שהקשה על הא דקי"ל מלך לא מעיד ולא מעידין אותו אמאי הא לשיטת ר"ת יכול לשלוח עדותו בכתב ותירץ כיון דאינו רשאי להעיד בע"פ חשיב אינו ראוי להגיד א"כ הכי נמי כ"ש נכרים דאינם נאמנים בע"פ דחשיב אינו יכול להגיד ופסולים להעיד גם בשטר אלא צ"ל דרבינו יקיר לא ס"ל כהרא"ש אלא ס"ל דערכאות נאמנים להעיד אפילו בע"פ דלא מרעי נפשייהו להעיד שקר:

ודע דאיסתפקנא לדעת רבינו יקיר איך הדין בפסולי עדות ישראלים שהמה ממונים בערכאות של גוים אם המה נאמנים מה"ת דבשלמא לדעת הרא"ש ודעימיה דהא דשטרות העולים בערכאות של גוים כשרים הוא מתקנתא דרבנן דלא מרעי נפשייהו פשיטא לי דגם אם החתומים בערכאות המה ישראלים פסולי עדות נמי השטר כשר דלא גרעי מנכרים דאמרינן דלא מרעי נפשייהו אבל לשיטת רבינו יקיר דהטעם הוא דערכאות כיון דלא מרעי נפשייהו נאמנים מה"ת צריך להיות דפסולי עדות ישראלים כשהמה ממונים בערכאות ג"כ כשרים. ונ"ל דדבר זה תליא בפלוגתא דאביי ורבא בסנהדרין דף כ"ז ע"א דאביי סבר דאוכל נבילות להכעיס פסול לעדות ורבא סבר דוקא רשע דחמס בעינן וכתבו המפרשים דלרבא הא דרשע דחמס פסול לעדות הוא מטעם דחשידי לשקר באוכל נבילות להכעיס פסול אינו מטעם קר אלא משום אל תשית רשע עד ואפילו אם אינו משקר א"כ יש מקום להסתפק איך הדין בפסולי עדות שהמה בערכאות דאע"פ שבערכאות ליכא חשש דמשקר מ"מ הא התורה פסלתם או דילמא כיון דהתורה מיירי רק בעדות ב"ד ולא מיירי בערכאות ורק חז"ל אמרו להכשיר ערכאות יהיה מאיזה טעם שיהיה אין חילוק בין נכרים לישראלים שהמה פסולי עדות והרי במתניתין סתמא קתני כל השטרות העולים בערכאות של נכרים כשרים משמע שאין חילוק מי המה הערכאות אם המה נכרים או המה ישראלים אבל לרבא פשיטא דכל הערכאות בין של נכרים ובין של ישראלים שטרותיהם כשרים כיון דערכאות אינם משקרים ויש להביא קצת ראיה ממתניתין דריש פרק שבועת העדות דף ל' בכשרין ולא בפסולין כו' ואי נימא דאם הפסולים המה מערכאות כשרין להעיד לפני ב"ד של ישראל קשה הא משכחת לה שתהא נוהגת בפסולין כגון שהמה ממונים בערכאות בשלמא לדעת הרא"ש שהבאתי למעלה דערכאות אינו כשר אלא בשטר אבל לא בע"פ שפיר ניחא אבל לר"י דערכאות כשר מה"ת ואפילו בע"פ כמ"ש קשה:

ומה דתמי' לי אשיטת רבינו יקיר וכ"כ התוס' בב"ק דף פ"ח בשם רש"י פ"ק דגיטין דמה"ת נכרי כשר לעדות הא בהדיא איתא בגיטין דף פ"ח ע"ב תניא ר' מאיר אומר כל מקום שאתה מוצא אגוריאות של נכרים אע"פ שדיניהם כדיני ישראל אי אתה רשאי להזקק להם שנאמר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם ולא לפני נכרים דבר אחר לפניהם ולא לפני הדיוטות ע"ש אלמא דנכרים פסולים לדון ובפרק בא סימן דף מ"ט ע"ב תנן כל הכשר לדון כשר להעיד ויש שכשר להעיד ואינו כשר לדון ואמרינן בגמרא לאתויי מאי ואמר ר' יוחנן לאתויי סומא באחת מעיניו ולשיטת ר"י ורש"י ז"ל למה לא אמר לאתויי ערכאות שכשר להעיד ואינו כשר לדון ולכאורה לפמ"ש רש"י לפרש אגוריאות אסיפות כמו אוגר בקיץ יש לומר דזה לא חשיב ערכאות דהא בגיטין דף י"א ע"א איתא רבינא סבר לאכשורי בכנופיאתה דארמאי שאינן ערכאות וכנופיא הוי אסיפה ולפ"ז יש לומר דלעולם ערכאות כשרים נמי לדון ד"ת מ"מ אכתי קשה לרבינא דבעי לאכשורי בכנופיא וסבר דערכאות לאו דוקא אלא ה"ה כנופיאות כשר להעיד ואע"פ שפסול לדון קשה לדידיה אמאי לא אמר ר' יוחנן לאתויי כנופייאות:

והנה בדבר מה שהערותי למעלה פסולי עדות ישראלים אם המה ערכאות אי עדותן כשר יש להעיר מפרק זה בורר דף כ"ג ע"א דמוקי הש"ס למתניתין דפליגי ר' מאיר ורבנן בדין אי זה יכול לפסול דיינו של זה בערכאות שבסוריא וכתב רש"י שאינן בני תורה והקשה הר"ן בחידושיו הא המה פסולין לדון וכתב דכיון דכל בני העיר קבלו אותן עליהן ס"ל לרבנן דאינו יכול לפוסלן ע"ש אלמא מזה דפסול דייני מחמת עבירה גרע טובא מפסול הדיוטות דבפסול הדיוטות מהני קבלה ובפסול עבירה לא מהני קבלה גם לרבנן והנה פסול הדיוט דמי לפסול נכרי שהרי שניהם ממקרא אחד ממעטינן לפניהם ולא לפני נכרים דבר אחר לפניהם ולא לפני הדיוטות א"כ כיון דחזינן דפסול מחמת עבירה גרע מפסול הדיוט ה"ה דגרע מפסול נכרים:

אבל לפענ"ד יש ליישב קושית הר"נ ז"ל דהא דאמר ר' מאיר שיכול לפסול דיינו של זה בערכאות שבסוריא היינו אפילו אי דנו דיניהם כדין תורה ומ"מ כיון דהדיוטות נינהו אין דיניהם דין דאזיל לשיטתיה דאמר בגיטין דבר אחר לפניהם ולא לפני הדיוטות והוי פירושו אפילו אם דנו כדין תורה כמו דאמר לעיל מזה גבי נכרים דאי לא דנין כדין תורה פשיטא דבטל דינא דאפילו מומחה שטעה בדבר משנה בטל דינא ורבנן סברי דלפניהם קאי למעט ולא לפני נכרים אבל הדיוטות אם דנין כדין תורה אינו יכול לפוסלן ולפי"ז שפיר ניחא דאם המה פסולין יכול לפוסלן ואין ראיה מזה לענין עדות ערכאות ודו"ק:

ומה שנראה לפענ"ד בביאור דברי הר"י דס"ל דכמו דמוכח מש"ס דפרק זה בורר לפי שיטת הר"נ ז"ל דאע"ג דהדיוטות פסולין לדון מ"מ כשקיבלו עליהן אינו יכול לפוסלן וכן מוכח התם בהדיא דאם קיבל עליו ע"א שיהא נאמן כבי תרי אינו יכול לחזור בו כן ה"ה בעדי נכרים אע"ג דמן הסתם אינם כשרים לעדות מ"מ כשקיבל עליו שיהיו עדים מהני קבלתו למיחשב עדים גמורים מדאורייתא היכי שהמה נאמנים ומוחזקים דלא משקרי ומשו"ה כל השטרות העולים בערכאות של עכו"ם כשרים כיון דנתן להם השטר שיחתמו חשיב כמו קיבלו עליהם עדותן להכי מהני מה"ת. ונ"ל עוד די"ל דגם שטר שחתומים בו עדי ישראל נמי כשר מהאי טעמא דבאמת כבר הקשו הראשונים איך מהני שטר מה"ת הא קי"ל מפיהם ולא מפי כתבם אבל לפי הנ"ל דחשיב כמו קיבלו עלייהו שפיר ניחא ולמדתי דבר זה מרש"י בגיטין דף ע"א ד"ה ולא מפי כתבם:

שכתב ולא דמי לשטר שחתמוהו ביומו דההוא אורחיה הוא עכ"ל ולכאורה אינו מובן אטו יש נ"מ בין אותו יום ליומא אחרינא אבל לפי הנ"ל הכוונה דכיון דאורחיה הוא בודאי קיבלו עליהן שיהיו נאמנין בחתימתן: אח"כ ראיתי בספר אור זרוע הגדול סי' תשמ"ה שכ' ואשר שאלת כי באותן מדינות פעמים הורגלו לעשות שטרות של עכו"ם בין יהודי לחברו כו' וכתב שם לחלק בין אם השטר נכתב לפני הדיינין עצמן דודאי לא מרעי נפשייהו אבל אם לא נעשה השטר לפני הערכאות עצמן אלא לפני סופר שלהן אע"פ שאח"כ החזיקו אותו הדיינין שלהן הממונים עפ"י זה השטר בהבית לא מהני וכתב שם דכל שנכתב עפ"י ערכאות על הקרקע אפילו כי האי גבי ביה דדינא דמלכותא דינא הואיל וגזירת המלכות היא הכי קיבלו עלייהו כדפירש רבינו שמואל בחזקת הבתים כו' שכל בני המלכות מקבלים עליהם מרצונם חוקי המלך ומשפטיו הלכך דין גמור הוא עכ"ל. עוד נמצא בשו"ת הרשב"א חלק ד' סי' קצ"ט שכ' ואשר שאלת באחד שאמר לאחד לחתום בשטר בשבילו כמי שנוהגין כאן שהסופר חותם עפ"י העד ואומר פלוני בן פלוני עד חתימה במסירת הקולמוס כו' תשובה איני זכור ששאלני אדם ע"ז אבל נ"ל שאם קבלוהו אנשי המקום עליהם לעשות עדותו כעדות העד שאמר לו שזה יועיל דהו"ל כנאמן עלי נאמן עלי אביך (בסנהדרין כ"ד) וכערכאות שבסוריא (שם כ"ג) [צ"ע דמוכח התם דזה מיירי בדיינים ולא בעדים כמ"ש רש"י ז"ל] אי נמי כל שמינו אותו סופר לכך כל אחד ואחד מבני העיר שהעמיד עליו עדים הרי הוא כאלו אומר לעדים אם תרצו אמרו לסופר ויחתום ובענין זה יכולים להחתימו וכשר דבגט בלבד הוא דאסור באומר אמרו ומשום גזירה בלבד כו' ע"ש הרי בהדיא דהענין הזה מה שקיבל עליו לעדים מהני מה"ת אע"פ שמצד חקי התורה אינם כשרים מ"מ מהני מצד קבלתם של בני העיר ואפילו בגט כריתות ובזה ניחא מה שהקשו בתוס' בגיטין שהבאתי למעלה דאמרינן דלאו בני כריתות נינהו דה"ה דהוה מצי למימר דלאו בני עדות נינהו ולפי הנ"ל יש לומר דאי לאו דבעינן בני כריתות היה מהני עדות ערכאות בגט משום דחשיב כמו קבלו עלייהו וכמ"ש הא"ז דערכאות חשיב קבלו עלייהו (הגה"ה בעמוד הקודם ד"ה ודע שירה י' נדפס כשהמה ממונים בערכאות ג"כ כשרים צריך להיות אף כשהמה ממונים בערכאות פסולים דכתיב אל תשת רשע עד):

תוכן העניינים

מצפה אריה תנינא חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה