מצפה אריה תנינא חלק ב· רבי אריה ליב ברודא
אה"ע · סימן י
כבוד ידידי הרבנים הגדולים מופלגים בתורה המפורסמים מו"ה ישראל יהודא נ"י ומו"ה שמואל נ"י יושבי על מדין ומו"צ בק' שאץ יע"א: הנה כ"ת דרשו ממני על שתי שאלות כאחד א' בדבר ר' נתן ב"ר זלמן ממח"ק אשר נשטתית עליו זוגתו פיגא בת ר' ליפא וזה יותר מג' שנים אשר היא יושבת בבית המשוגעים וכפי דברי הרופאים אין תרופה למחלתה ושנית בדבר ר' צבי ב"ר משלם הדר בכפר דראגירעשט אשר אשתו חנה דבורה בת ה"ר זאב זה ערך שתי שנים אשר נפלה במחלה מרה שחורה ר"ל ואין אומר ואין דברים כ"א לפרקים ובדוחק גדול ובעלה אינו יכול לדור עמה והולכת כמה ימים בלי אכילה ושתי' ובלי שינה ונתברר לו כעת מאנשים נאמנים שהי' לה חולי זה עוד בימי נעורי' אשר לא ידע מזה והנה על שתי אלה דעתם נוטה להתיר להם לישא אשה אחרת וע"כ שחרו את פני להגיד להם חוו"ד עפ"י התורה:
והנה על שאלתם השני' אין ברצוני להכניס א"ע מחמת כי מו"ח ז"ל מנע א"ע מלצרף להתיר בזמן קצר כזה אשר לא עברו עלי' עוד שתי שנים מעת מחלתה של האשה גם לא נתברר מתוך מכתבם מאמרי הרופאים אודותי' אם יש תקוה שתתרפא עוד כמו שנתרפאה בימי נעורי' או לא ומה שטען כי לא ידע מחליה שהי' לה בימי נעורי' זה אינה טענה כיון דהוא דבר שבגלוי מסתמא ידע מזה כמו דקיימ"ל בפרק המדיר וברמב"ם ובטוש"ע סי' קי"ז דמומין שבגלוי אמרינן ידע ומחיל אך לכאורה יש לבעל דין לחלוק ולומר דהיינו דוקא במומין שבגלוי שהיו לה בשעת קידושין לא כן בכה"ג דבשעת קידושין כבר נתרפאית ולא הי' ניכר עלי' שום מום בכה"ג לא אמרינן ידע ומחיל ע"כ אמינא להביא ראי' מוכרחת דלא כן הוא דהנה הח"מ שם בס"ק י"ב כתב וז"ל ואפשר שכל שהיתה מצורעת אף שנתרפאה קודם אירוסין הוה מום וראוי לחוש שמא תחזור ותהי' מצורעת ודמי למה שאמרו לא ישא אדם ממשפחת מצורעים והב"ש ס"ק י"ב הביא דבריו וכתב לכאורה לא משמע כן מש"ס דאל"כ למה לא מחלק בין חכם לרופא דשאני רופא דיש לחוש שמא תחזור למום ואפשר דבש"ס קמ"ל אפילו אי ידוע דריפא אותה ולא תחזור ע"ש והנה בלא"ה אין קושיא כל כך מהש"ס הנ"ל דהתם מיירי במומין קטנים רק התנה ע"מ שאין בה מומים וי"ל דסתם תנאי כוונתו על מומין שבשעת נשואין ולא על אלו שהיו לה מקודם ונתרפאו משא"כ במומים גדולים דבלא תנאי נמי הוה מקח טעות אפשר שאינו מתרצה אפילו אם נתרפאית מחמת החשש שמא תחזור והנה עכ"פ לפי מ"ש הח"מ והב"ש דבמצורעת וכן בנכפה גם בנתרפאית אפשר דהוה מקח טעות כן הוא הדין במשוגעת נמי דינא הכי: אמנם לדידי תמי' לי לכאורה טובא דמה יענו הח"מ והב"ש על הא דאיתא בכתובות דף נ"ז סימפון בעבדים ליכא אי דאבראי הא קחזי לי' ואי דגוואי למלאכה קבעי לי' ולא איכפת לי' ואם נימא דאפילו אם נתרפא הוה מום הא שפיר יש סימפון בעבדים דשמא הי' בו מומים שבגלוי ונתרפא והוה מקח טעות לדעתם ז"ל אלא:
מוכח לכאורה דבכה"ג לא הוה מקח טעות וע"כ צריך אני ליישב ולומר דהח"מ והב"ש לא מיירי אלא במומין שבסתר כעין מצורעת וחולי נכפה דקאמר התם מיירי בקבוע לה זמן דהוי כמומין שבסתר כמבואר בש"ס ובש"ע שם ולהכי אמרינן דהוה מקח טעות דלא ידע הבעל מזה אבל במומין שבגלוי אעפ"י שנתרפא מ"מ אמרינן דידע ומחיל דקלא אית להו א"כ מוכח עכ"פ דבמומין שבגלוי שנתרפאית דוודאי לא הוה מקח טעות דבזה שפיר ניחא הש"ס בכתובות דסימפון בעבדים ליכא דאי נתרפא אע"ג דלא קחזי לה אמרינן סבר וקיבל ועי' תוס' ב"מ דף פ' ד"ה דעיקר היא דסבר וקיבל אבל בלא"ה משכחת לה סימפון בעבדים:
ובדבר שאלתם באשת רי נתן בר' זלמן הנה דעתי נוטה דיש להתיר לו לישא אשה אחרת אחרי שזה יותר מג' שנים אשר היא יושבת בבית המשוגעים וכפי מאמר הרופאים אין לה עוד רפואה וכבר רבו בספרן של צדיקים ראשונים ואחרונים שהתירו בכה"ג ואנן שליחותייהו דקמאי עבדינן ועתה באתי על דבר אחד מה שהביאו כ"ת בשם מו"ח בשו"ת ברכת רצ"ה סי' ק"ט דעיקר מה שנהגו עפ"י שו"ת ב"ח להשליש גט ביד שליש הוא משום דאין ברירא לן אם היא שוטה גמורה ושמא היא יכולה לשמור את גיטה רק אינה יכולה לשמור א"ע דמה"ת היא בת גירושין רק מדרבנן אינה מתגרשת משום גרירה ויש פוסקים דס"ל דבדיעבד אם עבר וגירשה הוי גט לכן לשטתם מהני השליחות ולא שייך בזה לומר האי כללא דכל מילי דלא מצי עביד שליח נמי לא מצי משוי כיון דבדיעבד מצי עביד אבל לדעת הסוברים דאף בדיעבד אין הגט כשר וצריכה גט אחר לא מהני כלל השלשת הגט גם לאחר שתשתפה כדעת הפ"י גיטין והמגיה במשנה למלך (הוא הגאון ר' יעקב כולי) (כן הוא סוף דברי מו"ח ז"ל בסי' הנ"ל וכ"ת כתבו בשינוי קצת):
והנה אשר אנכי אחזה בזה שיש להוסיף ולומר דאפילו לדעת הסוברים שגם בשוטה שאינה יכולה לשמור א"ע הגט פסול בדיעבד מ"מ לענין שליח להולכה שעושה הבעל שליח שיתן הגט לידה לאחר שתשתפה יש לחלק ולומר דהיכי שאינה יודעת לשמור את גיטה דלאו בת גירושין היא מה"ת לא מצי עביד שליח לדעת הפ"י והמגיה במשל"מ אבל בשוטה שיכולה לשמור את גיטה רק שאינה יכולה לשמור א"ע דמה"ת היא בת גירושין רק דרבנן גזרו משום גרירה שפיר מצי הבעל לעשות שליח ולמסור הגט לידו שיתן לה אחר שתשתפה כיון דמה"ת מצי עביד השתא ובש"ס דנזיר מיירי ג"כ היכי דלא מצי עביד השתא אבל היכא דרק מדרבנן לא מצי עביד השתא לא איכפת לן דגזירת חז"ל לא אלים כ"כ לדון ע"י גזירתם על שעת מוקדם או מאוחר אשר אין נ"מ להם כלל כמו בנ"ד שעיקר גזירתם לא הי' רק לתכלית שלא לגרשה בעודה שוטה כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר אבל מה שיתן השליח לידה אחר שתשתפה לא איכפת לחז"ל כלל לכן אין לנו אלא שעתה בלבד:
ומצאתי און לי בדברי הר"ן ז"ל נדרים דף פ"ו ע"ב שכתב על הא דתנן ר' יוחנן בן נורי אומר יפר שמא יגרשנה ותהא אסורה לחזור לו ואמר רב אשי שאני קונמות דכי קדושת הגוף דמי וכדרבא דאמר הקדש חמץ ושחרור מפקיעין מידי שיעבוד א"ה ל"ל שמא יגרשנה תני ועוד שמא יגרשנה וכתב הר"ן ז"ל ואם תמצא לומר דאלמוהו רבנן לשיעבודא דבעל בעודה תחתיו אפ"ה יפר שמא יגרשנה כו' וא"ת אי אלמוהו רבנן לשעבודא דבעל דלא ליחול השתא הדרא קושיא לדוכתא כיון דהשתא לא חייל לקמי' היכי חייל דהשתא מיהת לא מגרשה וי"ל דכיון דמדינא חייל אי לאו דאלמוהו רבנן לשיעבודא כי אלמוהו הנ"מ כל היכי דקיימא קמיה לא ליחול אבל נתגרשה כאילו חייל מעיקרא דמי כיון דמדינא הי' ראוי לחול עכ"ל הרי שפתיו ברור מללו לחלק בין זמן לזמן דלענין זמן של אח"כ חשוב כאילו חייל השתא אעפ"י שבאמת אלמוהו רבנן דלא חייל א"כ ה"ה לענין שליחות כשהיא שוטה אע"ג דסבירא להו להפוסקים דגם בדיעבד אם גירשה לא הוי גט מ"מ יש לומר שמותר ליתן לה כשתשתפה דלענין זמן חשבינן כאלו מצי עביד השתא בשעה שעושה אותו שליח והרבה יש להאריך בזה בכמה סוגיות הש"ס אכן לא עת האסף פה וכבר הארכתי בזה לעיל באו"ח סי' י"ט:
והנה ראיתי במכתבם שכתבו להסתפק אם טוב יותר לעשות שליח להולכה או לזכות לה גט בתורת זכי' ע"י אחר ודעת כ"ת נוטה יותר לעשות בתורת זכי' וטעמם אחרי דלפי מ"ש מו"ח ז"ל עיקר השלשת הגט היא רק משום דחשבינן לה לשוטה שיכולה לשמור את גיטה ולא א"ע ולפי"ז עכ"פ נרויח שמה"ת היא מגורשת הנה לדעתי יש לפקפק דכיון שעכ"פ אנו מחמירין מספק שתנשא ע"י גט זה שוב אין כאן זכות כלל כיון דאין לה שום תועלת ע"י גט זה וכעין סברא זו כתבו האחרונים בישוב דברי הרמב"ם שהשמיט להא דאבעי' לן ביבמות דף קי"ח המזכה גט לאשתו במקום יבם וכתבו כיון דהבעיא לא איפשטא ואין לה תועלת מזיכוי גט זה דעכ"פ מספיקא אסורה להנשא שוב אין כאן זכות כלל ולא מהני ולא מידי ע"ש בדבריהם וא"כ הכא נמי דכוותי' ע"כ נראה לי יותר לעשות שליח להולכה. סיומא דהך מלתא דאמינא בשריותא דהך גברא ר' נתן בר' זלמן לישא אשה אחרת אחרי שישליש לה כתובתה ביד בטוח והשלשת גט כנהוג אחרי שישיג היתר ממאה רבנים ובתוכם מופלגי תורה אך מג' מלכיות כי ע"ז הקפיד מו"ח ז"ל בשו"ת ברכת רצ"ה הנראה לפע"ד כתבתי: