מצפה אריה תנינא חלק ב· רבי אריה ליב ברודא
אה"ע · סימן ט
כבוד ידידי הרב החריף ובקי מו"ה חיים לאנדא נ"י:
את מכתבו ע"ד שאלתו קבלתי במועדו ואתו הסליחה על איחור תשובתי זאת כי קשה עלי מאוד להצטרף להיתרא משום שמו"ח ז"ל הי' מקפיד שהמאה רבנים יהיו דוקא מג' מלכיות ואסטרייך עם אוכגרן הוא חד מלכות יר"ה ואע"ג שהמה ב' מדינות לגמרי חלוקין בכל הפרטים וגם המה שני ממשלות אשר כל הרבנים סומכין ע"ז כי נחשבים לשתי מדינות לענין חדרגמ"ה ומכל מקום אנכי מונע א"ע מלהצטרף בכגון דא כי אנכי לא אוכל לעבור על דעת מו"ח ז"ל בשום אופן וגם צר לי מאוד אשר רבים היושבים על מדין עשו מזה מסחר והמה המתעסקים בזה לקבץ חתימות ממאה רבנים בנקל וכמעט נפרץ הדבר יותר מדאי עד שנעשו בנות ישראל כהפקר ויש הרבה לדבר מענין זה אכן יפה השתיקה עוד יש לי בענינים הללו דבר חוצץ אשר עפ"י רוב אין הבעל במעמד טוב שיהי' ביכולתו לפרנס את שתי נשיו ואינו יכול למיקם בסיפוקייהו והרבנים אינם מקפידין ע"ז וגם בדבר הכתובה סומכין על השו"ת צמח צדק. ומה אעשה אשר לפענ"ד בכה"ג שאי אפשר לו לפרנס את שתיהן קשה ההיתר מאוד ואין אנכי מופנה כעת להאריך בזה:
אבל כדי שלא יהא מכתבי זה ריק מד"ת הנני להעיר קצת מה שראיתי בהעתקת המכתבים אשר שלח אלי מהרבנים הגאונים דק"ק סטריא ודק"ק חוסט ומה שהעיר בזה כ"ת אם אשה נשתטית נקראת אשתו וכתב מעלתו דאעפ"י שהיא אשתו גמורה מ"מ בלשון בני אדם לאו אשתו היא וממילא בלשון הרגמ"ה שאמר שאין לישא אשה על אשתו אין בכלל זה היכא דנשתטית זהו ת"ד: ולפענ"ד יש להביא סיוע לזה ממתניתין דיבמות כ"ו ע"א דקתני וכולן שהיו להם נשים:
ומתו מותרות להנשא להם ולכאורה יש לשאול הטעם בזה הא קיימ"ל דמדינא אדם נושא אשה על אשתו וראיתי שכבר העיר בזה הישוי"ע אה"ע סי' י"ב בסוף פירוש הקצר וכתב דאין דרכן של בני אדם לעשות כן בזמן שיש לו אשה אבל בחולנית אפשר שמחמת זה שהיא חולנית ישא אחרת ועיין שם בהגה"ה שהביא בשם הנ"י שאם אשתו היתה חולנית לא ישאנה עיי"ש ולכאורה יש להקשות למה סתם התנא הא כשאשתו היא חולנית כגון נשתטית וכדומה יש חשש וצ"ל דבכלל היו לו נשים בלשון בני אדם נקראים הני נשים שנוהגות עם בעליהן מנהג אישות אבל הני נשים שאין ביכולתם מחמת חולי כ"כ לנהוג מנהג אישות אינם בכלל היו להם נשים בלשון המשנה ומעתה שפיר ניחא לישנא דמתניתין דסתם ותני וכולן שהיו להם נשים ובאמת גם בלשון תורה פליגי תנאי בכתובות כ"ט ע"ב בפסוק דולו תהי' לאשה דשמעון התימני סבר אשה שיש בה הוויה ור"ש בן מנסיא סבר אשה הראוי' לקיימה עיי"ש:
הן אמת דלכאורה אדרבה יש לשאול בהא דקאמר הש"ס התם מאי בינייהו עיי"ש אמאי לא קא משני איכא בינייהו כשהיא חולנית דיש בה הוויה ואינה ראויה לקיימה מפני שאינה יכולה לנהוג מנהג אישות משום חולי אך זה לא קשה כלל שהרי חזינן שנהג בה אישות שבא עליה ולא רצה הש"ס לדחוק דא"ב שנעשית חולה אחר כך דשוב אינה יכולה לנהוג מנהג אישות. ועוד י"ל דבכה"ג גם שמעון התימני מודה דלא קאמר אשה שיש בה הוויה אלא לרבות חייבי לאוין דרק ארי' דרביע' עלה אבל אם אינה ראוי' מחמת שהיא חולנית לא קרינן בה ולו תהי' לאשה וחילוק כזה איתא בש"ס שבועות כ"ב ע"ב עפר לאו בר אכילה הוא כלל נבילה בת אכילה היא וארי' הוא דרביע עילויה עיי"ש ולפי"ז יש לתרץ קושית התוס' שם ל' ע"א ד"ה איכא בינייהו שהקשו לר"מ דאמר כשרה לכ"ג מאי איכא למימר עיי"ש. ולפי הנ"ל יש לומר דבאמת לא קשה כלל דהקרא אתי למעט היכי שאינה ראוי' לקיימה מחמת שהיא חולנית אלא דהש"ס פריך מא"ב בין שמעון התימני לר"ש בן מנסיא דבחולנית גם שמעון התימני מודה דכל שאינה ראוי' לנהוג מנהג אישות לא רמיא לי' התורה לישא אותה אבל ר"מ סבר דאתי למעט חולנית וכנ"ל:
אבל מ"מ מה שהאריך הגאון מסטריא לחקור אי דאינה יודעת לשמור א"ע שיש לומר דאין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת כל פלפולו בזה הוא אך למותר ולא דק כלל כי מדבריו חזינן שסבר דכשאינה יודעת לשמור א"ע אינה שוטה גמורה מה"ת לכל דבר ורק דרבנן גזרו שלא לגרשה וזה שגגה כי הש"ס מיירי כשהיא שוטה גמורה מה"ת ולכל מילי דינה כשוטה וקידושיה אינם קידושין מה"ת ומה שכתב הלשון שהקידושין חלין שהיתה בגדר יכולה לשמור קידושיה ג"כ שלא בדקדוק דרק גבי גט יש נ"מ אי יכולה לשמור גיטה אי לאו דאם היא בגדר זה שיכולה לשמור גיטה מה"ת אפשר לגרשה אעפ"י שהיא שוטה גמורה להרמב"ם לשיטתי' או לרבינו אביגדור לשיטתי' ובזה מיירי ר' יצחק דאמר בגיטין דף ע"א ע"ב דבר תורה שוטה מתגרשת מידי דהוי אפיקחת בע"כ ורק מדרבנן פסול לגרשה אם היא אינה יכולה לשמור את עצמה ואם היא יכולה לשמור את גיטה וגם את עצמה אע"פ שהיא שוטה גמורה לכל דיני התורה מ"מ לענין גט לא איכפת לן ומתגרשת גם מדרבנן דאלו היא בר דעת לענין כל התורה כולה רק שאינה יודעת לשמור את עצמה היא נחשבה לזונה ובמקום אחר הארכתי בזה. אלא סתם שוטה אינה יודעת לשמור את עצמה וגם הש"ס ביבמות דף קי"ב ע"ב דקא מפרש רמי ב"ח הטעם דלא תיקנו חז"ל נשואין בשוטה משום דאין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת מיירי אפילו בשוטה שהיא יכולה לשמור את עצמה אלא סתם שוטה אינה יכולה לשמור א"ע ולהכי כתבו התוס' שם ד"ה דאין מיהו היכא שנישאת לו כבר תקינו רבנן שאינה מתגרשת כיון שאינה יודעת לשמור עצמה וכונתם דלא תימא דהש"ס מיירי דוקא בשוטה שהיא יכולה לשמור א"ע אבל בשוטה שאינה יכולה לשמור א"ע תיקנו חז"ל נשואין משום גרירה אלא דליכא נשואין כלל בשוטה וכבר כתבתי דבלא מאה רבנים משלשה מלכיות אין אני מצטרף להתיר בשום אופן: