מצפה אריה תנינא חלק ב· רבי אריה ליב ברודא
אה"ע · סימן ז
בדבר האשה עלקא בת ר' יעקב קרייטער מפה לבוב שנגב' עדות בב"ד של שלש' כדת עדות' של האשה הנ"ל בעצמ' אשר זה כששה שנים בא אלי' מכתב מבני בעלה כי אביו ר' אלעזר יוסף הלך לעולמו וצוואת אביו קידם מותו הי' כי יודיע אחרי פטירת לאשתו עלקא בלבוב כי כבר מת למען תצא מכבלי העיגון והלכ' עם המכתב הנ"ל להאב"ד (הוא ניהו מו"ח ז"ל) ואמר לה האב"נ ז"ל שתמתין עוד שבועות כי צריך הוא לכתוב מכתב ולחקור אצל הרב של המקום שנפטר בעלה שם ואחר עבור איזה שבועות כאשר באה שנית להאב"ד ז"ל אמר לה שהיא מותרת להנשא לעלמא וגם נתן בידה כתב היתר בחתימת ידו שהיא מותרת לעלמא והכתב הלזה הי' בידה כמה שנים וגם כמה אנשים ראו בידה הכתב הלזה אך זה קרוב לשנה שנאבד מאתה הכתב הלזה כן העידה לפני הב"ד האשה הנ"ל. עוד העיד ר' אברהם שיינדלינג מפה שגם היא ראה המכתב שבא להאש' הנ"ל שמת בעלה הנ"ל והוא בעצמו נתן עצה להאש' הנ"ל שתלך עם המכתב להאב"ד וגם הראתה לו האשה הנ"ל אח"כ הכתב של האב"ד ז"ל בחתימת ידו אך כששאלו לו הב"ד אם קרא בעצמו את הדברים הנאמרים בכתב של האב"ד ז"ל ע"ז השיב כי לא קרא בעצמו אחרי שאינו יודע לקרות לשון הקודש אך האשה הנ"ל הגידה לו שזהו כתב היתר להנשא וחתימת יד של האב"ד ז"ל הי' מכיר בעצמו על הכתב שהי' בירה והמכתב שבא להאש' מאחד מבני בעלה קרא בעצמו כי הי' בכתב הנקרא יודיש כ"ז העיד ר' אברהם הנ"ל בתורת עדות כדת. עוד הגיד לי הרב ר' שמואל גאלדבערג כי ר' אהרן סאקאל סיפר לו אשר גם הוא ראה המכתב שבא להאש' הנ"ל אשר בעלה מת אך לא הי' בו שום חתימת יד אדם רק חותם הנקרא זיגעל ונתתי אל לבי לעיין בהתירא דהך איתתא וזה החלי בעזר הצור:
והנה לפענ"ד פשוט כי האשה עלקא הנ"ל מותרת להנשא לעלמא כאשר מפורש יוצא מש"ס ופוסקים האשה עצמה נאמנת לומר מת בעלי ואפילו היא אומרת ששמע' מאיש אחר שמת בעלה ג"כ נאמנת עי' אה"ע סי' י"ז וא"כ בנ"ד לא מבעי' לדעת הסוברין בסי' י"ז סעי' י"א דאי נמצא כתוב בשטר מת איש פלוני תנשא אשתו אפילו אינו מקוים הרי יש להתיר בנ"ד מחמת המכתב שבא אלי' שבעל' מת אלא אפילו לדעת הרמב"ם ז"ל דאם אינו מקוים לא תנשא מ"מ בנ"ד כיון שהיא אומרת שכבר הי' לה היתר ב"ד מאת מו"ח ז"ל ואירכס פשיטא דהיא נאמנת ע"ז וכיון שנאמנת על דברי' אלו אין לנו למידק על מה הי' יסוד של זה ההיתר הלזה ומסתמ' קיבל הוא ז"ל תשוב ובירור מאת הרב דשם אשר בעלה מת ויותר מזה כתב הב"ש סי' י"ז אות כ"ב ואם אמרו לה דטבע בים והתירוה הב"ד נאמנת עיין צמח צדק ע"ש והרי הדברים ק"ו דהשת' התם דהעדים אמרו שנטבע בים דהוי משאל"ס דלפי עדותן אין הדבר מבורר מאיזה טעם התירוה הב"ד שהרי קיימ"ל בש"ס ופוסקים דאם נטבע במשאל"ס אשתו אסור' ומ"מ כשאומרים שהב"ד התירוה נאמנים כ"ש בנ"ד שבודאי התיר אותה מו"ח האב"ד דפה ז"ל כדין ובפרט שאומרת אשר מו"ח אמר שצריך עוד חקיר' ודריש' לענין ההיתר:
שוב התבוננתי דיש מקום לדחות ראי' זו ולומר דהב"ש ע"כ מיירי בגונא שהאש' כבר נשאת לבעל דאי מיירי שעדיין לא נשאת באמת קשה על הב"ש איך מהני עדותה להנשא לכתחיל' הא כתב הרמ"א בסעי' ל"ד בשם הריב"ש ז"ל דבמשאל"ס אפילו התירוה ב"ד ולא נשאת לא תנשא לכתחיל' ע"ש א"כ לפי"ז אפילו היא נאמנת לא תנשא לכתחיל' אלא ע"כ מיירי הב"ש שכבר נשאת ומעתה שוב אפשר לומר דדוק' בדיעבד נאמנת לומר שהתירוה אבל לא להנשא לכתחיל'. אך באמת אין במשמע בדברי הב"ש דמיירי דוקא בנשאת כבר אלא משמע שאנו תולין לומר דמסתמ' חקרו הב"ד ונתברר לפניהם שבעל' מת בודאי כגון שהוציאי את הנטבע והכירו אותו שזה בעלה ואע"ג שאין העדים:
יודעין מזה מ"מ אנו אומרים שבודאי התירוה הב"ד כדין וה"ה בנ"ד כנ"ל: ודע דמה שמסיים הב"ש עיין צ"צ לדעתי ברור שאין כונת הב"ש שהצ"צ כתב מענין הלז אחרי כי אנכי חפשתי בספר הנ"ל ולא מצאתי שום דבר מזה אלא נרא' שכונתו בזה על מה שכתב הצ"צ בסי' מ' דבהיתר ב"ד בעינן חכם מפורסם בהורא' והב"ש בעצמו הביא דבריו שם אות ק"ג ע"ש וע"ז רמז הב"ש ג"כ הכא שצריכ' לומר שהב"ד שהתירוה הוא ב"ד מפורסם בהורא' דאל"ה לא הוה היתר כלל וז"ב לדעתי. ואין לפקפק בנ"ד מה שטוענת שנאבד ממנה הכתב היתר של מו"ח ז"ל דז"א דבזמן מרובה לא הוה כעין זה ריעותא כמו דאיתא בכתובות דף כ"ב ע"ב רב אסי אמר כגון דאמרי עדים עכשיו מת עכשיו גירשה מיתה ליכא לברורי גירושין איכא לברורי דאמרינן לה אי איתא דהכי הוה אחוי לן גיטך וכתב רש"י ז"ל דבשע' פורתא לא מהימנא למימר אירכס לי ע"ש מדבריו אלו נשמע דבזמן מרובה שפיר נאמנת למימר אירכס לי ודוק:
ואמינא להביא ראי' לזה דאשה נאמנת לומר שהתירוה ב"ד מיבמות דף קכ"א דההוא דהוי קאמר ואזיל מאן איכא בי חסא טבע חסא ואמר ר"נ אכלו כוורי לחסא מדיבורי' דר"כ אזלא דביתהו דחסא ואינסבא ולא אמר לה ולא מידי אמר ר"א ש"מ הא דאמרי רבנן משאל"ס אשתו אסורה הנ"מ לכתחל' אבל אינסבא לא מפקינן לה ע"ש וכתב המהר"ם בתשובת הגמ"י הלכות אישות דדוקא התם דטעת' בדברי ר"נ וסברי שר"נ התירוה להנשא אבל בעלמא במשאל"ס אי נשאת בעבריינות אפילו בדיעבד תצא ע"ש ומוכח מזה דאשה עצמה נאמנת לומר שהתירוה ב"ד דאל"ה איך נשאת אשת חסא דנהי דטעת' וסבר' שר"נ התירה מ"מ לא נאמנת כלל והי' להם לשאול לר"נ אם אמת כדבריה וממילא הי' נתברר הטעות ודוחק לומר שהעידו עדים שר"נ התירה אך גם המה טעו בדברי ר"נ דלא משמע כן מהגמר' וגם מתשובת המהר"ם הנ"ל:
ואין להקשות לפי מ"ש שם בתשובת המהר"ם הנ"ל להוכיח דאי נשאת בלא רשות ב"ד בנטבע במשאל"ס אפילו בדיעבד תצא דאל"ה מה הועילו חכמים בתקנתם כל אחת ואחת תלך ותנשא בלי רשות ב"ד אלא ע"כ דאם נשאת בעבריינות תצא ע"ש ואי נימא דנאמנת לומר שהתירוה ב"ד יקשה סוף סוף מה הועילו חכמים בתקנתם הא אפשר שתערים ותאמר שהתירוה ב"ד הא לאו מלתא היא דרז"ל לא חששו למשקרת דהא אדרב' האמינו' לומר מת בעלי ותנשא על פיה ולא חיישינן שתשקר אי משום דאשה דייקא ומינסב' אי משום דמלתא דעבידא לגלוי' לא משקרי אינשי כמבואר בש"ס אלא המהר"ם לא כתב אלא אי נימא דאפילו אי נתברר שנשאת בעבריינות לא תצא בזה יש לחוש שתלך ותנשא אבל לפי האמת שאם נתברר שנשאת שלא ברשות ב"ד תצא תו לא חיישינן למשקרת דהא דייקא ומנסבא ומטעם דהוה מלתא דעבידא לגלויי ודוק. אמנם מה שעלה על לבי שיש לחקור בהא דקיימ"ל בש"ס ובשו"ע שם סעי' ל"ו דאי ע"א אומר מת וע"א אומר לא מת דאם כבר התירוה ב"ד לא תצא מהיתר' הראשון ע"ש אי בעינן בירור גמור עפ"י עדים שכבר התירוה ב"ד אבל אם האשה עצמה אומרת שכבר התירוה ב"ד או ע"א דעלמא מעיד כן לא מהימנ' או גם בזה האשה עצמה או ע"א דעלמא נאמנים. והנה לכאור' הדעת נוטה לומר כיון שאין אנו יודעים שהתירוה ב"ד אלא עפ"י ע"א או עפ"י האשה בעצמ' א"כ הרי לפנינו העד השני שמעיד שלא מת ומה עדיפותא לזה שאומר שהתירוה ב"ד מעד המעיד שבעל' מת כיון שיש כאן עד המכחיש שלא מת אבל מ"מ יש מקום בראש נמי למימר דע"י פיה נאמנת או העד אחד נאמן לומר שהתירוה ב"ד כיון דע"ז אין העד השני מכחיש וקימ"ל כדעולא דכ"מ שהאמינ' תורה ע"א הרי כאן שנים וחשיב כאלו נתברר ע"י עדות גמורה שכבר התירוה ב"ד דמותרת להנשא ודבר זה צריך תלמוד:
אבל בנ"ד נרא' לפענ"ד פשוט דנאמנת וכמו שהבאתי למעל' בשם הב"ש ועוד נרא' לי להביא ראי' מכתובות דף ע"ב דמוקי התם למתניתן דקתני ומשמשתו נדה כגון דאמרה פלוני חכם טיהר לי את הכתם ואזיל ושאלו ואישתכח שקרא ע"ש א"כ מבואר הדין דאשה נאמנת לומר שהתיר לי חכם כל זמן דליכא הכחשה ואין לומר דשאני הכא דהוה דבר שבערוה וגם איתחזק איסורא דא"א דזה אינו דהא הש"ס בריש פרק האשה רבה מסיק דמשום עיגונא אקילו בה רבנן כמו בשאר איסורין וכן איתא בש"ס ריש גיטין ע"ש וכן ראיתי בספר עיגונא דאתתא ממהר"א אלפנדרי שמביא ראי' דבעיגונא היכי שהאש' אומרת ששמעה מאיש אחד שמת בעלה דאין צריך לשאלו ולברר אם אמת כדברי' מהך סוגיא דכתובות הנ"ל דמצינו שהאש' נאמנת לומר פלוני חכם טיהר לי את הכתם וא"צ לברר ע"ש ומוכח מדבריו ג"כ שאין לחלק כלל בין שאר איסורין להיתר עיגונא. ועוד ראי' מבכורות דף ל"ו במתניתן נאמן הכהן לומר הראיתי בכור זה ובעל מום הוא משום דהוה מלתא דעבידא לגלויי ע"ש חזינן דאף דאינו נאמן על נפילת מום מאליו משום דחשידי ע"ז מ"מ נאמן לומר שהתיר לו חכם א"כ כ"ש בעיגונא שנאמנת לומר מת בעלי פשיטא שנאמנת לומר שהי' לה היתר מב"ד ואל תשיבני דעובדא דידן שהאב"ד מו"ח ז"ל הלך לעולמו וא"כ כעת לא הוי מלתא דעבידא לגלויי דזה אינו דהא יש כאן עדים שהעידו שהאש' אמרה עוד בחיים חיותו של מו"ח ז"ל שהתירוה להנשא ואז בודאי היתה נאמנת שהרי הי' מילתא דעבידא לגלויי שהי' אפשר לשאלו וזה פשוט. כ"ז נראה לפע"ד וד' יצילני משגיאות: