אור ברסלב

מצפה אריה תנינא חלק ב· רבי אריה ליב ברודא

אה"ע · סימן ו

סימן ה

להרב הונאה"ג כו' מו"ה נחמן כהנא אבד"ק ספינקא במדינת אונגארן:

בדבר האיש אשר לא זכה להבנות וציוו עליו הרופאים שיתן להם איזה טיפי זרעו כדי לעמוד על הבחינה ולהכיר מהות זרעו למען ידעו איזה מיני רפואות נאותים לרפאותו וכבר בחנו את אשתו כי היא בריאה ומחמתה אין המניעה להוליד כשאר נשים הבריאות והמניעה ודאי רק מצידו והאיש הנ"ל הוא י"א ובא לשאול אם מותר עפ"י דתוה"ק להוציא זרע לבטלה בתוך כלי למסור להרופאים:

והנה כ"ת העיר ממ"ש הב"ש באה"ע סי' כ"ה היכי שמצאה האשה דם על העד אם רשאי להוציא זרעו של האיש ה אם אין הדם יוצא ממנו וע"ז הביא מש"ס דיבמות ע"ו שאם ניקב הגיד ונסתם אמר רבא בדקינן ע"י שמניחים נהמא חמימי דשערי אבי פוקרי ומקרי וחזינא לי' ואביי אמר התם דמעבירין לפניו בגדי צבעונין ופירש"י ויהרהר ויוציא זרעו וסיים הב"ש ויש לדחות ע"ש וכ"ת כתב דיש לדחות משני טעמים חדא די"ל דשאני התם שיהא אסור לבוא בקהל לעולם ושנית י"ל דבנידן הב"ש אפשר לבדוק ע"י שפופרת וע"ז יסלח לי כ"ת דאין ענין בדיקת שפופרת לנידן הב"ש דבדיקת שפופרת מהני ברואה דם מ"ת לענין להתירה לבעלה אחר ספירתה אבל הב"ש לא מיירי מזה רק שיש מקום לתלית שהדם הוא ממנו והיא מותרת תיכף בלי ספירת ז' נקיים אלא ע"כ דהחילוק הוא משום דהכא אפשר שתטהר לאחר שתספור ז' נקיים ולפי"ז ברואה דם מ"ת ג' פעמים שפיר דמי להך דיבמות דמותר להוציא זרעו לברר אולי הדם ממנו ואע"ג דאפשר לו באחרת זה לא חשוב אפשר דקשה גירושין לישראל כו':

והנה בנידן השאלה שלפנינו נראה לפענ"ד ברור שמותר לו להוציא זרע לצורך רפואה דאנן לא מצינו דאסור רק כמעשה ער ואונן כדאיתא ביבמות דף ל"ד ע"ב והתם כתיב ושחת ארצה דהוי דרך השחתה ובכה"ג שנצרך לרפואה לתקוני להאי גברא הא לא הוי השחתה ומצאנו דוגמא לזה גבי איסור מחיקת השם שכתב הרמב"ם ז"ל בהל' יסודי התורה פרק ו' הל' ז' הסותר אבן אחת דרך השחתה כו' וכן השורף עצי הקדש דרך השחתה לוקה ומזה למדו הפוסקים דלצורך תיקון שרי עי' יור"ד סי' רע"ו וכן גבי איסור לקוץ עץ מאכל כתבו הפוסקים דדוקא דרך השחתה אסור דכתיב לא תשחית אבל לקוץ לצורך מקומו שרי דכעין זה לא חשוב השחתה רק תיקון עיין טו"ז יור"ד סי' קט"ז ובשו"ת חוו"י סי' קצ"ה וכיון דיש תיקון אינו בכלל השחתה וה"נ כיוצא בזה וגם הב"ש אע"ג דכתב ויש לדחות הראי' מיבמות מ"מ מגוף הדין לא נחית אלא כל שעושה לצורך תשמיש ליכא איסור דהשחתת זרע ועי' מ"ש הח"מ והב"ש באה"ע סי' כ"ג שמי שמתירא שלא יכשל באיסור א"א או בנדה מותר להוציא ש"ז לבטלה וכן משמע ממה שכתבו התוס' שם ביבמות ד"ה ולא עוד אמר ר"י דלא חשוב כמעשה ער ואונן אלא כשמתכוין להשחית זרע ורגיל לעשות כן תמיד אבל באקראי בעלמא ומתאוה לבוא על אשתו שלא כדרכה שרי כו' ע"ש ומלשון כשמתכוין להשחית מוכח דכונתם דדוקא בכה"ג אסור ואע"ג דהתוס' מיירי באשתו מ"מ הא עיקר האיסור דהוצאת שכבת זרע לבטלה אנן ילפינן ממעשה ער ואונן:

והנה ביבמות דף כ' ע"ב מסיק הש"ס באלמנה לכ"ג דגזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שני' וכתבו בתוס' ד"ה אטו לאו דוקא נקט ביאה שני' דהא אפילו גמר ביאה ראשונה אסור דיבמה נקנית בהעראה והוה מצי למימר אטו גמר ביאה עי"ש ולכאורה קשה איך שרי כהאי גוונא הא הוי לי' כמעשה ער ואונן דש מבפנים וזורה מבחוץ כדאיתא ביבמות ל"ד ע"ב דהא פשיטא דע"י העראה בא לידי הוצאת ז"ל בין למ"ד העראה זו נשיקה ובין למ"ד זו הכנסת עטרה וגם קיימ"ל דהעראה זו הכנסת עטרה ומוכח דכל שעושה לצורך תיקון לא מיקרי השחתה ואע"ג דהתוס' ביבמות שם כתבו לתרץ בתירוץ הראשון בשם ר"י ז"ל דההיא עובדא בנדרים דף כ' ע"ב דאמרה שולחן ערכתי לו והפכו דהתם מיירי שלא בהוצאת זרע דשרי דכיון דליכא השחתת זרע לא הוה כמעשה ער ואונן ע"ש מ"מ נראה שזה דוחק גדול להכי מהדר הוא ז"ל אחר תירוץ אחר אבל עפ"י רוב ע"י העראה בא לידי הוצאת זרע ועי' בנדה דף י"ג א"כ קשה האיך אפשר שיהי' מותר לכתחילה לקיים מצות יבום ע"י העראה וביחוד לפמ"ש הרשב"א ז"ל בחי' לחולין דף צ"ח בסוגיא דזרוע בשלה דאמרינן התם חידוש הוא וכתב הוא ז"ל והא דאמרינן חידוש הוא שחידשה בו תורה שזה מצוה לבטל משא"כ בשאר איסורין דמ"מ גנאי היא לבטל איסור לכתחיל' וכאן מצוה לבטלו ע"ש וכאן אפשר בחליצה אבל לפי האמור שפיר ניחא דשאני הכא דכל שאינו מתכוין להשחית הזרע אלא לתכלית טוב ליכא איסור כלל וכ"ש לצורך מצות יבום דזהו תיקון ואין כאן השחתה:

ואל תשיבני הא התם איתא כל כ"ד חודש דש מבפנים וזורה מבחוץ אמרו לו הללו אינו אלא כמעשה ער ואונן ולפי הנ"ל הא כאן הוה לצורך תיקון שלא תתעבר ותגמול את בנה דיש לומר דהתם שאני דס"ל לרבנן שומר פתאים ה' כדאיתא לעיל י"ב ע"ב ועוד דהתם שאני שהוא עושה זמן רב כ"ד חודש וגם הענינים חלוקים הם דהתם זהו הוא עיקר התכלית שמתכוין להשחית הזרע שלא תתעבר:

והוה כמו לא אפשר וקא מכוין משא"כ היכא שהוא עושה בשביל תכלית אחר ואין כונתו כלל להשחית וחשוב כמו לא אפשר ולא קא מכוין עי' פסחים דף כ"ה ע"ב:

עוד אמינא דלשון הש"ס והפוסקים מוציא ש"ז לבטלה מורה ג"כ דרק לבטלה אסור אבל כשאינו עושה הדבר לבטלה אלא לצורך דבר גדול לא הוי בכלל לבטלה וכן נמי יש להוכיח קצת מדברי התוס' שבת קי"ח ע"ב ד"ה אלו הי' אומרים חברי עלה לדוכן לא ידע ר"י מה איסור יש בזר העולה לדוכן אם לא משום ברכה לבטלה כו' ועי' במהרש"א שמדברי התוס' משמע שהי' מברך וז"א דודאי משום דלא עבר על דברי חבריו לא עבר על לאו דלא תשא עיי"ש ודוחק אלא נ"ל דסבר ר' יוסי דדוקא לבטלה הוא דאסור אבל היכא דלא היי לבטלה שרי ומשו"ה ס"ל דנשים סומכות רשות דלא חשוב לבטלה כיון שכונתם לשם שמים ויש מזה תועלת לעורר את לבבם לירא את הש"י ועי' במג"א בהלכות נשיאות כפים סי' קכ"ח ובנדה י"ג ע"א איתא א"ר יוחנן כל המוציא ש"ז לבטלה חייב מיתה ר"י ור' אמי אמרו כאילו שופך דמים כו' ר' אסי אמר כאילו עובד ע"ז והנה להטעם של ר"י ור' אמי בודאי מסתברא לומר דכעין עובדא דידן שרי דאין כאן שפיכת דמים דאדרבה עכשיו אינו ראוי להוליד ועיקר מה שהוא עושה אינו אלא כדי שיהי' ראוי להוליד ואפילו גבי חילול שבת מצינו שאמרו חז"ל מוטב לחלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה ועי' במג"א סי' ש"ו דאם הוציאו בתו לעבירה מותר לחלל את השבת להצילה כדי שתשמור שבתות הרבה וכ"ש הכא דכיון שלפי החלטת הרופאים אינו ראוי להוליד אין כאן שפיכת דמים אבל לפי הטעם של ר' אסי דהוה כעובד ע"ז יש לומר דגם לרפואה אסור כיון דהוה כעובד ע"ז הא קיימ"ל בפסחים כ"ה דאסור להתרפאות בע"ז אבל כד דייקת בה ליתא שהרי התם מפרש הגמ' דקא מגרי יצה"ר אנפשי' כו' כך דרכו של יצה"ר היום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו עשה כך עד שאומר לו לך עבוד ע"ז עי"ש. והנה זה הלשון ממש איתא בשבת ריש פרק האורג ק"ה ע"ב גבי מקרע כסותו בחמתו והמשבר כלים בחמתו כו' דהוה כאילו עובד ע"ז כך אומנתו של יצה"ר היום אומר לו עשה כך כו' ומ"מ אמרינן התם דשרי לשבר כלים כדי למירמא אימתא אאינשי ביתי' עיי"ש הרי בהדיא דאם עושה כן לתכלית דבר טוב לא הוה בכלל מגרי יצה"ר אנפשי' ולא חשוב כאילו עובד ע"ז וא"כ ה"ה בנידן דידן שרי מטעם זה:

אמנם בזה יש לפקפק ולומר דהא דאמרינן הטעם כאלו שופך דמים וכאלו עובד ע"ז זה אינו אלא לפרש דמשו"ה חייב מיתה אבל מ"מ אפילו בלא הנך טעמי איסורא מיהא איכא חדא דאלת"ה יקשה הא דאסרו רבנן ביבמות י"ב לשלש נשים לשמש במוך הא התם לא שייך לומר הטעם דשופך דמים דהא אדרבה אמרינן מן השמים ירחמו שלא תתעבר ואילו הוה ידעינן שתתעבר בודאי הי' שרי לשמש במוך משום פק"נ אלא מוכח דעכ"פ איסורא מיהא איכא ומ"מ לצורך דבר נחוץ שרי אך אופן הוצאת הזרע לא יעשה ע"י משמוש ביד על האבר ממש אלא ע"י הרהור באשתו או ע"י חימום באברים הסמוכים לאבר תשמיש כי כן הוא בש"ס וביש"ש שם הנראה לפע"ד כתבתי וד' יצילני משגיאות ידידו:

תוכן העניינים

מצפה אריה תנינא חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה