מצפה אריה תנינא חלק ב· רבי אריה ליב ברודא
אה"ע · סימן ג
הנה ראיתי בספר שב שמעתתא מהגאון בעל קצה"ח ז"ל שמעתתא א' פרק ז' שחידש לומר דהא דקי"ל דספק טומא' ברה"י טמא דילפינן מסוטה והוכיחו בתוס' חולין דף י' ובריש נדה דברה"י ספיקו טמא אפילו היכא דאיכא חזקת טהרה ובר"ה ספיקו טהור אפילו היכי דליכא חזקת טהרה והקשו בתוס' ממ"נ אי חשבינן סוטה דיש לה חזקת טהרה איך ילפינן לטהר בר"ה היכי דליכא חזקת טהרה ואי אמרינן דסוטה איתרע חזקתה ע"י קינוי וסתירה איך מטמאינן ברה"י היכי דאיכא חזקת טהרה הא י"ל שאני סוטה דאיתרע חזקתה וע"ז כתב הוא ז"ל ליישב וחידש לומר דעיקר טהרה ברה"ר דילפינן מסוטה אפילו היכא דליכא חזקת טהרה מבועל הוא דיליף לה דגבי בועל אין לה חזקת היתר ורק לגבי בעלה יש לה חזקת היתר והתורה אמרה ונטמאה ונטמאה אחד לבעל ואחד לבועל להכי ברה"י דטמא אפילו בדאיכא חזקת טהרה ילפינן מטומא' דבעל וברה"ר דטהור אפילו אי ליכא חזקת טהרה ילפינן מטומא' דבועל ע"ש ואנא אמינא אף דדבר חכמה דיבר הגאון ז"ל והדברים ראויין למי שאמרן מ"מ אית לי' פירכא חדא דיש לומר דענין זה תליא במחלוקת הקדמונים ז"ל שהביא בשטמ"ק כתובות דף ט' בסוגייא דפתח פתוח בהא דפריך הש"ס התם ועוד מי אסרוה שהביא בשם הריטב"א וז"ל ועוד מי אסרוה על דוד ואלו היתה אסורה לאוריה בעלה היתה אסורה על דוד דכל שאסורה לבעלה אסורה לבועל אלא ודאי לא נאסרה לאוריה דכיון דלאוריה לא ידיעא מלתא אע"ג דידיעא לדוד דאלו ידע אוריה הוה מיתסרא עליה מ"מ איסורו של בועל באיסורו של בעל תליא וכל שלא נאסרה לבעל מאיזה טעם שיהיה לא נאסרה לבועל כו' אמנם בסוף חידושיו בעמוד א' הביא בשם מפרשים מפני מה לא אסרוה על דוד והלא ידע שבא עליה ואע"פ שלא היתה אסורה לאוריה כיון דליכא עדים אסורה מיהא לבועל שאין איסור הבועל תלוי באיסור הבעל ע"ש מעתה לפי דעת הריטב"א חידושו של הגאון בעל ש"ש נפל בבירא דכיון דעכ"פ לגבי בעל הוא מותרת ברה"ר משום חזקת טהרה ממילא ליכא איסורא להבועל ותו לית לן למילף ספק טומא' ברה"ר מבועל אלא רק לדעת הסוברים דאיסורא של הבועל אינו תלוי בבעל וכן נראה דעת התוס' שם ד"ה מפני ע"ש:
והנה ראיתי להר"ן ז"ל בסוף פרק האשה ניקנית גבי הא דאמר רב אסי אמר ר' יוחנן ערלה בחו"ל הלכה למשה מסיני וכו' וכך נאמרה ספקה מותר ודאה אסור שכתב ויש שלמדו מכאן דמאי דאמרינן ספיקא דאוריית' לחומרא דבר תורה היא ולא מדברי סופרים דהא אמרינן הכא שהוצרכ' הלכה להתיר ספיקא ואי מהא לא איריא דהכא איצטריך למישרי כל שנולד בו שום ספק בעולם כו' ואפילו קרוב לודאי ואפילו לספוקי להדדי נמי שרי ואלו בשאר איסורין ודאי עובר משום לפני עור עכ"ל מבואר בדבריו דהיכי שהתירה התורה בפירוש את הספק יותר מותר משאר ספק היכא דאמרינן ספיקא להקל ולפ"ז:
ספק טומאה ברה"ר דילפינן מסוטה לטהר הא הוה ודאי טהור כמו דספק טומא' ברה"י הוא ודאי טמא דעשאן הכתוב כודאי הכא נמי ספק טומא' ברה"ר או דבר שאין בו דעת עשאן הכתוב ודאי טהור דמ"ש ולפ"ז קשה לי מ"ש התוס' שם דהיכי דאיכא חזקת טהרה לא צריכנא למילף מסוטה אלא בלא"ה מטהרינן משום דמוקמינין אחזקתה הא שפיר איצטריך כדי לעשותה ודאי טהור ואי מטעם חזקה הוה רק ספק טהור אך יש לומר דכן הוא הדברים דכיון דילפינן מסוטה דברה"ר הוה ודאי טהור שוב ממילא אין חילוק בין איכא חזקת טהרה לבין היכא דליכא חזקת טהרה דוגמא לזה כתבו בתוס' שם בסוף דבריהם וא"ת כל ספק טומאה ברה"י מנ"ל דטמא היכא דאיכא חזקה אי מסוטה הא איתרע לה חזקה וי"ל דגמרינן שפיר מסוטה דעשא' הכתוב כודאי ולא מוקמינן לה אחזקתה ואע"ג דאיתרע לה חזקתה מ"מ אי מוקמינן לה אחזקתה לא היה לה להיות ודאי טמאה כו' ע"ש א"כ ה"ה לענין ספק טומא' ברה"ר או דבר שאין בו דעת לשאול אי ילפינן לה מסוטה למיהוי ודאי טהור שוב אמרינן גם בליכא חזקת טהרה נמי טהור ודאי אך כ"ז תליא בדבר מה שחקרו האחרונים בענין חזקה דמעיקרא אם החזקה נחשב כמו בירור ומכריע את הספק או לא הוה מכריע רק אין להוציא הדבר מחזקה כ"ז שלא נתברר הדבר היפך מהחזקה דמעיקרא והסכמת כולם דחזקה לא הוה מטעם בירור זולת כאופן השני שאין אנו יכולים להוציא הדבר מחזקתו הראשונה עיין ש"ש שמעתתא ז' פ"ב ולפ"ז עולים יפה דברי הר"ן ז"ל דהיכי דנאמר' הלכה דספיקא שרי לא אסר רחמנא אלא ודאי אבל כל שיש איזה צד ספק שרי דוגמא שכתבו התוס' בענין פקו"נ ביומא דף פ"ה ד"ה ולפקח אומר ר"י דהיינו טעמא דאין הולכין בפ"כ אחר הרוב משום דכתיב (ויקרא י"ח) וחי בהם ולא שימות בהם שלא יוכל לבוא בשום ענין לידי מיתת ישראל ודוגמא לזה איתא בשטמ"ק ב"מ דף ו' גבי עשירי ודאי ולא עשירי ספק ע"ש ולפ"ז לא נתברר לי מ"ש התוס' שם כו' דההוא דמתניתין דטהרות פ"ג דתינוק שנמצא בצד העיסה דמטהר ר' מאיר משום שאין בו דעת לשאול מטעם סמוך מיעוטא לחזקה והו"ל פלגא ופלגא דאדרבה למה לי' לר' מאיר לומר מטעם סמוך מיעוטא לחזקה כיון דילפינן מסוטה היה לנו לטהר ודאי גם נגד הרוב ואפילו קרוב לודאי כמו שכתב הר"ן הנ"ל גבי ספק ערלה בחו"ל וצ"ע ואנכי לא באתי אלא לעורר:
והנה בתשובת שבות יעקב חלק א' סי' צ"ד הביא בשם תשובת מהר"א ששון סי' קצ"ו שהי' מחלוקת בין החכמים בזינתה וחזרה וזינתה אם היא נאסרת לבועל שני שיש מי שאומר דכיון שכבר נאסרה לבעלה ע"י בועל הראשון לא נאסרה לבועל שני והגאון בעל ש"י כתב כי נראה דין זה נתברר מש"ס ערוכה דסנהדרין דף מ"א ע"א מהא דפריך הגמרא והא יכולין לומר לאוסרה על בועלה שני באנו הרי מבואר דגם בכה"ג שנאסרה לבעלה ע"י בועל ראשון מ"מ נאסרה גם לבועל שני והביא מ"ש בספר שער אפרים בקונטרס אחרון בישוב דבר זה גם בספר מנחת אהרן על סנהדרין מחו"ז הגאון ר' אהרן פאדווא מבריסק מישב קושיא זו דהא על כרחך מיירי הש"ס שהעדים האחרונים מעידין שזינתה עוד בזמן הקודם ממה שהעידו עדים ראשונים דאי לאו הכי הא כבר היא בעולה וליכא חיוב סקילה א"כ לפי דבריהם אסרוה לבעלה ושוב דחה תירוץ זה דהרי משכחת לה שבא עליה שלא כדרכה ועדיין היא בתולה דס"ל לרבנן שם דף ס"ו דכולם בסקילה:
אבל לפענ"ד אם כי לא נמצא ת"י ספר מהר"א ששון לעיין בדבריו באיזה אופן נחלקו החכמים בדבר זה מ"מ אני אומר כי יש לחלק הענינים דלעולם היכי שיש עדים שנבעלה להבועל שני פשיטא שנאסרה אע"פ שכבר נאסרה לבעלה מחמת הזנות בפעם ראשון כיון דאי מיתזמי עידי קמאי נאסרה על ידי עידי בתראי וכמ"ש התוס' סנהדרין דף פ"א ד"ה ונגמר דמהאי טעמא חשיבי עידי בתראי עדות שאתה יכול להזימה דאל"ה מצי למימר גברא קטילא בעי למיקטלא ע"ש א"כ כל עיקר מה שבאו להעיד הוא רק אי יזימו קמאי אמנם בגונא דליכא עידי זנות אלא רק עידי קינוי וסתירה בזה אינה נאסרת על השני כיון דלבעלה כבר היא אסורה והטעם בזה דבאמת מה שאסרה התורה לזה שנסתרה עמו הוא רק גזירת הכתוב דכיון שלבעלה עשאה הכתוב כודאי ממילא נאסרת גם על הבועל אבל היכי דלבעלה אין נ"מ כלל שכבר היא אסורה לו שוב אין טעם לומר דעשאה הכתוב כודאי לגבי זה ואפילו לפי מה שהבאתי למעלה דעת המפרשים דאיסור הבועל אינה תליא באיסור הבעל זהו רק היכי שודאי זינתה אי יודע הבעל בעצמו שאשתו זינתה אסורה היא לבעלה אבל אנן לא מצינן לאוסרה עליו כיון שלא נתברר שנבעלה מאתו רק משום קינוי וסתירה לחודיה יש לומר דלא סגי לאוסרה עליו וגם הכי מסתברא כיון דעתה ליכא גבה כל דיני סוטה מחמת שכבר היא אסורה על הבעל: