אור ברסלב
מצפה אריה תנינא חלק א יו"ד › סימן עח

מצפה אריה תנינא חלק א· רבי אריה ליב ברודא

יו"ד · סימן עח

סימן עז

הנה ראיתי בשו"ה מעיל צדקה סי' כ"ג שנדפס' תשוב' מבעל פנים מאירות שכתב מקודם ג"כ להסתפק דאפשר דשם שנכתב בפסול אין בו איסור מחיקה ופשיט לי' ממה שכתב הב"י קצת פלוגתא אי צריך לכתוב לשמה שמות שאינן נמחקין ש"מ דאיסור מחיקה אינו תליא בקדושת השם אולם מ"מ הוא ז"ל מתיר לטוח עליהם סיד ועיקר יסודו על הש"ס דסוטה דף ל"ה ע"ב דר' יהודה סבר על גבי אבנים כתבוהו כו' ואח"כ סדו אותן בסיד ובעל מעיל צדקה דחה ראי' זו דודאי אותו הסיד הי' טוח על האבנים דבקל יוכל להסיר וישאר הכתב תחתיו שלם. כמו שהשיב ר' יהודה שם שקלפו הסיד. ע"ש ואנכי לא אבין דבריו הלא איתא התם דר' יהוד' אמר בינה יתירה נתן בהם הקב"ה ושגרו נוטירין וקלפו הסיד הרי משמע דלולי בינה יתירה שנתן להם הקב"ה לא הי' קולפין שלא הי' בנקל לקלוף וי"ל דבינה יתירה קאי אמה דשגרו נוטירין ולא אמה שקלפו הסיד והכתב נשאר קיים כמו שהי'. אמנם אפילו אם כן נימא ג"כ קשה דעכ"פ בשעה שטחו לא היו יודעים שיתן הקב"ה באומות העולם בינה יתירה ויקלפו הסיד וא"כ איך טחו בסיד:

והנה לעיל בסי' ס"ב הערותי דלפי מ"ש בספר מנחת חינוך לדעת הח"מ אה"ע סוף סי' קכ"ד דכל זמן שהדיו לח לא חשיב כתב ה"ה גבי שבת אינו חייב אלא א"כ נתיבש הדיו כמו באפיה ובישול ע"ש ולא ידעתי דלפ"ז איך משני הש"ס בפ' כל כתבי בדיו לחה דלמה יהא חייב משום מחיקת השם נימא דעדיין לא הוה כתב ולא חשיב מחיקה ואולי יש לומר דלא דמי שבת למחיקת השם דגבי שבת יש בידו למחוק ולבטל הכתב לא נחשב כתב כ"ז שהוא לח ואע"ג דבשבת גופא תליא בזה דאי נימא דחשיב כתב שוב אינו רשאי למחוק ואם ימתין עד לאחר שבת ממילא יתיבש בנתיים ויהי' נעשה כתב גמור מ"מ משכחת לה כשכותב סמוך לצאת הכוכבים אבל בכותב השם דאם נימא דהוה כתב שוב אינו רשאי למחוק האיך נימא דלא חשיב כתב מחמת שהוא לח הא עומד להתיבש כיון דאינו נמחק לעולם ומחוסר זמן לאו כמחוסר מעשה דמי ומ"מ זה דוחק:

עוד הערותי מהא דאיתא בחולין דף קמ"א גדול השלום שאמר הקב"ה שיני שנכתב בקדוש' ימחה על המים הא בסוטה ודאי עומד למחוק ונימא דל"ח כתב כלל דהוה כתב שאינו מתקיים כונו קושר על מנת להתיר שהוא פטור בשבת א"כ אפילו כשנתיבש הדיו ג"כ עומד למחוק ולהכי מותר אפילו בשבת להשקות הסוטה ע"ש וכעת התבוננתי די"ל דשאני גבי סוטה דרחמנא אחשביה לכתב אע"פ שעומד למחוק וכעין סברא זו כתב הג"מ ריש חולין גבי קשר של תפילין דרחמנא קריה קשר אע"פ שעומד להתיר אפילו אי קשירה בכל יום כדעת רבינו אליהו וכבר הבאתי דבריו בהגהות מלחמות אריה סי' ק"ד ע"ש הכא נמי רחמנא קריה כתב אבל בשאר שמות אם כתב ע"מ למחוק פטור כמו גבי שבת:

ועפ"י יש לדחות מ"ש הנוב"ק או"ח בסי' א' להעיר ראם השי"ן והדל"ת ויו"ד שבתפילין חשיב שם האיך מתירין אותו לדעת רבינו אליהו דחייב בכל יום לפתות הקשר ולעשותו מחדש הא הוי מוחק את השם ולפי האמור אם נימא דכותב השם ע"מ למחוק פטור כמו גבי שבת שפיר ניחא דלדעת רבינו אלי ז"ל הוא קושר ע"מ להתיר את השם ופטור דלא חשיב כתיבה והנה התוס' בשבת דף ד' גבי הדביק פת בתנור הקשו הא הוה התראת ספק ועיין במהרש"א שעמד על דברי התוס' דהי' להם להקשות אמתניתין דפרק כלל גדול ותירץ דמשכחת לה דאופה ליה בהדי ע"ש ואם נימא דכותב ע"מ למחוק ג"כ פטור היה להם להקשות אמתניתין דפרק כלל גדול איך חייב בכותב הא הוה התראת ספק דלמא דעתו לכתוב ע"מ למחוק אולם גוף קושית המהרש"א לא ידעתי הבן הא מתניתין דפרק כלל גדול קאי רק לענין חיוב חטאת ולא לחיוב סקילה וצע"ג:

בעת למודי בפ"ק דנדרים עלה על לבי להסתפק לפי מה דאמרינן בקדושין דף ז' ע"א דאם אמר רגלה של זו עולה כולה עולה ואפילו למ"ד אין כולה עולה מודה דאם אמר אבר שהנשמה תלויה בו הוה כולה עולה דפשטה קדושה בכולה איך הדין אם התפיס בשר חולין בהנך אברים שנפשטו בהם הקדוש' אי מהני התפיס' דהא קי"ל דבעינן שיתפיס בדבר הנדור ולא בדבר האסור ובכה"ג הוא לא הקדיש רק אבר אחד והנך דנפשטו בהם הקדוש' חל בהם עפ"י חק התורה ואפשר דנחשבו דבר האסור ולא דבר הנדור ולא מהני ההתפסה: ונראה דהנה התם בקידושין פריך הש"ס אהא דקתני חצייך מקודשת לי אינה מקודשת וניפשטו לה קדושי בכולה כו' ומשני התם בהמה הכא דעת אחרת וכ' הרשב"א ז"ל בחידושיו תמיהא לי הכא נמי כבהמה היא דהא כיון דאיהי מקבלה קדושי' דעתה שיפשטו קדושין בכולה ומי מעכב וניחא לי דכיון דאלו בעי איהי לעיכובא מעכבא ואינה מקודשת מכח דבריו הלכך השתא דבעיא דליפשטו בכולה ה"ל כמקחת את עצמה אבל ר"ת נראה שנשמר מקושיא זו ופירש כיון דשמעה שאמר לה חצייך לא גמרה ומקנה נפשה כלל ע"ש ולר"ת כשמתרצית מהני הקדושין וכן כתבו שם ע"ב בתוס' ד"ה חצייך בפרוטה וז"ל אבל אם היינו יודעים שמתרצית בכולה פשטו קדושין בכולה ולפע"ד נראה דביאור פלוגתתן כך הוא דהרשב"א סובר דענין הפשטת הקדוש' היא מפאת חק התורה ולא הוה כאלו הקדיש את כולה ולהכי יש חילוק בין בהמה לבין היכי דיש דעת אחרת דבכה"ג ענין הפשטה איכא גבי האשה כמו גבי האיש המקדש ואין יתרון להבעל מהאשה בחלק ההפשטה ואנן בעינן שיהי' הקדושין חלין מכח הבעל כדכתיב כי יקח איש אשה ולהכי אינה מקודשת ולדעת הר"ת חשוב ממש כאילו הקדיש את כולה וכן בקדושין כאלו מקדש את כולה ולפ"ז לדעת הרשב"א מסתברא דחלק שפשטה בו הקדוש' חשוב דבר האסור ולדעת ר"ת חשוב דבר הנדור אבל לפענ"ד יש לעורר ממה דאיתא בקדושין דף י"ג ע"ב בשלמא גט דכתיב וכתב לה ספר כריתות אלא מיתת הבעל מנ"ל ומשני סברא הוא הוא אסרה והוא שרתה והא עריות דאסר להו ולא שרי להו וכ' רש"י ז"ל כמו אשת אב וכלתו ע"ש ועריות בודאי האיסור מצד חק התורה ומ"מ קאמר הגמרא דאסר להו ועכצ"ל משום דהקדושין הוה סיבת האיסור חשוב כאלו הוא אסר להו א"כ מסתברא דכ"ש דהפשטת הקדושין חשוב כאלו קידש הבעל את כולה וכדעת ר"ת ז"ל וכמו כן לענין התפסה חשיב דבר הנדור:

וכעין סברא הנ"ל אמרתי בהא דמצינו בסוכה דף מ' שנתן רבן גמליאל לזקנים בי"ט ראשון של סוכות לברך על אתרוג שלו ע"ש והמג"א בסי' ש"ו כתב דהא דשרי ליתן אתרוג בי"ט לברך משום כיון דמחזירו שרי ועי' בספר מחה"ש שכתב דהוה כמתנה ע"מ להחזיר וקשה לי דלפי מ"ש התוס' בקדושין דף ו' ע"ב ד"ה לא החזירו לא יצא שהקשו אמאי לא יצא הא הוה תנאי ומעשה בדבר אחד ובגיטין דף ע"ה אמרינן דלא מהני תנאי ומעשה בדבר אחד וכתבו וי"ל התם לא הוה מסקנא הכי ואיכא שינויי אחריני כו' ע"ש ומעתה להמג"א קשה להס"ד דגיטין איך יפרנס הך מעשה דר"ג וזקנים שנתן להם האתרוג בי"ט לברך ולדידי' מאי מהני שנתן לזקנים ע"מ להחזיר הא תנאי בטל ומעשה קיים א"כ כיון דנתבטל התנאי והוה מתנה גמורה שוב אסור ליתן בי"ט. ולפי הנ"ל י"ל דכיון דר"ג נתן להזקנים האתרוג ע"מ להחזיר ומה שהתנאי נתבטל זהו רק עפ"י חק התורה ולא מצד ר"ג ולא מצד הזקנים הלא מצדם לא עשו איסור כלל להכי שרי:

אבל יותר נראה לי לומר לפי מאי דאיתא בב"מ דף ק"ב ע"א והשתא דאמר ר"י אמר רב אסור לזכות הביצים כל זמן שהאם רובצת עליהם כו' אפילו תימא דנפלה לחצרו כל היכא דאיהו מצי זכה לי' חצרו נמי זכיא לי' וכל היכא דאיהו לא מצי זכי' ליה חצרו נמי לא זכיא ליה ועיין בש"מ שכתב אפילו מדעתו ורצונו ובגניבה לחוד הוא דרבי רחמנא שיתחייב כפל ע"י חצרו ע"ש והנה בחו"מ סי' ר"ח סעיף א' יש מחלוקת בין הפוסקים במקח שנעשה באיסור דיש סוברים דבדיעבד מהני ולשיטתם צריך לומר דדוקא כשעושה ע"י עצמו אבל לא ע"י חצרו ונ"ל די"ל הטעם בזה דמה דחצר קונה זהו עפ"י חק התורה ובמקום איסור לא אמרה תורה שיקנה כדי לעשות איסור על ידה וכן י"ל ג"כ כשנותן מתנה ע"מ להחזיר שמצד פעולתם של הנותן והמקבל מתנה ליכא איסורא בכה"ג לא נתבטל התנאי אע"פ דהוא תנאי ומעשה בדבר אחד דנשאר התנאי קיים כדי שלא לעבור על חילול י"ט:

ומסתפקנא לשיטת ר"ת דאם אמר חצייך מקודשת לי והאשה מסכמת להקדושין היא מקודשת דפשטה קדושין בכולה האיך הדין אם היא אסורה לו כגון חייבי לאוין או חייבי עשה אם היא מקודשת אם אמרינן גם בכה"ג פשטה קדושין בכולה ומצינו גבי תמורה שקיל וטרי הש"ס הרבה ופליגי בזה תנאי עי' תמורה דף י' ע"א וי"א ובחולין דף ס"ט ע"ב ואנכי לא באתי אלא לעורר:

תוכן העניינים

מצפה אריה תנינא חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה