אור ברסלב
מצפה אריה תנינא חלק א יו"ד › סימן עז

מצפה אריה תנינא חלק א· רבי אריה ליב ברודא

יו"ד · סימן עז

סימן עו

אשיב ואומר שלום אל כבוד ידידי הרב המאוה"ג החוב"ק המפורסם כש"ת מו"ה נפתלי הורוויץ נ"י אבד"ק סאניוואץ יע"א:

בדבר המנורה אשר הותך על זר סביב לה שם הקודש של הוי' ושאלו את מעלתו אי טעון גניזה כדין המבואר בשו"ע יו"ד סי' רע"ו הנה כ"ת הביא מ"ש הפמ"א הובא בספר פ"ת להחמיר וטעמו ונימוקו הוא דכיון דבגמרא איתא הלשון הי' כתוב על ידות הכלים ועל כרעי המטה שהוא מקום בזיון מנ"ל לומר דאף על שאר כלים צריך גניזה ומתמה על הרמב"ם ששינה הלשון וכתב שם כתוב על הכלים דמשמע דכל הכלים טעונין גניזה וכ"ת העיר ע"ז דמדברי רש"י ז"ל ערכין דף ו' גבי עכו"ם שהתנדב קורה משמע דשם אסור בהנא' ולפ"ז אין לחלק בין ידות הכלים לשאר הכלים הנה באמת כן כתב בספר חו"י סי' י"ז שדעת רש"י הוא דשם אסור בהנאה אבל אנכי תמה אקרא על הגאון בעל חו"י הא רש"י ז"ל כתב התם דאסור בהנאה מחמת איסור הקדש דרכיבה עלה דהא מיירי בהתנדב קורה לבדק הבית וכמו שכתב רש"י ז"ל בהדיא על ואסורה בהנאה דחיישינן שמא בלבו לשמים לשם הקדש כו' ע"ש ואיך כתב הוא ז"ל להוכיח מסוגיא הלז דמחמת קדושת השם אסור בהנא' וגם מה שכתבו התוס' ד"ה יגוד וישתמש במותר וז"ל משמע ע"י שיחתוך הקורה לא יהנה מאותה חתיכ' שכנגד השם דבמקומו מיהא קידש השם ויש ליזהר כשכותבין ס"ת או תפילין וגורר מקום השם שאין לכתוב במקומו עכ"ל כוונתם ג"כ דלא יהנה מחמת איסור הקדש שלבדק הבית אך כיון דחזינן דיגוד כל המקום וכל אותה חתיכ' אסור לשוקעה בבנין של הקדש חזינן דכנגד המקום נמי תופס קדושת השם שאין לעשות תשמיש חול אבל אין כוונת התוס' דשם אסור בהנאה כמו הקדש בדק הבית או קדושת הגוף וכן השתמשו בלשון זה בעלי הפוסקים כמו בהגה"ה או"ח סי' קנ"ד כתב ונהגו להנות בכמה הנאות מדברי קדוש' כגון מטפחת של ספרים כו' דהכונה להשתמש בהם משום דלב ב"ד מתנה עליהם ע"ש אבל פשיטא שאין הכוונ' דלולא כב ב"ד מתנה עליהם הי' אסורים בהנאה ממש כמו הקדש דהא פשיטא דמותר למוכרם דהא אפילו ס"ת מוכרין לצורך ת"ת ולישא אשה אע"פ שיש בה אזכרות טובא וכשמוכר הא לוקח דמים נמי עבור האזכרות וכשהסופר כותב ס"ת נוטל שכר כתיבת האזכרות וכן איתא בש"ס גיטין דף נ"ד נהי דהפסיד שכר אזכרות ע"ש וא"כ מוכח מכל זה דשם מותר בהנא' וגם מש"ס דנדרים דף י"ד ע"ב מהא דאמרינן התם דמנחא אארעא דעתי' אגוילין מבואר בהדיא דגוילין של מקום אזכרות ג"כ אינו אסור בהנאה דאל"כ אמאי לא חשיב כמתפיס בדבר הנדור אך מדברי הראב"ד שם משמע דאזכרות בעצמן חשובים כהקדש ובאמת מש"ס דגיטין משמע דמותר בהנאה:

אולם מה דקשה לי על דברי הפמ"א לדעתיה דהא דקתני היה כתוב על ידות הכלים ועל כרעי המטה הוא דוקא איך נפרנס הש"ס דשבת דף ס"א הא דבעי התם קמיעות יש בהם משום קדוש' או דילמא אין בהם משום קדוש' למאי הלכתא כו' אלא לענין גניזה ועל זה מייתי הגמרא לפשוט מהא דקתני היה כתוב על ידות הכלים כו' אלמא דטעון גניזה ע"ש ואם נימא דדוקא דרך בזיון טעון גניזה מאי מייתי לקמיעות הא בקמיעות ליכא ביזיון כלל והאיך קא מדמה להו הש"ס להדדי אלא מוכח מהגמרא דלאו דוקא ידות הכלים וכרעי המטה אלא אפילו כל הכלים נמי צריך גניזה ומשו"ה פשיט הגמרא שפיר דחזינן דכל שם שנכתב שלא במקומו נמי צריך גניזה:

אך לכאור' יש להקשות על הש"ס גופא דלמה לא נימא דהברייתא דוקא קאמר על ידות הכלים וכרעי המטה דהוי בזיון אבל בשאר כלים לא וצ"ל דכיון דקתני יגוד ויגנוז דגם אחר שיחתוך הידות מהכלי נמי צריך גניזה ולאחר החתיכה שוב ליכא בזיון מזה מוכח דבכל גווני צריך גניזה והא דנקט הברייתא ידות הכלים וכרעי המטה הא קמ"ל דאחר שיחתוך הידות או הכרעים מותר להשתמש בהכלי ובהמטה דשם שנכתב שלא במקומו לא קידש כמו דאיתא בש"ס דעירוכין הנ"ל ועוד הא הגמרא קאמר התם בתר הכי אלא לכנוס בהם לבית הכסא מוכח א"כ דאף דקמיעות טעון גניזה מ"מ אפשר להיות דמותר לכנוס בהם לבית הכסא אלמא דטעמא דגניזה לא כדי שלא יבואו לידי בזיון דאלו הוה מטעם זה פשיטא דלא היו רשאין לכנוס בהם לבית הכסא דאין לך בזיון יותר מזה אלא מוכח דהטעם דבעינן גניזה לאו משום בזיון אלא כדי שיעמדו ימים רבים ומשו"ה בעינן נמי בכלי חרס כדאיתא במגילה דף כ"ו ע"ב מדכתיב ונתתם בכלי חרס למען יעמדו ימים רבים ולפ"ז אין נ"מ בין מקום בזיון או לא:

והנה לכאורה יש להקשות בגמרא דפ' במה אשה הנ"ל דע"כ בעיית הש"ס בקמיעות אי יש בהם משים קדוש' מיירי בקמיעות שנכתבו בהם שמות הקדושים שהרי מייתי עלה מהא דתניא שם שנכתב על ידות הכלים שאינו נמחק ומעתה קשה הא דאמר הגמרא מקודם אילימא להצילן מפני הדליקה הא תנן הברכות והקמיעות כו' אין מצילין אותן ואם נימא דיש בהם אזכרות הא פשיטא דמצילין אותן כדאמרינן לקמן בפרק כל כתבי דף קט"ו דתיבעי לך פרש' ויהי בנסוע הארון גופא ומשני פרש' ויהי בנסוע לא קא מבעיא לן דכיון דאית בהו אזכרות מצילין אותן ע"ש מבואר בהדיא דכל דאית בי' אזכרות מצילין אותן בכל גווני וכן מסתברא וכן כתב המג"א סי' של"ד סעי"ק ח' דשאר ספרים אף שנכתבו שלא כדין ולא ניתכו לקרות בהן מצילין אותן מפני אזכרות שבהן ע"ש וכן נראה מלשון הברייתא דקתני אע"פ שיש בהם אותיות של שם דמשמע אבל אם יש בהם שם שלם מצילין ובאמת מה שמוגה בגמרא בשני חצאי עיגולים הן ואזכרותיהן לא ידעתי מי המגיה כי לדעתי לא נראה הגה"ה זו דאזכרות משמע אפילו שלמים ובברייתא לא קתני אזכרות רק אותיות משמע שיש בהן רק אותיות כגון שני יודי"ן שנהגו לכתוב במקום השם דיש בהן קצת קדוש' כמבואר ברדב"ז חלק א' סי' ר"ל ובשו"ע יו"ד סי' רע"ו דגם בשני יודי"ן או ה' שנהגו לכתוב במקום השם יש בהם קצת קדוש' ואסור למוחקו אבל מלקות ליכא ע"ש (ולדעתי יש ראיה שאסור למוחקו מלשון הברייתא הלזו) אבל באם יש בהם אזכרות שלימות הא דמי לפרשת ויהי בנסוע שנכתבה לבדה שמצילין דמה לי פרש' ויהי בנסוע אף שנחסר וליכא פרשה שלימה לשאר פסוקין שבתורה ומעתה צריך לומר דבעיית הגמרא קמיעות יש בהן משום קדושה נמי מיירי בכה"ג דלית בהו אזכרות: ונראה דבאמת לפי ההוה אמינא של הגמרא שבעיית הגמרא הוא לענין להציל מפני הדליקה סבר הש"ס דע"כ מיירי בכה"ג דליכא בהו אזכרות דאי איכא בהו אזכרות פשיטא דמצילין אבל לפי מאי דקאמר בתר הכי אלא לענין גניזה מצי שפיר מיירי בדאיכא בהו אזכרות דלענין גניזה לא מצינו חילוק בין איכא אזכרות ובין ליכא אזכרות דכל כתבי הקודש צריכין גניזה וכן למאי דמסיק דבעיית הגמרא הוא לענין לכנוס לבית הכסא נמי מיירי אפילו אי יש בהן אזכרות דהא פריך ממתניתין ולא בקמיע כו' ומשני:

במכוסה עור ופריך והרי תפילין ומדמדמי לתפילין ש"מ דמיירי באית בהו אזכרות ומ"מ צ"ע:

אולם גוף הדבר דשם שנכתב על הכלים דצריך גניזה צריך עיון מאיזה טעם הוא אם הטעם הוא דכיון דלא ניתן לכתוב דהא מדינא אין הרשות נתונה לכתוב רק תורה שלימה ולהכי כיון דנכתב שלא כדין צריך גניזה ואע"פ שהתירו חז"ל בימי האמוראים מ"מ הא שיטת הרמב"ם ז"ל וכן פסקינן בשו"ע יו"ד סי' רפ"ג להלכה דלא ניתנה לכתוב רק חומשין חומשין אבל לא פסוקי פסוקי ומשו"ה פסק נמי דשם שנכתב על הכלים צריך גניזה דהא לא ניתן לכתוב כלל ואם כה נימא צריך להיות לפי שיטת הרי"ף ודעימיה ז"ל שפוסק דמחמת הטעם דעת לעשות כו' התירו את הכל ומשמע מהמג"א סי' רל"ד סעי"ק א' דאפילו לכתוב פסוקים נמי מותר י"ל דלעולם שם שנכתב על הכלים אין צריך גניזה דלמה יגרע שם נכתב על הכלים מאילו נכתב על הנייר דהא הש"ס בפרק במה אשה מדמה שם שנכתב על ידות הכלים לקמיעות:

ונראה דזה תליא בהני שני דיעות שהביא המחבר באו"ה סי' של"ד בקמיעות אי ניתנו להצילן מפני הדליקה דהדיעה הראשונ' סביר' להו דאף דהאידנא מצילין כל כתבי הקודש מ"מ הקמיעות אין מצילין מפני הדליקה והטעם כתב שם הט"ז דבקמיעות אין שייך בהם דעת לעשות לד' דאין בהם תורה ללמוד או להתפלל ע"כ אסור לכתוב אותן וי"א סבירי להו כיון דאיתיהב רשות למכתב ברכות יש נמי רשות לכתוב קמיעין. ומעתה לפי דיעה ראשונ' פשיטא דגם האידנא לא התירו לכתוב פסוקין היכי שאין בהן צורך ללמוד או להתפלל וא"כ פשיטא שאין לכתוב ג"כ פסוקין על הכלים וכן כתב הט"ז בהדיא דאף דמנהג פשוט שכותבין פסוקי פסוקי מ"מ אינו נכון לכתוב ע"ג הכותל אחרי שאין בהם מחמת עת לעשות לד' ונרא' די"ל דאף למאן דסובר דקמיעות האידנא מצילין מפני הדליקה משום דבזה אתיהיב רשותא מ"מ דוקא קמיעות דאית בהו עכ"פ צורך קצת אבל בדבר דלית בהו צורך כלל לכו"ע אסור. אולם מה לעשות אחרי שנהגו שמציירין פסוקים עם שמות שאינם נמחקים על הכתלים בכל בתי כנסיות ולא מיחו בהם הרבנים הראשונים או אולי מיחו ולא קבלו ולא השגיחו בהם ובאמת יבוא עי"ז מכשולות רבות כי כשצובעין הבהכ"נ מעבירין צבע פעם אחרת ג"כ על השמות כמו שראיתי בעצמי בשבת תשובה דלא כשבאתי לביהכ"נ אשר העבירו צבע על כל השמות שאינן נמחקין ונכתבו מפורש בלי שאלת חכם כלל ומאוד חרה אפי על המעשה הרע הלזו אשר כבר נעשה:

והנה אחר כך עלה על לבי דאפשר לומר דשמות שהמה נכתבים רק בצבע ולא בדיו אין בהם איסור מחיקה כיון דספרים ותפילין בעינן שיהא נכתבים בדיו דוקא ואיסור מחיקת השם ילפינן מקרא דלא תעשון כן לד' אלקיכם להכי בעינן דוקא כשנכתבים עפ"י ד"ת בכשרות אבל לא כשנכתבים בצבע דלא חשיב כתיבה כלל עפ"י דתה"ק לא מיבעיא לשיטת הסוברים דשם שנכתב שלא בקדוש' מותר למוחקו מחמת שאין קדושת השם עליהם דפשיטא דק"ו בן בנו של ק"ו דכשנכתבים בצבע דמותר למוחקן אלא אפילו להסוברים דכשנכתב שלא בקדושה נמי אסור למוחקן עיין שיך יו"ד סי' רע"ו מ"מ כשנכתב בצבע כו"ע ס"ל דמותר למוחקן. ונרא' לי דיש להביא ראיה לזה משבת דף ק"כ ע"ב דאמרינן התם הרי שהי' שם כתוב על בשרו הרי זה לא ירחוץ כו' נזדמנ' לו טבילה של מצוה כורך עליו נמי ויורד וטובל כו' ופריך הש"ס האי גמי היכי דמי אי דמיהדק הוי ליה חציצה אי דלא מיהדק עיילא ביה מיא והו פריך חציצה תיפוק ליה משום דיו ומשני בדיו לחה ע"ש ואי נימא דשה שנכתב בצבע אסור למחוק הי' להש"ס לאוקמא הברייתא דמיירי שנכתב בצבע ושוב לא קשה תיפוק ליה משום חציצה דהא מפורש יוצא ביו"ד סי' קצ"ח סעיף י"ז שצבע שצובעות הנשים על פניהם וידיהם ושערותיהן אינו חוצץ וכתב שם הש"ך בשם ר' ירוחם והרמב"ן והרשב"א מפני שהצבע אין בו ממש ואינו דומה לדיו ע"ש ושינוי' זה יותר מרווח לאוקמא בהכי מאוקימתא דהש"ס בדיו לחה שאינו רק בשעה מועטת עד שלא תתיבש ובודאי שינויא דחיקא הוא אלא מוכח דשם שנכתב בצבע ליכא איסור מחיקת השם וא"ש:

והנה הערה זו נדפס בהגהותי מלחמות ארי' לספר ברכת רצה ממו"ח ז"ל סי' ק"ג אח"כ מצאתי שכבר העיר הנו"ב קמא או"ח סי' א' בתוך התשוב' בקיצור אבל הוא ז"ל כתב דצבע שחור תמיד יש בו ממש אבל שאר צבע כתב בעצמו דאין בי' ממש והביא דברי הש"ך הנ"ל ולא אוכל הבן דאכתי קשה שהי' להש"ס לשנויי דמיירי בשאר מיני צבעונים דודאי אין בו ממש כמ"ש הש"ך בשם הרמב"ן ז"ל:

והנה ראיתי בספר בית יצחק יו"ד חלק ב' סי' ק"ז שכתב בתוך התשוב' ואף דזה ברור בעיני דאף שם שלא נכתב בדיו יש איסור מחיקה כמבואר בתשב"ץ סי' קכ"ז דדוקא לענין ס"ת בעי שיכתוב בדיו אבל לענין מחיקת השם אין חילוק כדמוכח מפ' הבונה מהא דכתב האזכרות בזהב יגנז כו' דלא כמ"ש בסי' אחר שנעלם ממנו דברי התשב"ץ ע"ש ובזה מרמז עלי אשר כתבתי בהגהותי מלחמות אריה הנ"ל וכנים הדברים דבשעה שהדפסתי הספר ברכת רצ"ה לא הי' אצלי ספר התשב"ץ ואח"כ קניתי הספר התשב"ץ וראיתי כי הוא מדבר בשם שנכתב בזהב אבל מצבע לא דיבר כלל וזהב ודאי יותר בו ממש משאר צבע ומהנו"ב הנ"ל מוכח דלא כל הצבעים שוים דצבע שחור יש בו ממש וצבעים אחרים אין בהם ממש:

ויותר נרא' לפע"ד לחלק דלא כל הדברים שוים ולכתוב על היד על הבשר בעינן דיו דוקא אבל על הנייר או על שאר דברים חשיב כתב במינים אחרים ולפע"ד יש להביא סמוכים לזה ממ"ש רש"י ז"ל בשבת דף ק"ד ע"ב במתניתין הכותב על בשרו חייב ה"ל הכותב על בשרו בדיו ויש לדקדק למה נקט בדיו הא בסמוך במתניתין נקט בדיו בסם ובסיקרא וכו' אלא נרא' דעל בשרו בדיו הוא חייב אבל בשאר דבר הוא פטור משום דאין דרך כתיבה בכך ודוקא על נייר וקלף וכיוצא בהם אבל על בשר אינו מתקיים רק בדיו. ולפ"ז נדחית ראייתי הנ"ל משבת דהתם שהי' כתוב שם על ידו ליכא איסור מחיקה אלא רק כשכותב בדיו ממש וכן מוכח מגיטין דף כ' ע"ב בעי רב"ח הי' כתיב גט על ידו של עבד ופריך הש"ס ותיפוק ליה דהוה כתב שיכול להזדייף אלמא דעל בשר צריך כתיבה יותר חזקה שלא יוכל למחוק. ומעתה ה"ה דיש לחלק לענין סתם כתב בין בשר לשאר דברים שעל בשר לא הוי כתב כי אם בדיו אבל לא בשאר דברים:

והנה לענין כתובת קעקע איתא ברמב"ם בפ' י"ב מהל' עכו"ם הלכה י"א וימלא מקום השריט' כחול או דיו או שאר צבעונים הרושמים. ובחינוך מצוה רנ"ג כתב ואין החיוב אלא בכתב חקוק ורשום בדיו או בכחול או בשאר צבעונים ולעיל מזה כתב כמו שעושין היום הישמעאלים שכותבים בבשרם כתב מחוקק ותקוע שאינו נמחק לעולם ע"ש הרי מבואר שאפשר לכתוב בצבע שיהא כתב מתקיים. אבל זה דוקא בכתובת קעקע עי' גיטין דף כ' ע"ב דפריך הש"ס אהא דהי' גנו כתוב על ידו ותיפוק לי' דהוה כתב שיכול להזדיף ומשני בכתובת קעקע ע"ש וע' בתי' שם שכתבו ח"ל עד שיכתוב ויקעקע בדיו ובכחול ולא נקטו שאר צבעונים וי"ל דלאו דוקא נקטו אלא ה"ה שאר צבעונים דע"י החקיק' בהבשר כל הכתבים מתקיימים ואין ראיה מזה:

אכתב בעלמא אי ע"י צבע על גבי בשר או על גבי כתלים חשיב כתב ואפילו אם נימא דעל גבי נייר וקלף חשיב כתב מ"מ אפשר דעל גבי בשר לא חשיב כתב ומותר למחוק:

ולפי האמור נדחית ראייתי וגם מ"ש הנו"ב מש"ס דשבת הנ"ל דהא התם הי' שם כתוב על ידו אך אפשר דגם על הכתלים ועל האבנים וכיוצא בזה ונכתב בצבע מקרי אינו מתקיים ובפרט אם כותב ע"מ למחוק הא כתב המנ"ח דאינו חייב משום שבת כמו שכתבתי באריכות לעיל בסי' ס"ב:

ומה שכתב כ"ת עוד דיש לחוש דברבות הימים אזי יעלה עשן ושחרורית על המנור' שלא יהא נראה האותיות מהשם ודמי למ"ש הט"ז באו"ח דאם נטף שעוה על השם הוה כמוחק את השם ואם יקנחו אותו פעם בפעם ג"כ ברבות הימים יהי' השם נמחק כמ"ש החו"י עכ"ד. גם זה ליתא דאטו מחמת שהזמן יבלה כל דבר מעצמו חשיב כנמחק ויהא אסור גם כן לכתוב ס"ת דהא ברבות הימים ימחקו האותיות מעצמם מחמת יושנם והדיו ינתק ממקומה וגם הגליונות יבולו והוי מחיקת השם וגם כשגונזין אותו בארץ סופו שימחקו כמו שכתב רש"י ז"ל במגיל' שגונזין אותו בכלי חרס למען יתקיים ימים רבים אלא כל זה אינו דמה שנעש' ע"י עצמו לא חשיב מחיקה ואפילו כשגורם המחיק' בידים אמרינן בגמרא בשבת מחיקה היא דאסור אבל גרמא שרי וגם בלא זה הא אפילו למחוק בידים ע"מ לתקן רבו הדיעות דמותר כ"ש דאין לחוש במה שכותב לכתחיל' שמא ימחק אח"כ אטו מחמת זה נימא דטוב יותר שלא לכתוב כלל דבר זה לא ניתן להאמר כלל וע' לעיל בסי' ס"ב:

שוב ראיתי בספר ראב"ן שכתב דאף מדינא קודם שהתירו האמוראים מחמת הטעם דעת לעשות לד' מ"מ דוקא מגילה אין כותבין אבל פסוק אחד או שנים אף מדינא שרי לכתוב א"כ לפ"ז הא דידות הכלים עכצ"ל דמטעם בזיון הוא ובאמת כן משמע מהרמ"א ז"ל סי' רע"ו דמטעם בזיון הוא ותו קשה מהא דמדמי הש"ס לקמיעות וצריך לומר לדעתי דבזיון לאו דוקא אלא כל דאיכא חשש שלא יהא בו תורת קדושה חשיב כמו בזיון דלגבי דבר שבקדוש' כל שאינו נוהג בו כבוד כמו שצריך ע"פ ד"ת חשיב כמו בזיון ולהכי אין כותבין על כל הכלים אע"פ שהמה מכובדין דחיישינן שמא לא ינהג בהם כבוד כמו שצריך לנהוג בדבר שבקדוש' ולהכי כתב הלבוש הובא בש"ך סי' רפ"ג וז"ל ומטעם זה התירו לכתוב פסוקים על המפות של ס"ת מפני שהם תשמישי קדושה ואסור לנהוג בהם קלות עכ"ל דקדק לומר מפני שהם תשמישי קדושה דליכא חשש שמא יפחות מכבוד היאות להם אבל על דבר אחר אפילו אם המה תשמישי מצוה ג"כ אינו נכון דכיון דתשמישי מצוה נזרקין ואין צריך לנהוג בהן כבוד יש לחוש שמא לא ישגיחו שנכתב עליהם פסוקים או שם הקודש ולא ינהגו בהם כבוד סיומא דהך מילתא דמדינא נראה לפענ"ד דאינו נכון לעשות כן וכמו כן אינו נכון לכתוב על הכתלים ועל שאר דברים אבל מה לעשות אחר שכבר הורגלו לצבוע על הכתלים מזמורים ופסוקים וגם לחקוק ולהתיך על מנורה ועל עץ חיים וכונתם רצויה לזכות את נשמתם כידוע וד' הטוב יצילני משגיאות ויראני בתורתו נפלאות:

תוכן העניינים

מצפה אריה תנינא חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה