מצפה אריה תנינא חלק א· רבי אריה ליב ברודא
יו"ד · סימן עא
בתוס' פסחים כ"ב ד"ה ור' שמעון הקשו לחזקי' מר' שמעון דאסר גיד הנשה בהנא' וכתבו ע"ז וי"ל כיון דסבר אין בגידין בני"ט סברא הוא דכי אסר בהנא' נמי אסור עי"ש. וקשה לי ע"ז דא"כ מאי פריך הש"ס להלן שם בסוגיא ולחזקי' למאי אתקש רחמנא אבר מן החי לדם הא איכא למימר הא קימ"ל בחולין ק"ב דאמה"ח חייב על בשר גידין ועצמות וחידוש הוא דחידש רחמנא כמ"ש רש"י ז"ל שם בסוף פרק ג"ה ד"ה דבעלמא גידין ועצמות לא מחייב עלייהו והכא מחייב שפיר איצטריך קרא להתיר בהנא' דאל"ה הוה מצינן למימר דסברא הוא דכי אסור בהנא' נמי אסור כמו ג"ה לר"ש ה"כ י"ל הך סברא אפילו לדידן דס"ל יש בגידין בנו"ט דהא עצמות לכו"ע אינן בנותן טעם דהא קיימ"ל דעצמות איסור מעלין את ההיתר כדאית' בש"ס וביור"ד סי' צ"ט:
ויש מקום לומר דהגמרא פריך אליבא דר"ש דסבירא לי' בעלמא כל שהוא למלקות א"כ ס"ל דסתם אכילה הוא כ"ש ואף דמודה גם הוא דאמה"ח אינו חייב אלא אמשהו בשר גידין ועצמות דע"ז לא מצינו שיפלוג שום תנא מ"מ שפיר נופל לשון אכילה שאמרה תורה לא תאכל הנפש עם הבשר מחמת האי משהו בשר משא"כ בגיד הנשה דאין אכילה שייך כלל והכי סברא הוא דבהנא' נמי אסור. אבל מ"מ זהו דוחק למימר דהש"ס פריך לחזקי' אליבא דר"ש למאי אתקש רחמנא אבמה"ח לדם כיון דהש"ס סתמא פריך:
עוד יש לעורר כמו כן על דברי התוס' שם בסוגיא דף כ"ב ע"א ד"ה נזרו לחזקי' נזרו למאי אתא כו' ומאי קושיא הא י"ל נמי כיון דנזיר חידוש הוא דאפילו בתרצן אסר רחמנא כמי דאיתא בנזיר דף ל"ז ע"ב דמנזיר לא ילפינן דחמיר איסורי' דאפילו חרצן אסר רחמנא ומוכח א"כ חרצן לא חשיב בעלמא אכילה ולהכי ה"א דאסור בהנא' ושפיר איצטריך נזרו אך בזה י"ל דהתוס' לא קאי בהך תירוצא דהא התם גופא כתבו עוד תירוצים אחרים אבל מהך דאמה"ח קשה כנ"ל וצריך לומר דבאמת עיקר האיסור הוא הבשר והגידין והעצמות המה רק מצטרפים להבשר כמו דמצינו בעלמא היתר מצטרף לאיסור היינו רק שמשלים להאיסור וכן נראה מלשון רש"י ז"ל חולין דף ק"ב ע"א ד"ה במשהו בשר גידין ועצמות משלימין לכזית עי"ש: ודע דיש לעורר לשיטת הרש"ל ז"ל דכתב בפרק ג' דשבועות דלר"ש דכ"ש למלקות חייב נמי שלא כדרך:
הנאתו דלא גרע מכ"ש והובא גם בספר דרוש וחידוש לרע"א שם בסוגיא דלדעת הרש"ל ה"ה לר"ש דס"ל אין בגידין בנות טעם חייב בגיד הנשה אפילו שלא כדרך הנאתו כיון דליכא בו דרך הנאתו ע"ש א"כ לחייב נמי באבר מן החי שלא כדרך אכילתו כיון דגידין ועצמות בלא"ה לא שייך כלל אכילה ובשר לא הוי רק משהו א"כ אמאי לא נימא דגם שלא כדרך אכילה נמי חייב דמשהו בשר מיהו איכא ובהדי' מוכח מתוס' פסחים שם כ"ד ע"ב ד"ה פרט דאינו חייב אלא כדרך אכילתו שהקשו מהך דאכל צפור טהורה בחי' בכ"ש עי"ש והא הש"ס בחולין ק"ב ע"ב מוקי לה במשהו בשר גידין ועצמות א"כ שפיר י"ל דעכ"פ לא גרע ממשהו ומשו"ה חייב אפילו שלא כדרך אכילתו ואפשר לחלק דהכא שאני דבעינן האי משהו לצרף לכזית משא"כ לר"ש דלא בעינן לצרף הך כ"ש כלל. אבל גם זה דוחק וצע"ג: