אור ברסלב

מצפה אריה תנינא חלק א· רבי אריה ליב ברודא

יו"ד · סימן ע

סימן סט

ע"ד השאלה איך לחשוב האידנא הבאנק נאטען לענין פדיון או לענין אונאה אם נחשבין כמו שטרות ודין שטרות להם או המה חשובין כמטבע גמור לענין פדיון ואונאה:

והנה בדבר הערה ראשונה כבר החלטו גדולי האחרונים הגאונים בעל חת"ס ובעל השיב משה דבאנקנאטען דין מעות יש להם וחשובים המה ככסף גמור וגופן ממון הוי לענין שבועה ודין שומרים אך לענין פדיון בכור הגאון בעל חת"ס מפקפק קצת ע"ש שדבריו המה מגומגמים בלי הסבר והנה בעל השיב משה הביא סמוכין לדבריו מב"ק דף י"א דבתוס' שם מבואר דבגזלן דכתיב אשר גזל ודרשינן כעין שגזל לא אמרינן ביה שוה כסף ככסף וצריך להחזיר או הכלי או דמיה ע"ש ויש להבין למה חשיב הדמים כעין שגזל יותר משאר שוה כסף דאינון נמי דמי שוויא ועכצ"ל דבעד מעות יכול לקנות הכל ולפ"ז הני באנקנאטען וכדומה שיכול לקנות הכל כמו בעד מעות הוי כעין שגזל לענין זה וא"כ הדברים ק"ו כו' דודאי חשיבי הבאנקנאטען הנ"ל גופן ממון כנ"ל ברור וכן הוא מצד הסברא דכיון שיכול לקנות בהן הכל הוי גופן ממון עכ"ל של הגאון הנ"ל ע"ש:

והנה באמת ראיה זו יש לדחות דלענין תשלומין פשיטא דעיקר תשלומין הוא בכסף והלא לענין נזיקין ועבד עברי בעינן קרא לרבות דשוה כסף הוא ככסף כדאמרינן ישיב לרבות שוה כסף ככסף ועיין בריש קדושין דמפלפלו שם התוס' דבקדושין מנ"ל דשוה כסף ככסף א"כ גבי גזלן דליכא קרא ואדרבא בעינן כעין שגזל והגזילה ליכא בעין ואין תקנה אלא תשלומים שפיר כתבו התוס' דתשלומים הם בדמים דחשיב כעין שגזל טפי משאר שוה כסף אבל מ"מ לא מוכח מזה לענין שלפנינו דשטרי מדינה חשיבי כסף אך בלא"ה לא היה להגאון ז"ל להביא עצות מרחוק אלא הדבר מבואר בתוס' ב"מ דף מ"ה ע"ב ד"ה אין שהביאו שם בשם יש אומרים דמטבע חשיב כלי לפי שיוצא בהוצאה וקונין בו כל דבר ואפילו לפי מאי דדחו התוס' שם דהא מוקי הגמרא בפרוטטות דליכא עלייהו טבעא היינו רק דלענין חליפין בכל גווני חשיב כלי אבל מ"מ לא נחית מהאי סברא דמחמת הטעם שיוצא בהוצאה חשוב גם כן כמו כל דבר ועוד מביא בב"מ דף מ"ה ע"א גבי הא דאמרינן התם דב"ש סברי כסף ראשון ולא כסף שני ופרכינן מדתנן הפורט סלע ממעות מ"ש ב"ש אומרים בכל הסלע מעות ומשני רבא ירושלים קמותבת שאני ירושלים דכתיב ביה ונתת כסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן וכתבו בתוס' וז"ל וא"ת והא בעינן פרי מפרי וגידולי קרקע וי"ל דלא מיעטינן אלא מים ומלח אבל לא פרוטה דבפרוטה קונה בקר וצאן דהוי פרי מפרי ע"ש הרי בהדיא הך סברא דבמטבע שיכול לקנות בהם חשיב כמו בקר וצאן דזה וזה אחת הוא:

וארוחנא בזה להבין דברי הרשב"א ז"ל בקידושין דף י"א גבי הא דאמרינן התם כל כסף האמור בתורה הוא כסף צורי ופריך והרי מעשר דכתיב וצרת הכסף וכו' ותנן הפורט סלע ממעות מ"ש והקשה הרשב"א ז"ל והמהרש"א בשם מהר"י בן לב דמאי פריך הא י"ל דהוי ליה מתחילה מעשר שני בעד דינר שלם וחילל על פרוטות שיהיו שווים כמו דינר וע"ש ועיין בפנ"י שצעק: ככרוכיא על קושיא זו וכתב דהוא מתפלא על מאורי עינינו המה ז"ל דהלא לדעת הס"ד דסתם כסף שבתורה הוא כסף צורי וכסף נחושת לא מקרי כסף ואין לחלל עליהם אפילו אם יהיו שווים דינר ויותר דדמי לאסימון או לכסף שאין עליו צורה דאין לחלל עליהם דגבי מעשר שני לא אמרינן שוה כסף ככסף א"כ ה"ה להס"ד אין לחלל על נחושת אפילו אם שוים כדינר ע"ש שהאריך בזה:

אבל לדעתי נראה דבמחילת כ"ת אין דבריו מכוונים דלפי מה שהבאתי דברי התוס' הנ"ל דבירושלים דבעינן דוקא בקר וצאן דהיינו פרי מפרי וגדולי קרקע אבל על שאר דברים אין מחללים מ"מ שפיר מחללין על מטבע חריפי כמו נחושת דכיון דקונים בהם הוי כמו בקר וצאן א"כ פשיטא דגם להס"ד דמה"ת לא חשיב כסף רק כסף צורי מ"מ כיון דכסף מדינה הוא נחושת שפיר מחללין על נחושת דעדיף כמו כסף צורי כיון שיכול לקנות בהם כסף צורי רק דבעינן שיעלה מספר הנחושת שווי' כמו דינר צורי. והנה הגאון פנ"י שם הביא דברי הירושלמי דקאמרינן התם הטעם לב"ש דאין מחללין על זהב הוא משום דכתיב כסף ולא זהב ופריך התם אלא מעתה כסף ולא נחושת ומשני היא כסף היא נחישת וסבר הגאון ז"ל דפירושו דמרבינן נחושת מקרא דכסף הכסף כמו דמשנינן הכא אבל באמת הפירוש כך הוא בירושלמי דנחושת כיון דחריפי טובא יותר מכסף באתרא דסגי ועיקר ההוצאה היא בכך חשיב כסף וכן פירשו שם הפני משה והק"ע ע"ש וא"כ שפיר הקשה הרשב"א והמהר"י בן לב וזה ברור. ולפי דברינו יש מקום ליישב קושיא הנ"ל דהגמרא שפיר פריך דהא ב"ה אומרים דבשקל כסף ושקל מעות א"כ סברי דאחר שכבר חילל על נחושת אין לחלל כולו על כסף רק המחצה וא"כ נימא דכיון יכול לקנות כסף שוב אין על נחושת דין כסף דכל עיקר הטעם דמטבע חשיב בקר וצאן לדעת התוס' הוא משום שאח"כ יקנה בעדם בקר וצאן א"כ באידך מחצה נחושת שאין רשאי להחליפם על כסף הא תו לא נחשב הנחושת לכסף אך זה הוא רק לחדודי:

והנראה לי דרש"י ז"ל דקדק לישב קושית הרשב"א והמהר"י ב"ל דרש"י ז"ל כתב וז"ל מסקנא ב"ש אומרים בכל הסלע מעות וכו' ומיהו שמעינן מינה שחילל תחילה המעשר בפרוטות של נחושת ועתה הוא בא לפרוט בהן סלע עכ"ל ולכאורה כל זה הוא שפת יתר ונראה די"ל דלרש"י ז"ל היה קשה הקושיא הנ"ל דלמא מיירי שחילל על פרוטות כשיעור דינר ולזה פירש רש"י ז"ל דקושית הש"ס כך הוא דהנה בב"מ שם רצה הגמרא לומר דב"ש סבירא ליה דאין לחלל מכסף על דנרין של זהב מטעם דבעינן כסף ראשון ולא כסף שני ופריך התם הגמרא ממתניתין דהפורט סלע ממעות מ"ש ומסיק דכו"ע סבירא להו כסף הכסף ריבה אפילו כסף שני ע"ש וע"ש בתוס' דעת הריב"א דלא גרסינן התם ליפלוגו סלעין על סלעין והביא שם מאי דקאמר הגמרא להלן דף נ"ו דמחללין כסף על נחושת מדוחק ומוכח התם דכסף על כסף אין מחללין כלל וע"ש ברש"י דף נ"ו דכסף על כסף לא חשיב חילול כלל: ומה שהביאו התוס' שם מתניתין דמע"ש פלוגת' דר"מ ורבנן ולרבנן מחללין כסף על כסף כבר מצויין שם דבמשניות שלנו ליתא הך מתניתין כלל. ע"ש ולפ"ז העיקר מאי דאמרינן כסף הכסף לרבות כסף שני הוא ע"כ בשני מינין כגון מכסף על נחושת או על דנרי זהב או להיפך. וא"כ לפי הס"ד דש"ס קידושין דכל כסף האמור בתורה הוא כסף צורי לבד א"כ ליכא למידרש מריבוי דכסף הכסף לרבות כסף שני דהא דכמו דכסף הראשון הוא כסף צורי כך כסף השני פירושא הוא כסף צורי וזה אי אפשר דכסף על כסף בודאי אינו רשאי ופרוטות לא חשיב כסף וכ"ש דינרי זהב לא חשיב כסף לפי הס"ד השתא דהא זהב גרע טובא מנחושת. ואם נחושת אינו בכלל כסף כ"ש זהב. דהא כן מוכח מסוגיא דב"מ ומהירושלמי שהבאתי למעל' דיותר הוי נחושת בכלל כסף מזהב. וכיון דמה"ת ליכא שום כסף לחלל א"כ אפילו אחר כך שנעשית פרוטות כסף מדינה ומותר לחלל עליו דחשיב כמו כסף אמאי רשאי לחלל על כסף נימא כסף ראשון ולא כסף שני ומשני כסף הכסף ריבה. היינו לרבות כסף שני וממילא מוכח דאיכא כסף שני ועל כרחך היינו פרוטות. ושפיר מדוקדק דברי רש"י ז"ל דמוכח ממתניתין מדרשאי לחלל מפרוטות על כסף ש"מ דאמרינן כסף הכסף ריבה כסף שני ומוכח א"כ דכסף דקרא לאו דוקא כסף ממש הוא אלא כל מטבע בין של כסף ובין של שאר מיני מתכות כגון נחושת ודוק:

והנה לפי מה שכתבתי מוכח דכל מטבע שחריפים להוצא' חשיב מטבע א"כ הני באנקנאטען נמי חשיב מטבע כיון דהאידנ' עיקר המסחר הוא רק על ידם אולם יש לעורר עוד מדברי התוס' ריש קידושין ד"ה בפרוט' שהקשו למה תני במתניתין בפרוט' ובשוה פרוטה ליתני בשוה פרוט' לחודא כמו דקתני חמש פרוטות הן ההודא' שוה פרוט' ואשה מתקדשת בשוה פרוט'. והנה אם נימא דהני באנקכאטען דין מטבע יש להם ואשה מתקדשת בהן שפיר י"ל דמשו"ה נקט פרוטה לאשמועינן דאשה מתקדשת בבאנקנאטען דודאי אין בהן תורת שויה דהא אין גופן ממון והלא כל שטרות דעלמא נמי הם שוין הרבה אך מ"מ לא חשיב גופן ממון א"כ ה"ה הני באנקנאטען לא חשיב גופן ממון ומשו"ה אשמועינן דבמטבע עצמה אשה מתקדשת אע"פ שאין גופן ממון אלא מוכח מדהקשו התוס' ש"מ דסבירא להו דבאנקנאטען לא מהני לענין קידושין:

ונראה די"ל דהתוס' הקשו קושייתם רק אפרוטה וש"פ ולא הקשו כמו כן אב"ש דאמרי בדינר ובשוה דינר דלמה ליה למימר תיפוק ליה דהוי שוה דינר. ועוד דהריטב"א שם דף י"א כתב וז"ל והדין הוא דלא הו"ל לב"ה למיתני בפרוט' דהא בקרא כסף כתיב וסבירא להו לב"ה דלאו כסף ממש אלא ממון דהיינו ש"פ וכיון דכן פרוטה עצמה שהיא של נחושת היינו ש"פ עצמה ולאו כסף הוא אלא דקתני ב"ש אומרים בדינר דלא סגיא בלא"ה כיון דקתני בכסף הכא נמי לב"ה בפרוט' ובש"פ עכ"ל מבואר בדבריו דלב"ש על כרחך צריך למיתני בדינר. ולכאור' צריך טעם להבין דמ"ש לב"ה הוי פרוטה בכלל ש"פ ולב"ש לא הוי דינר בכלל שוה דינר. וי"ל דשטרות מדינה איכא בינייהו דלעולם לא נהגו לעשות שטרות מדינה של פרוטות משום דעיקר פרוטות של נחושת המה נעשים לקנות בהם דברים דקים השוים דבר מועט כמ"ש השטמ"ק בסוגיא דריש פרק הזהב והנחשת שכיחי טובא לכן לא נהגו המדינות בכך מעולם ועד עתה. וגם עיקר הטיבע' הוא מטבעות של כסף דהכסף יענה את הכל בכל מדינה ומדינ' משא"כ נחושת דחשיב פרי לגבי כספא משום דלא סגיא בכל דוכתא כדאית' שם בסוגיא. לכן על כרחך פרוטה של נחושת הוא ש"פ. אבל דינר משכחת לה של באנקנאנוען שהמה שטרי מדינות דעל כרחך איצטריך למיתני דאינם בכלל. שוה דינר מחמת שאין גופן ממון אבל בכלל מטבע שפיר חשיבי כיון דקונים בהם כל דבר א"כ לפ"ז מוכח דאדרב' דשטרי מדינות חשיב כסף לענין קידושין:

והנה ראיתי בספר אבני מילואים ה' קידושין סי' כ"ז שכתב וז"ל ואיכא למידק הא כסף האמור בתור' היינו כסף היוצא בהוצא' וכו' וכיון דפריטי בימי משה לא הוי וכסף היוצא לא הוה אלא מעה או דינר וכמ"ש תוס' קידושין דף י"א ע"ש. א"כ מנ"ל שיעור קדושי כסף במשקל כסף חצי שעורה כו' עכ"ל והאריך שם הרבה. ולפענ"ד אחרי בקשת הסליח' ונשיקת עפרו דבריו תמוהין חדא מ"ש דפרוט':

בימי משה לא הוי אשתמיטתי' ליה דברי הש"ס קידושין דף י"ב שהבאתי למעל' דקאמר וכ"ת ה"מ בדורו של משה מבואר בהדיא בגמרא דפרוטות הוי בימי משה והא שכתבו התוס' דלא הוי פחות מדינר או ממעה היינו מטבעות של כסף אבל פרוטות של נחושת הוי. ומעתה שוב לא קשה דמנ"ל לשער בחצי שעורה דכיון דכסף דקרא הוא ממון כמ"ש הריטב"א שהבאתי וקי"ל לחז"ל דמטבע הקטנה בימי משה הי' אחד משמנה באיסר האיטלקי שהוא אחד מקצ"ב בדינר מש"ה אמרו חז"ל דשיעור פרוטה הוא חצי שעורה דהיינו שמינית שבאיסר. ומ"ש שם עוד דכיון דכסף דקרא, אינו מתכות כסף אלא שם ממון וכו' ואם פחות מחצי שעורה הוא שוה טובא מדברים אחרים נמי ראוי להיות קידושין עכ"ל דבריו אלו אין להם שחר דהמעיין יראה דלא שייך כלל למימר הכי דהרי עיקר המטבע הוא כסף וכל הדברים שבעולם נישום לפי המטבע של כסף ולא שייך כלל לומר בכסף יוקרא וזולא כי הכסף לעולם עומד במצב השוה רק אם יתנו בעד כסף דברים הרבה לא חשיב כי הכסף נתיקר אלא הוזלו שאר דברים. ואפילו אם יתנו כור חטים בעד פחות מחצי שעורה של כסף חשיב הכור חטים פחות משוה פרוטה ואין האשה מקודשת בכיר חטים. לכן חשיב כל הדברים פרי לגבי כסף וכן אמרו בפ' הזהב אפילו דהבא לגבי כספא פרי הוי ע"ש וזה פשיט וברור:

עוד יש לי דברים בסוגיא דקידושין בהא דפריך התם הגמרא והרי טענה דכתיב כי יתן איש אל איש אל רעהו כסף או כלים לשמור ותנן שבועת הדיינים הטענה שתי כסף ומשני התם דומיא דכלים מה כלים שנים אף כסף שנים ומה כסף דבר חשוב אף כלים דבר חשוב וע"ש ברש"י ז"ל שהביא פירוש בשם רבותיו דמטבע צורי ליכא פחות מדינר ומשו"ה מקשה הגמרא דאשכחן הכא שהטענה שתי כסף דהיינו שתי מעות ולדידי קשיא ביה טובא חדא דא"כ כל כסף האמור בתורה דינר הוא האיך אתיא ליה הך היקשא ומפקיה ליה הא אתיא היקשא לאשמועינן מה כלים שנים אף כסף שנים. ועוד וכו' והא אמרינן התם יצאו כלים למה שהן ועוד הא בהדיא אמרינן התם איפכא מה כלים דבר חשוב אף כסף דבר חשוב עכ"ל והתוס' כתבו וז"ל שכן נרא' לי כמו שפירש בשם רבותיו וכו' וע' בדבריהם שנדחקו לישב:

ומה שנרא' לפענ"ד לישב דהנה הקצה"ח בסי' פ"ח הקשה שלפי מ"ש התוס' דמטבע חשוב כלי א"כ למה בעינן שתי כסף דווקא הא בכלים גם בשני מחטין חייב וסיים בצ"ע אך באמת י"ל דנהי דמטבע חשוב כלי מחמת שקונין בהם כל דבר מ"מ לא מקרי כלי חשוב וגבי חליפין הא בעינן כלי חשוב דווקא וע' בנה"מ שם. ומעתה שפיר י"ל לדעת רבותיו של רש"י דבאמת הי' אפשר לומר דהא דשתי כסף חייב אינו מטעם דמקרי כסף רק משום דשתי מעות חשיבי שתי כלים. אך לפי' הס"ד דלא ידע האי היקשא דבכלים נמי בעינן דבר חשוב לא הי' אפשר לומר כן דאי נימא דחייב בשתי כסף מטעם דהוי שתי כלים לסגי נמי שתי פרוטות דג"כ מיחשיב לכלים ולמה בעינן דוקא שתי מעות אבל לבתר דמשני הגמרא דאמרינן מה כלים שנים וכו' ומה כסף דבר חשיב אף כלים דבר חשיב שוב איכא למימר דחיובא דשתי כסף היא מצד דמקרי כלים ומ"מ בעינן דוקא שתי כסף ולא סגי בשתי פרוטות דהא בעינן כלים חשובים והני לא חשיבי כלים חשובים ואף דשני מחטין נמי חייב היינו דכלי ממש חשוב מחמת מלאכתן אבל בשתי פרוטות דחזיא לינשקולת לא חשיב מלאכה חשובה ומשו"ה בעינן שתי כסף חשיבי מצד השיווי. ולפ"ז י"ל דמה כסף שהוא כסף צורי דבר חשוב אף כלים דבר חשוב. ישוב אמרינן מה כלים שהוא חשיב חייב אף כסף נמי שהוא חשיב היינו אף דלא מצינו למחייביה מטעם כסף כגון שתי מעות דלא הוי כסף צורי מחייבינן ליה מתורת כלים ודו"ק:

ובגוף קושית הקצה"ח נרא' לי כיון דאנן קי"ל בכל דוכתא דשוה כסף ככסף ובע"ח כור יוכל לסלק בשוה כסף דקי"ל ישיב לרבות שוה כסף ככסף ואע"ג דהיכי דיש ללוה מעות צריך לסלק ליה בזוזי דוקא מ"מ אינו לעיכובא דהרי אין אנו משביעין אותו ע"ז כשטוען שאין לו מעות כמבואר סי' ק"א וגם הב"ד מגבי' למלוה עבור החוב בשומא א"כ ל"ח כפירת כלים כיון שאילו הי' מודה לו הי' מסלק לו בשוה כסף. וזהו סברה נכונה מאוד ומ"מ יש לקיים מה שכתבתי למעל' די"ל דכ"ז אינו אלא לפי האמת דכל כסף שבתור' הוא כסף כל דהו וא"כ כי מרבינן מקרא דישיב דשו"כ הרי הוא ככסף אפילו שוה כ"ש. אבל לפי הס"ד דרב אסי דכסף האמור בתורה הוא כסף צורי דוקא כי מרבינן נמי מקרא דישיב דשוה כסף ככסף הכא נמי י"ל דשוה דינר דוקא. אבל שוה פחות מדינר לא הוי ככסף מכשתבעו שני מעין ואינו יכול לשלם לו בשוה כסף רק בכסף דוקא וא"כ הוי כמו שתבעו שתי כלים ודוק. סיומא דהך מילתא דלפע"ד מותר לפדות בבאנקנאטען דחשיבי כמו כסף גמור וד' יצילנו משגיאות:

תוכן העניינים

מצפה אריה תנינא חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה