מצפה אריה תנינא חלק א· רבי אריה ליב ברודא
יו"ד · סימן סט
אל כבוד ידידי הרב החריף ובקי מופלג בתורה וכו' מו"ה יחיאל לעהרער נ"י:
בדבר השאלה באשה שזב ממנה מראה לובן כמה פעמים ביום ובלילה וקשה עלי' לבדוק בכל פעם ובפרט בלילה וצידד כ"ת להקל בלא בדיקה אעפ"י שאין לה וסת קבוע וטעמו ונימוקו דיש לדון בזה מטעם ס"ס שמא בא מהמכה כאשר הגידו הרופאים שיש לה מכה באותו מקום ואפילו אם בא מהמקור שמא הי' מראה טהורה והרמ"א בסי' ק"י התיר בס"ס אפילו היכא דאפשר לברר וגם הביא כ"ת מה שכתב הנו"ב ביו"ד סי' מ"ג דאפילו לפי מה שהביא הש"ך בשם הרשב"א להחמיר בס"ס במקום דאיכא לברורי היינו היכא שיש לברר האיסור בבירור משא"כ היכא שגם אחר הבירור יהי' נשאר איזה ספק גם הרשב"א ז"ל מודה דלא צריך לברר כלל והכא נמי אי אפשר לברר דשמא בא מהמכה זה תוכן דברי כת"ה:
והנה לדינא דעתי נוטה לדברי כ"ת להקל בזה כאשר אבאר להלן אכן בזה יש לפקפק דהא מבואר ביו"ד סי' קפ"ז דאם דם מכתה משונה מדם ראייתה לא תלינן במכה אפילו לענין רוא' דם מחמת תשמיש וגם מבואר התם דאשה שיש לה וסת לא בעינן שנדע שמכתה מוציאה דם אלא אעפ"י שאינו ידוע אם המכה מוציאה דם תלינן במכה ועכצ"ל דהא דלא תלינן היכי שדם מכה משונה לומר שגם דם זה בא מהמכה ולמה יהי' גרע מהיכי דאין ידוע כלל אם מכתה מוציאה דם וצ"ל שדרך המכה להוציא דם אבל אין דרך המכה להוציא שני מיני מראות דם וא"כ הכא בנידון דידן כיון שהמכה מוציאה מראה לובן אם תבדוק ותמצא דם לא יהי' כלל בגדר ספק שמא בא מהמכה כיון שהמכה מוציאה מראה לובן הן אמת שיש מקום לחלק דדוקא היכי שהמכה מוציאה דם ממש רק שהיא משונה מדם ראייתה אבל היכי שהמכה מוציאה מראה לובן שאינו דם כלל חשוב כאילו אין המכה מוציאה דם כלל דמראה לובן לא חשוב דם ושוב תלינן במכה. אבל לא מצאתי דבר זה לע"ע מבואר בספר: גם על מה שכתב הנו"ב בסי' מ"ג יש לפקפק לדעתי ממה שהביא הטור בסי' קפ"ז בשם הרמב"ן ז"ל דהאידנא לא תלינן בדם מכה מחמת שנצרך לנו לבדוק אם דם מכתה משונה והשתא אין אנו בקיאין בבדיקה עיי"ש ולדעת הנו"ב למה צריך בדיקה כלל אם דם המכה משונה הא איכא ס"ס שמא בא מהצדדים ואפילו אם בא מהמקור שמא דם מכה היא ואין לומר דאפשר לברר ע"י שפופרת דז"א כיון דאנן לא בקיאינן בבדיקה הא תו לא אפשר לברר אלא מוכח דסבר כיון דספק זה אם בא מהצדדים או מהמקור אפשר לברר ולא יהי' נשאר רק ספק אחד אם הדם משונה או לא ויהי' אסור מחמת שאין אנו בקיאין בבדיקה וזה לא חשוב ספק חסרון ידיעה כמו שכתב הש"ך ביו"ד סי' צ"ח ס"ק ט' דזה לא הוי רק היכי דשאר חכמים יכולים להכיר רק חכם זה אינו מכיר זה הוי ספק חסרון ידיעה ולא הוי ספק אבל כשאנו אומרים שאין בזמן:
הזה שום בקי הוי ספק לכל העולם כמ"ש הפוסקים עיין שם וגם בהגהת יד שאול שם כתב דלגבי ס"ס מצרפינן גם ספק חסרון ידיעה ועיין ביו"ד סי' מ"ט סעי' ד' בש"ך ובט"ז ובסי' נ"א ובסי' כ"ג ובש"ך:
עוד ראיתי מ"ש המנ"י בסי' קפ"ה דהיכי דאיכא חזקת היתר המסייע להס"ס כו"ע מודים שאין צריך לברר ולפי"ז בנ"ד נמי הלא יש חזקת היתר להאשה אבל גם ע"ז יש לפקפק מדברי הרמב"ן הנ"ל. והנה בנ"ד כבר כתבתי למעלה דליכא בלא"ה הך סברא כלל כיון דאם תמצא דם ממש אין לתלות במכה כיון דהמכה מוציאה מראה לובן אבל מ"מ נראה לי להקל ואחרי כי כ"ת לא ביאר במכתבו אם היא מרגשת רק כזיבת דבר לח בשעה שיוצא לחוץ או היא מרגשת בשעה שיוצא מהמקור או פתיחת פי המקור והנה באופן הראשון בודאי לא חשיב הרגשה כלל כמו שכתב החו"ד בסי' ק"צ דאפילו לפי מה שחידשו האחרונים דהרגשת זיבת דבר לח נמי חשוב הרגשה מ"מ אינו אלא כשהיא מרגשת למעלה מהפתח של יציאת מי רגלים אבל למטה לא ואע"ג דמדברי הנו"ב לא משמע הכי מ"מ אחרי שדבר זה ברור הוא כדברי החוו"ד אין לנו לחוש לזה כלל. והנה כתב התה"ד הובא בטו"ז סי' קצ"ח דהרגשה הוי דאורייתא היכי דאין במה לתלות אבל היכי שיש במה לתלות תלינן א"כ הכא אפילו כשמרגשת למעלה נמי הא יש לתלות בזיבת מראה לובן שרגילה לזוב ממנה ובהגה"ה סי' קפ"ח ובמחבר סי' ק"צ כתב הלשון דאם הרגישה שנפתח מקורה ובדקה מיד ולא מצאה כלום יש מי שאומר שהיא טמאה ולפי לשון זה הי' אפשר לומר דרק ע"י הרגשת פתיחת פי המקור מטמאינן בכה"ג מחמת דכבר כתב התה"ד בהגהותיו על ספר בעה"נ בשער הוסתות דפתיחת פי המקור לא הוי רק ע"י הוצאת דם טמא בלבד א"כ משו"ה חשוב נטמא ודאי מחמת דאין לספק כלל במראות טהורות והתה"ד מחמיר בהדי' אפילו בנמצא מראות טהורות אבל כשמרגשת בזיבת דבר לח אפילו בשעה שיוצאות מהמקור ובדקה ולא מצאה כלום יוכל להיות דמודה התרה"ד דאין להחמיר אבל בסי' קפ"ג כתב המחבר אשה שיצא דם ממקורה בין באונס ובין ברצון טמאה והוא שתרגיש ביציאתה כו' אעפ"י שלא יצא לחוץ וכתב הטו"ז ע"ז עיין ריש סי' קפ"ח מדינים אלו עיי"ש ומשמע שזהו דברי התרה"ד דאעפ"י שבדקה מיד ולא מצאה כלום היא טמאה אעפ"י דבכה"ג איכא להסתפק במראות טהורות חיישינן לחומרא:
ודע דלפי מה שכתבתי למעלה יש לומר דע"כ לא סבר הרמב"ן ז"ל דאנן השתא לא בקיאין אי דם מכתה משונה ולא סמכינן אדם מכתה אלא בנודע שמכתה מוציאה דם דבכה"ג יש להבחין הדם אי משונה אבל באשה שיש לה וסת דלפי פסק הרמ"א לא בעינן שנדע שמכתה מוציאה דם אין נ"מ מה דאנן לא בקיאין בבדיקה ולפי"ז יהי' גרע היכי שידוע שמכתה מוציאה דם מהיכי שאין המכה מוציאה דם וזהו ודאי לא מסתבר למימר הכי והי' אפשר לומר דהרמב"ן והרא"ש לא פליגי רק באשה שאין לה וסת דבעינן שנדע שמכתה מוציאה דם אבל ביש לה וסת דלפי פסק הרמ"א אפילו באם אין המכה מוציאה דם מודה הרמב"ן דתלינן במכה אפילו היכי שמוציאה דם. אך גם לפי"ז לא ניחא מה שציין הרמ"א בהגה"ה על מ"ש דאם אין לה וסת קבוע אלא א"כ ידוע בודאי שמכתה מוציאה דם כן משמע במרדכי ובהגה"מ ולמה לא כתב שכן מוכח מפלוגתא של הרמב"ן והרא"ש דאי באשה שאין לה וסת ג"כ לא בעינן שיודעת שמכתה מוציאה דם איך פליגי אי תלינן במכה האידנא אלא מוכח דלא תליא כלל בזה וצע"ג לדעתי:
והנה לדינא בהאי עובדא אחרי שכבר נתברר שיזוב ממנה תמיד מראה לובן ויש לסמוך על זה לילך בתר רובא אחרי כי זה טרחא מרובה מאוד לבדוק בכל פעם וחשוב שעת הדחק כמו שהאריך בזה כ"ת זולת מלמ"ד יום ללמ"ד יום כמו דין אשה שאין לה וסת והנני למטיה שיבא מכשורא: