מצפה אריה תנינא חלק א· רבי אריה ליב ברודא
יו"ד · סימן סח
כבוד ידידי הרב החריף ובקי מו"ה ישראל יהודה וואלפסבערג נ"י בק' וויניק:
ע"ד המקוה אשר דרש ממני שבעת תגבורת המים וגאה גאו בלתי אפשר להנשים הטובלות שיעמדו על הרצפה כי המים יגביהו עוף ועד הצואר יגיעו ע"כ נעשה עפ"י הרב הגאון המנוח המגיד דתו"ה ז"ל נסרים להניחם על גבי יתדות בעת ההיא כדי שיהי' עומדים על הנסרים שהמה מכסים את כל אורך ורוחב המקוה לבד לצד הצדדים יש חלל כדי לצרפם עם המים התחתונים וכתב כבודו שאין בזה שום חשש כלל כמ"ש הנו"ב מהד"ת חלק יו"ד סי' קל"ז שמותר להעמיד נסרים לסתום שלא יבלעו המים בקרקע המקוה דאפי' לדהר"ש והרע"ב שסוברים דאסור לסתום בדהמק"ט זהו רק היכא שהמקוה פסולה ובאים להכשיר ע"י דהמק"ט אבל במקום שעדיין המקוה כשרה גם קודם הסתימה והסתימה היא שלא יבלעו המים יותר ואז יפסול כשר לכו"ע וגם הביא מ"ש בספר חת"ס חלק יו"ד סי' י"ד מה שהשיב שם הרהג"א ר"ד ז"ל ממ"ש התוס' בסוכה דף יו"ד בשם ר"ת דאין לפרוס סדין בסוכה להגן בעד נפילת העלין גם מה שדחה אותו החת"ס לדחות קושייתו דשאני סדין שהוא סכך פסול ע"ש: והנה כל השקלא וטריא של הנו"ב והחת"ס אינם שייכים לנידון השאלה של המקוה הלזו דאין הנסרים מעכבים את המים לבל יבלעו אלא שיהי' מקום לעמידת הנשים עליהם ולא יהי' עמוק הרבה יותר מכפי גבהות של הנשים הטובלות ודבר זה הלא מבואר ביו"ד סי' קצ"ח סעיף ל"א והרבה שקלי וטרו בזה הנושאי כלים זה אוסר וזה מתיר וכבר נתפשט המנהג לסמוך על המהר"ם פאדווא ומהר"י כ"ץ מובאים בט"ז שם להקל ע"ש ומה נענה אנן אבתרייהו: אכן אחרי שאנחנו עסוקים בזה הענין בגוונא אם הנסרים עשויים לעכב את המים לבלי יבלעו בקרקע המקוה ויחסרו המים משיעור אמרתי אעיין קצת גם אנכי בזה. והנה החילוק של אא בין אם כבר נפרץ והמים שבמקוה נעשו זוחלים ועכשיו באים לסתום הסדקין ולהכשיר את המקוה אשר כבר נפסל' לבין הבא לתקן הסדקים הקטנים שעדיין אין בכח המים להיות זוחלין רק החשש על העתיד שלא ירבו הסדקים ויהיו המים זוחלין ע"י הסדקים זהו חילוק גדול ופשוט ומצינו כזאת כמה פעמים בש"ס ולא אזכיר רק לדוגמא גבי חמץ דאם חרכו קודם זמנו מותר בהנאה לאחר זמנו אבל חרכו לאחר זמנו בעינן שיהי' נפסל מאכילת כלב והחילוק אם החריכה נעשה קודם שחל על החומץ שם איסור דסגי בחריכה לבד לבין היכא שכבר חל עליו שם איסור דאז בעינן דוקא שיפסל מאכילת כלב וכן איתא בכריתות דף כ"א ע"א ההוא לאסוקי טומאה מיניה דכיון דמעיקרא הוה חזי לאדם לאסוקי מטומאה עד שיפסל מאכילת כלב הכא לאחותי ליה טומאה אי חזי לאדם חזי לכלב אי לא חזי לאדם לא חזי לכלב עי"ש:
והנה גוף הדבר אי סילוק המניעה חשוב כעין הויה נראה לפע"ד דיש ללמוד דבר זה ממתניתין מפורשת בשבת דף קנ"א קורה שנשברה סומכין אותה בספסל או בארוכות המטה לא שתעלה אלא שלא תוסיף וכתב רש"י ז"ל ד"ה לא שתעלה דהוה לי' בונה ע"ש הרי:
מבואר דפעולת המניעה לא חשיב בנין וה"ה הכא מסתברא דכמו כן העדר הזחילה ע"י הסתימה בדבר המקבל טומאה לא חשיב הויה:
והנה נתתי עיני בהחת"ס הנ"ל במה שהקשה הרב הגאון ר' דוד ז"ל על דברי הנו"ב הנ"ל משיטת ר"ת בסוכה דף י' ע"א בפורס עליה סדין דמוקי בסוכה כשרה אלא שמתירא שעתידין עלי הסכך להתייבש או לנשור ויהי' אז צלתה מרובה מחמתה ולמנוע זה פרס עליה סדין ואפ"ה פוסל ר"ת משום דהוה מסכך בדבר המקבל טומאה אע"פ שאינו אלא מונע שלא תפסול דלא כהנוב"י הנ"ל וע"ז השיב החת"ס שהסדין עצמו חשיב סכך פסול כיון שבכה"ג הסדין אינו בטל מחמת שהוא לצורך הכשר סוכה והו"ל איהו גופי' סכך פסול דרק אם הסדין אינו לצורך הסכך בטל לגבי הסכך משא"כ בכה"ג שהוא לצורך הסכך אי אפשר להיות בטל ע"ש:
והנה שמעתי שחכם אחד רצה לומר שקושי' הג' ר' דוד הנ"ל מעיקרא ליתא עפ"י מה דאיתא בשו"ע הלכות סוכה סי' תרכ"ט סעיף י"ב בהגה"ה וכל מה שדרכו לייבש תוך שבעה מיד חשבינן לי' כאילו הוא יבש (ר"נ פ"ק דסוכה) והוא אויר ופוסל בד' כו' ומשו"ה אין ראי' מדעת ר"ת לסתור דברי הנוב"י דהכא כבר נפסל' הסוכה מתחילה. ולכאורה יפה דיבר אבל אחרי העיון ליתא דעיקר הטעם מה דחשבינן לי' כאילו הוא יבש הוא משום כיון דעתיד להיות יבש ויפסול בתוך ימי החג ואנן בעינן סוכה הראוי' לשבעה להכי נפסלה מתחילה אבל כשפורס עלי' סדין ושוב לא יתייבש הסכך אם נימא דכשר בכה"ג מחמת שהסדין חשוב רק להסיר המניעה שפיר לא נפסל' הסוכה מעולם וזה בזה תליא דאם מותר לפרוס סדין הלא חשיב כאלו מסיר את המניעה שתפסול מחמתו אלא מ"מ יש נ"מ דאם דרכן של הסכך לייבש אם לא יפרוס הסדין מתחילת ימי החג אין לפרוס את הסדין בתוך ימי החג די"ל דכבר נפסל' הסוכה ומה שפורס הסכך עכשיו נחשב כאלו הסדין מתקן הסכך דלולא הסדין הי' נתייבש הסכך והוה חמתה מרובה מצלתה ודו"ק: אמנם בשו"ע או"ח סי' שט"ז סעיף ו' איתא צבי שנכנס לתוך הבית ונעל אחד בפניו חייב כו' ישב אחר על הפתח ומלאו יכול השני לישב בצדו ואפילו אם עמד הראשון והלך לו השני פטור ומותר והראשון חייב והמ"א ס"ק י"א הביא ח"ל התוי"ט שהלך לתוך הבית דאלת"ה האיך אפשר שהשני ימלא מקומו של ראשון מבלי תת תחילה המקום פנוי מאין יושב ואז הצבי אינו ניצד ונמצא כשהשני חוזר וממלא הפתח הוא צודו וחייב כו' עכ"ל ותימא דאטו מי שיש לו תרנגולת בתוך ביתו ונפתחה הפתח יהא אסור לסתמו אלא ע"כ כיון שהוא כיצד כבר שרי ה"נ כן דהא רש"י כ' דאין זה אלא כשומרו לצבי שכבר ניצד כו' ע"ש הרי פליגי הני רבוות' בדבר זה אי מניעה מיחשב עשיית דבר מה אי לא חשיב עשיה:
אבל יש להקשות על התוי"ט דידיה אדידיה דבפ"ה מהל' מקואות משנה ה' כתב בעצמו ויתכן דאפילו ר' יהודה דפליג הכא מודה התם במשנה דפרק ו' דפרה נתן ידו ורגלו עלי ירקות כדי שיעברו המים פסולים דהכא המקוה עשוי ושלם וצריך לומר כיון דר' יוסי פליג גם הכא דאין מתחילין בו הרי סובר דגם המניעה חשיב כעשיה והלכה כר' יוסי ע"כ סובר גם בצידה חשיב המניעה כעשיה וכן במקוה כשכבר נפרץ והוא בא לסתום הנקב כמ"ש הנו"ב וי"ל דגם באופן זה מיירי התוי"ט במתניתין דשבת שהלך ראשון והניח הפתח פתוח כל כך שהי' באפשרות להצבי לילך החוצה והשני בא וישב על הפתח ונחשב צידה מחדש אבל אם ישב השני תיכף אחרי הליכת הראשון ולא נפסק צידת הראשון גם התי"ט סובר דהשני פטור דזה חשיב כמסלק המניעה ולפ"ז יש להשוות דעת התי"ט לדעת המ"א אלא דהתי"ט מיירי באופן שלא ישב השני תיכף בפתח למלא מקום הראשון וכבר נתבטל הצידה ואלו לא בא השני למלאות הפתח הי' הצבי יצא מהבית להכי חשוב צידה חדשה משא"כ תרנגולת לא מיבעי' אם סתם הפתח תיכף דחשוב סילוק המניעה דפטור אלא תרנגולת שאני דתרנגולים המה בני תרבות וכאשר מורגלים בבית אינם עוזבים את הבית עפ"י רוב להכי לא חשיב צדה חדשה: