מצפה אריה תנינא חלק א· רבי אריה ליב ברודא
יו"ד · סימן סה
נסתפקתי בהא דמבואר בשו"ע יו"ד סי' ט"ו דמותר לשחוט את המעוברת משום דעובר ירך אמו הוא ואם יצא העובר חי אחר שחיטת אמו והפריס על גבי קרקע אין שוחטין אותו ביום אחד ע"ש הטעם כיון דהפריס על גבי קרקע צריכה שחיטה מדרבנן איך הדין אם עייל ידיה במעי אמו ושחט בן ט' חי אם מותר לשחוט אח"כ בו ביום את אמו דיש סברא לומר דבשחיטת העובר ניתר העובר באכילה דקי"ל כרבא בחולין דף ע"א ע"א ד"ה סימנין אכשר רחמנא להכי חשיב שחיטה בפני עצמו ואסור לשחוט האם אחריו בו ביום ויש מקום לדעתי לומר דמ"מ כיון דבשעת שחיטת העובר הי' ירך אמו ואם לא נשחט מקודם הי' ניתר אח"כ בשחיטת אמו חשיב חדא שחיטה ואם נימא כפן השני דבכה"ג אינו נוהג דין אותו ואת בנו עוד יש להסתפק לדעתי איך הדין אם האם היא טרפה ומעייל ידי' במעיה ושחט את העובר אם מותר לשחוט את אמו בו ביום מי נימא כיון דהעובר לא הי' ניתר בשחיטת אמו לאכילה חשיב שחיטה בפני עצמו ואין לשחוט את אמו בו ביום או אמרינן כיון דעכ"פ שחיטת אמו היתה מועלת לטהר את העובר מידי נביל' וקי"ל כר' מאיר דשחיטת טרפה חשיב שחיטה לענין דין או"ב מעתה חשיב שחיטה אחת ויש עוד להסתפק אם נימא דבכה"ג אין לשחוט את האם בו ביום איך הדין אם נטרפה האם אחר שחיטת העובר ולא מצאתי גילוי לדינים הלל ולא באת אלא לעורר:
והנה ביו"ד סוף סי' י"ד איתא בהגה"ה ואם שחט עובר במעי אמו לא מקרי שחיטה ר"כ ובעי' פרק בהמה המקשה ולא איפשטא והל"ח והט"ז והש"ך כולם מביאים מ"ש הלבוש שהטעם משום חלדה וכתבו ושגגה הוא והלבוש לא ראה מקור דין זה ע"ש ולפי האמור לדעת הלבוש דאם שחט עובר במעי אמו יש בזה פסול חלדה ולא הוה שחיטה כלל משא"כ מטעם בעי' דר' אושעי' דלא איפשטא הוה ספק שחיטה עכ"פ ויש נ"מ לדין איסור אותו ואת בנו וכנ"ל: אולם גוף הדבר אם כששחט העובר במעי אמו שייך דין פסול חלדה עי' בשבות יעקב חלק א' סי' מ"ה שכתב דדבר זה תליא במה דאיבעי' הש"ס בחולין דף ל' ע"ב תחת מטלית מהו ובזה יתישב מה שהשמיט הרמב"ם והרא"ש והטור לאיבעי דר' אושעי' ע"ש ועי' בט"ז סי' כ"ד ס"ק ד' ובנה"כ שהשיגו על הלבוש דבמעי אמו לא שייך פסול חלדה ע"ש:
ולפע"ד יש לעורר מב"ק דף ק"ו ע"ב דפריך התם הש"ס ולישני לי' בבן פקועה כר"מ דאמר בן פקועה טעון שחיטה וכתב רש"י ז"ל ד"ה בן פקועה שנמצא במעי אמו ופקעה לאחר שחיטה והוציאוהו כו' ע"ש ויש להקשות דגם לר' מאיר אפשר דהברייתא מיירי דבשעת גניבת האם הי' הולד בתוכה והגנב שחט את האם ולר"מ צריך הולד שחיטת עצמו ולא מהני לי' שחיטת אמו להכי פטור מד' וה' בעד האם דחמשה בקר אסר רחמנא ולא חמשה חצאי בקר ולעיל דף ע"ח ע"ב איבעי' לי' להש"ס אם מכרה חוץ מעוברה מהו ונשאר בתיקו ובשלמ' לאיכא דאמרי דאיתא התם או דילמא כיון דצריך לאשתרויי בהדה בשחיט' כמאן דשייר בגופה דמי שפיר ניחא דזה שייך רק לרבנן אבל לר"מ דבן ט' חי לא משתירי בשחיטת אמו פשיטא דלאו כגופה דמי וחייב ד' וה' אאמו לבד אבל ללישנא קמא דאיבעי' הוא כיון דמחובר בה הוי שיור או דלמא כיון דלמיפרש מינה קא' לא הוי שיור א"כ גם לר' מאיר גם בן ט' חי ג"כ הא עדיין מחובר בה אבל ביותר יש להקשות הא שפיר מצינן לאוקמי' אליבא דרבנן דק"ל כוותייהו כגון שגנב פרה מעוברת שכבר הי' נשחט הולד בתוך מעיה והי' בן ט' חי לפי איבעי' דר' אושעי' דשחיטת הולד מתרת גם במעי אמה ואח"כ שחט הגנב להפרה ופטור הגנב מדו"ה דחשיב חמשה חצאי בקר דהעובר הי' נשחט דבכה"ג גבי מכירה אם אמר חוץ מהעובר חשיב שיור וה"ה בשחיט' חשיב שיור כיון שהעובר כבר הי' נשחט ודו"ק: