מצפה אריה תנינא חלק א· רבי אריה ליב ברודא
יו"ד · סימן סג
כבוד הרב המאוה"ג המפורסם מופלג בתורה מוה' ישראל נ"י אבד"ק הערלויא במדינת רומעניע:
בדבר יהודי אחד קנה בית מאינו יהודי וחפר ומצא עצמות אדם עם עצמות בהמה ובר אוריין אחד הורה לקבור העצמות אדם בבית הקברות של ישראל. והנה הבית הלז נמצא ברחוב של גוים ובגלל הדבר הזה יצא כ"ת לדון דאין כאן תורת טומא' דאזלינן בתר רוב גוים ומסתמא עצמות האלו של אינו יהודי המה והביא מ"ש הרשב"א ז"ל בתשובותיו סי' פ"ג ג"כ במעש' כזו שנמצא עצמו של מת אצל מפתן הבית מבחוץ ברחוק והורה להתיר משום דאזלינן בתר ריב גוים וכל דפריש מרובא קפריש. וכ"ת הביא ג"כ הא דאיתא ביור"ד סי' שס"ד סעיף ב' דקבר הנמצא מותר לפנותו לכ"ע כדאיתא בש"ס סנהדרין דף מ"ז ע"ב. ולענין איסור הנאה וטומאת מקומו איתא במחבר שם שני דיעות בדיעה הראשונ' שמותר בהנאה ומקומו טהור דעת הרמב"ם ז"ל שאסור בהנא' ומקומו טמא וזה תליא בחילופי גירסות הש"ס בסנהדרין שם. אמנם כ"ת לא הרגיש במכתבו מ"ש רש"י ז"ל שם לפרש קבר הנמצא קבר חדש ויודע בעל השדה שלא צוה מעולם לקוברו שם עכ"ל. מבואר בדבריו דבעינן שיודע בעל השדה בבירור שהמת נקבר שם שלא מדעת בעל השדה אבל בישן דאפשר להיות שנקבר שם מדעת בעל השדה לא חשוב קבר הנמצא וכבר הרגיש בזה הרב"י בטור שם וכתב בזה"ל ומ"ש רבינו ואינו יודע אם נקבר שם מדעת בעל השדה דמשמע דמסתמא מותר לפנותו עד שידע שמדעת בעל השדה נקבר שם ומדברי רש"י שכתבתי נראה להיפוך דלא שרי לפנות אלא קבר חדש שיודע בעל השדה שמעולם לא צוה לקוברו עכ"ל הרב"י ע"ש:
הן אמת שאעפ"י שהרב"י כתב כן במשמעות דברי רש"י הנ"ל מדכתב קבר חדש נראה דלא שרי לפנות אלא היכי שיודע בעל השדה שמעולם לא צוה לקוברו מ"מ הדבר צ"ע דהא שם בסמוך גבי קבר הידוע כתב רש"י ז"ל בעצמו בזה"ל קבר הידוע שנקבר שם מדעת בעל השדה א"כ מזה יש ללמוד דאם אינו יודע בבירור שנקבר שם מדעת בעל השדה דינו כמו קבר הנמצא והוא כדעת הטור שם ודברי רש"י נראים כסותרים אהדדי:
והנה ראיתי בתשו' חוות יאיר תשובת הגאון ר' דוד אופינהיים ז"ל שהאריך הרבה בדברי רש"י הללו וכ' הוא ז"ל דכונתו הוא לפי מאי דפריך הגמרא שם וקבר הנמצא מותר לפנותו ודלמא מ"מ הוא ומ"מ קונה מקומו ומשני מ"מ קלא אית לי' וסבר רש"י ז"ל דדוקא קבר חדש אין לחוש למ"מ כי מ"מ מידכר דכירי אינשי אבל בקבר ישן יש לחוש שמא מ"מ הוא וכבר נשכח זכרו וכי לעולם לא יהי' נשכח זכרו ונימא דקלא אית לי' ובכתובות דף כ' ע"ב אמרינן עד שיתין שנין מידכר דכירי אינשי ולהכי כתב רש"י ז"ל דבקבר חדש דוקא מותר לפנותו אבל בקבר ישן אין לפנותו מחמת שמא מ"מ הוא זה ת"ד הגאון ז"ל אבל בזה לא נתיישב מ"ש רש"י ז"ל תו להלן דקבר ידוע שנקבר שם מדעת בעל השדה דמשמע מדבריו דמן הסתם מותר לפנותו ולא חיישינן למ"מ ועוד אי נימא דמספק אסור לפנותו דחיישינן למ"מ כמו כן יש לומר דחיישינן בקבר ישן שמא נקבר מדעת בעל השדה ומה לי ספק דמ"מ דקנה מקומו ומ"ל ספיקא שמא נקבר מדעת בעל השדה דקנה מקומו:
והנראה לפענ"ד בישוב דברי רש"י ז"ל דבמתניתין דנזיר ס"ד ע"ב איתא המוצא מת בתחילה מושכב כדרכו נוטלו ואת תפוסתו מצא שלשה אם יש בין זה לזה מן ד' אמות עד שמונה הרי זה שכונת קברות ובתוס' שם כתבו וז"ל נהי דקבר הידוע אמרינן בפרק נגמר הדין דאסור לפנותו התם הוא דוקא בשנודע בו שלדעת נשאר קבור שם אבל בנמצא אמרינן התם מותר ליטלו מאחר שלא נודע הקבר לבני אדם נכון לומר כי לאקראי נקבר שם עכ"ל ולפי"ז הך ברייתא דפרק נגמר הדין דמחלק בין קבר הנמצא לבין קבר הידוע מיירי בקבר אחד או שנים דבמוצא ג' קברים בכל גווני יש לחוש לשכונת קברות וכמו דאיתא בתוס' דנזיר הנ"ל אבל נראה לי די"ל דלרש"י ז"ל הי' נראה זה לדוחק לפרש כן דא"כ הי' לו לתנא לפרש דמיירי רק בקבר אחד או שנים וגם למה לו לחלק בין נמצא לידוע בנמצא גופא הי' לו לחלק בין קבר אחד לשלשה קברים. עוד קשה לי אהא דפריך הש"ס בפרק ממר הדין וקבר הנמצא מותר לפנותו אמאי ניחוש שמא מת מצוה הוא ומ"מ קנה מקומו ולא פריך הכי אמתניתין דנזיר דקתני בהדיא המוצא מת בתחילה מושכב כדרכו נוטלו ואת תפוסתו אמאי שרי ליטלו שמא מת מצוה הוא וקנה מקומו ובאמת בירושלמי במס' נזיר פריך שם אמתניתין הכי דאיתא התם וחש לומר שמא מ"מ הוא ומשני מ"מ אינן מצויין ע"ש ומעתה קשה אש"ס דילן למה שבקי' מתניתין דנזיר ופריך בסנהדרין אברייתא הנ"ל ולפי"ז יש לומר דכל זה הי' קשה לרש"י ז"ל ע"כ יצא לפרש דהברייתא בפרק נגמר הדין מיירי בקבר חדש ובקבר חדש ליכא חילוק בין קבר אחד לשלשה קברים רק איכא חילוק בין נמצא לידוע דבנמצא כיון שברור לבעל השדה שנקבר שם שלא מדעתו בכל גווני מותר לפנותו אפילו אי נמצא ג' קברים ויותר דכיון שנעשה שם שלא מדעתו אין אדם אוסר דבר שאינו שלו אפילו:
ע"י הרבה קברים ובקבר הידוע שנקבר שם מדעת בעל השדה ג"כ אין חילוק בין קבר אחד לשלשה קברים אלא בכל גווני אסור לפנותו וגם אסור בהנא' ואין להקשות דבנמצא הרבה קברים בקבר חדש אם פינוהו אמאי מקומו טהור ניחוש שמא יש עוד קברים אשר עודנם לא נמצאו דיש לומר דבקבר חדש אין לנו לחוש לזה שמא נקברו עוד מתים שלא מדעת בעל השדה אבל מתניתין דנזיר מיירי בקבר ישן שלא נודע אם נעשה מדעת בעל השדה או לא ובזה החילוק הוא בין נמצא קבר לבין נמצאו הרבה קברים דבקבר אחד לא חיישינן לשכונת קברות אלא תלינן שזהו קבר יחידי ומחמת רוב ימים נשכח הדבר איך נעשה ומאיזה סיבה הובל לכאן ואם הי' הבעלים בעת הלזו שמה או שהי' הפקר בלי בעלים ואין זכרון לראשונים ומשו"ה נוטלו ואת תפוסתו ובג' קברים אמרינן שזהו שכונת קברות דכולי האי קשה לתלות שנעשה שלא מדעת בעל השדה ובסיבות שונות נקברו שם ולהכי מחזיקינן מסתמא לשכונת קברות:
ובזה עולה שפיר הא דלא פריך ש"ס דילן אמתניתין דנזיר ניחוש דילמא מ"מ הוא דכיון דהתם מיירי בקבר ישן אין לנו למיחש שמא מ"מ הוא דמת מצוה אינן מצויין כמו דמשני בירושלמי ומזה ידע הש"ס דילן אלא אברייתא דבפרק נגמר הדין דמיירי בקבר חדש ואחרי שהבעלים לא ידעו מהקבר הלז ואינו ידוע שום סיבה ומקרה למה הובל לשם לקברו וגם למה נקבר בחשאי ולא נקבר בבית הקברות של הנזיר בלווי' ובכי והספדים כדרך שאר מתי ישראל וכדין המבואר ביור"ד הלכות אבלות ואיתא בסנהדרין דף צ"ב ע"א על הפסוק שאול ועוצר רחם מה ענין שאול לעוצר רחם אלא מה רחם שמכניסין בו בחשאי מוציאין ממנו בקולי קולות שאול שמכניסין בו בקולות אינו דין שמוציאין ממנו בקולי קולות ופירש"י ז"ל ע"י בכי והספדים ע"ש א"כ מבואר דסתם קבורה הוי בקולות ועי' בתוס' כתובות דף ג' ע"א ד"ה וסברה שכתבו דמיתה קלא אית להו ע"ש ולהכי בקבר חדש שנקבר כל כך בחשאי שגם הבעל השדה לא שמע מסתברא לומר דהוי מת מצוה שהלך זה המת בדרך ומת שם פתאום ואח"כ הלך לשם איש אחד ומצאו מונח וקברו שם כדין מ"מ ומשו"ה נקבר שם בחשאי דכל מ"מ הוי קרא ולא ענה כמבואר בש"ס וע"ז משני הש"ס דמ"מ קלא אית להו והיינו דזה הקברן מפיק אח"כ לקלא ומפרסם הדבר וכיון דגם מ"מ קלא אית ליה שוב אין לנו לחוש למ"מ דאינו מצוי אלא תלינן טפי במצוי דהיינו בסתם מת שהובל לכאן לקברו שלא מדעת הבעלים דכיון דלענין קול כהדדי נינהו תלינן יותר במצוי ולא במ"מ דלא שכיח וכדברי הירושלמי הנ"ל:
עוד נראה לפענ"ד לפרש כוונת רש"י ז"ל דהא דכתב קבר חדש אין כוונתו שהוא חדש לבד ולא ישן אלא כוונתו שלא הוזמן למת אשר כבר הי' מת אלא עשאו סתם שיהי' מוכן לכשיצטרך שזה מקרי קבר חדש בברייתא המובא שם לעיל בסמוך לזה בהא דתניא קבר חדש מותר בהנאה הטיל בו נפל אסור בהנאה וכתב רש"י ז"ל שם בזה"ל ולא למת הוזמן אלא חצבו סתם ולכשימות לו מת יקבר בו וכן כתב רש"י ז"ל לקמן בסוגיא בהא דפריך שם מברייתא אמ"ד דסבירא לי' הזמנה מלתא הוא ופריך הטיל אין לא הטיל לא ומשני ה"ה אפילו לא הטיל דהס"ד והתרצן פליגי בפשט דקבר חדש דהס"ד סבר דהוזמן למת והתרצן משני דמיירי שלא הוזמן למת אך הוכן לחי או לכשיצטרך כשימות לו מת יקבר בו ע"ש ורש"י ז"ל פירש הכא לפי מסקנת התרצן ובאמת מוכרח לפרש כן דנראה דהס"ד דפריך הכא מהך ברייתא דהחוצב קבר לאביו כו' ולפי פירש"י דה"ה לאחר אלא אורחא דמלתא נקטו דס"ל הזמנה מלתא הוא ומשו"ה לא יקבר בו עולמית ולא משום כבוד אביו ולפי"ז ע"כ הא דקבר חדש מותר בהנאה ע"כ הוי פירושו שלא הוזמן למת אלא חצבו סתם לכשיצטרך וכן כוונת רש"י ז"ל הא דפירש קבר שנמצא בקבר חדש הוי פירושו נמי שלא הוזמן למת אלא לכשיצטרך. ולפענ"ד אנו מוכרחין לפרש כן דאל"כ תמי' לי לפי מה דמשני בקבר בנין אמאי מותר בהנא' הא נהי נמי דנקבר שלא מדעת בעל השדה מ"מ הבנין שבנאו זה שקבר את המת צריך להיות אסור שהרי הבנין הוי שלו ונהי שבעל השדה מותר לפנותו ולהשליך את האבנים מ"מ עכ"פ האבנים ליתסרו בהנא' דהא הבנין אינו של בעל השדה רק זה שבנאו לכן פירש"י ז"ל דמיירי בקבר חדש דהיינו שבעל השדה בנה את הקבר לכשיצטרך לכשימות לו מת ועתה נמצא מת בו מה שלא צוה לקברו והא דתני קבר שנמצא אין הכונה שלא ידע בעל השדה מהקבר כלל רק שמהקבר ידע ובעצמו בנאו רק מהמת לא ידע ובודאי נקבר שלא מדעתו ולהכי גבי קבר הידוע פירש שנקבר שם מדעת בעל השדה דע"כ ידוע קאי על המת שנקבר שם מדעתו דאי לא ידע מהמת היינו רישא דהוי קבר הידוע ולפי"ז אינו מוכח כלל מרש"י ז"ל האיך דעתו בקבר ישן ולא נודע אי נקבר שם מדעת בעל השדה אי לא אם שרי לפנותו או אסור דעיקר הא דמפרש דמיירי בקבר חדש הוא משום דקתני ברישא ומותר בהנא' דאי בקבר ישן דמסתמא בנאו זה לשם מת שקברו שם הי' הבנין אסור בהנא' דגם אי בנאו שלא מדעת בעל השדה הבנין שלו אסור בהנא' ובזה מיושב דברי הטור שלא כתב דלשיטת רש"י ז"ל בעינן קבר חדש דוקא דהטור השמיט גבי קבר הנמצא דמותר בהנאה ולהכי לא כתב קבר חדש דלענין פינוי העצמות ס"ל להטור דגם רש"י ז"ל מודה דגם קבר ישן שאינו ידוע כלל להבעלים מותר לפנותו ודו"ק: והנה כבר הבאתי למעלה שיטת הרמב"ם ז"ל דקבר הנמצא מותר לפנותו ואסור בהנאה ואם פינוהו מקומו טמא וקבר הידוע אסור לפנותו ומותר בהנאה ואם פינוהו מקומו טהור והוא ז"ל גורס כן בגמרא כמ"ש הכ"מ שם והביא הכ"מ מה שכתב הרשב"א ז"ל בתשובה לתמוה ע"ז וז"ל והאיך אפשר להחמיר בקבר הנמצא ולטמאו ולאסרו בהנא' יותר מקבר הידוע ואפילו את"ל דבנמצא יש לחוש למ"מ א"כ איך אמרו שמותר לפנותו ועוד האיך אפשר לומר שיהי' הנמצא מותר לפנותו ויהי' טמא ואסור בהנא' וכי את שאסור לפנותו מותר בהנא' ואת שמותר לפנותו אסור בהנא' כלפי לייא כו' ע"ש:
ואשר אנכי אחזה בישוב דברי הרמב"ם ז"ל ולהצדיק את הצדיק דמעיקרא דדבריו המה ברורים בטעמם דכל שמותר לפנותו אסור בהנא' ואת שאסור לפנותו מותר בהנא' דהנה התם פריך הש"ס אמימרא דשמואל דאמר מקיש קבר בני העם לע"ז מה התם במחובר לא מיתסר כו' דכתיב אשר אתם יורשים אותם את אלוהיהם על ההרים הרמים על ההרים אלוהיהם ולא ההרים אלוהיהם הכא נמי במחובר לא מיתסר מהברייתא דהחוצב קבר לאביו והלך וקברו במקום אחר הרי זה לא יקבר בו עולמית ומשני הכא במאי עסקינן בקבר בנין וכן פריך תו מהך דקבר חדש מותר בהנא' וגם מהך דתניא קבר הנמצא מותר לפנותו ומשני כל הני בקבר בנין והנה רש"י ז"ל מפרש וז"ל קבר בנין שבנאו למעל' מן הקרקע דכוותי' בע"ז בית שבנאו מתחלה לע"ז אסור דתלוש ולבסוף חיברו הוי תלוש לענין ע"ז עכ"ל והנה אף שדבריו המה מוקשים דלמה צריך לכתוב בית שבנאו מתחלה לע"ז הא אנן קיימ"ל כרב דאמר בע"ז דף מ"א ובמעיל' דף כ' ע"א דהמשתחוה לבית אסרו מ"מ עכ"פ שמעינן מדבריו דהטעם דקבר בנין נאסר בהנא' הוא משום דתלוש ולבסוף חיברו דינו כתלוש גבי מת כמו בע"ז והנה דבר זה צריך עיון טובא אם יש לדמות מת לע"ז דאפילו אי נימא דבע"ז תלוש ולבסוף חיברו הוי כתלוש והמשתחוה לבית אסרו כמו דקיימ"ל הכי מ"מ במת יש:
מקום להסתפק בזה דהא דמת אסור בהנא' הוא משום דילפינן שם שם מעגלה ערופה כמו דאיתא בהדיא בע"ז דף כ"ט ע"ב ושם איתא ועגלה ערופה מנ"ל דאסורה בהנאה ומשני כפרה כתיב בה כקדשים א"כ טפי יש לדמות מת להקדש מלדמות לע"ז ובסוגיא דפרק נגמר הדין איתא דפליגי אביי ורבא באורג בגד למת דאביי סבר דהזמנה מלתא היא ורבא סבר הזמנה לאו מלתא היא ומפרש התם בגמרא טעם פלוגתייהו דאביי יליף מעגלה ערופה ורבא יליף מע"ז ואנן קיימ"ל כרבא דהזמנה לאו מלתא הוא ולכאורה הדבר סותר לסתמא דהש"ס דמסכת ע"ז הנ"ל דמת אסור בהנאה משום דילפינן מעגלה ערופה וכבר הרגישו בזה רבותינו בעלי התוס' ד"ה אתיא וכתבו דמת גופא דאסור בהנא' הוא דגמרינן מעגלה ערופ' גם לרבא ולא פליגי כאן אלא במשמשין ע"ש ושיעור דבריהם דבמשמשין יש ללמוד להקל מע"ז ולא להחמיר מהקדש אבל פשיטא דבדבר דחמור ע"ז מהקדש אין ללמוד משמשי מת מע"ז להחמיר יותר מהקדש דא"כ יהי' משמשי' חמור ממת עצמו דמת גופא בודאי ילפינן מהקדש ולפי"ז כאן דקיימ"ל במעילה דף י"ח דאין מועלין גבי הקדש במחובר לקרקע דילפינן חטא חטא מתרומה ובמס' ב"מ דף נ"ד ע"א איתא הקדש אינו מתחלל על הקרקע דכתיב ונתן הכסף וקם לו והנה במעילה דף כ' ע"א רצה הש"ס להביא סייעתא לרב דאמר המשתחוה לבית אסרו מהך דבית של הקדש הדר בו מעל ודחי דמיירי שהקדישו ואח"כ בנאו והרמב"ם ז"ל פסק להלכה בפרק ה' מהלכות ע"ז הלכה ו' דהמשתחוה לבית אסרו וגבי הקדש בפ' ה' מהלכות מעיל' דהמקדיש בית בנוי הדר בו לא מעל חזינן לדעתו דס"ל לחלק בין ע"ז להקדש וצ"ל לפי"ז דהא דמייתי הש"ס במעיל' שם לסייע לרב מהקדש היינו רק דאי נימא דבהקדש אמרינן תלוש ולבסוף חיברו הוי כתלוש ואסור כ"ש בע"ז דאמרינן להחמיר אבל מ"מ אין לדמות הקדש לע"ז דנילף להחמיר: ונ"ל דעל פי הסברא יש לחלק בין ע"ז להקדש עפ"י מה שכתבו התוס' בב"מ דף נ"ד ע"א ד"ה הקדש גבי הא דאיתא הקדש אינו מתחלל על הקרקע דכתיב ונתן הכסף וקם לו וז"ל והא דאמר שמואל לקמן דף נ"ו בונין בחול ואח"כ מקדישין למ"ד תלוש ולבסוף חיברו הוי כתלוש אתי שפיר ואפילו למ"ד חשוב כמחובר מ"מ כיון דאי לא הוי קדוש סופו ליעקר מקרי תלוש עכ"ל כמו כן יש לומר החילוק בין ע"ז להקדש אך קצת באופן אחר דבע"ז עכ"פ אי נימא דדינו כתלוש צריך שבירה ונתיצה ומשו"ה לא אלים להיות כמחובר אבל בהקדש בית דבין כך וכך נשאר במחובר (דדוקא גבי בית המקדש שייך לומר סברת התוס' דאי לא קדוש סופו לתלוש אבל בסתם בית גם אי לא קדוש נמי אין סופו לתלוש ופשוט) משו"ה דינו כמחובר ולפי מה שנתבאר דבהקדש תלוש ולבסוף חיברו דינו כמחובר ואינו אסור בהנא' אין לומר דמת יהי' חמור מהקדש ובמשמשי מת פשיטא דלא נאסר בהנא' יותר מהקדש ובזה עולה שפיר דברי הרמב"ם ז"ל דפסק קבר הנמצא מותר לפנותו ואסור בהנא' וקבר הידוע אסור לפנותו ומותר בהנא' דע"כ מיירי בקבר בנין דקרקע עולם אינו נאסר וקבר בנין נאסר משום דהוי תלוש ולבסוף חיברו וא"כ בקבר הנמצא דמותר לפנותו וא"כ חשיב סופו לתלוש והוי כתלוש ומשו"ה אסור בהנא' אבל קבר הידוע דאסור לפנותו א"כ ע"כ ישאר שם במחובר לעולם ואין סופו לתלוש חשוב שפיר כמחובר ומותר בהנא' וגם ממילא החילוק גבי טומאה דכל שאסור בהנא' גזרו חז"ל טומא' על המקום וכל שמותר בהנא' לא גזרו חז"ל טומא' כמו שמבואר ברש"י ז"ל פרק נגמר הדין ודו"ק כי הדברים נכונים לפענ"ד בעזהש"י:
ודע דלפי הסברא הנ"ל שחדשנו בעזהש"י דהיכי דתליא בזה דאי נימא דדינו כתלוש על כרחך יצטרך לתלוש ולעשותו תלוש אמרינן דדינו כתלוש נהירנא לעינין לפרש סוגית הש"ס בב"ק דף ס"ז ע"א דלעיל מזה משני הש"ס שינוי השם כשינוי מעשה דמי כו' ואח"כ איתא ר' זירא אמר שינוי החוזר לברייתו בשינוי השם לא הוי שינוי ופריך הש"ס ושינוי השם שאינו חוזר לברייתו מי הוי שינוי והרי צינור דמעיקרא קצוציתא והשתא צינורא ותניא צינור שחקקו ולבסוף קבעו פוסל את המקוה קבעו ולבסוף חקקו אינו פוסל את המקוה ואי אמרת שינוי השם מלתא הוא אפילו קבעו ולבסוף חקקו נמי ליפסל ומשני שאני שאיבה דרבנן כו' עיי"ש והנה הדבר תמוה מאי ענין שינוי השם לפסול את המקוה ואיזה דמיון יש לזה למאי דאמרינן דדמי לשינוי מעשה למיקני בי' הא ע"י שינוי מעשה ג"כ אין המקוה נפסלת ולמה יגרע שינוי השם משום הטעם דאמרינן מלתא הוא שקונ' הגזלן מחמת זה וכבר נתקשו בזה הקדמונים עיין שטמ"ק שם במקומו ועי' בספר יוסף דעת יו"ד בהשמטות ועוד הקשו דמאי משני שאני שאיבה דרבנן דאכתי יקשה לדעת הסוברים דכולו שאוב פסול מה"ת הו"ל לאשמועינן דבכולו שאוב גם קבעו ולבסוף חקקו פוסל את המקוה או לדעת הסוברין דאין טובלין בכלים הוי מה"ת א"כ עכ"פ יש לפסול לטבול בצינור גופא אפילו בקבעו ולבסוף חקקו עיין נו"ב חלק יור"ד סי' קמ"ב. עוד אני מוסיף להקשות דמלשון הש"ס דקאמר ושינוי השם שאינו חוזר לברייתו מי הוה שינוי משמע דפריך רק לר' זירא דמחלק בין שינוי החוזר לברייתו לבין שינוי שאינו חוזר לברייתו ולכאורה כמו כן קשה לרב יוסף דאמר כל שינוי בין חוזר בין אינו חוזר קניא אכן עפ"י הסברא הנ"ל נרא' לפיענ"ד דיש לפרש ולהסביר כוונת הש"ס על דרך זה דלרב יוסף ולרבא ליכא למיפרך כלל דאף דלגבי קנין מהני שינוי השם דדמי לשינוי מעשה מ"מ אין שייכות זה כלל לפסול המקוה אלא פריך לר' זירא דמחלק בין שינוי החוזר לברייתו לבין שינוי שאינו חוזר לברייתו וע"כ הטעם בזה וסברתו דהנה הא דשינוי קונה מפרש הש"ס דדרשינן אשר גזל כעין שגזל יחזיר ומזה ילפינן דאם אי אפשר להשיב כעין שגזל משום שנשתנה שוב אינו מחזיר ולהכי דוקא אם אי אפשר להחזיר לברייתו ולהשיב כעין שגזל אבל אם יש להחזיר לברייתו אמרינן דמחויב להחזיר לברייתו ולהשיב לבעלים כעין שגזל דאע"ג דאי נימא דקני בשינוי בודאי אין הדבר עומד להחזיר לברייתו מ"מ כיון דאי נימא לאידך גיסא דמחויב להחזיר יהי' עומד להחזיר לברייתו כדי לקיים מצות השבה לא חשיב שינוי כלל כיון דזה בזה תליא והבן וע"ז פריך הש"ס הא גבי צינור שקבעו ולבסוף חקקו אי הוה אמרינן דפוסל את המקוה ע"כ יצטרך לעקרו ולתלוש את הצינור מהמקוה כדי שלא יפסול המקוה עי"ז דהא עיקר התכלית שקבעו שם כדי לתקן את המקוה אבל לא לקלקלו ולפסול את המקוה מעתה ג"כ יש לומר דמאי אמרת דחשיב כמחובר אינו פוסל אדרבה כלך לאידך גיסא דפוסל את המקוה וממילא יחזור להיות תלוש כבראשונ' ומשני שאני שאיבה דרבנן וכיון דעכ"פ יוכשר הצינור לשאיב' דרבנן שוב אינו עומד לתליש' דאפילו אי נימא דלגבי דאורייתא כגון לטבול בתוך הצינור או אי לפעמים כשיהי' כולו שאוב דינו כתלוש מ"מ שוב אינו עומד לתלוש אלא יניחו אותו בתוך המקוה כדי לטבול כשלא יהי' כולו שאוב וכיון דשוב אינו עומד לתליש' נחשב לגמרי כמחובר ונתבטל אגב קרקע דבין כך ובין כך אין סופו להיות תלוש להכי כשר גם לגבי דאורייתא לטבול בתוך הצינור או אפילו לפעמים כשכולו שאוב ודו"ק:
ולפי הנ"ל יש להסתפק באם לקח צינור של חבירו וקבעו במקוה ואח"כ חקקו אם אינו פוסל את המקוה כיון דמצד הדין מחויב לתלוש ולהשיב אותו לבעלים וא"כ כיון דעומד לתלוש יש לומר דפוסל את המקוה ואולי: יש לומר דבשאובין גם בכה"ג הקילו חז"ל אבל בכולו שאוב או לטבול בצינור גופא דהוה דאורייתא אפשר דבכה"ג דינו כתלוש ופוסל את המקוה והנה בגזלן לא משכחת להסתפק כלל דהא גזל עצים וחקקן ועשה כלים חשיב שינוי מעשה וקנאם הגזלן כמבואר בחו"מ שם אבל היכי שסבור שהוא שלו ולא נתכוין לגזול כלל דלא קני דאיסורא לא ניחא לי' דליקני א"כ הוא עומד לתלוש י"ל דחשוב כתלוש ופוסל את המקוה:
ועתה נחזור נא לענין השאלה דכבר הבאתי למעלה דגם לשיטת רש"י ז"ל שכתב בהך דקבר הנמצא מותר לפנותו מיירי דוקא בקבר חדש מ"מ יוכל להיות דגם הוא ז"ל מודה דסתם קבר יחידי הנמצא מותר לפנותו אף בקבר ישן וגם הטור מסתם סתם דעת רש"י ז"ל ואינו מחלק בין ישן לחדש והרב"י אף שהעיר בספרו דרש"י מחלק בין חדש לישן מ"מ בשו"ע כתב סתם שיטת רש"י ומשמע דבכל גווני מותר לפנותו ומותר בהנאה ומקומו טהור והנה לענין איסור הנאה אין נ"מ אצלינו דהא ז"א אלא בקבר בנין אבל קרקע עולם אינה נאסרת אך כל עיקר יש לדון אם מותר לפנותו ולענין טומאת המקום דזה תליא במחלוקת רש"י ורמב"ם אמנם בנ"ד דא עקא שלא נמצא רק מקצת עצמות ממת ולא מת שלם א"כ יש לחוש מפני העצמות החסרים דאי נקבר שם מת הלא חסרים עוד עצמות וע"כ גם לדעת רש"י ז"ל צריכים אנו להעתיק עצמינו לדון ולחקור אחרי העצמות האלה מי המה אם של יהודי או של אינו יהודי:
וראיתי שכ"ת במכתבו הביא מ"ש הרשב"א ז"ל בתשובותיו סי' פ"ג במעשה כזה שחפרו סביב למפתן הבית מבחוץ ומצאו עצמות אדם בעיר שהרוב אינם יהודים והתיר הרשב"א מטעם דאזלינן בתר רוב נכרים ואמרינן כל דפריש מרובא פריש עיי"ש לכן כתב כ"ת שיש לדון גם בעובדא דידן שהרחוב הוא רוב אינם יהודים א"כ יש לומר דכל דפריש מרובא פריש ואזלינן בתר רוב גוים הנה לא דקדק כ"ת במה שכתב שהרחוב הוא של גוים. ומסתמא כונתו דהעיר הוא רוב גוים דאם רוב בני העיר המה ישראלים ורק ברחוב הזה דרים רוב גוים לא סגי למיזל בתר הרחוב רק בתר רוב העיר לפי מה דקיימ"ל כר' חנינא דאמר בב"ב דף כ"ג ע"ב רוב וקרוב הולכין אחר הרוב לכן אין ספק אצלי שבעיר המה רוב גוים להכי שפיר הביא כ"ת תשובת הרשב"א הנ"ל דאזלינן בתר רוב בני העיר:
אמנם כבר הובא תשובת הרשב"א הנ"ל בהג"הה ביר"ד סי' שע"ד סעי' ג' וז"ל מת הנמצא ולא ידעינן אם נכרי אם ישראל הוא אזלינן בתר רוב הנמצאים שם אם יש שלא נוכל לומר כל קבוע כמחצה על מחצה (ב"י בשם תשובת הרשב"א) עכ"ל והש"ך כתב ע"ז וז"ל ור"ל דאזלינן בתר רוב עוברים ושבים המצויים שם או בתר רוב עיירות אם רובן נכרים אין צריך לקוברו ואם רובא ישראל הוי מת מצוה ולא אזלינן בתר העיר הקרובה אפילו בקורבה דמוכח אלא בתר רובו אזלינן דכל דפריש מרובא פריש כן הוא בתשובת הרשב"א סי' פ"ג ס"ק ח' עכ"ל הש"ך והנה מדברי הש"ך משמע דדוקא במוצא חוץ לעיר אזלינן בתר רוב אבל בעיר עצמה לא אזלינן בתר רוב משום דהעיר חשוב כמו קבוע וכמחצה על מחצה דמי אכן אנכי עיינתי בתשובת הרשב"א ונראה ודבריו דלא כן דעתו הרמה אלא כל דנמצא מת חשוב כמו פריש ואמרינן כל דפריש מרובא פריש ומלשון הרמ"א משמע דלפעמים משכחת אופן שיהא חשוב קבוע ואי נימא דמת חשוב תמיד פריש איך משכחת אופן שיהא חשוב קבוע וצ"ע. אמנם בעובדא דידן שנמצא ג"כ עצמות בהמה יותר מסתברא לומר דמסתמא של נכרים הם העצמות אדם הללו דאין דרך ישראל לקבור עצמות אדם אצל עצמות בהמה ובהאי גוונא סימנא מלתא הוא וכמו דאית' בנזיר שם בגמ' דאמרינן התם כל הני דשדאי נכרי הוא ופירש"י ותוס' דאין דרך ישראלים לקבור כך גם לענין טומאת כהנים אין להחמיר ויפה הורה כ"ת וד' יצילנו משגיאות: