אור ברסלב
מצפה אריה תנינא חלק א יו"ד › סימן סב

מצפה אריה תנינא חלק א· רבי אריה ליב ברודא

יו"ד · סימן סב

סימן סא

ע"ד השאל' בס"ת שרגל ה'' מהשם נמשך לרגל הוא"ו שלאחרי' ולפי מראית העין נרא' כמו נדבק קצת. ובאמת כשמעינין היטב רואין שאינן נוגעין להדדי ויש איזה הפסק בין האותיות והתיר המורה לגרר קצת מהאות למען יתרחקו זה מזה יותר מעט מחמת כי יש לחוש שאם לא יעשה כן פשוט הוא שבקרב הימים יהיו נדבקין יחד ויהיו נוגעין זה בזה ויפסול. הנה זה המורה בודאי הי' מהיר להורות דלדעתי הוא חשש רחוק אחר שעתה אינן נוגעין מאין לנו לחוש שבקרב הימים יהיו נוגעין ובודאי יש עוד לשהות ולהשגיח אם יתקרבו יחד זה אל זה יותר אך מ"מ אמרתי לעיין אם בכה"ג אלו אירע היכי שיש חשש כזה שיהיו אותיות השם נדבקין יחד במשך הימים מה דינו אם מותר מחמת חשש למחוק קצת מן האות כדי שלא יפסול הס"ת או לא אחרי כי י"ל דכ"ז שהס"ת הוא כשר לא חשוב תקון כלל ואסור וזה החלי בעזר הצור:

הנה דבר זה אי מותר לגרר קצת מאותיות השם ולהפריד בין הדבקים נפתח בגדולים כי הרב"י ז"ל בטור יו"ד סי' רע"ו הביא בשם המרדכי שכ' ח"ל אם הדביק אות של שם יכול למחוק אע"פ דאזהר' למוחק את השם מלא תעשון כן האי תיקון הוא ושרי עכ"ל וכן הביא הרב"י בשם התה"ד להתיר אכן כתב בשם הר"י אכסנדרי דהיכי שהאות הוא נקרא כהלכתו ורק שהוא נדבק לאות שלאחריו אסור למחוק כיון שכל העולם קורין אותו ה' רק שנפסל בנגיעת'. וכתב עוד שם וליכא למימר דכל מחיק' שהיא לצורך תיקון שרי דהנותן אבן מהמזבח לא מחייב אלא בדרך השחת' אבל אם נפגמ' שצריך לתקן אחרת במקומ' שרי כו' דהתם שאני דא"א לנו בלא מזבח כו' אבל הכא אפשר לגנוז היריע' ע"ש באריכות. וכן הוא דעת הש"ך ביו"ד שם דשם שנכתב בקדוש' אסור למחוק אפי' לצורך תקון ומעתה ק"ו ב"ב של ק"ו דבאופן כזה שהשם הוא כעת בכשרות אסור למחוק אפי' אי יש חשש שיתקלקל אח"כ ודעת הרמב"ם ז"ל נרא' ג"כ דאסור למחוק אפי' לצורך תקון שכתב בהל' יסוד התור' פ"ו ה"א כל המאבד שם מן השמות הקדושים כו' לוקה מה"ת ולא כתב דרך השחת' כמו שדקדק לכתוב שם להלן גבי הסותר אבן אחת מן המזבח דרך השחת' וכו' לוקה וכן כתב בהל' בית הבחיר' פ"א גבי הסותר אבן כו' דרך השחת' ומדלא כתב גבי מחיקת השם דבעינן נמי דרך השחת' ש"מ דדעתו אשר במחיקת השם אין חילוק בין דרך השחת' או לא. אך באמת הך מלתא טעמא בעי כיון דשניהם בפסוק אחד נאמרו ואזהרתם מלאו דלא תעשון כן לד' א' למה יהי' חילוק ביניהם:

והנה מכל הנ"ל שהבאתי בשם הב"י נרא' מבואר דאפי' במוחק קצת מהאות אע"פ שלא נתקלקל עי"ז האות כלל וניכר צורת האות אחר מחיקת מקצתו ג"כ אסור דהא בנדבקים אינו מוחק רק גורר זה המקצת כדי להפרידם. ולכן נפלאתי מאוד מה שראיתי בספר מנחת חיכוך מצוה תל"ז שכתב ח"ל ונרא' דעכ"פ אינו חייב אלא במוחק אות או שמקלקל השם לגמרי או דנקרא שם אחר אבל במוחק מקצת מן האות ועדיין האות ניכר כגון שהי' ארוך או רחב וקצרו ועדיין צורת האות עליו לא הוי מוחק כלל כיון דהשם נקרא יפה כו' וסיים אבל באינו מקלקל כלל בודאי אינו אסור כלל עכ"ל. ודברי קדשו אינם מובנים לי דלפי"ז למה יהי' אסור לגרר בין הדבקים דהא בודאי אינו מקלקל האות כלל ואדרב' יותר עדיף ומתוקן ומ"מ אסרו הפוסקים הנ"ל וכמדומ' שהוא פליטת קולמסו והטעם בזה י"ל דכבר נתקדש אגב השם ונתפס בו קדושת השם להכי אסור למחוק אפי' כשנשתייר בי' שיעור אות וזה ברור:

ונראה דאפי' להפוסקים דסבירא להו דמותר למחוק ע"מ לתקן מ"מ אין למחוק ולגדר משום החשש שמא ידבק אח"כ ויפסול הס"ת דעל כגון זה אין לנו לחוש כ"כ וראי' לזה נרא' מעירובין דף י"ג דא"ל ר"ע לר' מאיר בני הזהר במלאכתך שמלאכת שמים היא שמא אתה מחסר אות אחת או מייתר אות אחת נמצא מחריב כל העולם כולו וא"ל ר' מאיר דבר אחד יש לי וקנקנתום שמו שאני מטיל לתוך הדיו ומפרש שם בגמרא דהכי קא"ל ר' מאיר לר' עקיבא ל"מ בחסרות ויתרות דלא טעינא דבקי אנא אלא אפי' מיחוש לזבוב נמי דלמא אתי ויתיב אתגי' דדלית ומשויא לי' ריש דבר אחד יש לי וקנקנתום שמו שאני מטיל לתוך הדיו ועי' שם ברש"י ז"ל דבחסר או יתר אות אחת חשיב מחריב את העולם כמו וה' אלקים אמת שחסר אות א' מאמת או בתיבת וידבר יכתוב הוספ' ו' ע"ש דכ"ז יהי' מחרף ומגדף. כן מד' רי"ש י"ל ג"כ כגון ד' אחד ואי שווי' לי' ריש יהי' מחרף ומגדף ולכאור' אמאי לא קאמר הש"ס דיש לחוש שמא אתי זבוב ויתיב על השם וימחוק אותו אלא מוכח דמשום מחיקת השם אין לנו לחוש ולהטיל קנקנתום דמחמת זה אינו מוטל עלינו לחפש תיקון וזהו ראי' נכונה לפע"ד:

עוד נרא' לי להביא ראי' מיומא דף ע"ב ע"א מהא דאמרינן התם אמר ר"י המקרע בגדי כהונה לוקה שנאמר לא יקרע מתקיף לה רב אחא ב"י ודלמא הכי קאמר רחמנא ניעביד לי' שפה כי היכי דלא יקרע ומשני מי כתיב שלא יקרע עיין שם ובקרא כתיב שפה לפיו לא יקרע מוכח דצריך קרא לעשות שפה אבל אי לא הוי כתיב שפה לפיו לא הוי ידעינן דצריך לעשות שפה דמלא יקרע לחודי' הוי ידעינן דאסור לקרוע בידים אבל לא הוי ידעינן מ"מ דצריך לעשות שפה כי היכי דלא יקרע ש"מ דכל כה"ג אין אנו צריכין לעשות תקנות מקודם שלא יבוא לידי כך ולהוציא מידי חשש מה שיעשה אחר כך דאל"כ קשה למה צריך הכתוב לפרש שיעש' שפה לכתוב לא יקרע לחודי' וממילא הוי ידעינן שצריך לעשות שפה כי היכי דלא יקרע:

אלא מוכח כנ"ל. אך י"ל דאדרב' דזהו בנין אב לכל מקום דכיון דחזינן דצותה התור' לעשות שפה והטעם הוא כי היכי דלא יקרע א"כ ה"ה בכל מקום נמי ילפינן מזה דיש לעשות תקנה להוציא מידי חשש שיוכל להעשות ולתקן מקודם שלא יבוא לידי כך ודוק:

אמנם לענין מחיקת השם בודאי אין אנו צריכין לחוש לשמא ימחק אח"כ דהרי כפי המבואר בשבת דף ק"כ אפי' גרמא שרי דאמרינן התם בגמרא ורמי דרבנן אדרבנן ורמי דר"י אדרבי יוסי דתניא הרי שהי' כתוב שם על בשרו הרי זה לא ירחץ נזדמנ' לו טביל' של מצוה כורך עליו גמי ויורד וטובל ר' יוסי אומר לעולם יורד וטובל כדרכו ובלבד שלא ישפשף ומשני שאני התם דכתיב לא תעשון כן עשי' היא דאסור הא גרמא שרי כו' ותו פריך התם ותסברא האי גמי היכי דמי' אי דמיהדק קא הוי חציצ' אי דלא מיהדק קא עיילי בי' מייא ופריך חציצה תיפוק לי' משום דיו ומשני בלחה כו' מ"מ קשה אלא אמר רבא בר רב שילא היינו טעמא דרבנן דקסברי אסור לעמוד בפני השם ערום כו' ע"ש וכיון דאפי' לגרום מחיקת השם שרי כ"ש דאין לנו לחוש שמא ימחק השם מאליו ולעשות לזה תקנה. אמנם דבר זה דמותר לגרום מחיקת השם לא נמצא בספרי הפסוקי' לא ברמב"ם ולא בטור ובמחבר ואין אחד מביא הך דינא להלכ' והרמב"ם ז"ל הביא הברייתא דנזדמנה לי' טביל' של מצוה כורך עליו גמי מפני שאסור לעמוד בפני השם ערום עי' בדבריו בפ"ו ה"ו מהל' יסודי התור' א"כ נראה דמשום איסור מחיקת השם אין לחוש לזה ועכצ"ל מחמת דאינו אלא גרמא וכסוגית הש"ס הנ"ל: שוב ראיתי בתשובת בית אפרים יו"ד סי' ס"ב שהאריך לחקור בענין זה והביא בשם שה"ג פ"ר דשבועות שגרם מחיקת השם שרי והוא ז"ל מסתפק דשמא אסור עכ"פ מדרבנן. גם בספר נוב"י מהד"ת נמצא תשו' בנו הגאון מהר"ש לאנדא שהעלה ג"כ דגרם מחיקת השם אסור מדרבנן ע"ש. אמנם מש"ס הנ"ל דשבת מוכח בהדי' לכאור' דגם מדרבנן מותר והנה באמת קשה לכאור' אש"ס דשבת הנ"ל דכיון שמכניס ידו למים והשם נמחק ע"י המים איך נחשב זה לגרמא הא הוי כמוחק בידים וכבר הקשה זה הרשב"א ז"ל בחידושיו ותירץ דאינו ברור שימחקו המים ומשו"ה חשיב גרמא אבל אלו ודאי נמחק חשוב כמשפשף ע"ש ועי' בתשו' ב"א הנ"ל שנתקש' בהבנת דבריו ע"ש. אבל לדעתי יותר יש לתמוה ממכות דף י"א ועוד בכמה דוכתי דבשע' שכרה דוד שיתין כו' אמר מהו למיכתב שם אחספא שדי אתהומא ואי לא חשיב רק גרמא מאי קמבעי' לי' לדוד וצ"ל דבשהי' מועטת כמו טבילו' הוי רק ספק אבל כששוהא הרבה בודאי המים מוחקים להכתב. אבל דעת הגאון בעל ב"א שם אפי' אם בודאי נמחק אח"כ כיון שבשע' שמכניס ידו אינו נמחק תיכף אלא שגורם אח"כ המחיק' לא חשיב רק גרמא ולא דמי למקרב את כיבויו שמדמ' הרשב"א ז"ל דהתם טעמא דשמא עם נתינתו יעלו הניצוצות והוה מעשה בידים ע"ש:

והנה ראיתי להכסף משנה והלח"מ בפ"ו מהל' יסודי התור' ה"ו שעמדו על מ"ש הרמב"ם וכן אם הי' שם כתוב על ידו כג' נזדמנ' לו טביל' של מצוה כורך עליו גמי וטובל כו' ולא יהדק כדי שלא יחוץ ולא הזכיר דוקא בדיו לחה וכתבו דלא חש רבינו לכתוב דדוקא בדיו לחה לפי שזה אינו מענין הלכות אלו אלא מענין הלכות מקואות ע"ש. ולפענ"ד נרא' דסובר הרשב"א ז"ל דאי לא מיהדק עיילי בי' מיא וימחוק הדיו ושוב לא יהי' הדיו חוצץ והש"ס פריך רק אי מיהדק למה צריך החציצ' של הגמי תיפוק לי' משום הדיו דאי מיהדק לא עיילי בי' מיא וישאר הדיו אבל לפי מה דפסק הרמב"ם דלא יהדק ועיילי בי' מיא ממילא ימחוק הדיו לגמרי ובעינן שימתין עד שימחוק הדיו ומשו"ה גם בדיו יבש שפיר דמי ותמי' לי על הכ"מ והלח"מ שלא הרגישו בזה וצ"ע. ואף שהרשב"א שהבאתי למעל' כתב דאינוי ברור שיהי' נמחק כבר תמה עליו בתשו' ב"א הנ"ל דמדמדמה הש"ס לגרם כיבוי ופריך מדרבנן אדרבנן מוכח דהכא שני בודאי איכא גרמא למחיקת השם דבלא"ה לא הוי מקש' מידי די"ל דהתם ודאי גרם כיבוי והכא אינו אלא ספקא ע"ש:

עוד ראיתי נכון לפרש גמרא דשבת הנ"ל דלפי"מ דמשני הש"ס אליבא דר"י דסבר מתוך שאדם בהול מל ממונו אי שרית לי' אתי לכבויי נחית הש"ס נמי ממאי דסבור מעיקרא דהא דהצריכו חכמים גמי הוא משום דסבירי דגרם מחיקה אסור אלא גם אינהו מודי דגרם מחיקה שרי דבהך דרשה דלא תעשון עשי' הוא דאסור גרמא שרי ליכא פלוגתא אך הא דאיצטריכא גמי הוא משום דסברי דאי שרית לי' אתי לשטף בידים וכמו דגזר ר' יוסי דגרם כיבוי אסור משום הך טעמא דאי שרית לי' אתי לכבויי כן סברי רבנן גבי גרם מחיקה אי שרית לי' אתי לשפשף. ובזה אתי שפיר הא דפריך אי הכי קשה דרבנן אדרבנן ומה התם דאדם בהול על ממונו שרי הכא לכ"ש וכתבו בתוס' דבלא"ה הוי קשיא דרבנן אדרבנן אלא משום דהשתא פריך מתורת כ"ש קאמר אי הכי. ולכאור' תמוה איזה עדיפותא יש השתא בהפירכא ממה שהי' מעיקרא אבל לפי האמור שפיר ניחא דמעיקרא הוי קשיא לי' דרבנן אדרבנן מגרם כיבוי אגרם מחיקה וע"ז ל"ה כ"ש אבל השתא הקושי' הוי אמאי דחששו במחיק' שמא ישפשף וע"ז שפיר פריך מכ"ש. אלא מוכח דטעמא דרבנן היא מטעם דסברי דגרם מחיקה אסור ולא מטעם שמא ישפשף והדר קאמר ותסברא כו' ואי לא מיהדק עיילי בי' מייא. א"כ הגמי אינו מגין מלמחוק וע"כ הגמי מועיל שלא ישפשף בידים. ולפי"ז הא דפריך הש"ס מ"מ קשיא וכתב רש"י גמי לרבנן היינו דקשיא דלמה חיישי רבנן שמא ישפשף וגבי שבת לא חיישי ודו"ק:

עוד נראה לי דלפי"מ דמשני הש"ס דמיירי בדיו לחה שפיר מצי מיירי גם במיהדק ולא קשיא הא הוי חציצה די"ל דכאן בדיו לחה אינו חוצץ א"כ מצטרף בהדי המי מקוה וחשיב כאלו מיהדק הגמ' ע"ג מיא דפשיטא דאלו מיהדק גמי ע"ג מים דלא חשיב חציצה דהמים שתחת הגמי מצטרף עם המי מקוה וה"ה ביש דיו לחה תחת הגמי מצטרף הדיו עם המי מקוה ואע"ג דס"ל במתניתין דפ"ז דמקואות וברמב"ם בפ' ז' מהל' מקואות דשאר משקין אינן מעלין כגון שנטל סאה מים ונתן סאה משקין לתוך המקוה אינו משלים לארבעים סאה מ"מ כשיש מ"ם סאה מים בתוך המקוה ויש בתוכה ג"כ משקין ואין המשק' חוצץ אפי' אם מעכב ביאת המים מלנגוע במי שטובל בהם לדעת הרמב"ם ז"ל בפ"ז מהל' מקואות ה"ט שכתב אפי' חביות של יין שנשבר בים הגדול ומרא' אותו מקום כמרא' של יין הטובל באותו מקום לא עלתה לו טבילה היינו דוקא כשטובל במקום מראה היין. אבל מ"מ י"ל אם יין מעט חוצץ ואינו מניח המים לנגוע בגופו ל"ח חציצה דאל"כ הי' לי' להרמב"ם ז"ל לאשמעינן דאפי' מועט יין לא עלתה לי' טביל' משום דחשיב חציצה אלא נראה דמצד חציצה אינו מעכב כיון שהיין לח א"כ ה"ה בדיו שתחת הגמי כיון דהיא לחה ולא חשיב חציצה הוא מצטרף וגם הגמי שעליו אינו חוצץ:

ואת אשר נראה לי לפיענ"ד בישוב קושית הרשב"א שהבאתי למעל' מש"ס דמכות הנ"ל דהנה באה"ע סי' קכ"ד ס"ט כ' המחבר ולא יתננו לה עד שתתיבש הכתיב' והחתימ' וע' בח"מ שכן הוא במרדכי שכ' שיש ליזהר שלא ליתן גט לאשה כשהוא לח שהרי אינו של קיימא וע' עוד בספר מנחת חינוך מלוה ל"ט אות ל"ד מביא דברי הח"מ וכתב הוא ז"ל דלפי"ז בשבת נמי אינו חייב בכותב רק לאח"כ כשנתייבש והוה כמו אפי' ובישול ע"ש. והנה פשוט דלפי דבריו אינו חייב בשבת על המחיק' אלא לאחר שנתייבש הכתיב' דהא כללא היא דכל שאינו:

חייב על הכתיב' אינו חייב נמי על המחיק' כמו שמבואר ברמב"ם פי"א מהל' שבת, והאמת שדבר זה קשה מאוד לומר שהרי בשבת פרק כלל גדול דף ע"ג ע"א תנן והמוחק ע"מ לכתוב שתי אותיות ובמנחות דף ל' ע"ב גבי הטועה בשם גורר את מה שכתב כו' ר' יצחק אומר אף מוחק. וכתבו רש"י ותוס' דגורר כשנתייבש' הכתיב' ומוחק היינו בעוד' לחה א"כ לפ"ז הא דקתני דמוחק ע"מ לכתוב חייב משמע דגם כשהכתיב' לחה חייב דאם דוקא כשנתייבש הי' לתנא למיתני הגורר ע"מ לכתוב שתי אותיות לאשמעינן דוקא לאחר שנתייבש ומדנקט "המוחק" ש"מ דגם כשמוחק בעוד הכתיב' לחה חייב על המחיק' ובודאי ה"ה ג"כ על הכתיב' חייב כשהיא לחה:

והנה לענין מחיקת השם לפי דברי הגאון בעל מנחת חינוך דכ"ז שהדיו לחה אינו חייב משום שבת י"ל נמי דכ"ז שהדיו לחה אינו חייב משום מחיקת השם דעדיין לא חשיב כתב כלל ולהכי לפי"מ שמסיק הש"ס בשבת דהברייתא דהי' שם כתוב על בשרו ע"כ מיירי בדיו לחה שוב אין ראי' כלל דגרמא שרי דכיון שהדיו לחה בלא"ה ליכא איסור דאורייתא והא דקתני ובלבד שלא ישפשף הוא רק מדרבנן כמו גבי שבת דעכ"פ איכא איסורא ומשו"ה אינו אסור רק לשפשף דהוי מחיקה בידים אבל בלי שפשוף אלא הכנסת ידו למים חשוב כמו גרמא ושרי אפי' מדרבנן אבל לעולם בשאר מחיקת השם כשנתייבש הדיו דאיכא איסור דאורייתא אפי' גרמא אסור ולפי"ז שפיר ניחא הך דמכות דשאל דוד מהו למיכתב שם אחספא דהתם מיירי בדיו יבש:

ודע דיש מקום עמי לומר גבי סוטה שעיקר כתיבת השם הוא ע"מ למחוק א"כ לא חשיב כתיבה של קיימא כמו קושר ע"מ להתיר די"ל דפטור משום דלא חשוב קשר של קיימא כן ה"ה גבי כתיבה לפי"ד המנחת חינוך דבעינן גבי שבת כתיבה המתקיימת ולפי"ז גבי סוטה אפי' אחר שנתייבש לא חשיב כתיבה של קיימא וצריך להיות פטור בשבת דהא נכתב ע"מ לימחק. ומעתה אפשר להיות דמשקין את הסוטה גם בשבת ויו"ט אחרי כי ליכא בהשקאת סוטה חילול שבת זולת כתיבת הפרשה כי בלקיחת העפר לא הי' חילול שבת מחמת כי הי' אפשר להיות מוכן עפר תיחוח. וכן משמע ברמב"ם בפ"ג מהל' סוטה הל' יו"ד שכתב ומקום הי' שם כו' ולוקח עפר מקרקע המשכן ע"ש והקרבת המנח' אינה צריך להיות בו ביום אלא אפשר להקריב למחר וליומא אוחרא וכן כתב בעל מנחת חינוך בסי' שס"ו וז"ל ואף אם אינו יכול ביום השקאה להקריב המנחה כגון שהשלים היום מקריב למחר וליומא אוחרא כי לא מצאתי בזה קפידא דיקריב המנחה דוקא באותו יום עכ"ל ע"ש. ובזה נראה לי נכון לפרש מ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהל' סוטה ה"א ובכל זמן משקין הסוטה וכתב הכ"מ שאין מאחרין אותה עד ט"ו אדר ע"ש אבל המעיין יראה שזה דוחק. אבל לפי האמור נלפענ"ד דכונת הרמב"ם הוא דמשקין אותה בכל זמן אפי' בשבת ויו"ט דאין בזה חילול שבת מה"ת ואפי' אי אסור מדרבנן כתב שאינו של קיימא בעלמא מ"מ י"ל דבמקדש לא גזרו חז"ל כמו דאמרינן אין שבות במקדש:

והנה ראיתי להתוס' שבת דף ה' ע"ב ד"ה אגוז שכתבו ח"ל ואמרינן נמי בהמוציא דף פ' הוציא דיו כשיעור שתי אותיות וכתבן כשהוא מהלך חייב כתיבתן זו היא הנחתן משמע דוקא כתבן שהניחן במקום שישארו שם לעולם כו' ע"ש מוכח מדבריהם דאם כתבן ע"מ למחוק פטור משום הוצאה ומשמע להו דסתם כתיבה הוי ע"מ להתקיים ולפ"ז שפיר י"ל נמי דכותב ע"מ למחוק פטור נמי משום כתיבה בשבת דבכה"ג לא חשיב כתיבה:

עוד י"ל דמשו"ה השמיטו הפוסקים להך דינא דגרם מחיקה שרי עפי"מ שכתב הטו"ז ביו"ד סי' רע"ו ס"ב דשם שנכתב שלא בכונה מותר למחקו ועי' בספר מחנה אפרים בחידושיו לטור יו"ד שכ' דאפי' להפוסקים דשם שנכתב שלא בקדוש' אסור למחוק מ"מ מודו שאם נכתב שלא בכונה מותר למחוק. והנה זה פשוט דבכל גווני אסור לנהוג מנהג בזיון דהא כתב הרמ"א ביו"ד סי' רע"ו סי"ד אסור לכתוב שם לכתחיל' שלא בספר שלא יבוא לידי בזיון ולכך נזהרין שלא לכתוב שם באגרות ויש נזהרין אפי' במלת שלום א"כ לפ"ז לפי מסקנת הש"ס דר' יוסי ורבנן פליגי אי מותר לעמוד בפני השם ערום שפיר מצי הברייתא מיירי כשנכתב שלא בקדוש' או שלא בכונה דליכא איסור מחיקה רק איסור בזיון:

והנה בישוב דברי הרמב"ם ז"ל דגבי נתיצת אבן מן המזבח נקט דרך השחתה וגבי השם סתם דבריו ולא הזכיר כלל דרך השחתה נ"ל די"ל דהא דכתב דרך השחתה אין כונתו לאשמועינן שכדי לתקן שרי כמו שדקדקו בדבריו כל האחרונים אלא כונה אחרת הית' לו להרמב"ם ז"ל במה שדקדק לומר דרך השחתה והיינו דדוקא אם נותץ אבן לגמרי עד שיהא נשחת ונאבד חייב אבל אם לא עשה דרך השחתה ועדיין צורתו קיימת אלא שפוחת ממנו מעט אע"פ שנפסל למזבח בכ"ש מ"מ אינו חייב על לאו דלא תעשון כו' והטעם בזה דלא מצינו שהזהרה התורה רק שלא לעשות כמו שאנחנו מצווין לעשות בע"ז יוהתם גבי ע"ז הא מצוה לאבד דרך השחתה ולשרש אחרי' ולא סגי בפגימה כ"ש א"כ ה"ה בלאו דלא תעשון כן היינו דוקא דרך השחתה לגמרי ולא בפגימה כל שהוא ונראה לי להביא ראי' ברורה מהא דקימ"ל המטיל מום בקדשים לוקה מלאו וכל מום לא יהי' בו ולא מצינו בשום מקום בש"ס ופוסקים דיהי' חייב מחמת לאו דלא תעשון כן כו' וכן ביומא דף ע"ב איתא המקרע בגדי כהונה לוקה דכתיב לא יקרע עי"ש ויש להקשות תיפוק לי' מלאו דלא תעשון כן. ועוד יש להביא ראי' מפורשת מע"ז דף י"ג דאמרינן התם אמר מר איזהו עיקור מנשר ארכובותי' מן הארכובה ולמטה ורמינהו אין מקדישין ואין מעריכין בזה"ז ואם הקדיש והעריך בהמה תיעקר ואיזהו עיקור נועל דלת בפני' והיא מתה אמר אביי שאני התם משום בזיון קדשים ונשחטי' משחט אתי בהו לידי תקלה ולשווי' גיסטרא אמר אביי אמר קרא ונתצתם את מזבחותם לא תעשון כו' ע"ש אלמא דבנשירת פרסותי' מן הארכובה או בשחיטה אע"ג דקיימא לאיבוד ליכא לאו דלא תעשון אלא בדשווי' גיסטרא דהבהמה נשחתת לגמרי איכא לאו דלא תעשון ובזה עולה שפיר דברי הרמב"ם ז"ל דגבי מחיקת השם שכתב המוחק אות אחת מן השם א"כ א"צ תו למיכתב דרך השחתה דכשמוחק אות אחת הרי נשחת צורת השם לגמרי אבל גבי נתיצת אבן דקדק לומר דרך השחתה דבא למעט כשאין המזבח נשחת ע"י נתיצת האבן ולא דרך השחתה שאינו חייב:

שוב נתתי עיני ברמב"ם בפ"ה מהל' כלי המקדש ה"ג שכתב הקורע פי המעיל לוקה שנאמר לא יקרע וה"ה כל בגדי כהונה שהקורע דרך השחתה לוקה והביא המל"מ בשם המהר"ם גלאנטי בספרו דהרמב"ם ז"ל סובר דבמעיל לוקה הקורע אפי' שלא בדרך השחתה משא"כ בשאר בגדי כהונה אינו חייב רק בדרך השחתה והמל"מ כתב שאין דבריו נראין ע"ש ולפי שיטת המהר"ם גלאנטי נדחית הראי' הנ"ל שהבאתי למעלה דל"ל קרא דלא יקרע תיפוק לי' מלאו דלא תעשון דהא הכא חייב אפי' שלא בדרך השחתה ובגדי כהונה באמת אינו חייב רק משום לאו דלא תעשון וכן כתב בספר מנחת חינוך בפ' תשא דאי נימא דבשאר בגדים נמי הוא חייב משום לאו דלא יקרע ע"ש דבמעיל לא בעינן דרך השחתה ובשאר בגדים בעינן דרך השחתה אולם לפ"ש שהחזיקו המפרשים בפשט דברי הרמב"ם ז"ל דהא דכתב דרך השחתה בא למעט דלאפוקי דכדי לתקן שרי לדעתי בלא"ה לא קשה כלל מה דלא נקט גבי מעיל:

דרך השחתה דאיך משכחת לה גבי מעיל דרך השחתה תיקון דהא בעינן שיהא אריג בתחילת אריגתו כמו שמבואר שם ברמב"ם וכיון שנקרע לא אפשר כלל לתקנו דהא לא יהי' אריג בתחילת אריגתו וצ"ע. והנה לפי מה שהוכחתי למעלה דמוכח בהדי' מש"ס דע"ז דאינו חייב משום לא תעשון אלא א"כ שהשחית לגמרי צריך להיות דגם במחיקת השם אינו עובר במוחק מקצת אות לא מיבעי' היכא שאין האות נתקלקל ע"י זה אלא אפי' שהשם נתקלקל ע"י זה אינו חייב כיון דעכ"פ ניכר האות מעט ולא עבר צורתו אולם מה אעשה אשר מהב"י ומשאר גדולי הקדמונים מבואר דאפי' למחוק מקצת השם ג"כ אסור וההכרח לכוף ראשי ולקבל דבריהם אשר המה לנו לעינים ולא באתי בכ"ז אלא לעורר:

ובגוף הדבר אם מותר למחוק השם ע"מ לתקן שהב"י בשם הר"י אכסנדרי ז"ל אוסר והרמ"א בתשובותיו סי' ק' כתב להתיר וכתב שם לפמ"ש דברי רב האי גאון על דרך זה ותוכן דבריו כתב דגבי סוטה אין זה בכלל מחיקת השם שאנו לומדים ממה שכתוב בתורה ואבדתם את שמם לא תעשון כן ולכן אינו אסור רק כשעושים דרך אבידה להשם אבל כשעושים לצורך מצוה ותיקון דבר דאין כונתו לאבד שרי ולכן למד אחיתופל ק"ו יפה מה לעשות שלום בין איש לאשתו ליכא איסור מחיקה כ"ש כשמכוון לצורך תיקון כל העולם כולו היינו דבכה"ג לא חשיב איבוד וליכא כאן שום איסור ע"ש. גם ראיתי להאחרונים שהביאו בשם התשב"ץ ח"א סי' ב' שמסיק שם שהיתר מחיקת השם גבי סוטה גזה"כ הוא ואין ללמוד מכאן היתר לדברים אחרים ומ"מ כתב להשוות דין מחיקת השם ע"מ לתקן לסותר אבן מן המזבח וההיכל דשרי ע"מ לתקן דאשכחן לבבא בן בוטא בפ"ק דב"ב דף ד' שהשיא עצה להורדס לסתור ההיכל ולבנותו ועי' ברדב"ז ח"ב סי' תקצ"ו ובחת"ס יו"ד סי' רס"ז וכן כבר נהגו לגרור מקצת השם כדי לתקן כשיטת הרמ"א ודעימי' ז"ל אך מ"מ כשעתה הוא אינו נדבק ורק משום חשש שמא ידבקו ברבות הימים בודאי אינו נכון וד' יורני דרך בתורתו לאמית' של תורה והנרא' לפענ"ד כתבתי:

תוכן העניינים

מצפה אריה תנינא חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה