מצפה אריה תנינא חלק א· רבי אריה ליב ברודא
יו"ד · סימן סא
שנית על הענין הנ"ל להרב הנ"ל:
עתה אבוא להשיב ע"ד ההעתק ששלח לי ממכתב הרב הגאבד"ק טאלטשווא והנה אנכי תמה אקרא מה ראה על ככה ללחום נגד הלכה פסוקה בטור ובשו"ע ונושאי כליהם אשר לאורן אנו הולכים והם חיינו ואורך ימינו ומי זוטר סהדותיה של הר"ן בשם הרמב"ן ז"ל שאין אנו נוהגין ערלה בהברכה או בהרכבה וחלילה להוציא לעז על הראשונים שלא נזהרו מאיסור ערלה דוגמא לזה כתב התה"ד בתשובה סי' ע"ו בענין עירוב שהיו מקצת מערערים וכתב הוא ז"ל שלא להוציא לעז על הראשונים פן יאמרו הכל שחללו שבת בהוצאה והכנסה וטלטול ע"ש א"כ כ"ש בענין אכילת דבר איסור אשר הבטיחו לנו חז"ל שאין הקב"ה מביא תקלה ע"י צדיקים וכתבו בתוס' חולין ה' ע"ב ד"ה צדיקים דהיינו דוקא באכילת דבר איסור. ועתה האיר ד' את עיני וראיתי בספר תה"ד סי' קצ"ב שטרח ג"כ ליישב המנהג שאין משגיחין בהברכת הגפנים משום ערלה וכתב כמה טעמים ובתוך דבריו הביא בשם הרא"ש ז"ל משום דראב"י סבר במס' סוטה דדוקא נוטע חוזר מעורכי המלחמה ולא מבריך ומרכיב דאינו בכלל נטיעה וא"כ ה"ה לענין ערלה ואע"ג דלא קי"ל כותיה מ"מ בחו"ל עבדינן כוותיה וסיים ובמרדכי פ"ק דר"ה משמע נמי דסבר דהלכה כמותו לענין ערלה עי"ש:
ועתה אבוא על סדר השגותיו א) מ"ש להשיג על מה שכתבתי דאפילו לפי פירושו של הט"א דראב"י סובר דמו"מ חייב בערלה יש לסמוך בחו"ל על מתניתין דפ"ק דערלה ודת"כ דאמרינן ונטעתם פרט למו"מ דהתם מיירי כשלא נפסקו מאביהן כמ"ש בתוס' בר"ה הנה תשובתו בצדו כי התוס' שם כתבו ויש לדקדק אי הוה מצי לשנויי הכי בסוגיא דסוטה וכונתם נראה בעליל דאי הוה מצי לשנויי הכי יש הוכחה מהסוגיא דש"ס דלא ניחא להו להש"ס לאוקמי בהכי מדלא משני התם הכי ומצאתי בתשובת מהר"ם אלשיך ז"ל בסי' ק"ו שהאריך הרבה בדברי התוס' דר"ה הנ"ל דתינח מבריך אבל במרכיב רחוק הדבר מאוד שיהיה הרכבה על אופן זה שלא יפסק מאבוה והוא לא שכיח ע"ש א"כ פשיטא דהתוס' לא החליטו דבר זה דמיירי כשלא נפסק מאבוה והיה רפויה בידם ועתה אני אוסיף מיא ואוסיף קמחא דאפילו לפי פירושו של הט"א יש לסמוך להתיר מו"מ בחו"ל דע"כ לא כתב הט"א אליבא דראב"י דמו"מ חייב בערלה אלא לפי מה דמשני ר"ד אמר ר"י דהא דקתני ולא חיללו פרט למו"מ אתיא לראב"י ומדאיצטריך קרא למעט מו"מ ש"מ דסבר מו"מ חייב בערלה וזהו עיקר יסוד ראייתו של הט"א א"כ לפי שינויא קמא דהש"ס דסיפא אתיא כרבנן ממילא י"ל דסבר דלא מצי אתי אליבא דראב"י דכיון דסבר כרם דוקא הוי נטע כמשמעו וכן ונטעתם דכתיב גבי ערלה נמי כמשמעו פרט למו"מ כסברת הרמב"ן והתה"ד ולהכי לדידיה לא צריך קרא למעט כמ"ש הט"א א"כ לפ"ז לשינוי' דרב חסדא שפיר י"ל אליבא דראב"י דנטעתם אתי למעט מו"מ ומתניתין דפ"ק דערלה ודת"כ אתיא כוותיה דס"ל נטע כמשמעו וברייתא דר"ה ס"ל כרבנן דכרם דכתיב גבי עורכי המלחמה לאו דוקא וכן נטע ונטעתם לאו דוקא להכי מו"מ חייב בערלה ובעינן קרא דלא חיללו למעט מו"מ ודו"ק. ובלא"ה אני עומד ומשתומם על הט"א איך כתב אליבא: דראב"י בזה הלשון וכן נטע לאו דוקא דה"ה למבריך ומרכיב דמ"ש הא מהא וכדאמר גבי ערלה בשמעתין דמו"מ חייבין בערל' עכ"ל חדא דהא אדרבה הגמרא קאמר בהדיא לאו אמר ראב"י התם כרם כמשמעו הכי נמי נטע כמשמעו נוטע אין מבריך ומרכיב לא ואיך כתב הוא להיפוך מהש"ס תהו עיקר יסוד של הרמב"ן ז"ל דה"ה ונטעתם דכתיב גבי ערלה לראב"י אמרינן נוטע אין מו"מ לא. ועוד יותר תמוה דבשמעתין ליכא רמז כלל דמבריך ומרכיב חייב בערל'. והנה הרב מטאלנושווא הפליג בשבחי הט"א כי הוא המפואר שבגאוני בתראי ואני אומר כי אין צריך להסכמתו ולא להסכמות כל חכמי דורינו אבל עכ"ז הרשות נתונה אפילו לזעירא דמן חברייא כמוני היום לתור בחכמ' ולבקר אחרי דבריו הקדושים וכמו שהט"א מבקר דברי הר"ן בשם הרמב"ן ז"ל שם בדוכתא אשר הי' ראש חכמי ישראל בין הקדמונים ז"ל: ב) עוד מ"ש הרב מטאלטשווא לדחות מ"ש בישוב קושית השעה"מ דהא דמחמירינן בנטע רבעי בחו"ל הוא משום דהו"ל דשיל"מ דפודין אותו בש"פ דמשמע מהשו"ע בסעיף ב' דדין נטע רבעי נוהג בחו"ל דה"נ צריך לברך אשר קדשנו וכו' כמו שכ' בסעיף ו' למעל' ואי הוה רק מצד דשיל"מ תינח דפודה מברך אבל אכתי איך יברך על הפדיון כמדומ' לי שהפריז הרב הנ"ל לדחות בדברים כמו אלה חדא דבסעיף ב' אינו מזכיר כלל הש"ע מדין ברכות רק בדין הפדיון לבד. ועוד לא הראה שום הוכחה דמה שפודין משום דשיל"מ אין לברך על הפדיון ומה שכ' שדיבר בזה בספר שאילת יעבץ כבר כתבתי במכתבי הראשון שאין הספר הזה אצלי לעיין בו: