מצפה אריה תנינא חלק א· רבי אריה ליב ברודא
יו"ד · סימן ס
למדינת אונגארן. להרב וכו' מו"ה פנחס זעליג הכהן בהגאבד"ק מאד:
ע"ד שאלתו שאלת חכם בכרמים שנוהגים עכשיו במדינתו שמתחילה נוטעין נטיעה גמורה והוא ממדינה אחרת נקרא ווילדע רעבין וכשגדלה בשנה שניה מבריכין אות' ועושין ממנ' שרשים הרבה בארץ ואח"כ מרכיבין בכל שורש ועושין נקב קטן ומרכיבין בתוכו יחור קטן ממין הנטיעות הטובות שלנו כך היא לשון השאלה במכתבו השני אבל במכתבו הראשון כתב הלשון היפוך מזה דכשגדלה בשנה שניה עושין בה נקב קטן ומרכיבים שם יחור קטן ממין הנטיעות הטובות שלנו ובסוף שנה זו מבריכין אותו בארץ והנה לדינא אין שום נ"מ בזה אי הברכה קודמת אי הרכבה קודמת מ"מ ראוי לדקדק בענינים כאלה לכתוב הדבר כמו שהוא. והנה אי נוהג דין ערלה במבריך ומרכיב מבואר הדבר להלכה בטור ובשו"ע יו"ד סי' רצ"ה דבארץ נוהג ובחו"ל אינו נוהג וליכא מאן דפליג ע"ז כלל לא הרמ"א בהגהותיו ולא אחד מנושאי כליו והט"ז והש"ך והפר"ח לא העירו ע"ז כלל ובפ"ת שם ראיתי כתוב כי בספר שאילת יעב"ץ האריך בזה אבל אין הספר הלז תחת ידי לעיין בו. ומה שכתב כ"ת כי מצא בט"א ר"ה דף ט' מכריע לאסור גם בחו"ל חפשתי בכל דבריו ולא מצאתי אפילו רמז שיהא דעתו לאסור מבריך ומרכיב בשנות ערלה בחו"ל ובחו"ל לאסור מו"מ מאן דכר שמיה ואף דמפרש פירוש אחר בדברי הש"ס בסוגיא דסוטה דף מ"ג לא כמ"ש הר"ן בשם הרמב"ן ז"ל ולפי פירושו גם ראב"י סובר דמו"מ חייב בערלה מ"מ אין שום רמז דפליג על מ"ש הר"ן בשם הרמב"ן דאנו נוהגין היתר בהברכה והרכבה בחו"ל. אח"כ בא לנגד עיני ספרי דבי מר שאגת אריה החדש וראיתי שם דרך העברה שיש שם תשובה ארוכה בענין זה והאריך דמו"מ נוהג בחו"ל ע"ש:
וי"ל דהפוסקים סמכו על מה דמשמע מפ"ב דמס' ערלה דליכא דין ערלה בהברכה והרכבה כמ"ש התוס' בר"ה שם וכמו שמביאים מהתורת כהנים דקתני בהדיא ונטעתם פרט למו"מ וקי"ל כל המיקל בארץ הלכה כמותו בחו"ל ומ"ש בתוס' ליישב דהתם כשלא נפסקה מאבוה ובאילן זקן ובר"ה מיירי כשנפסקה מאבוה כבר שדו בה התוס' בעצמם נרגא שהרי כתבו ח"ל וצריך לדקדק אי הוה שייך לשנויי הכי בפ' משוח מלחמה דף מ"ג ע"א גבי חוזר מעורכי המלחמה משום מבריך ומרכיב ומשני כאן בהרכבת איסור כאן בהרכבת היתר וכונתם דאי הוה מצי הש"ס לשנויי התם הכי ולא קא משני מוכח דלא ניחא ליה להש"ס לאוקמי בהכי דמיירי כשלא נפסקה מאבוה דסתם הרכבה הוא כשנפסקה מאבוה וא"כ ה"ה הך דפ"ב דערלה והך דת"כ מיירי נמי כשנפסקה מאבוה ומ"מ פטור מערלה ואם באנו לומר דלפי מה שפירש הט"א אליבא דראב"י שם בסוטה דס"ל דערלה נוהג במו"מ ממילא צריכין אנו לפסוק כמותו שהרי קי"ל משנת ראב"י קב ונקי וממילא נוהג גם בהברכה והרכבה בחו"ל דז"א חדא דהרבה דיעות איכא דהא דקי"ל משנת ראב"י קב ונקי והלכה כמותו זה דוקא היכי דאיתמר במתניתין אבל לא היכא דאיתמר בברייתא עיין סה"ד גבי ראב"י וספר יד מלאכי סי' תט"ו שהאריכו הרבה בזה ועוד דחז"ל סתמא אמרו כל המיקל בארץ הלכה כמותו בחו"ל ולא חילקו כלל דאם המחמיר בארץ יש לו עדיפותא על המיקל אין הלכה כהמיקל. ועוד יש להביא ראיה משבת קל"ט ע"א דפריך הש"ס ולישלח להו כר"מ דתניא כישות ר"מ אומר אין כלאים בכרם וחכמים אומרים כלאים בכרם וקי"ל כל המיקל בארץ הלכה כמותו בח"ל ע"ש אלמא דגם יחיד כנגד רבים הלכה כמותו בחו"ל וכ"ש כנגד יחיד אפילו כנגד ראב"י:
אמנם ראיתי בשעה"מ ה' מע"ש פרק ט' הקשה דברי מרן אהדדי שפוסק דנטע רבעי נוהג בחו"ל ועל כרחך סבר כשיטת ר"י הזקן דהאי כללא דכל המיקל בארץ הלכה כמותו בחז"ל לא נאמר אלא רק היכי שמפורש בגמרא הכי אבל היכי שהלכה לא איפסוק בגמרא אנן לא סמכינן אהאי כללא ואיך פוסק להקל במו"מ דלא נוהג בהן ערלה בחו"ל וסיים בצ"ע ע"ש והנה אע"ג שהניח השעה"מ דבר זה בצ"ע מ"מ אין לדחות מחמת זה הלכה פסוקה בטור ובשו"ע מתלין אינשי לכל קושיא יש פירוקא ועיין בב"י בטור או"ח סי' תקמ"ח שכתב בזה הלשון וכן נ"ל שאין לעשות בנין בלא יסוד כי באו להחמיר ולומר סברות רחוקות ורחוקות מכח קושיא ואם יש תירוץ לקושיא נתרועע היסוד ונפל הבנין עכ"ל עיין שם היטב ובפרט דלפע"ד בפשיטות ניחא ואנכי תמה אקרא למה הניח הגאון שעה"מ דבר זה בצ"ע הא י"ל דהא דאמרינן לכללא כל המיקל בארץ הלכה כמותו בחו"ל הוא משום דחשיב כמו ספק ערלה וקי"ל דספק ערלה בארץ אסור ובחו"ל מותר דאפילו למ"ד בקידושין דף ל"ח דערלה בחו"ל הלכה למשה מסיני הא מסקינן התם בדף ל"ט ע"א שהלכה כך נאמר' ספיקא מותר ודאה אסור ע"ש א"כ לפ"ז י"ל דז"א אלא בערלה דהוי דבר שאין לד מתירין אבל נטע רבעי דהוי דבר שיל"מ דאפשר לפדותן:
בשוה פרוטה גם בזה"ז כדאיתא ביו"ד והנה כמו מע"ש דחשיב דבר שיל"מ כמבואר בנדרים דף נ"ח ע"א ובב"מ דף נ"ג ע"א להכי יש להחמיר גם בספיקן כמו בכל דבר שיל"מ דגם ספק בדרבנן אסור כמו דאיתא בהדיא בביצה דף ד' וביו"ד סי' ק"ב ומאן דמתיר נטע רבעי בחו"ל צ"ל לדעתי דשאני נטע רבעי משאר איסורים משום דספק ערלה בחו"ל קיל טובא דאפילו לכתחילה יורד ולוקט כדאיתא בקידושין שם בגמרא אי מדרבנן או דהלכה כך נאמרה משו"ה יש להתיר גם דבר שיל"מ ומאן דאוסר לא סבירא ליה הכי אלא דרק ספק ערלה מותר אבל נטע רבעי בחו"ל דהוי דבר שיל"מ אסור גם בספיקא. ואל תשיבני דא"כ למה לא נאסור בהברכה והרכבה נטע רבעי בחו"ל מטעם דהוה דבר שיל"מ דזה לא קשה כלל חדא דאיכא כאן ס"ס דשמא אין רבעי נוהג כלל בחו"ל כמו מע"ש ואפילו כרם רבעי איכא מ"ד דאינו נוהג בחו"ל ואפילו אי נוהג בחו"ל שמא מו"מ אין לו דין ערלה כלל ועיין בש"ך יו"ד סי' ק"י ס"ק נ"ה שמביא בשם מהר"ם מרוטענבורג דבכה"ג דאיכא ס"ס גם דבר שיל"מ מותר ע"ש וגם פשיטא שלא יתכן כלל לאסור במו"מ שנה רביעית משום רבעי כיון דבשלש שנים הראשונים לא נהג בהן ערלה וזהו דבר שא"א כלל:
ועתה נשימה נא עין בקורת על דברי הט"א במה שהרבה בתמיה דלדעת הרמב"ן ז"ל אליבא דראב"י דס"ל דליכא דין ערלה במו"מ למה ליה קרא דלא חללו למעט דאינו חוזר עליו תיפוק ליה דאפילו אלו הוי כתיב ולא חילל ג"כ לא הוי חוזר דכיון דבמו"מ ליכא חילול כלל. הנה אף שלכאורה דבריו צודקים מ"מ לא ידעתי מה יענה על הא דתניא התם בברייתא הלזו יכול שאני מרבה ארבע אילנות מאכל וחמשה אילנות סרק ת"ל כרם והא אילני סרק אינם עושין פירות כלל כמו דתנן בפ' ו' דכלאים איזהו אילני סרק כל שאינו עושה פירות ובודאי לא שייך חילול ומ"מ איצטריך קרא למעט דאינו חוזר עליו ובלא מיעוטא הוי אמרינן דחוזר עליו ועוד הא הת"ק ס"ל התם בברייתא דחוזר על שאר אילנות וגם ראב"י אי לאו דס"ל כרם כמשמעו ה"א דחוזר עליו אע"ג דלמ"ד בברכות כרם רבעי ליכא בשאר אילנות דין רבעי כלל ועוד לפי מה דמשמע מרש"י שם בסוטה דבד' אילנות אינו נוהג דין ערלה כלל ומ"מ אי לאו מיעוטא ה"א דחוזר עליו ועוד הא הרמב"ם ז"ל בפ' ז' מה' מלכים לפי מ"ש הכ"מ שם לפרש הא דמשני התם הש"ס כאן בהרכבת איסור כאן בהרכבת היתר דהרכבת איסור הוי מה שהוא חייב בערלה והרכבת היתר הוה מה שהוא פטור מערלה אלמא בהדיא דדעתו דאע"פ דפטור מערלה איצטריך קרא דלא חיללו למעט מו"מ דאינו חוזר עליו דלא כהט"א. אמנם באמת יש להתבונן דאי ליכא בזה דין חילול כלל אימת יהיה כלות הזמן של דין חזרה מעורכי המלחמה וכי עד עולם יהיה חוזר עליהם. ועלה על לבי לומר דאזמן חילול קפיד רחמנא דהיינו עד שנה הרביעית באילנות שיש בהם חילול דוגמא לזה מצינו בפסחים דף ה' ע"א גבי לא תשחט על חמץ דם זבחי דזמן שחיטה אמר רחמנא אבל זה דוחק ע"כ אמינא דבלאו מיעוטא דלא חיללו הוי אמינא דלא חיללו לאו דוקא ואין הדבר תליא כלל בחילול וכמו דאמרינן דאע"ג דכתיב אשר בנה או אשר נטע לאו דוקא כשבנה בעצמו או נטע בעצמו אלא ה"ה בלקח ונתן לו במתנה כדאיתא התם בסוגיא וצריך לומר דהכתוב דבר בהווה ה"ה הוי מצינן למימר דאע"ג דכתיב לא חיללו מ"מ לאו דוקא מידי דבעי חילול והכתוב דיבר בהווה דסתם כרמים המה ע"י נטיעה וצריך חילול אבל העיקר תליא בשימושו ובהנאתו דחס רחמנא עליו שמא ימות במלחמה בלא הנאה ולא ראה טובה בעמלו ויבא אחר תחתיו וישמח במה שלא עמל בו ולהכי תלה רחמנא בחילול דנטעים הצריכים חילול אי אפשר להנות בלי חילול דדרך הנאתן של פירות הוא ע"י אכילה ולהכי מרבינן שאר אילנות אע"ג דלמאן דסבר כרם רבעי תנן ליכא בהו חילול וכמו כן הוה ס"ד לרבות אילני סרק דאין עושין פירות דמ"מ יש בהו תשמיש אחר לישב בצילן וכדומה ומשו"ה הוה מרבינן אפילו מו"מ לולא דממעט הכתוב מקרא דלא חיללו וכנ"ל. וקצת סיוע לזה מתו' סוכה ל"ה ע"א ד"ה לפי ע"ש:
עוד יש להביא ראיה דלא כהט"א מהירושלמי שם בסוטה בפ' משוח מלחמה יכול הנוטע כרם בחו"ל יהא חוזר ת"ל ולא חללו את שמצוה לחללו יצא זה שאין מצוה לחללו ע"ש א"כ מוכח דאיצטריך קרא למעט חו"ל אע"פ דליכא חילול וגם איתא התם אח"כ תני ולא חיללו פרט למבריך ומרכיב ואינו מבואר התם אי הנך תרי תנאי פליגי אהדדי דמר ממעט מלא חיללו חו"ל ומר ממעט מבריך ומרכיב או לא פליגי וממעטינן מלא חיללו תרווייהו חו"ל וגם מבריך ומרכיב ובש"ס דילן לא מצינו למעט הנוטע כרם בחו"ל ובספר מנחת חינוך פרש' שופטים מצוה תקכ"ו ראיתי שכתב הנוטע כרם בחו"ל אינו חוזר וז"פ כיון דאין חילול רבעי נוהג מה"ת עיין ברמב"ם ה' נטע רבעי א"כ ל"ש לא חיללו כי אין צריך לחללו עכ"ל ולא ראה כי כן מפורש בירושלמי:
ויש לי קצת עיון בש"ס דילן דלמה לא משני לעולם ילדה בילדה וילדה ראשונה הוא בחו"ל וענף שהרכיב בו הוא נוטה לארץ ואיתא בירושלמי פ"ק דערלה אילן שמקצתו נטוע בארץ ומקצתו בחו"ל כו' כאלו כולו באר רשב"ג אומר צד הנטוע בארץ חייב צד הנטוע בחו"ל פטור ע"ש ועיין סוף ב"מ אי אמרינן שדי נופו בתר עיקרו א"כ מצינו אופן שיהא חוזר על הרכבה ולא על הילדה ראשונה אולם לפי מ"ש בספרי מ"א סי' מ"ב דלענין חזרה מעורכי המלחמה נמי בטל הענף שהרכיב לגבי עיקר האילן גם בזה י"ל דאם העיקר בחו"ל אין לחזור על הענף מחמת שבטל לגבי עיקר האילן ודו"ק: והנה בגוף פירושו של הט"א דגם לרב דימי אמר רבי יוחנן מיירי שהרכיב באילן הנטוע לסייג ולקורות יש לפקפק מאוד חדא דמסוגיית הש"ס משמע דלהך שינויא דרב דימי אמר ר"י שוב אין צריך לאוקמא שהרכיב באילן הנטוע לסייג ולקורות ועוד הא במתניתין קתני אחד המבריך ואחד המרכיב ובברייתא קתני פרט למבריך ולמרכיב א"כ כמו דקשה ממרכיב כמו כן קשה ממתניתין אברייתא ממבריך אמברך ובמבריך לא מתרץ מידי דלפי פירושו של הט"א ל"ש רק במרכיב אבל לא במבריך:
והנה במאי דמשניי הש"ס כאן בהרכבת איסור כאן בהרכבת היתר תמה בתשובות מהר"ם אלשיך שהבאתי בספרי מ"א שם תינח מרכיב אבל עדיין קשה ממבריך אבל לפענ"ד דבריו תמוהין דמבריך נמי איכא לשנויי דמבריך אילן בירק דזה מיקרי הברכה בדאיתא להלן שם בברייתא והשתא קיימינן כחכמים במבריך אילן בירק כו' דקתני וחכמים אוסרים א"כ שפיר איכא הברכת איסור אבל לפי שינוי' דרב דימי אמר ר"י דתליא בפלוגתא דראב"י ורבנן זה לא שייך למבריך כלל. ולולא דמסתפינא הוה אמינא לישב כל המבוכות של הט"א דפירושו של הש"ס כך הוא דלעולם ילדה בילדה ודקשיא לך תיפוק ליה מילדה ראשונה הא מני כאב"י היא דאמר נטע אין מבריך ומרכיב לא ולדידיה אתי קרא דלא חללו דאינו חוזר גם על עיקר האילן שהרכיב בו או שהבריך אחד מענפיו דבעינן שיהיה כל הכרם נטוע ולא כשהוא מקצת בהברכה או בהרכבה ואע"ג דלענין איסור ערלה חייב' הילדה ראשונה בערלה כמבואר ביו"ד שם סעיף כ"ב דאם צד אחד נטוע למאכל וצד השני נטוע לסייג ולקורות את שלצורך אכילה חייב והשאר פטור מ"מ לענין חזרה מעורכי המלחמה בעינן שיהיה:
כל הכרם מוכשר להיות חוזר עליו כמו דאמרינן התם זאת אומרת כרם של שני שותפים אין חוזרים עליו מעורכי המלחמה ופירש רש"י שם גבי הא דפריך ולוקמא בכרם של שני שותפים שהיה של ראובן ובא שמעון והרכיב בו להיות פירות ההרכבה שלו ע"ש אלמא דבכה"ג גם ראובן אינו חתר מחמת שההרכבה היא של שמעון א"כ הכי נמי י"ל לראב"י דמבריך ומרכיב לא הוי בכלל נטע ממילא אפילו ילדה בילדה אינו חתר דאנן בעינן שיהא כל הכרם בתורת חזרה ואם חלק שבו אין בו דין חזרה נסתלק דין חזרה גם מעיקר האילן דלא עדיף מכרם של שני שותפים מעתה ניחא כל הקושיות של הט"א דמה שהקשה דאם נטע כמשמעו למה לן קרא דלא חללו לא קשה כלל דבעינן קרא דאינו חוזר בכה"ג אפילו כשהרכיב בילדה ראשונה דאינו חוזר ותנא דמתניתין סבר דלא בעינן נטע כמשמעו ומשו"ה ילדה בילדה שפיר חוזר דגם הענף שהבריך או שהרכיב אינו ממעט כלל תורת חזרה כיון שגם ראשונה היא ילדה ודו"ק כי זה נכון לפע"ד:
עוד התבוננתי דיש לחזק מה שכתבתי למעלה דשינויא דרב חסדא דמשני כאן בהרכבת איסור כאן בהרכבת היתר והיינו דברייתא דקתני ולא חיללו פרט למבריך ומרכיב מיירי בהרכבת איסור אתיא כרבנן ולא כראב"י והוא לפי מ"ש רש"י גבי כרם של שני שותפים דכל חד וחד לא קרינן בי' כרמו דבעינן כרמו המיוחד ע"ש והנה לראב"י דאינו חתר על שאר אילנות רק כרם כמשמעו לא צריך קרא למעט הרכבת איסור דתיפוק ליה דהרכבת איסור לא משכחת לה אלא כשהרכיב בהכרם ענפים משאר אילנות דשני מיני ענבים ליכא ובכה"ג בלא"ה אינו חוזר דבעינן כרמו המיוחד וכל שהרכיב בו ממין אחר לא חשיב כרם המיוחד דזה גרע מכרם של שני שותפים דהוי כולו כרם אלא כשאינו מיוחד כ"ש כשיש בו חלק שאינו כרם וכן איתא בב"ק דף צ' גבי הא דתניא מי שחציו עבד וחציו בן חורין וכן עבד של שני שותפים אינן יוצאין בראשי אברים שאינם חוזרין כו' ר' אליעזר היא מי לא אמר ר' אליעזר כספו המיוחד לו הכא נמי עבדו המיוחד לו ע"ש הרי בהדיא דחצי עבד וחצי בן חורין לא חשיב מיוחד א"כ הכא נמי דבעינן כרם המיוחד אם חצי אינו כרם אלא משאר אילנות לא חשיב מיוחד אלא ע"כ דאתא רק כרבנן דכרם לאו דוקא אלא ה"ה שאר אילנות ומשו"ה אין חילוק אם הוא כולו כרם או יש בו הרכבה משאר אילנות דלענין חזרה מעורכי המלחמה כולם שוים ודין אחד להם ודו"ק ועיין בספרי מצפה אריה סי' כ"ג מה שכתבתי שם בענין זה:
ומה שמביא הט"א ראיה מהא דפריך הש"ס אלא ילדה בזקינה והא אמר ר' אבהו כו' שילדה שסבכה בזקינה בטלה אלמא מזה דכל דפטור מערלה פשיטא דאינו חוזר עליו לדעתי יש לדחות ולומר דכונת הש"ס כך היא דכמו דבטלה לגבי תורת ערלה בלא שום ילפותא אלא מצד הסברא כן צריך להיות דבטל לענין תורת חזרה אצל עורכי המלחמה מצד הסברא דכל שאין על עיקר האילן תורת חזרה אע"פ שחייב בערלה אין על הענף שהרכיב בו ג"כ תורת חזרה ועיין בספרי שו"ת מצפה אריה סי' נ"ב שהארכתי קצת בזה והבאתי ראיה עצומה מדלא מוקי הש"ס שהרכיב באילן העומד מאליו ע"ש. עוד מה שמתמה הט"א אשינוי' דרב דימי אמר ר' יוחנן דברייתא ר' אליעזר בן יעקב היא לאו אמר ראב"י כרם כמשמעו הכא נמי נטע כמשמעו דלפ"ז למה לן מיעוטא דלא חיללו תיפוק ליה דאפילו אי הוה כתיב ולא חילל נמי הוה אמרינן נטע כמשמעו נוטע אין מבריך ומרכיב לא זה ודאי קשה מאוד ומה שנראה לפע"ד די"ל דבעינן קרא דלא חללו היכי דאיכא תרווייהו חמשה שאר אילנות וחמשה הברכות או הרכבות בגפנים דבכה"ג הלא מתקיימים כל המקראות דיש כאן נטע משאר אילנות וגם כרם יש כאן בהברכת או בהרכבת של הגפנים והוי ס"ד דמצטרפינן להיות חוזר עליהם קמ"ל קרא דלא חללו לזה ולא לאחר היינו דבעינן שיהא החילול בהכרם ולא סגי בהחילול של שאר אילנות אפילו למ"ד נטע רבעי ושאר אילנות חייבין בחילול הנראה לפע"ד כתבתי: