אור ברסלב
מצפה אריה תנינא חלק א יו"ד › סימן נט

מצפה אריה תנינא חלק א· רבי אריה ליב ברודא

יו"ד · סימן נט

סימן נח

בנדרים דף פ"ג ע"ב תנן קונם שאני נהנה לבריות אינו יכול להפר ובגמרא פריך אלמא אפשר דמתזנא מדיליה מכלל דבעל לאו בכלל בריות הוא אימא סיפא יכולה ליהנות בלקט שכחה ופיאה ומשני התם רב נחמן לעולם בעל לאו בכלל בריות הוא והכי קתני נתגרשה יכולה ליהנות בלקט שכחה ופאה וקשה לי הא לקמן דף פ"ה ע"א תנן שאני עושה על פיך אינו צריך להפר ר' יוחנן בן נורי אומר יפר שמא יגרשנה ותהא אסורה עליו א"כ הכא נמי נהי דסבר דבעל לאו בכלל בריות הוא מ"מ יפר משום האי טעמא דשמא יגרשנה ותהא אסורה עליו לר' יוחנן בן נורי שהרי כשיגרשנה חל הנדר גם לגבי בעלה אמנם יש לומר דרב נחמן מוקי לה דתנא דמתניתין סבירא ליה כת"ק דהתם דפליג אר' יוחנן וס"ל דאינו יכול להפר אך עדיין יש לעורר אמ"ש הר"ן ז"ל לקמן במתניתין וז"ל ות"ק פליג עלי' דר"י בן נורי אי משום דלא סבירא ליה דמהניא הפרה לכי מגרש לה אי נמי משום דנדר גופיה כיון דהשתא לא חייל לקמי' נמי לא חייל ע"ש מעתה אי מודה ת"ק דהיכי דנדר חל השתא מצי מיפר לה משום הטעם דכי מגרש לה תהא אסורה עליו תקשי לי' מתניתין הנ"ל דאמאי אינו יכול להפר הא לאחר שתתגרש יהא חל האיסור גם עליו דהכי מוכח מר"נ גופיה דאמר נתגרשה יכולה ליהנות מלקט שכחה ופאה דמדידי' לא מתזנא דשוב חזר להיות בכלל בריות ושאני התם גבי קונם שאני עושה על פיך דהתם מטעם שיעבוד קא אתי עלי' דלא חייל נדרי' אבל הכא הטעם דאינו בכלל בריות ולהכי כשנעשה בכלל בריות חל הנדר גם עליו וכן כתב הר"ן ז"ל בהדיא דכשנתגרשה חוזר להיות בכלל בריות וצריך להיות דמשו"ה אינו יכול להפר דאם יגרשנה יכול להחזירה ולישאנה ושוב לא יהי' בכלל בריות ותהא מותרת להנות ממנו ואם כה נימא צריך להיות דה"ה אם יגרשנה ותנשא לאיש אחר ג"כ מותרת להנות מהבעל דאף שבשעת חלות הנדר הי' זה האיש בכלל בריות מ"מ אח"כ כשנשאת לו יצא מכלל בריות:

ולכאורה לפמ"ש הר"נ ז"ל שם לשיטת הירושלמי תליא דבר זה בפלוגתא דר' ישמעאל ור"ע דהא כתב אם הי' בשעת נדרו מיורדי הים ואח"כ נעשה מיושבי יבשה אסור לר"ע ומותר לר' ישמעאל וה"ה אם הי' איפכא אם הי' בשעת נדרו מיושבי יבשה ואח"כ נעשה מיורדי הים אסור לר' ישמעאל ומותר לר"ע אבל הר"ן ז"ל כתב דש"ס דילן פליג אירושלמי דהא רב נחמן אומר נתגרשה יכולה להנות מלקט שכחה ופיאה אבל מבעלה אסורה להנות וע"כ סבר ש"ס דילן דכולהו בכלל בין בני אדם שהיו בכלל לשונו בשעת הנדר בין בני אדם שהיו בכלל לשונו לאחר מכאן ולפ"ז אם נתגרשה ונישאת לאחר אסורה להנות מבעלה דכיון שהי' בכלל בריות בשעת חלות הנדר וכן משמע מלשון הש"ס נתגרשה יכולה להנות מלקט שכחה ופיאה ולא קאמר שיכולה להנשא לאיש אחר ולהנות ממנו:

ומעתה יש להסתפק איך הדין בנתגרשה ונאסרה להנות מבעלה ואח"כ חזרה ונשאת לבעלה הראשון אם היא מותרת להנות ממנו שהרי הוא לא הי' בשעת חלות הנדר בכלל בריות וגם עכשיו שנשאת לו פעם שני' ג"כ אינו בכלל בריות אף שבנתיים נעשה בכלל בריות היינו מזמן הגרושין עד שנישאת שנית זה לא איכפת לן וכן מוכח דאל"כ יקשה למה אינו יכול להפר לר"י בן נורי דחייש שמא יגרשנה ויהא חל עליו הנדר כשיחזירנה וכמ"ש למעלה: והנה התוס' ריש פרק ואלו נדרים דף ע"ט ע"ב בהא דאיתא התם אין בהם עינוי נפש לעצמו מפר לאחרים אינו מפר כתבו וז"ל כלומר כל מה ששייך לעצמו הוה הפרה בין כשהוא תחתיו ובין כשגרשה דאכתי הוה שפיר בינו לבינה כל כמה דלא ניסת לאחר הלכך הוה הפרה כשמחזירה ובשטמ"ק כתובות פרק אע"פ דף נ"ט ד"ה ר' יוחנן בן נורי הביא דברי התוס' אלו וכתב ע"ז ובדין הוא שנאמר דימים שבנתיים כלומר בין גירושין לחזרה שיחול הנדר דעכשיו לא הוה בין איש לאשתו אלא שלא מצינו נדר שחל ואח"כ כשתתגרש חוזר וניעור ואח"כ כשתחזור ותנשא לו יסתלק כו' ע"ש ולכאורה אי נימא דבכה"ג שאמרה קונם שאני נהנה לבריות מותר להנות מבעלה שגירשה לאח"כ כשמחזירה הא מצינו אופן שהנדר ניעור ויסתלק בכה"ג וי"ל דמשו"ה דייק השטמ"ק בלשונו וכתב נדר שחל כו' היינו שכבר הי' חל הנדר והותר ע"י הפרת בעלה משא"כ בכה"ג דמיירי מתניתין הא הנדר לא הי' חל כלל על בעלה דבעל לאו בכלל בריות הוא:

אמנם י"ל כיון דקודם הקדושין אסורה להנות ממנו איך יקדשנה הא מה שמקדש אותה זהו גופא חשיב הנאה דוגמא לזה כתב החוו"ד סי' צ"ט ס"ק ה' דהא דסבירי להו לרוב הפוסקים דמה דאין מבטלין איסור לכתחילה אינו אלא מדרבנן ז"א רק באיסורי אכילה אבל באיסורי הנאה אסור מדאורייתא שהרי הביטול גופי' חשיב הנאה כמו דאסור לפטם בהמה בא"ה ע"ש ועי' בישוי"ע שם שכתב ג"כ הכי ולפ"ז י"ל דהקדושין עצמן חשוב הנאה לא מיבעי' היכא שמקדשה בכסף או בביאה אלא אף אם מקדשה בשטר חשיב הנאה כיון שעי"ז היא מותרת להנות ממנו ומתחייב בשאר כסות ועונה אך יש מקום לומר דשאני התם דהאיסור נעשה ע"י התערובות משא"כ הכא דעם הקדושין נסתלק האיסור לגמרי וכמו דאמרינן בעלמא גיטה וידה באין כאחד. ולפע"ד יש לדמות להא דאיתא בנדרים דף ל"ד ע"ב בעי מיני' רב חייא בר אבין מרבא ככרי עליך ונתנה לו במתנה מהו ככרי אמר לו כי איתא ברשותי' הוא דאסור או דילמא עליך אמר לו עילויה שויתה כהקדש והר"נ הביא בשם רשב"ם שהקשה מהא דתנן בפירקין דף מ"ג הנודר הנאה מחבירו ואין לו מה יאכל הולך אצל חנוני הרגיל אצלו כו' וי"ל דהתם בנודר מהנאתו וכיון שכן אם נותן מתנה בשעת מתנה הרי הוא נהנה ממנו אבל הכא דאמר ככרי איכא למימר דשרי משום דבשעה שנהנה מן הככר אינו של מדיר ע"ש הרי חזינן דהכה"ג דעם הפעולה נסתלק האיסור גם באיסורי הנאה שרי דלא כחוו"ד וישוי"ע ומ"מ צ"ע ובמקום אחר הערותי מהאי דשורפין איסורי הנאה דקי"ל דמותר להנות מאפרן:

ואם נימא כאופן החוו"ד והישוי"ע דאם יגרשנה אסור לקדש אותה הדרא הקושיא לדוכתא אליבא דרבא דאמר בעל בכלל בריות ומה טעם קאמר מפני שיכולה להנות מלקט שכחה ופיאה תינח כשהיא תחתיו אבל אם יגרשנה תהא אסורה עליו לחזור לו דהא מתהני ע"י הקדושין א"כ למה אינו יכול להפר אליבא דר' יוחנן בן נורי דחייש לזה דשמא יגרשנה ותהא אסורה לחזור לו ואין לומר דמתניתין לא אתיא כר"י בן נורי דז"א דא"כ הי' לריב"נ לפלוג בהך מתניתין ולמה המתין מלפלוג עד מתניתין דלהלן אך בזה י"ל דלפי מה דמשני הש"ס לעיל דף פ"ב למתניתין דריש פרקין דקתני מאי אינו יכול להפר משום עינוי נפש אבל מפר נדרים שבינו לבינה הכי יש לפרש כמו כן להך מתניתין דהכא ומשו"ה לא פליג ריב"נ דטעם שמא יגרשנה ותהא אסורה לחזור הא הוה דברים שבינו לבינה כדאיתא לעיל דף ע"ט ע"ב אבל אכתי קשה לפי הס"ד דהש"ס דפירוש' דאינו יכול להפר הוה שאינו יכול להפר כלל והלא בפירוש נאמר במתניתין דברי ר' יוסי וע"כ צריך לפרש דסבר דלר' יוסי אפילו דברים שבינו לבינה לא הוי כיון דקתני סתם אינו יכול להפר ולהכי לרבנן לא הוי עינוי נפש כמ"ש הר"ן ז"ל ע"ש א"כ קשה על מתניתין דקונם שאני נהנה לבריות דקתני ג"כ אינו יכול להפר ובודאי פירושו ג"כ דאינו יכול להפר בשום אופן דאפילו דברים שבינו לבינה לא הוה כמו מתניתין דקונם פירות חנוני עלי ואמאי לא פליג ריב"נ דיפר שמא יגרשנה וצ"ל דודאי הוה מצי לאקשויי אדר"נ אלא פריך אמימרא דשמואל דקדים:

והנה לכאורה יש לומר דעד כאן לא קאמר הירושלמי דנודר מיורדי הים לאחר ל' יום אם בשעת הנדר הי' מיורדי יבשה ואחר ל' יום נעשה מיורדי הים דתליא בפלוגתא דר' ישמעאל ור"ע כמו שהביא הר"נ ז"ל זהו דוקא כשתלה נדרו לאחר ל' יום אבל במי שנודר סתם מיורדי הים מי שהי' בשעת הנדר מיורדי יבשה ואח"כ נעשה מיורדי הים הא אפשר שסובר הירושלמי דלכ"ע אסור וכן מוכח ממה דפסקינן ביו"ד סי' רי"ז סעיף ל"ה אמר יורדי הים לאחר ל' יום מי שהוא בשעת הנדר מיורדי הים אסור בו ומי שאינו מיורדי הים בשעת הנדר מותר בו אע"פ שלאחר ל' יום כשחל הנדר הוא מיורדי הים ובסימן רל"ד סעיף ה' איתא נדרה שלא ליהנות לבריות ולא הפר לה מותרת ליהנות מהבעל כל זמן שהיא תחתיו שאינו בכלל הבריות ולאחר שתתגרש חל הנדר גם עליו ואי אפשר לה להנות אלא מלקט שכחה ופאה ולכאורה הדברים סותרים למ"ש בסימן רי"ז הנ"ל דמ"ש מי שהי' מיורדי יבשה בשעת הנדר ואח"כ נעשה מיורדי הים דלא חל עליו הנדר ומ"ש מי שלא הי' בשעת הנדר בכלל הבריות ואח"כ נעשה בכלל הבריות דחל עליו הנדר אלא עכצ"ל דהחילוק הוא דהתם הי' הנדר לאחר ל' יום דעדיין לא חל הנדר כלל והכא נדר סתם מן הבריות:

שוב ראיתי שבהגהות רע"א ז"ל שם ביו"ד כתב וז"ל תמיהני שסתם המחבר להקל כדעת הטור ולא חשש לדעת הר"נ שהעלה דבין אם הוא מיורדי הים בשעת הנדר ובין אם הוא מיורדי הים בשעת חלות הנדר הוא אסור וצ"ע גם נ"ל דלפי הוכחת הר"נ ז"ל שם מההוא דקונם שאני נהנה לבריות מזה משמע דאף שאינו תולה בזמן אלא שאמר סתם שאני נהנה מיורדי הים והי' אחד עכשיו מיושבי היבשה ואח"כ מיורדי הים דאסור להנות דכל שבשעת הנאה היה מיורדי הים הוא בכלל איסור. אח"ז מצאתי שבספר קרבן נתנאל תמה על השמטת דעת הר"נ ע"ש ולפענ"ד באמת הדבר תמוה דאיך אפשר לדמות מי שתולה בזמן למי שאמר סתם שאני נהנה מיורדי הים ואיך הוכיח הר"ן מקונם שאני נהנה לבריות סתם להירושלמי דאמר קונם מיורדי הים לאחר ל' יום:

ואת אשר אני אחזה בזה שכל שיטת הר"נ ז"ל הארוכה שהירושלמי סותר הש"ס דילן והתחלת דבריו ואני אומר דאם איתא דהכי פירושא הא דגרסינן בירושלמי הוא נכתב בטעות באוקימתיה דרב נחמן ואינ' שייכות כלל שיטת הירושלמי לאוקימתי' דרב נחמן כיון דרב נחמן קאי אמתניתין דקתני סתם קונם שאני נהנה לבריות והירושלמי מיירי דאמר לאחר ל' יום אלא כל דברי הר"נ צריכין להיות:

אחר מימרא דאותבי' רבא לרב נחמן ממתניתין דנטולה אני מן היהודים יפר חלקו ותהא נטולה מן היהודים ואי אמרת בעל לאו בכלל בריות הוא נדרי עינוי נפש הוא ויפר לה וכתב רש"י ז"ל הואיל לכשתתגרש או תתאלמן לא תוכל להנשא לכל אדם אהכי קרי לי' מהשתא עינוי נפש אע"ג דהשתא כל זמן שהיא תחתיו אינו עינוי נפש דידה הואיל ועינוי נפש אינון אמאי יפר חלקו כשתצא מתחתיו חל הנדר ויפר לה לעולם כשאר נדרי עינוי נפש ע"ש מזה מוכח ונראה דכונת רש"י לא כמ"ש הרא"ש והר"נ ז"ל דלהך גירסא סבר הס"ד דמה דקאמר' נטולה אני מן היהודים לאו לענין תשמיש קאמר' אלא לענין הנאה קא אמרה שאסרה הנאת היהודים עליה ע"ש אלא סבר רש"י דכונתה לאסור התשמיש לאחר שתתגרש וע"כ יפר חלקו לאחר שתתגרש דלא תהא נאסרת עליו ואתיא כר"י בן נורי דביד הבעל להפר גם לאחר שיגרשנה ומשו"ה פריך נדרי עינוי נפש הוא אלא על כרחך דבעל בכלל בריות ואתיא כת"ק דלא יכול להפר לאחר הגרושין והא דיפר חלקו בעודה תחתיו קאי ולפ"ז מוכח שפיר דלא כהירושלמי דלשיטת הירושלמי אליבא דר"ע צריך להיות דגם אחר שנתגרשה מותרת לבעלה דאם בעל לא הוה בכלל בריות ומותרת לבעלה דאין כונתה לאוסרה עליו ולאחרים בלא"ה היא אסורה שהרי היא אשת איש ועל כרחך אהתירא קא אסרה נפשה היינו לכשתתאלמן או תתגרש והוה כאילו אומרת בפירוש לאחר שתתגרש ולר"ע דאזלינן בתר אמירת הנדר הרי בשעת אמירתה בעל לא הוה בכלל בריות א"כ אפילו כשגירשה ונעשה בכלל בריות הא מותר לר"ע ואיך פריך הש"ס שיפר לה לעולם מטעם נדרי עינוי נפש הא כיון דלבעלה שרי גם אחר שגירשה תו לא חשיב נדרי עינוי נפש דרק כשאסורה לכל העולם מקרי נדרי עינוי נפש אבל לא אם מותרת לבעלה לאחר שגירשה שיחזירנה ואין לומר דחשיב נדרי עינוי נפש לכשימות בעלה דאפשר דלא מצי מיפר אלא כשתהא לה עינוי נפש בחייו אבל לא לאחר מותו דלא איכפת לי' מה שיהי' לאחר מותו כמו שכתבו התוס' בכתובות דף מ"ז ע"ב ד"ה שלא ע"ש וכן יש לדקדק מלשון רש"י שכ' כשתצא מתחתיו חל הנדר ויפר לה לעולם ולא כתב ג"כ כשתתאלמן וזה נכון מאוד לפע"ד:

תוכן העניינים

מצפה אריה תנינא חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה