אור ברסלב
מצפה אריה תנינא חלק א יו"ד › סימן נח

מצפה אריה תנינא חלק א· רבי אריה ליב ברודא

יו"ד · סימן נח

סימן נז

הנה נתתי עיני לעיין בגוף הענין מה שנוהגין להחם את המקוה ע"י שפיכת חמין לתוך המקוה או ע"י מיחם של ברזל שמעמידים בתוך המקוה דהב"י בסוף סי' ר"א הביא ע"ז מחלוקת הקדמונים והמרדכי כתב בשם ר"ת לאסור והטעם בזה הוי דזהו גזירת מרחצאות והביא ע"ז שני ראיות (א) מתענית דף י"ג ע"א. דאמר התם רפרם בר פפא דכל שהוא משום אבל אסור בין בחמין לימא מסייע ליה כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בט' באב ובין ביוה"כ במאי אילימא בחמין טבילה בחמין מי איכא שאובין נינהו אלא לאו בצונן וכו' ע"ש. מבואר התם דטביל' בחמין ליכא. ועוד ראיה מברכות דף כ"ב דאמר ר"ה לרבנן רבותי מפני מה אתם מזלזלין בטביל' זו אי משום צינה אפשר במרחצאות א"ל ר"ח וכי יש טביל' בחמין ע"ש. אולם דעת התוס' בתענית ד"ה טביל' מוכח דכונת הש"ס אינו אלא דסתם חמי האור המה שאובין ומזה הוכיחו דכולה שאובין גם בהמשכ' פסול. וכן משמע דעת רש"י ז"ל שם ע"ש וא"כ במקוה כשרה אין חשש אם המים המה חמים. וע' בתוס' תמורה דף י"ב ד"ה ואין שהקשו אגמרא דתענית דהא משכחת לה טביל' בחמין ע"י המשכה וביומא דף ל"ד ע"ב גבי כ"ג איתא דמשכחת לה שהי' ע"י עששיות דבכה"ג ודאי כשר:

והנה ראיתי בפ"י שם בברכות שכתב הא דקאמר הכא וכי יש טבילה בחמין היינו משום דטריחא מילתא לעשות כן ומשו"ה הי' מזלזלין בטבילה זו והא דקאמר רב הונא אפשר במרחצאות היינו לישב באמבטאות של חמין במרחצאות דבזה ליכא טירחא כלל וגם היו רגילין לרחוץ תמיד וע"ז מהדר רב חסדא וכי יש טבילה בחמין דכה"ג שאובים ממש נינהו ולפ"ז אין מכאן ראי' לאסור הטלת חמין לתוך מקוה כשרה עיין בדבריו ז"ל ואנכי לא אוכל הבן דבריו מה שכתב דשאובים ממש נינהו הא מבואר התם בסוגיא דשאובים כשר לטבילת בעל קרי וכן הוא בהדי':

במתניתין פרק ח' דמס' מקואות מקואות העמים כשרי לב"ק וכן פסק הרמב"ם ז"ל וכן פסקינן באו"ח סי' פ"ח בפשיטות וכן פסק המג"א שם ואפילו כולו שאוב כשר ואין לומר דמיירי שאין באמבטי ארבעים סאה פשיטא דלא שייך בזה טבילה כלל ולא הי' לו לומר דשאובים ממש נינהו כיון דשאוב כשר אפילו כולו שאוב כמ"ש בהדיא הרב"י שם וא"כ מאי כ"מ אי הוי שאובין גבי ב"ק וכמו כן ראיתי בספר מראה הפנים להגאון בעל פני משה על הירושלמי בפרק מי שמתו שכתב ג"כ לדחות ראיית המרדכי מהך דמס' תענית ומס' ברכות דהתם מיירי בכולה שאוב ע"ש ולא ידעתי למה דקדק לומר דמיירי בכולה שאוב הא בתענית דמיירי בשאר חייבי טבילות סגי אם נימא דמיירי במקצת שאובין ובסוגיא דברכות דמיירי בב"ק לבד לא מחזיק כלל אם נימא דמיירי בכולה שאוב כיון שמבואר בהרב"י דב"ק מותר גם כולה שאוב. והנה אם באנו ליישב דברי הגאונים הללו יש לומר דכונתם היה דמיירי שטבלו באמבטי ממש דהוי טבילה בכלים דבזה פליגי תנאי ר"י ורבנן אי כשר בב"ק טבילה בכלים וגם מצאתי תנא דמסייע להכי בשטמ"ק ברכות הנדפס מחדש שכתב הגירסא בגמרא שם ומי איכא טבילה בכלים אבל גם זה קשה להבין דאטו פליגי ר"ה ור"ח בפלוגתא דתנאי ועוד קשה הא דמסיים הגמרא א"ל רב אדא ב"א קאי כוותך ומאי אהני האי סיוע דר"א ב"א במקום דתנאי פליגי בזה והוא תמיה עצומה:

ומה שנראה לפענ"ד ליישב דברי הגאונים הנ"ל דאף דטבילת ב"ק מותר בשאובין מ"מ לא שרי אלא שאובין צונן אבל שאובין חמין אסור דזהו גזירת מרחצאות ממש דאם נתיר לטבול ב"ק במרחצאות יש לחוש דגם שאר חייבי טבילות כגון נדה ויולדות יטבלו ג"כ במרחצאות דבשלמא שאובין צונן התירו בב"ק ולא גזרו דכיון דצונן הוא לא חיישינן לזה אבל אם נתיר לטבול ב"ק במרחצאות דהוי שאובין חמין וירגילו בזה אתי למטבל נמי נדה ויולדות דהא מוכח בגמרא דמקוה כשרה של חמין לא היה שכיח להם דהרי חזינן דמהאי טעמא זלזלו רבנן בטבילת ב"ק שלא הי' להם מקואות חמין וגם בירושלמי איתא דבימי ריב"ל רצו לעקור טבילת ב"ק לגמרי שנשים מתעקרות מחמת צינה אלמא שלא היה להם מקואות חמין רק במרחצאות דהיינו ישל שאובין ולהכי לא התירו לטבול במרחצאות אפילו ב"ק דמותר בשאובין צונן ובזו פליגי ר"ה ור"ח דר"ה לא חייש לזה ומתיר ב"ק אפילו בשאובין חמין ור"ח פליג ואמר וכי יש טבילה בחמין דגם ב"ק אסור לטבול במרחצאות ודו"ק:

אבל עוד לא נתיישב לנו סוגיא דתענית לשיטת הסוברים דמותר לעשות חמין מקוה כשרה וקושית הגמרא היה דסתם חמי האור המה שאובים א"כ קשה להתרצן דמשני התם דמיירי בחמי טבריה דודאי דוחק היא א"כ יותר היה לו לאוקמא דמיירי במקוה כשרה של חמין כקושית התוס' שהבאתי למעלה וא"ל דמשום דהש"ס פריך התם מהך דר"ח בן אנטיגנוס דאמר כדאי הוא בית אלקינו לאבד עליו טבילה אחת בשנה ואמאי ליטבלו בצונן ומשני באתרא דלא שכיח צונן להכי לא היה ניחא להגמרא לאוקמא בחמי האור דא"כ יקשה לר"ח ליטבלו בצונן דהא ע"כ איכא צונן דהא חמי האור ג"כ היו צונן קודם שנתחממו מ"מ זה דוחק גדול דהא חזינן דהס"ד לא נחית לזה ורצה לאוקמיה בחמי האור:

ומה שנלע"ד די"ל בישוב דברי הגמרא דתענית דפריך מי איכא טביל' בחמין שאובין נינהו אשר באמת היא כספר החתום עפ"י מה דאיתא ביומא דף פ"ח סיומא דברייתא דכל חייבי טבילות טובלין כדרכן נדות ויולדות טובלין כדרכן יוה"כ ב"ק טובל והולך עד המנחה ע"ש ומבואר התם בסוגיא דכל הני טבילות אתיא אפילו למ"ד טבילה בזמנה לאו מצוה וכן כתבו התוס' ביצה דף י"ח והטעם בזה כתבו התוס' שם בביצה שהתירו חז"ל איסור רחיצה כדי שלא יטמאו הטהרות בנגיעתם ע"ש ועיין בלח"מ ה' יסודי התורה פרק ו' הלכה ו' שכתב ג"כ ח"ל ואולי י"ל דמש"ה התירו לטבול כדי לקרב טהרתם ע"ש ונראה מדבריו שלא זכר מהתוס' ביצה הנ"ל שמבואר בהדיא כן והנה עכ"פ מבואר בברייתא דרבנן סבירא להו דב"ק לא התירו לטבול רק מחמת התפל' אבל בלא"ה לא והנה בביצה שם איתא בגמרא מימרא דרבא דהא דאסרו חז"ל טבילת כלים בשבת הוא מטעם דמיחזי כמתקן מנא ופריך א"ה אדם נמי ומשני אדם נראה כמיקר ופריך תינח בימות החמה בימות הגשמים מאי איכא למימר ומשני בימות הגשמים נמי פעמים אדם מלוכלך ורוחץ ופריך תינח שבת יוה"כ מאי איכא למימר ומשני הואיל דבשבת שרי ביוה"כ נמי שרי וע"ז מייתי סייעתא מהך ברייתא דכל חייבי טבילות טובלין כדרכן ע"ש ועיין במג"א סי' שכ"ו שמביא בשם תה"ד שאחרי שהמנהג עכשיו שאין אנו רוחצין בצונן בשבת שוב ליכא למימר דמחזי כמיקר ומשו"ה גם טבילה של מצוה אסור בשבת דמחזי כמתקן וכתב המג"א דמ"מ נראה דמותר לטבול לקריו כיון דמדרבנן הוא כמ"ש בסי' שכ"ג ולכאורה יש להקשות דהא טבילת ב"ק הוא מה"ת לתרומה וקדשים. אך לענין תורה ותפלה הוי מדרבנן כמו דאיתא בהדיא בב"ק דף פ"ב ע"ב א"כ כשטובל מהני גם לגבי דאורייתא ולא דמי להך דכה"ג ביומא דהתם מיירי בטומאה דרבנן דמה"ת אין צריך טבילה כלל וצ"ל לדעתי דכונת המג"א דהא אנן אין נזהרין בשאר טבילות רק בטבילת ב"ק לטהר לתורה ולתפלה ולענין זה לא הוי רק מדרבנן ולהכי לא חשוב כמתקן וזה ברור:

והנה הישוי"ע באו"ח סי' שכ"ו כתב שהיה לו דברים עם הרב ר' יוזפא וזאלקווא אם מותר לטבול במקואות חמין בשבת כיון דבחמין ל"ש נראה כמיקר דהא אסור לרחוץ בחמין בשבת ושוב מחזי כמתקן ע"ש. ולכאורה רציתי לומר דמגמרא דתענית מוכח דשרי לטבול גם בחמין דהא הס"ד רצה לאוקמא להך ברייתא דחייבי טבילות טובלין כדרכן דמיירי בחמין וכיון דשרי לטבול ביוה"כ בחמין כ"ש בשבת דהא כל עיקר דשרינן לטבול ביוה"כ הוא רק מטעם דבשבת שרי ביוה"כ נמי שרי כדאמרינן בביצה אמנם יש לדחות דהא דאמרינן בגמרא דביצה דביוה"כ שרי מטעם הואיל דבשבת שרי הוא לפי מסקנת סוגיא דתענית אבל לפי הס"ד דבט' באב שרי רחיצה בצונן ולדעתי עכצ"ל דאי בט' באב שרי רחיצה בצונן גם ביוה"כ מותר רחיצה בצונן דהא ברייתא מפורשת בפסחים דף נ"ד ע"ב דאין בין ט' באב ליוה"כ אלא שזה ספיקו אסור וזה ספיקו מותר הא לכל דבריהם זה וזה שוין ועיין בתוס' שם ד"ה קולי קולי קתני ולפ"ז להס"ד דביוה"כ נמי שרי רחיצה בצונן תו לא צריכנא להטעם להתיר טבילת מצוה ביוה"כ מחמת הואיל דבשבת שרי אלא דביוה"כ גופא נראה כמיקר כשטובל בצונן ומעתה לפ"ז י"ל הא דשרי לטבול בחמין לפי הס"ד הוא לפי מ"ש הפנ"י שם בביצה שהקשה אמה דפריך הגמרא יוה"כ מאי איכא למימר הא איתא בהדיא ביומא דף ע"ו דמי שהוא מלוכלך בטיט ובצואה רוחץ כדרכו ביוה"כ ותירץ הוא ז"ל דודאי מחמת האי טעמא דפעמים שהוא מלוכלך לחודא לא סגי להתיר אלא דבשבת כיון דבימות החמה שרי משום דנראה כמיקר שוב לא חילקו בין ימות החמה לימות הגשמים כיון דבימות הגשמים פעמים שהוא מלוכלך אבל ביוה"כ דליכא אלא טעמא דפעמים שהוא מלוכלך לא סגי להתיר בהכי האיסור דמחזי כמתקן ע"ש ולפ"ז לפי המבואר למעלה דלהס"ד שרי טבילת מצוה בצונן ביוה"כ מטעם דנראה כמיקר שוב י"ל דמשו"ה שרי גם לטבול בחמין משום דפעמים שהוא מלוכלך ורוחץ אפי' בחמין דלהס"ד דביוה"כ לא אסור אלא רחיצה בחמין עכצ"ל דהא דקתני ביומא בברייתא דמי:

שהוא מלוכלך בטיט ובצואה רוחץ כדרכו ביוה"כ הוי פירושא בחמין דבצונן הא לא אסור כלל ביוה"כ ומשו"ה שפיר שרינן לטבול ביוה"כ אפילו בחמין דסגי האי טעמא דמלוכלך שלא לחלוק בין צונן לחמין:

אמנם ראיתי להרשב"א ביצה שנדפס מחדש שהקשה ג"כ קושית הפנ"י ותירץ הוא ז"ל בפשיטות דהא דקתני בברייתא דיומא דמלוכלך שרי רחיצה ביוה"כ אינו אלא מקום המלוכלך לבד ולא כל גופו ולהכי כשטובל כל גופו מחזי כמתקן דלא שכיח שיהא מלוכלך כל הגוף ע"ש א"כ הדרא קושיא לדוכתא דאם נימא דבשבת אסור טבילה בחמין איך מותר להס"ד דהש"ס לטבול בחמין ביוה"כ ונראה די"ל לפי מה שהקשו התו' בשבת דף קי"א דמאי ראיה הוא מהך דכל חייבי טבילות טובלין כדרכן דאמרינן הואיל דלמא התם הוא מטעם מצוה דסבור טבילה בזמנה מצוה ותירצו דמטעם מצוה לא הוי שרינן להך איסורא דמחזי כמתקן ע"ש. ולפ"ז יש לומר דזה אינו אלא לפי האמת דבצונן אסור ביוה"כ ול"ש לומר הך סברא דנראה כמיקר ביוה"כ אבל להס"ד דבצונן שרי מטעם דנראה כמיקר שוב י"ל דלא חלקו בין צונן לחמין מטעם מצוה וכדרך שהבאתי למעלה בשם הפנ"י דלענין שלא לחלוק לא בעינן טעם אלים כולי האי (דוגמא לזה כתבו התו' בכתובות דף ל"ט ע"ב ד"ה טעמא ח"ל ואומר ר"י דמתוך שהצריכו קן בגרושה שלא תהא קלה בעיניו להוציאה תיקנו נמי לאלמנה משום חינא מיהו לכתחילה לא היו מתקנים משום חינא ע"ש) ואף דהתוספות לא הקשו אלא דלמא סבר' הך ברייתא דטבילה בזמנה מצוה ע"ש מ"מ י"ל דאפילו למ"ד טבילה בזמנה לאו מצוה התירו לטבול בחמין כדי לקרב טהרתו כיון דע"כ מיירי שאי אפשר לו לטבול בצונן וכמו שהתירו איסור רחיצה ביוה"כ מחמת הך טעמא כמ"ש התוס' בביצה וכמו שהבאתי למעלה בשם הלח"מ:

והנה לפי המבואר כשהתירו חז"ל לטבול חייבי טבילות כגון זב ונדה וכדומה ביוה"כ בחמין התירו האיסור תיקון גברא כיון דבחמין ליכא למימר הואיל ובשבת שרי ביוה"כ נמי שרי ולפ"ז בב"ק שלא התירו לטבול אחר המנחה חזינן דלא חששו חז"ל להתיר ביוה"כ בכדי לטהר אותו מטומאתו לענין טהרות רק קודם המנחה התירו משום תפלה והלא קי"ל דטבילת ב"ק לתורה ולתפלה סגי אפילו במקוה שכולה שאוב. וכבר הבאתי למעלה מ"ש המג"א דבטבילת ב"ק לתורה ולתפלה ליכא איסור דמחזי כמתקן כיון דלא הוי אלא מדרבנן ומעתה יש לומר דכשהתירו ב"ק לטבול ביוה"כ קודם המנחה לא התירו רק בשאובין דסגי בזה לתפלה דלמה נתיר אותו לטבול במקוה כשרה דאיכא בזה איסור דמתקן גברא דהא לטהר ג"כ מטומאתו לגמרי לענין תרומה וקדשים ומשו"ה פריך הגמרא אילימא בחמין טבילה בחמין מי איכא ועיקר פירכת הש"ס הוא מב"ק דודאי לא התירו לו רק בשאובים וחמין בשאובים פסול כב"ק כמו דסבר רב חסדא בברכות ובעל שקלא וטריא בסוגיא דתענית הוא ג"כ רב חסדא ומשו"ה לשיטתיה ליכא לאוקמיה הך ברייתא דחמין דא"כ האיך טובל ב"ק:

אמנם לכאורה יש להשיב ולומר דאדרבה דאי חמין שאובין פסול לב"ק שוב י"ל דהתירו לטבול גם במקוה כשרה כדי שיוכל להתפלל אע"ג דמחזי כמתקן כמו שהתירו זב וזבה לטבול במקוה כשרה ולא חששו להא דמחזי כמתקן אך באמת זה אינו דלא מסתבר כלל לומר שהתירו לאיסור דמחזי כמתקן בב"ק כדי שיוכל להתפלל בטהרה דהא תקנת עזרא שתיקן טבילה לב"ק לא חמור כולי האי כמו שכתבו התוס' בפ' מרובה דף פ"ב דלא פשיט איסורו ברוב ישראל ומשו"ה בטלו אח"כ לגמרי לתקנה זו ועיין שטמ"ק ב"ק מ"ש אהא דקאמר התם ותיקן טבילה לב"ק שתקנה זו קילא מכל התקנות ואין להתיר איסור דמחזי כמתקן משום תקנת עזרא וגם תפלת המנחה לא הוי אלא מדרבנן ועיין במג"א ה' פסח סי' תמ"ו במה שהביא בשם השל"ה לבער החמץ ע"י נכרי דמוכח שם דדעת המג"א דאין עשה דרבנן דוחה ל"ת דרבנן ואפי' השל"ה לא קאמר רק דדוחה שבות דאמירה לנכרי אבל שאר שבות דרבנן לא א"כ אין תפילת המנחה דוחה שבות דמחזי כמתקן ובשלמא איסור רחיצה דיוה"כ שפיר התירו דהא אפילו למי שהולך לקבל פני אביו או פני רבו התירו לעבור במים או אפילו ההולך לשמור פירותיו דהוי צורך חול התירו כיון שאינה רחיצה של תענוג וכן מי שהיה מלוכלך בטיט ובצואה נמי מותר א"כ כשהוא ב"ק נמי שפיר התירו לצורך תפילת מנחה אבל איסור דמחזי כמתקן דהוי שבות חמור בודאי אין להתיר בשביל תפלת המנחה אלא ודאי להס"ד לא התירו לב"ק לטבול רק בשאובים ולהכי פריך הגמרא דלא מצי מיירי בחמין דשאובין חמין פסול לטבילת ב"ק כמו דסבר רב חסדא בעצמו בברכות ודו"ק:

היוצא לנו מזה דהא דאמרינן שם בברכות וכי יש טבילה בחמין וכן הא דאיתא בתענית אילימא בחמין טבילה בחמין מי איכא שאובין נינהו הוה פירושו דשאובים דכשרי' לטבילת בעל קרי פסול בחמין ורק בצונן הכשירו חז"ל שאובים לב"ק ולא חמין אליבא דרב חסדא אבל במקוה כשרה כשר אפילו חמין ואין חילוק בין צונן לחמין ולרב הונא כשר לב"ק לטבול אפילו בשאובים חמין ודו"ק. ודע דמה שכתבתי למעלה דהך ברייתא שמביא הגמרא בביצה דף י"ח ובתענית שם הוא הברייתא עצמה שמביא הש"ס בסוף יומא נראה לי כך אע"ג דבביצה ובתענית איתא הלשון בין בט' באב ובין ביוה"כ וביומא איתא רק ביוה"כ בלבד מ"מ חדא ברייתא היא וכן מצינו בכמה מקומות יש שינוי בלשון וכן הגאון ר' ישעיה פיק ציין בביצה במראה מקומות שלו על הברייתא דיומא ומזה מוכח דגם הוא ז"ל סבר דחדא ברייתא היא:

והנה בגוף הענין מאי דסברו רבנן דחייבי טבילות כגון זב וזבה וכדומה התירו לטבול ביוה"כ כל היום וב"ק לא התירו רק עד המנחה לכאורה תמוה דמ"ש ב"ק משאר חייבי טבילות ואפילו אי טבילה בזמנה לאו מצוה ורק הטעם שהתירו הוא מחמת כדי לקרב טהרתם כמ"ש התוס' א"כ למה לא התירו גם ב"ק לטבול מחמת טעם הזה. וראיתי שכבר עמד על מדוכה זו בעל כפות תמרים ולא מצא מענה. ולפענ"ד נראה דלמ"ד דטבילה בזמנה לאו מצוה לא התירו לטבול רק אב הטומאה דכל הני דחשב התם בברייתא הוה אב הטומאה משא"כ ב"ק דאינו אלא ראשון לטומאה והחילוק בזה דאב הטומאה מטמא אדם וכלים לכן חששו בזה למהר טהרתן משא"כ ראשון לטומאה דאינו מטמא אדם וכלים וגם לאחר הטבילה הא הוי טבול יום ביוה"כ ודינו כמו שני לטומאה לכן לא חששו להתירו לטבול ביוה"כ רק עד המנחה ותו לא:

והנה ראיתי בספר כפות תמרים שם דברים מבהילים שכתב וז"ל ולזה אפשר ליישב דרש"י מפרשה בחייבי טבילות דזב וזבה ונדה וב"ק דאינו יכול להתפלל בלא טבילה ואחרי בקשת הסליחה שגגה גדולה היא דבהדיא איתא בברכות דף כ"ב דזב וזבה ונדה ויולדת מותרין בתורה ובתפלה ותקנת עזרא לא הוי רק ב"ק ולא מצינו בשום מקום לאסור טמאים בדברי תורה ותפלה זולת ב"ק ומלבד זה כתב התם עוד ולא יקשה אמאי קתני ברישא כל חייבי טבילות טובלין כדרכן ביוה"כ ומשמע אפילו טמא מת ושרץ ותמוה טובא הלא טמא מת קתני בהדיא בברייתא שם אך מה שהוסיף טמא שרץ לפי מ"ש למעלה דוקא קתני כל הני דהוי אב הטומאה טמא שרץ דאינו אלא ראשון לטומאה לא עדיף מב"ק וכיון דלא התירו לב"ק לטהר אלא מחמת התפלה א"כ טמא שרן דמותר בתפלה לא התירו:

לטבול כן נראה לפענ"ד. עוד ראיתי בהגהת יד שאול על יו"ד סי' קצ"ח שהביא בשם מהר"ם דיסעלדארף להסתפק אם בטבילת ב"ק פוסל חציצה וחכם אחד העיר מש"ס דיבמות דף מ"ה דאמרינן אמר ר' יהושע בן לוי מי לא טבל לקריו ואי ב"ק כשר חציצה איך מהני לגר דבעי טבילה גמורה וע"ז כתב הגאון יד שאול דיש לדחות דריב"ל סבר בברכות שם בסוגיא דב"ק צריך טבילה מה"ת א"כ לדידיה בודאי גם ב"ק צריך טבילה גמורה ע"ש ובמחכ"ת שגג בזה ונעלם ממנו בעת כותבו דבריו אלו מאי דאיתא בברכות שם אמר ריב"ל מה טיבן של טובלי שחרית ופריך והא איהו דאמר ב"ק אסור בדברי תורה ומשני הכי קאמר מה טיבן בטבילה אפשר בנטילה ומה טיבן בארבעים סאה אפשר בט' קבין ע"ש א"כ מבואר בהדיא דגם לריב"ל לא בעינן בב"ק טבילה גמורה ועיין רשב"א שם בחי':

ובגוף הספק אי חציצה פוסל בטבילת ב"ק נראה לי דיש להביא ראיה משבת דף ק"כ ע"ב מהא דאיתא התם בברייתא היה שם כתוב על ידו הרי זה לא ירחץ כו' נזדמנה לו טבילה של מצוה כורך עליו גמי ויורד וטובל ופרכינן האי גמי היכי דמי אי דמהדק הא הוי חציצה אי דלא מהדק עיילא ביה מיא ופריך תו חציצה תיפוק ליה משום דיו ע"ש ואי נימא דחציצה אינו פוסל בב"ק אמאי לא משני דמיירי בטבילת ב"ק וזהו ראיה ברורה לפענ"ד:

ובגוף הראיה שהביא החכם הנ"ל מהך דיבמות באמת ביותר יש להקשות הא שאובין בודאי כשר לב"ק כונו שמבואר בגמרא בברכות הנ"ל א"כ האיך קאמר ריב"ל מי לא טבל לקריו הא גר טעון טבילה גמורה וראיתי שכבר תמה ע"ז הגאון מטארניפאל בספרו מנחת חינוך פרשת אמור וסיים שהוא קושיא עצומה אבל לדעתי אין אני רואה שום תמיה ואין כאן שום ראיה לענין חציצה בב"ק דהא דקאמר ריב"ל ביבמות מי לא טבל לקריו אין הפירוש לתורה אלא לתרומה ולטהרות שלא יטמא בנגיעתו שלזה הוי טבילת ב"ק מן התורה כמבואר בסוף פרק מרובה שהבאתי למעלה תדע דכן הוא דטבילת ב"ק לתורה הא בתחלה לא נתפשטה הגזירה ברוב ישראל כמו שהבאתי למעלה בשם התוס' ובשם השטמ"ק ב"ק וגם בימי ריב"ל כבר זלזלו עוד יותר בזה דרב הונא היה בימי ריב"ל והוא אמר לרבנן מפני מה אתם מזלזלין בטבילה זו ובירושלמי ברכות איתא דבימי ריב"ל בקשו לעקור טבילה זו ואיך יתכן שיאמר ריב"ל כולי האי בפשיטות מי לא טבל לקריו אלא ברור דכונת ריב"ל היה דבודאי טבל לקריו שלא יפסול תרומה וטהרות שבזה היו נזהרים כמבואר בכמה מקומות בש"ס ולדעתי כראה שבזה דקדק ריב"ל בברכות לומר מה טיבן של טובלי שחרית היינו שגוף הטבילה היו צריכים לטבול במקוה כשרה לתרומה ולטהרות שלא יטמאו בנגיעתם אלא על מה שהיו נזהרין קצת לטבול שחרית קודם התפלה במקוה כשירה ע"ז אמר שלתפלה סגי בט' קבין וגם בלאו הכי הא התוס' הביאו בשם ר"ח בנדה דף ל' ע"א ד"ה וש"מ דפוסק כמ"ד טבילה בזמנה מצוה א"כ ע"כ היו צריך לטבול לקריו אלא העיקר היא כל הסוגיא דברכות שהי' נזהרין לטבול שחרית אך מ"מ קשה קצת לדעתי הא דאמר ר"ה התם לרבנן אי משום צינה וכן הא דאמרינן בירושלמי דרצו לעקור טבילה זו שהנשים מתעקרות מפני הצינה כיון דע"כ היו צריכים לטבול לתרומה וטהרות וכ"ש למ"ד דטביל' בזמנה מצוה ואולי יש לומר דאח"כ היינו אחר צהרים היו מחממים המקוה רק בשחרית היה צונן ומ"מ זהו דוחק וצ"ע:

עוד יש לי לשאול דבר הקשה לי הלא בשבת דף י"ג איתא דהבא ראשו ורובו במים שאובים וטהור שנפלו עליו ג' לוגין מים שאובין פוסל את התרומה והוא מגזירת י"ח דבר ושיטת הרמב"ם בפ' מה' אבות הטומאה דאפילו טהור שבא ראשו ורובו במים שאובין פוסל את התרומה וטעם הגזירה היה שלא יאמרו דשאובים מטהרין וע"כ רצו למנוע את העם שלא לבוא בשאובים כל עיקר ואיך אפשר לומר דשאובין מטהרין לתורה ולתפלה ולבי אומר לי שלהכי בטלו לטבילת ב"ק לגמרי כיון דתקנת עזרא היה בשאובים וכן ט' קבין ג"כ אפי' שאובים כמבואר בט"ז סי' פ"ח ואח"כ גזרו ע"ז טומאה וממילא מחמת זה בטלה תקנת עזרא ולהחמיר ולומר דבעינן שלא יהיו שאובים לא רצו חז"ל ובזה מיושב קושית התוס' בב"ק סוף מרובה דאיך בטלו לטבילת ב"ק הא קי"ל דאין ב"ד יכול לבטל וכו' ולפי האמור ניחא ודו"ק והנלע"ד כתבתי וד' יצילנו משגיאות:

תוכן העניינים

מצפה אריה תנינא חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה