מצפה אריה תנינא חלק א· רבי אריה ליב ברודא
יו"ד · סימן נז
בתענית דף ד' ע"א שלשה שאלו שלא כהוגן יפתח הגלעדי דכתיב והי' היוצא אשר יצא מדלתי ביתי וכו' יכול אפילו דבר טמא השיבו שלא כהוגן נזדמנה לו בתו והיינו דקאמר להו נביא לישראל הצרי אין בגלעד אם רופא אין שם וכתב רש"י ז"ל פנחס הי' שם והי' יכול להתיר נדרו כו' ואמרתי לדקדק בלשון והיינו דקאמר להו נביא לישראל דמאי שייכות זל"ז ומאי נ"מ אי יפתח שאל כהוגן או שלא כהוגן דבין כך ובין כך הי' יכול פנחס להתיר נדרו. ואמרתי ליישב דבאמת קשה איך הי' אפשר להתיר הא נדר לדבר מצוה אין לו התרה כמבואר בש"ס ופוסקים וכאן הי' לדבר מצוה להביא קרבן להשי"ת אך החת"ס יו"ד סי' י' הביא בשם תשובת הרמ"א סי' ק"ג דהטעם דנדר לדבר מצוה אין לו התרה הוא משום דחשוב כמו נדר לטובת חבירו דקיימ"ל דאין מתירין לו שלא בפניו ודבר מצוה חשוב כמו לטובת המקום ב"ה עי"ש. ומעתה י"ל דזה שייך לומר היכי דהנדר הי' כהוגן אבל יפתח שנדר שלא כהוגן וקאמר והי' היוצא כו' דהיינו אפילו דבר טמא א"כ לא הוה הנדר לטובת המקום שוב הי' אפשר להתיר לו את נדרו (וכה"ג כתבו התוס' בב"ב גבי תלוה ויהיב דלא שייך הטעם דכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש כיון דחזינן דעשה שלא כהוגן ולא כרצון רבנן) ומשו"ה שפיר ניחא הלשון והיינו דקאמר להו נביא הצרי אין בגלעד אהך מימרא דשאל שלא כהוגן דשתי מימרות הללו יש להם שייכות בהדי הדדי כנ"ל: