אור ברסלב
מצפה אריה תנינא חלק א יו"ד › סימן מח

מצפה אריה תנינא חלק א· רבי אריה ליב ברודא

יו"ד · סימן מח

סימן מז

שנית בענין הנ"ל כבוד ידידי הרב המאוה"ג החוב"ק אבן בוחן שוחק וטוחן סברות להסביר אמרים להישיר כש"ת מוה' דוד אלימלך נ"י מו"ץ דק"ק דוניב:

את מכתבו קבלתי ות"ח לו על ההעתק מתשובתי אשר שלח לי ואשר התנצל כ"ת על אשר שלח ידו להקשות על דברי אתפלא איך עלה על רעיוניו שאקפיד על זה ואדרבא יש לי מזה נחת רוח. וכן מצינו בש"ס ב"מ דף פ"ד ע"א דאמר ר' יוחנן לר' אלעזר בן פדת את כבר לקישא כו' ע"ש וגם הנני נותן תודה לכ"ת על אשר הראני כי מה שחדשתי לחלק לשיטת הר"י ז"ל בין מקצתה חוץ לרוטב תוך דופני הקדירה למקצתה חוץ לקדירה כבר קדמני בדבר זה הכו"פ בסי' צ"ד סק"א ושמחתי מאוד שזכיתי להיות בר מזלא של גאון כמותו. עוד כתב שהפמ"ג שם חולק ע"ז וסיים בצ"ע עיינתי בפמ"ג שכתב לא ידעתי מנא ליה הא ובחולין דף ק"ח א' בתוס' ד"ה טפת כשכולה חוץ לרוטב ולא כתבו תוך הרוטב מקצתו אלא שבולטת חוץ לקדירה וצ"ע לדינא וכו' ע"ש. והנה מ"ש לא ידעתי מנ"ל כמדומה לי שבמחכ"ת אשתמיטתיה ליה מ"ש הר"ן בפרק כל הבשר שהבאתי במכתבי הראשון שמחלק בהדיא בין תוך הקדירה דאיכא הבלא לחוץ לקדירה דליכא הבלא של דופני הקדירה. גם מ"ש להוכיח מתוס' הנ"ל דבריו תמוהין מאוד דלמעל' מהקדירה אינו אוסר רק כדי נטילה ובמתניתין קתני אם יש טעם באות' חתיכה אסורה אם לא דנימא דהשיעור כדי נטילה הוא בתוך הקדירה מה שכתבתי להסתפק בזה:

והנה כעת נראה לי שיש להביא ראיה ברורה דמה שחוץ לקדירה לא מצטרף להקדירה ממ"ש התוס' בחולין דף ק' ע"ב וכן שאר הקדמונים ראיה לפירוש רבינו אפרים ממה שצותה התורה להגעיל כלי מדין דהשתא יורה גדולה שאי אפשר להגעיל בתוך כלי אחר' היכי משתרי הא אין במים ס' לבטל האיסור ע"ש ואי נימא דאי מקצתו תוך הקדירה מצרפינן גם מה שחוץ לקדירה הא שפר משכחת לה למלאות קדירה מים ולתחוב בהמים חתיכות גדולות שיוצאות הרבה חוץ לקדירה ומצטרפין למה שבקדירה ואיכא ס' נגד בליעת הקדירה אלא מזה ראיה ברורה שמה שחוץ לקדירה לא מצטרף למה שבקדירה וכמדומה לי שזה ראיה שאין עליה תשובה. ואין לדחות ולומר דלכאור' בלא"ה משכחת לה ע"י גדנפא כדאיתא בע"ז דף ע"ו אלא עכצ"ל דהתוס' לא נחתי לזה דז"א דבשלמא ע"י גדנפא שפיר ניחא דלא נחתי התוס' לזה דהתורה כתבה רק תעבירו במים משמע הכלי כמות שהיא ולא לעשות גדנפא ובאמת שפיר מגעילן אפילו בלא גדנפא דאנן קי"ל כבולעו כך פולטו. אבל אם נימא דאפשר להגעיל ע"י שתוחבין בו חתיכות בולטין חוץ לקדירה בודאי אין ראיה כלל:

ועתה. נחזור על סדר אמרותיו מ"ש דמהט"ז סי' צ"ב סעי"ק ב' לא משמע כהכרו"פ מדכתב שם ומדברי השו"ע שהם דברי הרמב"ם נ"ל דס"ל כרש"י ולהכרו"פ דלמא מיירי שהי' חוץ לקדירה לא דק דאלו הי' למעלה מהקדירה הי' נאסר רק כדי נטילה וכמו שכתבתי למעל' לדחות ראית הפמ"ג מהתוס' ומ"ש וכן יש להוכיח כן מדברי הש"ך שם ס"ק ג' לא הבנתי דבריו ולא אדע השב. מ"ש על:

הראיה מפסחים דיש לדחות ולומר דחוץ לרוטב לשיטת רש"י הוי בכלל צלי קדר. אפילו אם אסכים לזה יש להקשות על רבי גופא דמנ"ל לרבות צלי קדר דילמא אתי לרבות רק מקצתו חוץ למים אבל כולו בלא מים לא מרבינן אך יפה העיר דרבי דס"ל מב"מ לא בטל כר"י ולפי מה שחדשתי דרש"י מודה דלר' יהודה מקצתו חוץ לרוטב מצטרף לקדירה נדחה ראיה זו:

ומ"ש על מה שכתבתי בישוב קושית הכרו"פ דזה אינו תירוץ לרש"י דאיהו ס"ל לפרש הא דאמר רבא ל"כ אלא לטעם כעיקר דבקדשים אסור דדוקא קדשים לא ילפינן מיניה אבל חולין ילפינן אנכי לא באתי אלא לישב דברי רש"י אלו דחוץ לרוטב אינו מצטרף אשר לפמ"ש הט"ז גם הרמב"ם והמחבר סבירי הכי אבל מ"ש רש"י לפרש דזרוע בשלה קאי אמשהו:

ומ"ש בשם ספר בית יצחק יו"ד סי' קט"ו שהקשה אתוס' שכ' דלפעמים זרוע ומקצת מהאיל חוץ לרוטב הא כהנים זריזים הם ותירץ עפי"מ דאיתא בנזיר מ"ה שנותן הכהן מהרוטב על שער הנזיר ולכן נחסר מהרוטב ונשאר האיל מגולה. אם כי זהו דבר חכמה אבל אנכי בעת נמוקי אמרתי לפרש דע"כ בשעת הלקיחה לחתוך הזרוע מהאיל היה מגביה האיל עם הזרוע לחתוך ממנו הזרוע ובשעת ההגבה' על כרחך הוא מגביה מעט מעט כדרך הגבה' וברגע זו הי' מקצת מהאיל עם הזרוע מגולה ובודאי לא היה ממתין עד שתצטנן: ואפשר לומר עוד דרבי בפסחים דמרבי צלי קדר לשיטתו דסבירא ליה כר' יהודה דמב"מ לא בטל משו"ה על כרחך סבר דצלי קדר הוי נמי בכלל בישול דהנה הרשב"א בסוגיא דזרוע בשלה הקשה הא דאמר אביי לא נצרכה אתיא לר' יהודה דמב"מ לא בטל והכא בטל והא הוי מים והוי שלא במינו וכן הקשו בתוס' ותיר' וז"ל א"כ איכא למימר דבכל ענין התירה תורה ואפילו בישלו בלא מים כלל וכגון שעשאו צלי קדר דליכא מיא עכ"ל א"כ כיון דכתיב בהדיא בקרא הזרוע בשלה מוכח דצלי קדר נמי מקרי בישול אבל לרבנן ס"ל שפיר דצלי קדר לא הוי בכלל בישול רק בכלל צלי. ודע דיש לי מקום עיון ברשב"א בחידושיו שהקש' על הא דגמרינן מזרוע בשלה מאה וס' והא איכא מיא ותירץ אי נמי בכל ענין התירה התורה אף בצלי קדר וקשה לי הא אינו אוסר רק כדי נטילה ומה מהני מאה וס' ומוכח ע"כ דבצלי קדר נאסר' כל החתיכה וקשה לי על הש"ך שכתב בסי' צ"ב סעי"ק ג' ולקמן בסימן ק"ה דמיירי בקדירה י"ל דמיירי באיסור גוש והא מוכח מרשב"א דאפילו באיסור גוש אוסר בצלי קדר כל החתיכ' מדמצרף לבטל החתיכה להזרוע וצע"ג: ואע"פ שכתבתי למעלה דע"כ בזרוע בשלה היה חוץ לקדירה דאל"ה הא התם היה באיל עצמו ס' נגד הזרוע ובחוץ לקדיר' לכו"ע אסור כמו שהוכחתי בראיות ברורות. הנה לפי מה שכתבתי דהא דזרוע בשלה הי' חוץ לקדיר' היינו בשעת הלקיח' מהקדיר' דמגביהין מעט מעט א"כ הי' כדי נטילה בתוך הרוטב וכבר כתבתי להסתפק בתשובתי הא' היכא שמקצת חתיכ' חוץ לקדיר' אבל השיעור כדי נטיל' נכנס לתוך הרוטב י"ל דבכה"ג מצרפינן א"כ הכא בזרוע בשלה כשמגביה מעט מעט על כרחך השיעור כדי נטיל' הוא בתוך הרוטב או בתוך הקדיר' כשמגביה מיעוט הראשון הרי השיעור כדי נטיל' עדיין בתוך הרוטב אי בתוך הקדיר' ושוב יכול להיות דבכה"ג מצטרפינן:

תוכן העניינים

מצפה אריה תנינא חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה