מצפה אריה תנינא חלק א· רבי אריה ליב ברודא
יו"ד · סימן מז
כבוד ידידי הרב המאוה"ג החריף ובקי ולן בתוך עומק' של הלכ'. העיון והפלפול לו למערכ' כש"ת מו"ה דוד אלימלך נ"י מו"ץ בק' דינאב יע"א:
בדבר השאל' שנתנו רגל אחת בלי הדח' אחרונ' למלוג בתוך רותחים וחצי' הי' בתוך המים וחצי הי' בולטת למעלה מהקדירה וע"ז דן כ"ת לחקל מטעם שהי' במים כ"כ כמו ברגל וא"כ יש ברגל עם המים ס' נגד המלח והדם. וכתב דתליא במחלוקת רש"י ור"י המובא בסי' צ"ב וט"ז וש"ך אם מצרפין מה שבתוך הרוטב לבטל איסור שנופל על מקצת שלמעל' מהרוטב והרב' לפלפל בזה אבל לפע"ד יש חילוק בין עובדא דידן לעובדא דפליגי רש"י ור"י וגדולי היא אלי דלא מצינו דפליגי רש"י ור"י אלא היכי שחציו או מקצת מונחת בתוך הרוטב ומקצת חוץ לרוטב כך הוא הלשון בתוס' ובכל הפוסקים ראשונים המביאים פלוגתא זו וברור לפע"ד דהמה מיירי שהמקצת המונח חוץ לרוטב עכ"פ מונח בתוך דופני הקדיר' ואינו בולט למעל' מדופני הקדיר' אבל בעובדא שלפנינו כלשון שאלת כ"ת החצי' השני' הי' בולט למעל' מהקדיר' וחילוק גדול יש בין שני אופנים הללו דהנ' הר"ן סוף פרק כל הבשר הקש' אהא דאיתא התם טיפת חלב שנפלה על החתיכ' אם יש טעם באות' חתיכ' אסור' אע"ג דחם בחם באיסור שאינו שמן כל שאין בו רוטב אינו אוסר יותר מכדי קליפ' הני מילי בחום של צלי וכיוצא בו אבל חתיכ' כיון שעומדת בקדיר' מתוך שיש בה הבל לחות מאיסור מתפשט בכל החתיכ' ע"ש א"כ לפי סברא זו י"ל דעד כאן לא אמר הר"י ודעימי' ז"ל שאם מקצת חתיכ' מונחת בתוך הרוטב יש לצרף כל מה שבקדיר' לבטל הטיפ' שנפל על חלק שחוץ לרוטב אלא שעכ"פ שמה שחוץ לרוטב הוא בתוך דופני הקדיר' דבכה"ג גם בלא הרוטב מפעפע בכל החתיכ' אבל בכה"ג שהמקצת בולט חוץ לדופני הקדיר' דבלא הרוטב אינו מפעפע כלל רק כדי קליפ' או כדי נטיל' מנ"ל דסובר הר"י דמצרפינן כל מה שבקדיר' לבטל ומה לנו להרבות במחלוקת בין ר"י לרש"י אשר אין אנו מוכרחים לזה כלל:
ועוד יותר יש לבאר לא מבעיא לפי מה דמשמע מתוס' חולין צ"ו ד"ה אם דגם לרש"י עכ"פ מצרפינן כל החתיכ' אפילו מה שבתוך הרוטב לבטל הטיפ' חזינן דלכו"ע מוליך הפיפוע בכל החתיכ' כולה בודאי יש להסביר ולומר דסברת הר"י כך היא כיון דהחתיכ' שחוץ לרוטב יש לה צירוף והשתלשלות עם הרוטב ע"י אמצעית חלק חתיכ' שבתוך הרוטב ששניהם מפעפעים בתוך חלק חתיכ' זו שבתוך הרוטב להכי חשוב כאילו כולה מונחת בתוך הרוטב אבל בכה"ג שהטיפ' נפל' על חלק שחוץ לדופני הקדיר' דבלא הרוטב אין למקצת זו צירוף כלל עם החלק שלמטה מכדי קליפ' או כדי נטיל' איך אנו מצינן למימר דחשיב כאילו כל החתיכ' מונחת בתוך הרוטב א"כ מסתברא דגם הר"י ז"ל סובר דיש חילוק בין אם החתיכ' מונחת עכ"פ בתוך דופני הקדיר' לבין היכא שמקצתו בולט חוץ לקדר' אלא אפילו לדעת המרדכי שסובר דלשיטת רש"י ז"ל אין לצרף אפילו המקצת חתיכ' שבתוך הרוטב לבטל הטיפ' שלמעל' משום דמה שחוץ לרוטב חשיב כאלו חוץ לקדיר' ולפי דבריו יש מקום לומר דלר"י ג"כ אין חילוק בין:
אי מונחת כולה בתוך דופני הקדיר' לבין אם בולט מקצתו חוץ לקדיר' מ"מ לא מסתברא למימר הכי אלא גם לר"י דוקא בכה"ג שכל החתיכ' היא בתוך דופני הקדיר' דעכ"פ יש צירוף בכל חלק החתיכ' שחוץ לרוטב ונוגע בחלק שבתוך הרוטב. אבל למעלה מדופני הקדיר' לא פגע ולא נגע כלל במה שבתוך הרוטב מודה הר"י דאין לצרף כלל ונרויח בזה ליישב דברי התוס' בחולין דף צ"ח ע"ב דה"מ רבא בסוגיא דזרוע בשלה שכתבו לפרש שם שפעמים הזרוע ומקצת מן האיל הוי חוץ לרוטב ונותן הזרוע טעם במה שבחוץ ולכאור' זה הפירוש אפשר לקיים רק לשיטת רש"י אבל להר"י דבכה"ג גם בשאר איסורין שרי אי אפשר לפרש כן וראיתי שכבר הרגיש בזה בספר ראש יוסף ונדחק ליישב דמיירי דחתך חתיכ' מהאיל ומונחת כולה חוץ לרוטב עי"ש ואנכי לא ידעתי להבין דבריו דאכתי קשה למ"ד התם אין בשלה אלא שלמה דמבשל לה והדר מחתך לה א"כ משמע דכל האיל הוי שלם בשטת הבישול וא"כ בודאי לשיטת הר"י לא ניחא פירוש זה ולא עוד אלא אפילו לרש"י לא ניחא לפי משמעות התוס' דף צ"ו שהבאתי למעל' דלרש"י עכ"פ מצרפינן כל החתיכ' לבטל אף מה שחוץ לרוטב א"כ לפי"מ דמשמע מסוגיא דהתם באיל עצמו איכא ס' נגד הזרוע א"כ לא איכפת לן כלל אפילו לשיטת רש"י אם יתן הזרוע טעם במה שבחוץ כיון דכל האיל מצרף לבטל הזרוע. והנה לדעתי יש לומר דאפילו לשיטת ר"י בעינן עכ"פ שיהא במקצת החתיכ' שחוץ לרוטב רוב נגד האיסור שנפל עליו ורק לגבי מה דבעינן ששים מצרפינן כל הקדיר' לבטל בתורת ששים אבל לא סגי בהכי היכי דאיכא למעל' רוב איסור נגד ההיתר שלמעל' דהיכי דאיכא רוב איסור לכו"ע לא מצטרף לא לר"י מה שבתוך הרוטב ולא לרש"י כל החתיכ' כולה:
ומה מאוד מדוקדק בזה מ"ש התוס' וז"ל ולפעמים נמי שיש משמנונית הזרוע הרבה על אותו מקצת עד שלא יהא רוב באותו מקצת לבטל ובכל ענין שיבטל התיר הכתוב ע"ש ולכאור' כ"ז שפת יתר ולפי הנ"ל ניחא דאי ליכא רוב איסור גם בשאר איסורים מצרפינן וכמו שהקש' הראש יוסף ודו"ק. אבל לפ"מ שכתבתי שפיר יש לומר דכיון דבכל גוונא התור' התיר' והיינו אפילו אם בולט הזרוע ומקצת מהאיל חוץ לדופני הקדיר' ובכה"ג בכל שאר איסורי תורה לכו"ע אין לצרף מה שבתוך הרוטב לבטל האיסור שלמעל' וכאן שרי רחמנא ואתי שפיר:
ואמינא להביא קצת הוכח' דמה שכתבו התוס' חוץ לרוטב כוונתם חוץ לקדיד' שהרי בע"ז דף ע"ו ובזבחים צ"ו אמר רבה בר מבוהו גבי קדשים כל יום ויום נעשה גיעול לחבירו עיי"ש א"כ סתם קדשים על כרחך הי' דרכן לבשל שתהי' הקדיר' מלא' עד שפה העליונ' שתהא עי"ז תורת הגעל' כדין המבואר בא"ח סי' תנ"א ואיך אפשר שתהא החתיכ' חוץ לרוטב אם לא שתהא ג"כ חוץ לקדיר' אך מ"מ ראי' גמור' ליכא די"ל שנתמעט אח"כ ע"י הבישול או שהי' בקדיר' חדשה ולא באתי אלא לעורר:
ודע שאני מסתפק היכי שמקצת חתיכ' למעל' מדופני הקדיר' והשיעור כדי נטיל' היא בתוך דופני הקדיר' ונפל' טיפת איסור על גג החתיכ' איך הדין להר"י ז"ל אי נימא דחשיב הכל כאילו מונחת כל החתיכ' בתוך דופני הקדיר' וכל החתיכ' מצטרף לבטל הטיפ' או לא אלא נאסר כדי נטיל' לבד ואין לי פנאי לחפש בזה בספרי האחרונים וה"ה דיש מקום ספק אם השיעור תוך כדי נטילה מונחת בתוך הרוטב אי מצטרף כל הקדיר' לשיטת הר"י ז"ל והנה לפענ"ד יש להביא ראי' לדעת הר"י מפסחים דף מ"א ע"א מהא דאיתא התם ת"ר במים אין לי אלא במים שאר משקין מנ"ל אמרת ק"ו וכו' רבי אומר במים אין לי אלא מים שאר משקין מנ"ל ת"ל ובשל מבושל מ"מ מאי ביניהו איכא ביניהו צלי קדר ועיין שם ברש"י ולכאור' קשה אמאי לא קאמר דאיכא ביניהו דמקצתה חוץ לרוטב דליכא שום משקה למעלה מרוטב. אבל לדעת הר"י שפיר ניחא דלדידיה חשיב כאילו כול' מונחת בתוך הרוטב דהמים של מטה מפעפע גם למעלה בכל החתיכה בשוה לכן אם נפל איסור בתוך הרוטב מצרפינן גם החתיכה שחוץ לרוטב לבטל האיסור שברוטב כמבואר בפמ"ג שם בסי' צ"ב א"כ כל החתיכה נאסר' בפסח משום לאו דבשל מבושל במים כיון דמקצת' בתוך המים ודוק:
ועתה נעתיק עצמינו למ"ש הט"ז בסי' צ"ב דאי נפל טיפת איסור על מקצת חוץ לרוטב לרש"י נאסר כל הקדירה אי ליכא ס' נגד כל החתיכה כולה. והנה הרואה בד"מ סי' צ"ב יראה שכן הוא מביא בשם הר"ן דלרש"י גרע לא ניער משניער דבלא ניער החתיכה נאסרה תחילה ואוסרת אח"כ כל הקדירה אפילו לא ניער אח"כ כלל וגם מביא שם דלא כן דעת המרדכי אלא סובר דלרש"י אין לאסור אפילו אותה חתיכה רק המקצת שחוץ לרוטב נאסר ומה שבתוך הרוטב שרי וכ"ש שאר חתיכות שבקדירה והט"ז לא חידש רק דבד"מ אינו מבואר אי בעינן ס' נגד כל החתיכה ואפשר לומר דסגי שיהא ס' נגד המקצת שחוץ לרוטב לבד ולהט"ז בעינן ס' נגד כל החתיכ' אפי' נגד מה שבתוך הרוטב כן נראה לפע"ד. ולפי"ז לא להבין מה שכ' הש"ך שם סק"ו דבמקצת בתוך הרוטב סגי ששים נגד הטיפה בכל הקדירה דמותר מטעם ממ"נ מה שבקדירה עי"ש דלמה פשיטא ליה כל כך הלא הד"מ בשם הר"ן סובר דלרש"י בכה"ג בעינן ס' נגד כל חלק החתיכה שחוץ לרוטב ולא סגי ס' נגד הטיפה לבד וצ"ע:
וראיתי להכו"פ סי' צ"ב שהקשה להט"ז מחולין דף ק"ח ע"ב דאיתא התם נראין דברי ר' יהודא בלא ניער וכיסה ואמרינן בגמרא מאי לא ניער וכיסה אילימא לא ניער וכיסה כלל מבלע בלע מפלט לא פלטו ולהט"ז מה פריך דלמא מיירי דהך חתיכה מונח חצי תוך וחצי חוץ לרוטב ובאות' דחוץ לרוטב קבלה טעם ונאסרה ואח"כ אוסרת כל הקדירה עי"ש ולפי הנ"ל לא על הט"ז תלונתו אלא שקושיא זו קשה גם על הר"ן ז"ל. אבל לפענ"ד יש ליישב קושיא זו די"ל דהא דסבר רש"י ז"ל דלא מצרפינן כל הקדירה לבטל האיסור שנפל על המקצת שלמעלה חוץ לרוטב זהו רק לדידן דקי"ל מין במינו בטל בכל איסורין שבתורה אבל לר' יהודא דסבר מין במינו לא בטל לדידיה מודה רש"י ז"ל שסובר דאי מקצת חוץ לרוטב חשיב כאילו כולו תוך הרוטב ומצטרף כל הקדירה לבטל והטעם בזה עפי"מ שהבאתי למעלה מה שכתבו בתוס' בסוגיא דזרוע בשלה לפרש הא דאמר רבא התם לא נצרכה אלא לטעם כעיקר דהוי פירושא דבכל גווני התורה התירה אפילו אי הזרוע ומקצת מהאיל הוי חוץ לרוטב וזהו היתר הבא מכלל איסור דבכל איסורין שבתורה כה"ג אסור ובאיל נזיר שרי רחמנא. ובגמרא פריך ונליף מניה ומשני ע"ש. ונ"ל טעמו של רש"י דסבר דאי מקצת דחוץ לרוטב ומקצת תוך הרוטב לא מצטרפים. והנה שם לעיל מיניה מתרץ אביי להברייתא דקתני זהו היתר הבא מכלל איסור לא נצרכה אלא לר' יהודה דסבר דמין במינו לא בטל קמ"ל דהכא בטל ומעתה לדידיה נמי י"ל דמסתמא בכל ענין שרי רחמנא אפי' אי זרוע ומקצת מהאיל חוץ לרוטב ומ"מ ילפינן מיניה דבטל במאה וס' וע"כ צ"ל דגלי רחמנא באיל נזיר דמצרפינן בכה"ג דחשיב כאילו מונחת בתוך הרוטב ולדידיה י"ל דילפינן מאיל נזיר לכל איסורין שבתורה כיון דסבר דזהו היתר הבא מכלל איסור קאי רק אמין במינו וממילא נשמע מזה דלענין שאר דברים אם מקצת חוץ לרוטב ילפינן מיניה דמצרפינן כל הקדירה לבטל דאיזה הוכחה יש לנו לומר דחלק הכתוב בין איל נזיר לשאר איסורי תורה כיון דהא דקתני בברייתא זהו היתר הבא מכלל איסור לר' יהודה קאי רק מה דבטל:
מב"מ. ולפי"ז שפיר ניחא קושית הכו"פ כיון דהברייתא דטיפת חלב וכו' היא ר' יהודה לא מצי מיירי דמקצת חוץ לרוטב ומקצת תוך הרוטב דא"כ איך אמר ר' יהודה אם יש טעם באותה חתיכה הא לדידי' לשיטתו מצרפינן כל הקדירה לבטל בכה"ג דילפינן מאיל נזיר דשרי רחמנא כה"ג אלא ודאי שכל החתיכה הוא חוץ לרוטב ודוק:
וגם מצד הסברא יש להסביר דאע"ג דלרבנן לא מצינו למילף מזרוע בשלה דאי נפל האיסור על מקצת החתיכה שחוץ לרוטב לא מצרפינן מה שבתוך הרוטב מחמת דלקולא לא ילפינן מזרוע בשלה מ"מ לר' יהודה שפיר ילפינן מזרוע בשלה שמצרפינן בכה"ג מה שבתוך הרוטב. ומטעם דבאמת יש להבין דנהי דלקולא לא ילפינן מיניה מ"מ כיון דכל עיקר מה דבעינן מאה וס' הוא רק משום דילפינן מזרוע בשילה דמדאורייתא ברובא סגי א"כ לא מצינו להחמיר לענין מאה וס' יותר עכ"פ ממה דמצינו בזרוע בשלה וכיון דהתם הוי מצרפינן לענין מאה וס' מה שבתוך הרוטב איך מצינו להחמיר יותר לענין מאה וס' ממה שהחמיר' התורה בזרוע בשלה גופא. ונראה לי שרבותינו בעלי התוספות הרגישו בזה ודקדקו להוסיף בדבריהם וכתבו ח"ל וזימנין נמי שיש משמנונית הזרוע הרבה על אותו מקצת עד שלא יהא רוב באותו מקצת לבטלו ובכל ענין שיבשל התיר הכתוב ע"ש. ולכאורה כל זה הוא שפת יתר ולמה הצריכו לכך אבל לפי הנ"ל שפיר ניחא. דמשום הכי לא ילפינן מזרוע בשלה להיות מצרף גם מה שבתוך הקדירה לענין מאה וס' כיון דחזינן דבזרוע בשלה מצרפינן מה שבתוך הרוטב נמי לענין רוב ומשו"ה חשיב קולא דלגבי רוב בודאי מצד הסברא אין להצטרף מה שבתוך הרוטב חזינן דהתורה הקילה בזרוע בשלה להצטרף מה שבתוך הרוטב משו"ה אנן לא ילפינן מיניה בעלמא אפילו לענין מאה וס' אע"ג דמאה וס' הוא חומרא מ"מ חשבינן להך מה דמצטרף מה שתוך הרוטב למלתא אחריתא ודבר זה לא ילפינן מזרוע בשלה כיון דלגבי זרוע בשלה הוי קולא ולפ"ז ליכא למימר הכי אלא לרבנן דסבירא להו דמב"מ בטל מה"ת ברוב אבל לר' יהודה דמב"מ לא בטל אפילו באלף ואין נ"מ כלל בין רוב ובין מאה וס' ורק בזרוע בשלה גלתה התור' דבטלה במאה וס' א"כ כד ילפינן מיניה בעלמא דבעינן מאה וס' לחומרא אין בידינו להחמיר יותר מבזרוע בשלה שמצרפינן מה שבתוך הרוטב לבטל האיסור מה שחוץ לרוטב במאה וס' וזה לא חשיב קולא רק לא מצינו שהחמיר' התורה בזרוע בשלה יותר מזה ואיך נילף חומרא לגבי מאה וס' מזרוע בשלה אחרי דבזרוע בשלה גופא מתירין כה"ג: ונ"ל עוד די"ל דגם רש"י ור"י פליגי בזה דרש"י ס"ל לרבנן דמב"מ בטל ברוב א"כ לא מצינו למילף מזרוע בשלה דמצרף מה שבתוך הרוטב אפילו לענין מאה וס' אע"ג דבזרוע בשלה הי' מצרפין מחמת דזה חשיב קולא כיון דהתם מצטרף אפילו לענין רוב וקולא לא ילפינן מיניה ולהכי אפילו לגבי מאה וס' נמי לא ילפינן דבר זה וכנ"ל אבל הר"י סובר דנהי דלענין רוב הוי קולא (ויוכל להיות דבאמת גם הר"י מודה דלא מצרפינן בעלמא היכי דאיכא למעלה מהרוטב בהאיסור רוב נגד ההיתר כמ"ש למעלה) מ"מ לענין מאה וס' דגמרינן מזרוע בשלה לחומרא אין בידינו להחמיר יותר ממה דמצינו בזרוע בשילה גופא ודו"ק:
עוד ראיתי להעיר שמה שכתבו התוס' בסוגיא דזרוע בשלה דבכל גווני התיר הכתוב אפילו אם מקצת הזרוע והאיל חוץ לרוטב דהוי פירושא דמסתמא לקח הכהן את הזרוע תיכף לאחר בישול בעוד' רותחת וכשלוקח הזרוע מהקדירה על כרחך בעת הלקיחה הוא מגביה מקצת הזרוע והאיל והשאר עוד בתוך הרוטב ואי אפשר באופן אחר א"כ צריך להיות נאסר בשעת הגבהת האיל מהקדירה לכן כתבו בתוס' דבכל גווני התירה התורה: