אור ברסלב
מצפה אריה תנינא חלק א יו"ד › סימן מו

מצפה אריה תנינא חלק א· רבי אריה ליב ברודא

יו"ד · סימן מו

סימן מה

את מכתבו קבלתי וע"ד שאלתו לא אכחד כי כ"ת הפריז על המדה לאסור החמאה של פלוני גם בדיעבד וכתב דיותר יש להחמיר בחמאה מגבינה גם אם דעת הא"י לעשות חמאה מחלב שלו דבגבינה מתירין בכה"ג בדיעבד אין לנו להתיר בחמאה וראייתו דאל"כ יקשה על המנ"י דכתב דגם בסתם אמרינן הוכיח סופו על תחילתו ממ"ש הרמ"א דהחמא' במקום שמנהג לאסור לא מהני בישול והיכא דליכא מנהג מהני בישול כיון דאפילו בסתם לא חיישינן לאמלוכי עכ"ד לא אבין דבריו הא המנ"י מיירי בדיעבד שקנה ישראל ואיכא הפסד ושם בדין חמאה נושא ונותן השו"ע אם יש לכתחילה לקנות לסמוך על הבישול גם מ"ש דבנ"ד גרע טובא אחרי שהא"י לוקח החלב מה שנשאר בחזרה הרי הוא נהנה מתערובות נעלם מאתי פירוש הדברים איזה הנאה יש להא"י מהתערובות כיון שלוקח בחזרה החלב שנשאר ולמה ליה לערב קודם עשיית החמא' הלא יוכל לערב אחר עשיית החמאה כשירצה ונ"ל דדברי המנ"י מוכח ממה שהקשה הר"ת וכי שוטה הוא זה שיערב ח"ט כו' ומאי קושיא שמא מתחלה היה דעתו של העכו"ם לכמכא ועירב ח"ט ואח"כ נמלך. אלא מוכח דאין אנו צריכים לחוש לנמלך. ולפענ"ד מצינו כעין זה בש"ס ביצה דף ד' ע"א אמר אביי כיון שלקחה סתם נשחט' הובררה דלאכילה עומדת לא נשחטה הובררה דלגדל ביצים עומדת יע"ש הרי מוכח דאמרינן הוכיח סופו על תחילתו: אמנם אי קשיא הא קשיא לי לפימ"ש התוס' שם ל"ה ע"א ד"ה לפי בשם רש"י ז"ל בין גומות של גבינות נשאר מן החלב ודלמא עירב בה חלב מן טמא הרי ס"ל לרש"י דאף בעושה גבינות חיישינן לתערובות חלב טמא ועכצ"ל דחיישינן לנמלך שמא לא היה בדעתו לעשות מהחלב גבינה ועירב בו דבר טמא מעתה יש פלוגתא בסברא זו אי חיישינן לנמלך אי לא. דדעת רש"י דחיישינן לנמלך ודעת ר"ת דלא חיישינן לנמלך. אמנם המעיין ברש"י שלפנינו אינו כמו שהביאו התוס' בשמו כי ז"ל א"א בלי צחצוחי חלב בין גומא של גבינה נשאר מן החלב וחלב שחלבו א"י ואין ישראל רואהו אסור דלמא עירב בו חלב טמא וכו' לפי מה שברש"י שלפנינו כונת רש"י ז"ל דאפילו אם לא עירב בו חלב טמא ג"כ אסור משום שיש בו צחצוחי חלב וחלב של א"י אסור אפילו טהור מדרבנן. ולפ"ז גם רש"י ס"ל דלנמלך לא חיישינן מעתה לפי מה דפסקינן דאם בדעתו של הא"י לעשות גבינה כשר ה"ה אפילו בסתם לא חיישינן לנמלך אפילו לרש"י ז"ל. שוב ראיתי במרדכי הובא בד"מ שכ' וז"ל הורה ר"ת דאם חלבו לצורך אכילת חלב ועתה נאסר משום חלב שחלבו עכו"ם ואין ישראל רואהו תו לא מקילינן כשנמלך לחמאה ואנן לא חיישינן להכי דלמא נעש' כך הרי מבואר דעתו דמסתם לא חיישינן לנמלך ע"ש. אמנם לפ"ז ס"ל לרש"י ז"ל דחלב של א"י נשאר באיסורו לעולם אפילו אם נתברר אח"כ שלא עירב בה הא"י שום חלב טמא שהעכו"ם עשהו גבינה כיון שהחלב כבר נאסר אינו חוזר להיתר וכן הוא דעת הכ"מ בפ' ג' מה' מאכלות אסורות ע"ש:

והנה ראיתי להתוס' שם ע"ב ד"ה לגבינה שכ' אבל לעיל גבי לוקח גבינה של א"י ליכא למיחש לח"ט כיון שעושה אותו לצרכו ליכא למיחש דלמא עירב בו ח"ט כיון שאינו עומד עכ"ל משמע לכאורה הכונה שהא"י עושה הגבינ' לצורך ב"ב אבל עם עוש' למכור הגבינ' יש לחוש דלמא עירב בו ח"ט כדי לרמות לישראל ונהנ' מה שנשאר ביני אטפי. אבל אי אפשר לומר כן דא"כ איך הקש' ר"ת וכי שוט' הוא הא"י כו' הא יש לחוש שמא עש' למכור לישראל אלא עכצ"ל דמה שכתבו כיון שעש' אותו לצורכו הוה פירושו כיון שעשה החלב לצורך גביני:

והנה ראיתי להרמב"ן בחידושיו שהוא ז"ל מפרש שא"א לגבינ' בלי צחצוחי חלב שמצחצחין בחלב פני' של הגבינ' להחליק פניה ולצחצחן וחלב טמא יפה לצחצוח ע"ש וזהו כעין שינויא של ראב"א משום שמחליק פני' בשומן חזיר. ולכאור' אי מטעם זה היה אפשר להדיח בצונן היטב ולמה יאסר וצ"ל דחששו חז"ל שמא ישכח מלהדיח וע"כ החמירו שלא לאכול גבינ' של נכרי: והנה הט"ז שם בס"ק ט' הביא מ"ש בתוה"א בשם הר"י מיגאש על מה שאסרו גבינות נכרי מחמת שמעמידים אותה בעור קיבת נבילה דלמה לא יהא בטל בס' ותירץ דדבר המעמיד לא בטל ע"ש ויש להקשות דאכתי קש' לפמ"ש התוס' בשם רש"י דשנוי' דאי אפשר בלי צחצוחי חלב הוה פירושו חלב טמא א"כ למה לא נימא:

דבטל דהא חלב טמא אינו דבר המעמיד והנה לפמ"ש בהגהותי בספר ברכת רצה ממו"ח ז"ל סימן קכ"ב במלחמות ארי' דכל היכא דאיתא בש"ס אי אפשר כמו אי אפשר בלא צחצוחי זיבה (ב"ק כ"ה ע"א) או אי אפשר בלי צחצוחי רוק (יבמות ק"ה) ל"ש ביטול ברוב דחשיב כמו ניכר דמה לי אם נראה לעין וניכר הדבר ומה לי אי נראה להשכל כיון דא"א בלא"ה הרי ידעינן בבירור דיש אותו דבר כאן ע"ש אשר בזה פירשתי מ"ש המרדכי הובא במ"ל פ"א מהל' משכב ומושב יש לומר כאן ג"כ על דרך זה כיון דאי אפשר בלי צחצוחי חלב ל"ש ביטול דחשיב כאלו ניכר החלב בעין ודו"ק:

וכמה מעליא הא שמעתתא בישוב דברי הרמב"ם ז"ל שכ' בפ' ג' מהל' מאכלות אסורות הל' ט"ו חמאה של א"י מקצת הגאונים התירוה שהרי לא גזרו על החמא' וחלב הטמאה אינו עומד ומקצת הגאונים אסרוה מפני צחצוחי חלב שישאר בה שהרי הקום שבחמאה אינו מעורב עם החמא' כדי שיבטל במיעוטו וכל חלב שלהן חוששין לו שמא ערבו בו חלב בהמ' טמא' ירא' לי שאם לקח חמא' מן הא"י ובשל' עד שהלכו להן צחצוחי חלב ה"ז מותר שאם תאמר נתערבו עמו ונתבשלו כולם בטלו במיעוטם והרשב"א בתוה"ב תמה על כל דבריו א' מ"ש שהרי הקום שבחמא' אינו מעורב מה בכך כיון שא"א לברר צריך להיות בטל וגם מ"ש שאם תאמר נתערבו עמו ונתבשלו בטלו במיעוטם הקשו הפוסקים הא אין מבטלין איסור לכתחל' ועיין בישי"ע מ"ש בזה בישוב הדבר אכן לפי הנ"ל יתבארו דברי הרמב"ם ז"ל שפיר דוק בלשונו שכתב וכל חלב שלהן חששו לו כו' הכונ' שחז"ל אסרו כל חלב של א"י אפילו אם באמת חלב טהור. ומעת' לפ"ז כיון שא"א בלי צחצוחי חלב הלא ידעינן בודאי שיש בהחמאה דבר איסור אפילו אם החלב הוא מבהמ' טהור' ג"כ אסור וכל שברור לפי עין השכלי שיש בזה תערובות איסור חשיב כמו ניכר האיסור ולא בטל וכנ"ל שהבאתי מצחצוחי רוק ומצחצוחי זיבה דלא בטל כיון דלא אפשר בלא"ה ורק לא נודע לן כמ' חלב יש בזה ואין אנו יודעים לכוין בבישולו אם כבר יצא כל החלב שבו או עדיין נשאר בו. אבל כיון שאפשר שכבר יצא כל החלב ע"י הבישול שוב אמרינן כיון שעכ"פ הדבר בספק ואפשר שאין כאן איסור כלל לא מיחשיב כמו ניכר האיסור והוה כמו שאר איסורים דבטל ברוב ומה שכתב ובשל' עד שהלכו להן צחצוחי חלב היינו שיכוון בבישולו שיצאו כל הצחצוחי' לגמרי דאל"ה הא אין מבטלין איסור לכתחיל' אבל כיון שמכוין להוציא כל צחצוחי חלב אלא דלא אפשר לברר אם יצאו ע"י הבישול כל הצחצוחי חלב בזה סמכינן אטעם דבטל דע"י הבישול עכ"פ נשאר הדבר בספק ושוב בטל דאזיל הטעם דאמרינן דכל שאפשר בלא זה חשיב כאלו ניכר האיסור:

שוב הראה לי הדיין שלי הרב הגדול מוה' יוסף באב"ד וכעת אבד"ק קאליש שבספר דעת תורה סי' י"ד מהל' שחיטה הביא שברשב"א ביצה ל"ח ע"ב כתב סברא זו וז"ל דהתם שאני שכל הרואה גבינה של עכו"ם יודע ומכיר שבאיסור העמידוה שהרי ההעמדה היא בעור קיבה והוה כאילו האיסור בעין כו' ע"ש והנאני שזכיתי לכוין לדעתו הגדולה ז"ל אכן גם המחבר נ"י האריך ג"כ לפרש דברי המרדכי הנ"ל עפ"י סברא זו ואני אומר שכבר זכיתי בה תחילה כי ספר של מו"ח ז"ל עם הגהותי נדפס שנתים קודם ספרו. אך על זה באתי מ"ש הרב הגאון המחבר נ"י כי הדברים נכתבו על דרך הפלפול אבל אי אפשר להעמיס כן בכונת המרדכי שהרי המרדכי הקשה ע"ז משליא בבית הבית טמא ור"ש מטהר משום שנימוח הולד ונתבטל ברוב ותירץ דהתם נמי הולד היה ניכר קודם שנימוח ע"ש ולפי הנ"ל מה בכך הרי מ"מ ניכר בידיעה שאין שליא בלא ולד שנימוח בו ע"כ א"א להעמיס כן בכונת המרדכי עכ"ד אבל במחכ"ת שגג בזה ואנכי קצרתי שם בהגהותי אבל הדבר פשוט דלפי תירוצו שהולד היה ניכר קודם שנימוח שוב אפשר שכבר הוציאו הולד מהשליא קודם שבא השליא להבית דלא תנן במתניתין שהשליא נולד בבית אלא סתם שליא בבית ומיירי שנולדה במקום אחר והביאו השליא לבית וגם כיון דאפשר להיות על אופן זה שיהי' השליא בהבית בלי ולד שוב צריכין ידיעה שהולד היא בתוך השליא בשעה שהביאו לתוך הבית הא זה לא הוה נראה לעין השכלי ולא חשיב ניכר האיסור ובטל שפיר כיון דהדבר תליא במקרה ולא בהכרח וכנ"ל ועוד אדבר מזה אי"ה להלן בספרי זה:

והנה לכאורה עלה על לבי לעורר לדעת הסוברים דחמאה של א"י מותר הא קי"ל דאפשר לסוחטו אסור הרי גם אחרי סילוקו של האיסור נשאר הדבר באיסורו אחר שכבר נאסר הדבר שוב אינו חוזר להיתרו א"כ הא כבר נאסר החלב שחלבו נכרי ואיך אפשר להתיר החמאה שנעשה מהחלב ואין לומר דע"י עשיית החמא' נתברר שהחלב הי' טהור ולא הי' נאסר מעולם דז"א דיש לחוש שהי' בהחלב תערובות חלב טמא ואחר כך בשעת ההעמדה נתפרד החלב טהור ונעשה חמאה וסלק הנכרי החלב טמא שנשאר בהכלי והא אפשר לסוחטו אסור ועי' רש"י חולין דף ק"ח ע"א ד"ה ומאי קסבר שמפרש הא דאמרינן אי קסבר אפשר לסוחטו מותר באיסור שנבלע בהיתר ונתן בו טעם ואסרו וחזר ובישל ההיתר הזה עם היתר אחר שאפשר האיסור הנבלע בזה לסחוט ממנו ע"ש ועי' בש"ך יו"ד סי' צ"ח ס"ק ט"ז על מ"ש הרמ"א בהגה"ה לכן אם נפל חלב לתוך התבשיל ונתבטל טעמו בששים צריך ליתן מים צוננים וטבע החלב להקפיא ולצוף למעלה על המים ויסירנו משם וז"ל הש"ך משמע היכא דליכא ס' לא מהני נתינת מים צוננים כו' דלא כב"ח שסמך עצמו אהגהת או"ה להתיר בדיעבד ע"י נתינת מים צוננים אפילו ליכא ס' ואנכי עיינתי בב"ח והביא שהאו"ה סותר את עצמו שבכלל כ"ג הביא בשם ראב'ד דביש ס' נותנים עליו מים צוננים להסירו וכו' ובכלל כ"ד סי' י' כתב דאפילו אי ליכא ס' נותנים עליו מים צוננים והשאר מותר:

ולפע"ד יש לחלק ולומר דאם כבר הי' נתבשל ונאסר ע"י נתינת טעם לא מהני סילוק אם לא דיש ס' אבל אם נפל החלב לתוך חמין שלא הי' היד סולדת דאכתי ליכא נתינת טעם בזה שפיר יש לשפוך צוננים אפילו אי ליכא ס' אחרי שאכתי לא היה נתינת טעם ולא נאסר עכ"פ יש לשאול דלמא כבר היה מעורב החלב טהור עם הטמא מעל"ע ולדעת איזה מהאחרונים גם לח בלח אמרינן כבוש כמבושל א"כ כבר היה נתינת טעם ולא מהני סילוק וצ"ל דבאיסור חלב לא גזרו חז"ל לאסור משום כבוש דהרי הש"ס פריך שם בע"ז ונשקול מיניה קלי וניקום ומשני כיון דבטהור נמי איכא נסיובי דלא קיימי ליכא למיקם עלה דמלתא וכ' רש"י ז"ל הלכך אין זה נסיון להכשיר הראשונים משמע מלשונו דעכ"פ דהך מעט שהעמיד כשר ולא חיישינן מחמת נתינת טעם ע"י הכבישה ודוחק לומר דמיירי בידוע שלא נחלב עדיין מעל"ע אלא דלית לן למיחש כולי האי אבל עדיין קשה הא שכתב הרמב"ם ז"ל דחמאה של א"י אי בשלו מותר אמאי הא בשעת בישול נותן טעם ואפילו אי הלכו להם הצחצוחי חלב ע"י בישול הרי חוזר ובולע בשעת הבישול וכעין זה הקשו התוס' והקדמונים בהגעלת כלים עיין תוס' חולין ק' וק"ח וצ"ל דקים להו לחז"ל דצחצוחי חלב שבתוך החמאה כשיצאו מהחמאה אינו מתערב עוד עם החמאה או עולה עם הזיעה ולא נשאר שום ממשות:

ובעמדי בהאי ענינא עלה על רעיוני ראיה לשיטת הגאונים דאף דחלב א"י נאסר מ"מ אין החמאה בכלל חלב מבכורות דף ו' דפריך וחלב בהמה: טהורה מנ"ל דשרי וקאמרינן התם ואב"ע מהכא [ישעיה נ"ה] לכו שברו ואכלו וכו' ובלא מחיר יין וחלב וכ' רש"י ד"ה יין וחלב דקאי אדלעיל לכו ואכלו כונתו נראה דבלא"ה אינו מפורש גבי יין וחלב לשון אכילה ולמה לא מביא הש"ס הפסוקים מקודם [ישעיה ז' פסוק ט"ו] חמאה ודבש יאכל והפסוק [שם כ"ה] והי' מרוב עשות חלב יאכל חמאה כי חמאה ודבש יאכל אלא מזה ראי' דמהיתר חמאה אין להוכיח דגם חלב מותר דלמא חמאה התירה התורה שנשתנה מברייתה משא"כ חלב (וסברא דנשתנ' עיין במג"א סימן רט"ו) אמנם אם כה נימא יקשה דמנ"ל דחמא' עם בשר אסור משום בשר בחלב דלמא חלב אסרה תורה עם בשר ולא חמאה הן אמת שבספר מהר"ם שיף במס' סנהדרין לחולין קי"ז ע"ב רוצה לומר דבאמת חמאה עם בשר אסור רק מדרבנן דבישול אסרה תורה ולא טיגון אבל לפי הנ"ל יש לומר בלא"ה דחמאה מה"ת שרי מטעם שנשתנ' ואינה בכלל חלב אבל יש להביא ראי' דאין לחלק בין חלב לחמאה לענין איסור תורה מהא דאמרינן התם בבכורות בסוגיא אלא מדגלי רחמנא בפסולי המוקדשין תזבח ולא גיזה בשר ולא חלב הא דחולין שרי ואי נימא דדין חמא' חלוק מדין חלב מדאורייתא מנ"ל דקרא אתי למעט חלב דלמא חלב אסור משום אמה"ח רק קרא אתי לומר בשר ולא חמא' דבשלמא בהא דאמרינן מדאסר רחמנא בב"ח וכו' ליכא להקשות דלמא קרא אתי לאסור בשר בחמא' דהא בהדיא כתיב בחלב אמו אבל הכא דבקרא לא כתיב ולא חלב אלא אנן דרשינן הכי שפיר יש לנו כמו כן למידרש ולא חמא' בפרט דלשון אכילה יותר כופל על חמאה אלא מוכח דאי חלב היה אסור משום אבמה"ח גם חמא' אסור משום אבמה"ח כמו חלב ולא מחלקינן משום טעם הנשתנ':

ומה שכתב לחוש משום בישולי עכו"ם וכתב בשם הברכי יוסף דבחלב יש משום בישול גוי אין הספר ב"י באוצר הספרים שלי לעיין בו. אמנם במרדכי פרק ב' דע"ז שם בסוגיא הביא שנחלקו בזה דבני בבל סוברים דאין בחלב משום בישולי עכו"ם שנאכל כמו שהוא חי ובני א"י סוברים דיש בחלב משום בישולי עכו"ם וע"ז כתב המרדכי דמנהגינו כבני בבל אך אתמהה וכי כשעוש' החמאי נתחמם החלב עד שתהא שייך בו חשש בישול הא פשיטא דמחלב מבושל לא יעשה חמא' וגם האיש הנ"ל אמר לי שאין החלב מתחמם כלל. עכ"פ ראיתי מתוך מכתבו שמשתדל לאסור החלב מפני תקנת האנשים בעלי הכפר החשובים אבל הוגד לי שגם שאר בעלי מחזיקי החליבות עפ"י רוב השוכרים אצל א"י אינם עומדים בשעת החליב' ואם באנו לאסור יקשה לנו איך אכלינן חמא' אלא צ"ל דסמכינן על חמא' כפסק הרמ"א גבי גבינ' וגם לפי דעת הט"ז והש"ך דמחמירינן גבי גבינ' מ"מ לא מצינו שמחמירים גבי חמא' ובפרט דבגוונא ששוכרים הבהמות להחליב' מיקל הש"ך גם לכתחיל' אפילו בגבינ' וכ"ש בחמא' ובנ"ד הלא יש לו קאנטראקט שהמה מחויבים לעשות חמא'. אולם עכ"ז אמרתי להסוחר הנ"ל דעל העתיד יעמוד יהודי אצל החליב' כדי שיהא כשר לכל הדיעות גם לכתחל' אבל על מה שכבר נעשו אין לחוש כלל ועי' בפר"ח סי' קט"ו שהיקל הרבה בחלב של נכרי' במקומות שלא נמצא שום חלב טמא ועי' נו"ב קמא חלק יו"ד סי' ל"ד שפסק לסמוך על מ"ש הרמ"א סי' קי"ד שאם ידוע שנכרי אחד הוא בעיר שאינו מערב יין מותר ליקח מכולן כ"ז דלא ידעינן בודאי שעירבו דתלינן לקולא שמא לא עירבו בו וכן נ"ל כיוצא בזה באיסורי דרבנן ע"ש בט"ז ובש"ך. אבל לא ראו מה שכתב הרמ"א בספרו דרכי משה שהמעיין שם יראה שדבר זה הביא בשם המרדכי אבל הוא ז"ל כתב לפקפק על פסק זה ע"ש ובעיני פשוט שבהגה"ה בסי' קי"ד חסרים תיבות ולי נראה אם ידוע שמקצת עכו"ם בודאי נותנים בו יין ומקצתן בודאי אין נותנים בו אזלינן בתר רובא כו' והנה דבריו אלו סותרים למ"ש מקודם בשם המרדכי ולפי הגה"ה ולי נראה עולה שפיר שהוא חולק על פסק המרדכי הנ"ל ע"כ כתב בסיום דעת עצמו וז"ב:

תוכן העניינים

מצפה אריה תנינא חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה