מצפה אריה תנינא חלק א· רבי אריה ליב ברודא
יו"ד · סימן לב
כבוד ידידי הרב המאוה"ג וכו' המפורסם כש"ת מו"ה אלטר שפירא נ"י אבד"ק אקנא יצ"ו:
בדבר שאלתו שאלת חכם אשר קצב אחד קנה כבש מא"י ושחט ומכר את הבשר לישראלים ואח"כ באו שני עדים והגידו שהכבש היה מנענע בראש הנקרא קריטשינא גם קצב אחד אמר שגם הוא רצה לקנות את הכבש מקודם ואך כאשר המוכר הא"י הגיד לו כי הכבש היא רורטשינא לא רצה לקנותה וכ"ת הטריף את הכלים שכתב של בהם הבשר אך שאל מה דינו של הקצב ורוצה לידע חוו"ד העני' וזה החלי בעזר הש"י:
הנה כ"ת כתב כי פשוט שהכבש יש להטריף כמו שמבואר בט"ז יו"ד סי' ל"א דכיון דאיכא ריעותא שמנענע בראשה הבדיקה מעכבת אף בדיעבד אבל לא כן אנכי עמדי. הנה לפענ"ד דברי הט"ז צריכין לימוד ולהבין כוונתו עד היכן מגיע הריעותא הלזו שמנענע בראש אם רק יתה יש הוכחה שנמצאים מים בראש לבד אבל אין מזה הוכחה שאין המוח מקיף את המים מכל צד או הניענוע הוא יותר ריעותא דמזה איכא הוכחה שאין המוח מקיף את המים מכל צד וגרע טובא מסתם מים שנמצא בראש וכיון שהט"ז מביא דבר זה בשם הב"ח אמרתי כי טוב לעיין בלשון הב"ח וראיתי שכתב בזה"ל מיהו היכא דידוע דבהמה יש לה ריעותא במוח כגון שראו שהיא מסבבת את ראשה שזה רגילות היא בבהמה שיש לה מים בראש אם השליך הראש או מכרו לנכרי הבהמה אסורה באכילה כיון דאיכא ריעותא ואסורה באכילה עד שתיבדק ופשוט הוא עכ"ל מלשונו משמע שהריעותא זו היא רק שיש לה מים בראש אבל אין זה ריעותא שאין המות מקיף את המים מכל צד ולפ"ז אנא אמינא דמה דפשיטא להב"ח והט"ז דאסורה אפילו בדיעבד אם השליך הראש איפלגי בה גדולי עולם מה שהביא הש"ך ביו"ד סי' נ' ס"ק ג' בשם הד"מ במעשה שאירע בק"ק קראקא בראש בהמה שהיה בו מים וקודם שידעו הריעותא חתכו הגלגולת לשנים וגם מקצת המוח כו' ויש שהיו רוצים להכשיר מהא דתניא נשחטה הותרה כו' ולא דמי דהואיל ויש כאן ריעותא מחיים אין להכשיר והמהר"ם לובלין בתשובה סי' ס"ז חולק על דברי הרב ז"ל והש"ך האריך טובא בזה וסיים ומ"מ יש להחמיר כדברי הרב והיכא שההיתר שכיח טפי תלינן אפילו ריעותא מחיים לקולא כדמוכח מהך דשגרונא כו' עכ"פ לדעת המהר"ם לובלין פשיטא דיש להתיר בנ"ד מתורת כ"ש דמה היכא דחזינן שיש מים בראש הוא מתיר בכה"ג שא"א לבדוק כ"ש במנענע בראש דהוי ריעותא שרגילות לבוא ע"י שיש מים בראש אבל מ"מ לא הוי דבר ברור כל כך דאפשר לפעמים שיהיה בלי מים בראש כלל ועיין ט"ז יו"ד סי' יו"ד ס"ק י"ז דגם בג' פעמים נופל לשון רגיל ע"ש:
ואולי יש לדון ולהתיר גם להד"מ די"ל דאיכא כאן ספק ספיקא שמא לא נמצא מים בראש כלל ואפילו אם יש מים בראש שמא המות הוא מקיף את המים ולפענ"ד יש לדמות דבר זה למה שהביא הט"ז בסימן נ"ז סעי"ק כ"א והש"ך בס"ק ל' מ"ש הרשב"א ז"ל גבי ארי שנכנס בין השוורים ונמצאת צפורן של ארי תלושה ויושבת בגבו דדוקא כשראו שארי נכנס חוששין לה אבל אם לא ראה שארי נכנס אין חוששין לה משום דהוי ס"ס שמא לא נכנס ארי כלל ואת"ל נכנס שמא בכותל נתחכך אבל ארי לא דרס כלל ע"ש הרי דאע"ג דאיכא ריעותא של צפורן מ"מ חשיב ס"ס מאחר שלא ראינו שארי נכנס הכא נמי חשיב ס"ס מאחר שלא ראינו מים בראש כלל גם לפי מ"ש התב"ש והחוו"ד דגם ביש מים בראש ליכא רוב טריפות והוה ספק השקול לפ"ז במנענע בראש לבד דאיכא מיעוט דמנענע אף בלי מים בראש הלא איכא למימר דרוב בהמות שמנענעי' בראש המה כשירות ויש לומר זיל בתר רובא ולא דמי לריאה דשכיחי טריפות אבל הכא רגילות להיות מים בראש ומה לנו בזה כיון דעכ"פ לא שכיח להיות המים נוגע לקרום ואכתי לא הוה טרפה כלל: עוד קשה לי על הב"ח והט"ז מש"ס דזבחים דף ע"ד ע"ב דפריך הש"ס התם האי טריפה היכי דמי אי:
דידע לישקליה ואי דלא ידע לה מנא ידע ומשני התם בכמה שינויי' ולמה לא קא משני שראו אותה מנענע בראשה דהבדיקה מעכבת אף בדיעבד דהוה ספק טריפה ופסולה לקרבן כמ"ש רש"י ז"ל גבי שינויי' דאיערב בנפילה דכיון דהוה ספק טרפה צריכה בדיקה אין מכניסין אותה בעזרה דהקריבהו נא לפחתך וגו' אלא מוכח דבדיעבד כשר בלא בדיקה ומשו"ה כשר לקרבן: והנה לכאורה יש להקשות על רש"י דזבחים הנ"ל איך יפרנס סוגיא דחולין הא דאמרינן אתיא מרישא של עולה וכתב רש"י שאין יכולים לחצותו ולבדוק כו' תיפוק לי' דאם צריך בדיקה פסול משום הטעם הקריבהו נא לפחתך כו' אך בזה י"ל דאם נימא דכל בהמות דעלמא צריכין בדיקה לא שייך למיפסל משום הטעם דהקריבהו נא כו' אבל הא קשה דל"ל לן קרא שהביא רש"י ז"ל שם מן הבקר להוציא את הטרפה דטרפה פסול לקרבן תיפוק לי' מקרא דהקריבהו נא לפחתך וטרפה אסור' לאכילה וצ"ל דבעינן קרא בגונא שנמצא טריפה אחר השחיטה בפנים ולא הי' ניכר מבחוץ דלא הי' שייך למיפסל מקרא דהקריבהו נא כו':
ומה שנראה לפע"ד בביאור דברי הב"ח והט"ז דלא כל חולי שוה אהדדי יש כמה מדריגות חלוקות בין חולי לחולי פעמים שמתגברת החולאת הרבה ופעמים שהולכת ומתמעטת ואם בהמה שמנענע' ראשה רגילות להיות ע"י מים בראש ומ"מ הכל לפי המדה ואם היא מנענעת ראשה בלי הפסק כלל זמן רב עד שעת שחיטה יש יותר לחוש שאין המוח מקיף את המים וטריפה אבל כשמנענעת מעט וגם רק זמן קצר ופסקה מלנענע פשיטא דאין לחוש כלל דאמרינן הדרא בריא דכל עיקר הטעם דכשרה כשהמוח מקיף את המים משום דאמרינן הדרא בריא כמ"ש הקדמונים וכן כתב הפר"ח שם ביו"ד סי' ל"א וכ"ש כשמתחלה היתה מנענע' בראשה ואח"כ הפסיקה מלנענע יש הוכחה דהדרא בריא וגם הב"ח והט"ז מודים דכשר בדיעבד עכ"פ בלי בדיקה ובזה אתי שפיר הש"ס דזבחים דלא מצי לשנוי' באיערב עם בהמה שהיתה מנענע' ראשה דממ"נ אם עדיין היא מנענע' ראשה הרי יכול להכירה לישקליה ואם כבר פסק הניענוע הרי כשרה בלי בדיקה דאמרינן הדרא בריא וכנ"ל:
ודרך אגב הכני להעיר מה שראיתי בספר תורת חיים שכ' ליישב קושית התוס' בחולין מ"ה ע"ב ד"ה נתמזמז וז"ל תימא לריב"ם דמייתי ראיה ממוח בראש דשיעורו בנקב משהו למוח דחוט השדרה דשיעורו ברובו וע"ז תירץ הת"ח דכיון דמוכח ממוח בראש שליקוי המוח גרם לעשות נקב משהו יש בו כח נמי לפסוק רוב שהרי עושה נקב משהו וחוזר ועושה נקב משהו עד שנפסק רובו דכל הנך נקובי דמתניתין ע"י קוץ או מחט אחרי דאותו נקב משהו כדקאי קאי אבל הנקב שנעשה ע"י ליקוי המוח כל שהמוח לקוי חוזר ונוקב ומתגבר ע"ש ותירץ זה של הת"ח הובא באחרונים ושבחוהו רבנן ובחידושי החת"ס כתב על זה שדבריו פשוטים ונכונים הם ואין ראוי לחשוד לריב"ם שנעלם ממנו זה ע"ש. אבל מה אעשה אנכי הפעוט שאדרבה לפענ"ד אין דברי הת"ח צודקים כלל וקושית הריב"ם חזקה מאוד ועצומה דמאי ראיה ממוח שבראש דשיעורו בנקב משהו ותו לא הדרא בריא משא"כ בחוט השדרה דשיעורו ברובא ובנקב משהו לא מיטריף והדרא בריא ועד שחוזר ועושה נקב משהו אחרת נתרפא הנקב הא' וכן לעולם ואפשר דלעולם לא יגיע לפסיקת הרוב דבין כך יתרפאו הנקבים שנעשו מקודם. ותמה אני איך לא הרגישו בזה גדולי המחברים הא דבר זה פשיטא ועי' לעיל סי' ה' מ"ש בזה:
א לפמ"ש הב"ח דניענוע בראש רגיל להיות ע"י שיש מים בראש יש לומר נמי איפכא דאם הבהמה אינה מנענע' ראשה יש הוכחה דליכא מים בראש או עכ"פ דאין החולי גברה כ"כ והמוח מקיף את המים דאלו היה אין המוח מקיף את המים היתה הבהמה מנענעה ראשה והא דאסר הרמ"א במעשה שהיה בק"ק קראקא יוכל להיות שהיתה מנענע' ראשה או שלא ידעו אם היתה אנענע' או לא: ועפי"ז יש לישב מה שהקשיתי לשאול בחולין דף י"א ע"א דאמרינן התם מנ"ל דאזלינן בתר רובא וכו' ורצה הש"ס לומר אתיא מרישא של עולה דאמר קרא ונתח אותה לנתחיה ולא נתחי' לנתחים וניחוש שמא ניקב קרום של מוח אלא לאו משום דאמרינן זיל בתר רובא ודחי ממאי דלמא דפלי ליה ובדיק ליה ואי משום אותה לנתחי' ולא נתחיה לנתחים ה"מ היכא דחתיך ליה לגמרי אבל היכי דלייף לית לן בה וכתב רש"י ז"ל מפלי ליה קורעו וחולצו ולא יבדיל. וע"ז הקשיתי דאף אם חולץ הקרום עם המוח מהגלגולת ובדיק להקרום מבחוץ ונמצא שלם אכתי יש לחוש שמא נתקלקל המוח מבפנים באופן שתהי' טריפה דהיינו שמא יש מים בראש ואין המוח מקין את המים או נסמסמס המוח ובזה אי אפשר למימר דפלי ליה להקרום ומוציא להמוח לבדוק דבשלמא הגלגולת והקרום חשיב שני אברים וכשקורע הגולגולת חולץ שפיר את הקרום והמוח כלו אבל הקרום והמוח פשיטא דחשיב חד אבר ואם יוציא את המוח מהקרום חשיב נתחיה לנתחים. וגם אי אפשר שיהא המוח שלם כשיוציא אותו מהקרום תהו קושיא גדולה לכאורה. אבל אי נימא דכל שהבהמה טרפה משום קלקול המוח רגילה להיות מנענע' בראשה וכיון דחזינן שאינה מנענע' בראשה יש הוכחה דלא נתקלקל המוח ואין לחוש לזה ואתי שפיר:
איברא למה שהביא הט"ז ביו"ד סוף סימן ק"א בשם הב"ח דכל שיש מים בראש יש מים ג"כ בחוט השדרה יש לומר דכיון דאם נתקלקל המוח יש היכר בחוט השדרה לא מצי הש"ס להוכיח ממוח שבראש דהא משמע דבחוט השדרה מצי למיבדק גם בעולה. מדלא פריך דלמא טריפה משום חוט השדרה וממילא אין לחוש שמא נתקלקל המוח שבראש אבל הט"ז כתב שאין בדבר זה כדאי להתיר עליו ספק טריפות כיון שלא נמצא בתלמוד ובפוסקים גם לפענ"ד אי אפשר לבדוק חוט השדרה בלי שבירת עצם השדרה ועצם השדרה אין לשבור בעולה דהוה נתחיה לנתחים והא דלא פריך שמא נפסק חוט השדרה משום דהש"ס לא נחית עדיין לשאול משאר טריפות אלא מטריפות של הקרום שבראש שהוא האבר הראשון שבבהמה וכאשר דח' הש"ס דנתחיה לנתחים לא הוה אלא כשמחתך לגמרי אבל היכא דלייף לית לן בה שוב לא מצי פריך מחוט השדרה משום דמצי שפיר לשבור העצם קצת ולא לגמרי ויבדוק חוט השדרה:
והנה לפמ"ש הרשב"א ז"ל בחידושיו בפ"ק דחולין דף יו"ד הובא בספר שב שמעתתא שמעתתא א' פרק ד' לחלק דהיכא דהספק הוא בתולדה אי הי' להדבר היתר מעולם אזי אמרינן ספיקא דאורייתא מה"ת לחומרא אבל אי הספק הוא אם נתהווה הריעותא ע"י מקרה אזי אמרינן דגם בספק דאורייתא לקולא. עוד כתב להוכיח מהך דבעי הש"ס למילף דאזלינן בתר רובא מעולה שמא ניקב קרום של מוח דספק דאורייתא אסור מה"ת דאל"ה אינו מוכח דאזלינן בתר רובא וע"ז כתב הש"ש ואפשר דהתם קאמר וניחוש שמא ניקב קרום של מוח בתולדה דה"ל כמו חתיכה ספק חלב דאסור מן התורה ע"ש. ולפ"ז יש ליישב הקושיא הנ"ל דהש"ס לא מצי להוכיח דאזלינן בתר רובא מדלא חיישינן דלמא טריפה היא מחמת דאיכא מים בראש דטריפות זו אינו בתולדה אלא שנתהווה אח"כ עפ"י מקרה וגם בספק אזלינן לקולא מה"ת ולא בעינן רוב כלל. אמנם מלבד:
שעדיין קשה להפוסקים דס"ל דבכל ספק דאורייתא אזלינן לחומרא אלא אפילו לדעת הרשב"א ז"ל הנ"ל עדיין קשה דהא שכתבו דספק ע"י מקרה אזלינן לקולא הוא מטעם חזקה שמעמידין הדבר על חזקתו הראשונה שהי' בחזקת כשרות ומעתה כ"ז לפי המסקנא דאזלינן בתר רובא אבל לפי הס"ד אי לא אמרינן דאזלינן בתר רובא הרי אין לשום בהמה בעלמא חזקת כשרות מעולם וכולם נחשבו ספק טריפות מתולדה דשמא ניקב קרום של מוח בתולדה א"כ אע"ג שנתברר אחר השחיטה ע"י הבדיקה דקרום שלהם קיים מ"מ כל זמן שלא נבדקה לא הי' לה חזקת כשרות ונמצא שנולד הספק שמא יש לה מים במוח טרם שהיה לה חזקת כשרות ודמי למ"ש התוס' בשם ר"ת בכתובות דף ע"ה ע"ב ד"ה ספק טמא דרבנן ור' יהושע פליגי כשכבר היה לו נגע והיה מוחלט ממנ' וקודם שנטהר נולד לו נגע אחר ובזה פליגי רבנן ור' יהושע דרבנן סברי דנעמידנו בחזקת טומאה ור' יהושע סבר דאזלינן בתר חזקתו הראשונה שהיה לו חזקת טהרה ע"ש א"כ עכ"פ לרבנן קשה דניחוש שמא יש בה מים במוח ואף שיש לפקפק בזה דהר"ת אמר כשהנגע הראשונה הי' טמא מוחלט ומשמע דכשהי' רק טמא מוסגר מודי רבנן לר' יהושע משום שלא היה מעולם בחזקת טמא שבימי הסגירו ג"כ היה ידעינן שזהו רק לשעתא ועומד להיות טהור. א"כ הכא נמי י"ל שגם קודם הבדיקה הי' עומד להיות כשר ע"י בדיקה שלא ניקב קרום של מוח בתולדה. אמנם יש לומר דשאני התם דהיה לו חזקת טהרה קודם שנולד' הנגע הראשונה אבל הכא לא היה להבהמה חזקת כשרות מעולם דמשנולדה הי' ספק דלמא היא טריפה בתולדה. ולא באתי בכל זה אלא לעורר כי הדבר צריך עיון הרבה:
ואת אשר אנכי אחזה בישוב קושיא הנ"ל דלכאורה יש להבין באיזה טעם פליגי הס"ד מהש"ס דסבר דגם בלא חותך לגמרי נמי מקרי נתחיה לנתחים והתרצן משני ליה דדוקא כשחותך לגמרי מקרי נתחיה לנתחים אבל היכא דלייף לית לן בה. ונ"ל דפלוגתתן תליא בהא דאיתא לקמן ריש פרק השוחט דף כ"ז ע"א דתניא ר' חייא אומר מניין לשחיטה מן הצואר שנאמר וערכו בני אהרן הכהנים את הנתחים שאין ת"ל את הראש ואת הפדר וכו' והלא ראש ופדר בכלל כל הנתחים היו למה יצאו לפי שנאמר והפשיט את העולה ונתח אין לי אלא נתחים שישנן בכלל הפשטה מניין לרבות את הראש שכבר הותז ת"ל את הראש ואת הפדר ע"ש בגמרא פירוש' של הברייתא וכ' רש"י הראש אינו בכלל הפשט שהרי הותז קודם הפשטה דכיון דשחט סימנין קרי ליה הותז מפני שכל חיותו תלוי בהן וכמאן דמנחי בדיקולא דמיא ובכלל הפשטה אינו אלא קרב כמות שהוא ונראה דעת רש"י ז"ל דהעיקר מה שצריך לרבות את הראש זהו מפני שאינו בהפשט אבל הרשב"א בחידושיו דחה פירוש רש"י והוא ז"ל פי' דמה דצריך לרבות הראש זהו מפני דבהראש ליכא נתוח אחר ההפשט כיון דכבר הותז קודם הפשט והר"נ ז"ל בחידושיו נדחק להעמיד כונת רש"י ג"כ על דרך זה והנה התוס' שם ד"ה מנין לרבות את הראש כתבו משמע דלא הוה בכלל ונתח אותה לנתחי' ותימא דבפ"ק דף י"א אמרינן אתיא מראשה של עולה דרחמנא אמר נתחיה ולא נתחיה לנתחים וי"ל דהדר ערבי קרא וערכו בני אהרן הכהנים את הנתחים ואת הראש ע"ש. וכ' המהר"ם לובלין דבפ"ק היינו לבתר דערבי קרא גם הראש הוא בכלל ונתח אותו לנתחיה ולא נתחיה לנתחים מעתה נלפענ"ד דבר זה תליא בהנך שני הפירושים של רש"י ורשב"א ז"ל דבאמת גם הראש אע"פ שכבר הותז ע"י שחיטת שני הסימנים מ"מ הוא עדיין מחובר להבהמה וקודם הקרבתו צריך לחתכו לגמרי כמו דאיתא בהדיא במס' תמיד פרק ד' כשמגיע ההפשט עד החזה חותך את הראש וכן הוא ברמב"ם הל' מעשה"ק פרק ו' ולפ"ז אי נימא דהא דמצריכינן קרא לרבות את הראש משום דהו"א שאינו בכלל ונתח מחמת שכבר הותז ועל כרחך מטעם דמה שצותה התורה ונתח לא הוה פירושו שצריך להפרידם אלא לא איכפת לן אם הנתחים המה עדיין מחוברים ולהכי אחר שכבר הותז שוב לא מצי להיות בכלל ונתח אחר ההפשט ולהכי שפיר ניחא תירוצ' של התוס' דבתר דערבי קרא דאת ראשו דמוכח מזה דקודם הקרבה צריך לחתוך את הראש לגמרי ולא סגי במה שהותז ע"י שחיטת שני הסימנים שוב הוה גם הראש בכלל ונתח דמה שחותך אותו לגמרי הוה בכלל ונתח אע"ג דשאר נתחים אין צריך לחתכם לגמרי מ"מ בראשו גלי רחמנא דצריך להפרידו ולחתכו לגמרי ואותו מקצת שחותך אחשביה רחמנא וכיון דמשמעות קרא ונתח באיברי העולה סגי ברובו אע"פ שישארו מחוברים ממילא כי דרשינן לנתחיה ולא נתחיה לנתחים ע"כ הוי פירושו דוגמא דנתחיה דאין לחתוך הנתחים כלל אפילו אם ישארו מחוברים וזהו היה דעת הס"ד דהש"ס. אבל אם נפרש כרש"י ז"ל דהא דמצריכינן קרא לרבות הראש משום שאינו בהפשט לית כאן הוכחה וטעם לומר כתירוצ' של התוס' דבתר דערבי קרא חוזר הראש להיות בכלל ונתח אותה כו' דלפי מ"ש רש"י לפרש שכבר הותז וז"ל דכיון דנחתכו סימנין קרי ליה הותז מפני שכל חיותו תלוי בהן וכמאן דמנחי בדיקול' דמיא לא שייך תו בראש לשון ונתח אותה דלשון אותה מראה על הבהמה ולהראש אין שום שייכות עם הבהמה ולפ"ז יש לפרש ונתח כפשוטו שיחתוך לגמרי ולא סגי ברוב מעתה שני דברים הללו תלוים זה בזה דאי הדר ערבי קרא על כרחך בכל האברים ברובא לחודא סגי ואי לא ערבי קרא בעינן שיחתוך לגמרי ולא סגי ברובא, וכשמגיע לחזה חותך הראש זהו כדי להפריד החזה מהראש. ולפ"ז כאשר דרשינן לנתחיה ולא נתחיה לנתחים הוי נמי פירושו דוגמא דנתחיה דאין לחתוך הנתחים לגמרי אבל היכי דלייף לית לן בה. ולפי האמור לפי מאי דדחי התרצן לא הוה כלל הראש בכלל דונתח וכיון דלא הוה בכלל ונתח שוב רשאי לחתוך הראש אפילו נתחיה לנתחים. ושוב לא קשה מה שהקשיתי דאכתי ניחוש שמא יש לקותא במוח שבראש דלפי שנויי' דהש"ס לא קאי כלל ונתח על הראש כמו שבארתי ואפשר להוציא המוח מהקרום ולבדוק אם הוא שלם והבהמה כשרה ודוק ועתה נחזור נא למה שכתבתי למעלה דהב"ח דמחמיר בניענוע לאסור בלי בדיקת המוח משום דרגילות לבוא ע"י מים בראש משמע דסובר כדעת הרמ"א דבנמצא מים בראש הבדיקה מעכבת אף בדיעבד וכן נ"ל דעת הב"ח מה שהביא הט"ז בסוף סי' ק"א דאי נמצא בכבש אחת מים בראש ונתערבו הראשים מכמה כבשים יש לבדוק החוט השדרה שכל שיש מים בראש יש מים ג"כ בחוט השדרה והט"י מפקפק בדבר אחרי שלא נמצא בפוסקים ע"ש. אבל עיינתי בספר הב"ח הנ"ל דשם כך הוא לשונו וקבלתי מחכם אחד שקיבל מפי חכמים שכאשר נמצא מים בראש כבש א' דמטרפ' בי' ולא נודע באיזה כבש כו' ומלשון דמטרפ' בי' מוכח שאין המים מקיף את המוח דאל"ה אינה נטרפה וא"כ משמע דסתם מים בראש שנמצא בבהמה ונתערב' בלא"ה שרי דבדיעבד אין הבדיקה מעכבת אך י"ל דלרבותא נקט דאף אם נטרפה בו יש לסמוך אחוט השדרה וצ"ע:
ולפי מה שנתבאר למעלה יצא לנו בנ"ד שהקצב לא ראה אותה שהיא מנענע' בראשה וגם הקצב הראשון שרצה מקודם לקנותה לא ראה שנענע' בראשה אלא שהא"י הגיד לו שהיתה מנענע' לפע"ד יש להכשיר מטעם דיש הוכחה שכבר נתרפאה והדרא בריא אבל אחר שאין אלו דנין על הכבש ולא על הכלים שוב אין לנו נ"מ בזה אבל עכ"פ לא מקרי הקצב טבח שהוציא טריפה מתחת ידו ונהי:
דאלו היה מתברר הדבר שהא"י הגיד לו ועשה כן במזיד בלי שאלת חכם היה ראוי לקונסו דאין לקצב להורות הוראת חכם אבל עתה שטוען שהי' שוגג ולא ידע כלל מזה יש להאמינו ואף דביו"ד סי' קי"ט סעיף י"ז מבואר שאין לטבח התנצלות לומר שוגג הייתי מ"מ הא כתב הש"ך בשם המהרי"ו דאם הטבח הוא ירא שמים אמרינין בודאי משגה הוא א"כ בנ"ד אף אם הקצב הוא אדם פשוט יש לדונו לכף זכות אחרי כי י"ל דלא היה טריפה כלל ובתשובה אחת כתבתי כה"ג להביא ממאמר חז"ל סעד וצירוף שלא יצא מכשול מת"י דאיתא בחולין דף ז' אין הקב"ה מביא תקלה ע"י צדיקים וכתבו בתוס' שם ובכמה מקומות דהיינו בעניני אכילה וכל קהלא קדישא בכלל אשר אכלו בודאי המה מכלל צדיקים ולא הביא הקב"ה תקלה על ידם להאכילם טרפה וכאשר הייתי בחורף שנה זו בק"ק לאדז ראיתי ספרא דבי רב דודי הרב החסיד ר' ליב איגר על התורה שכ' ג"כ דבר זה וכעת אין הספר ת"י לציין המקום. וד' יצילינו משגיאות ויסיר מכשול מעל עמו בית ישראל ידידו הדו"ש: