מצפה אריה תנינא חלק א· רבי אריה ליב ברודא
יו"ד · סימן כח
מה שהקשה בנדרים דף י"ח דפריך הש"ס התם אמתניתין דסתם נדרים להחמיר והא תנן ספק נזירות להקל ומשני הא ר' אליעזר הא רבנן כו' ע"ש אמאי לא משני דתרווייהו אליבא דר' אליעזר ור' אליעזר ס"ל בנזיר דף ט' ובחגיגה י"א דיש שאלה בהקדש ואין שאלה בנזירות ומשו"ה לדידיה ספק נדרים להחמיר משום דהוי דבר שיש לו מתירין ע"י שאלה וכל דבר שיל"מ קי"ל דספיקא אסורה וספק נזירות להקל דאין לו מתירין יפה העיר: ונראה לפע"ד בישוב הקושיא דהנה בנדרים דף ג' ע"ב איתא מה נדרים עובר בבל יחל ובל תאחר אף נזיר עיבר בבל יחל ובבל תאחר וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"א מ"ה נזירות ומסתברא לי דהא דסבר ר' אליעזר דאין שאלה בנזיר מחמת הטעם שכתבו בתוס' דכתיב גביה קדוש יהיה ודמי להקדש זה אינו אלא לענין לאו דנזיר אבל לענין לאו דבל יחל שפיר מהני שאלה דלא יתכן שיהא חמור מנדרים גופא דמהני שאלה והא מקרא דבל יחל גופא דרשינין איהו אינו מיחל אבל אחרים מוחלין לו ולפ"ז הוי נזירות דבר שיל"מ עכ"פ לגבי לאו דבל יחל וצריך להיות ספק חירות להחמיר כמו נדרים גם אליבא דר"א. איברא דכאן יש סברא לומר דבכה"ג לא מהני הטעם דיל"מ דדוקא היכי שיכול הדבר לבוא לידי היתר גמור אמרינן דעד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר אבל בנזירות לר' אליעזר דאינו יכול לבוא היתר גמור ע"י שאלה דגבי לאוי דנזיר לא מהני שאלה ועל כרחך אתה מיקל בספיקא לא חשיב תו דבר שיל"מ אפילו לענין איסור דבל יחל וכעין זה כבר העיר השואל בתשו' צמח צדק סי' ס"ט בביצה טריפה שנולדה ביו"ט ונתערב' בהיתר דרצה השואל שם לדון להתיר לאכול ביו"ט על ידי הביטול דזה לא חשוב דבר שיל"מ אחר יו"ט כיון דגם אח"כ על כרחך צריך אתה לסמוך על הביטול על איסור טריפה:
אבל הצ"צ השיב לאיסור ביו"ט כיון דעכ"פ אחר יו"ט יופקע האיסור מוקצה ממנו וא"כ למה יאכלנה ביו"ט הא כל כמה דאפשר למיעבד בהיתר עבדינן ע"ש וא"כ הכא נמי דמי להא דלהצ"צ הו"ל נזירות דבר שיל"מ אפילו לר' אליעזר דאף דלאו נזיר אין לו היתר מ"מ כיון דלגבי בל יחל יש לו היתר ע"י שאלה וכנ"ל הו"ל דשיל"מ:
והנה עלה על לבי דיש להביא ראיה לשיטת הצ"צ מהא דאיתא ביו"ד סי' ק"ב סעיף ג' דכלי שנאסר מבליעת איסור שנתערב באחרים ואינו ניכר בטל ברוב ואין דנין אותו כדבר שיל"מ וכתב בהגה"ה מפני שצריך להוציא הוצאות להגעילן ע"ש שלקח ד"ז מהרשב"א בספר תה"ב. ולכאורה קשה הא כשמגעיל בתוך מעל"ע ג"כ חוזר ומבליע וה"ל נ"ט בר נ"ט דאיסור' דק"ל דאסור רק כשמגעיל בתוך יורה גדולה נתבטל בששים כמבואר בהקדמונים ובפוסקים א"כ בין כך ובין כך תצטרך לביטול א"כ אפשר נמי לומר דבכה"ג לא חשיב דשיל"מ כיון דאין ההיתר עתיד לבוא בלי ביטול רק ע"י ביטול למה להרשב"א לומר הטעם שצריך להוציא הוצאות אלא מוכח מזה דגם בכה"ג חשיב דשיל"מ דכל כמה דמצי למיעבד בהיתר יותר עבדינן וכדעת הצ"צ הנ"ל והכא נמי דמה שיפלוט ע"י ההגעלה חשיב דשיל"מ וחלק זה לא בטיל ולא דמי למ"ש הר"ן בפרק כל שעה לפקפק על מה שהביא בשם אחרים דחמץ חשיב דשיל"מ דלאחר הפסח התערובות שרי ודעתו דכיון דבעין עכ"פ אסור וגם לאחר הפסח צריך אתה לבוא לידי ביטול לא חשוב דשיל"מ דהכא גרע טפי דעכ"פ החלק הלזה שיוצא ע"י ההגעלה אי אתה צריך אחר הגעלה לבוא לידי ביטול א"כ חשיב שפיר דשיל"מ אפילו לדעת הר"ן ז"ל עוד יש לומר דביטול בששים עדיף טפי דחשיב כאילו ליתא לאיסור כלל אחרי דבטל הטעם:
עוד ראיתי בתשובת רע"א ז"ל סי' ס"ה שנשאל בכיוצא בזה באחד שאמר קונם עלי אכילת בשר נבילה זו ונתערבה בשוגג בשאר חתיכות במינה ולא היה ראויה להתכבד אם נתבטל דאף דקונמות הוי דבר שיל"מ ולא בטל מ"מ כיון דהוי נבילה וע"כ אתה צריך לבוא לידי ביטול איסור נבילה שפיר בטל גם איסור נדר והביא ג"כ דברי הצ"צ הנ"ל:
אמנם כאשר התבוננתי נראה לפענ"ד דיש לפקפק בזה דהנה איתא בש"ס דשבועות דף כ"ז ע"ב מימרא דרבא דאי נשבע על הככר ואכלה כולה אין נשאל עליו ונראה הטעם דדוקא אי יש היתר ע"י השאלה אז נשאלין עליו אבל אי ליכא נ"מ לענין היתר אכילה ס"ל לרבא דלא מהני שאלה א"כ בנדר שלא לאכול נבילה י"ל דלא מהני כלל שאלה כיון דגם לאחר השאלה לא יהא היתר לאכילה משום איסור נבילה ואפילו לאמימר דפליג על רבא וסבר דגם אכלה כולה נשאלין עליה אי בשוגג מחוסר קרבן אי במזיד מחוסר מלקות ולדידי' הכי ממני י"ל דנ"מ שאם יעבור ויאכל אם ילקה משום תרתי לאוי היינו נדר ונבילה אך לפע"ד לא מסתבר למימר הכי דאמימר לא אמר אלא היכי שכבר אכל ונתחייב מלקות או קרבן וע"י שאלה יהא פטור מקרבן או ממלקות אבל לא דנימא שיהיה נ"מ אם יעבור ויאכל באיסור ומנ"ל לאפושי בפלוגתא בין רבא לאמימר ואם כה נימא נסתר הסברא הנ"ל ומעתה אין לומר ולדון בכה"ג מתורת דבר שיל"מ דבשלמא בעלמא דאמרינן דנדר חשוב דבר שיל"מ מחמת דאיתא בשאלה זהו דגם קודם שנתערב ג"כ הי' אפשר לישאל כשהי' האיסור בעין להכי אמרו חז"ל דהביטול אינו מועיל וחשבינן הדבר כאילו הוא בעין ומהני שאלה אבל הכא כיון שנתערב לא יהי' אפשר למיתשל מטעם דהא נשאר הדבר באיסור נבילה לא יתכן לומר דאחר שנתערב יהי' יותר עדיף מקודם התערובות ועי"ז נחשוב לדבר שיל"מ לפי השערתי זהו נגד הדעת והסברא:
ועפי"ז נראה לפע"ד לפרש הא דאיתא ביו"ד סי' רכ"ח סעיף ט"ו דאין מתירין נדר של דבר איסור אפילו אינו אלא איסור מדרבנן וכתב דיש אוסרין אפילו דיעבד דזהו ג"כ מטעם הנ"ל דכיון דע"י התר' לא הותר הדבר לעשות אין תועלת ע"י התר' דמ"מ הדבר נשאר באיסורו מחמת איסור של עצמו לא מהני התר' ולפ"ז יש ליישב דברי הב"ח שהביא הש"ך שם שכתב לתמוה האיך אפשר שיהא אסור בדיעבד דא"כ קשיא לדרב נחמן דאמר בגיטין דף ל"ה אין צריך לפרט הנדר אמאי לא חייש משום מילתא דאיסורא ותמה ע"ז הש"ך דיותר הו"ל להקשות מרב פפא דאמר צריך לפרט את הנדר משום מלתא דאיסורא הא אי הוי מלתא דאיסורא לא מהני ההתר' כלל ואין לחוש לזה ולפי הנ"ל ניחא דלאחר שיעבור על הנדר מהני התרה כדי לפוטרו ממלקות דהא קי"ל כאמימר דנשאל על השבועה כדי לפטור ממלקות ורק קודם שעבר לא מהני התר' מחמת דבאיסורי קיימא שמשו"ה מרב פפא לא קשיא ליה להב"ח דשפיר צריך לפרט הנדר דחיישינן למלתא דאיסורא שילך לגבי חכם שיתיר לו אחר שיעבור כדי לפטור ממלקות אבל מרב נחמן שפיר הקשה אמאי אין צריך לפרט הנדר ליחוש למילתא דאיסורא שילך לגבי חכם אחר שיעבור פעם אחת ויהי' מהני משום דע"י התר' מיפטר ממלקות ובאמת כה"ג אין להתיר לו דאף דקי"ל כאמימר זה דוקא כשנשבע על הככר ואכלה כולה דעל העתיד ליכא מילתא דאיסורא ואז נשאל על השבועה כדי לפטור ממלקות אבל בכה"ג דאיכא על העתיד מילתא דאיסורא סברי הנך פוסקים דמוד' אמימר דאין נשאלין עליו משום דהוי דבר איסור לכן שפיר הקשה הב"ח מרב נחמן דאמר אין צריך לפרט את הנדר ואמאי ניחוש למילתא דאיסורא ובדיעבד יהי' מהני ההתר' מחמת שכבר עברה וע"י ההתרה יתוקן מה שעברה למפרע אבל אם עדיין לא עבר על הנדר ואין תועלת כלל בהתר' דעדיין הוא דבר איסור לא מהני התרה אפילו בדיעבד הדו"ש: