אור ברסלב
מצפה אריה תנינא חלק א יו"ד › סימן כז

מצפה אריה תנינא חלק א· רבי אריה ליב ברודא

יו"ד · סימן כז

סימן כו

שנית להרב הגאון הנ"ל:

את מכתבו היקר קבלתי במועדו. עתה באתי לעיין בדבריו היקרים כיד ד' הטובה עלי מ"יש לעורר על מה שהקשיתי בספרי מצ"א סי' א' לדעת הסוברין דתוך ח' ימים דאסורה מטעם דספק נפל הוה מה"ת א"כ איך יליף רשב"ג דכל ששהה ח' ימים בבהמה אינו נפל הא התורה מיירי ע"כ בידוע שכלו לו חדשיו דלהדיוט בכה"ג מותר דאי בסתם וולדות אפילו להדיוט אסור ולא איצטריך קרא לאסור לגבוה דהשתא להדיוט אסור כ"ש לגבוה דבעינן ממשקה ישראל מן המותר לישראל כדאיתא בתמורה דף כ"ט ובמנחות דף ו' ע"א וע"ז כתב מעכ"ת דודאי מאן דאוסר מה"ת בהמה תוך ח' ימים להדיוט ס"ל ספיקא דאורייתא מה"ת לחומרא דאל"כ אין שום סברא לומד דהוי מה"ת ולהכי י"ל דרשב"ג יסבור דספיקא דאורייתא לקולא זהו ת"ד:

הנה לפענ"ד אי אפשר כלל לומר הכי דזה חשיב ספיקא דאורייתא דפשיטא דרוב בהמות ולד מעליא ילדן ולכל עניני תורה נחשבין כולד מעליא והשוחט תוך ח' ימים בשבת חייב משום שבת ולא אמרינן דהוי ספק נפל ופטור משום שבת אלא לענין אכילה חיישינן לחומרא משום דהוה מיעוט המצוי וכמ"ש הדגול מרבבה שהבאתי שם בתשובה אבל א"א להכניס זה תחת סוג ספיקא דאורייתא אלא אפילו הרמ"ג דמש"ס דר"ה נראה דהוי מדאורייתא עכצ"ל דהתורה חששה בזה יותר מבשאר איסורין ובאמת טעמא בעי. אכן ענין זה דמחלוקת הרמב"ם והרמב"ן בספיקא דאורייתא דהרמב"ם ס"ל דאמרינן מה"ת לקולא והרמב"ן ס"ל דמה"ת לחומרא הואיל ואתא אימא בה מילתא בעזהש"י וממילא רווחא שמעתתא:

הנה הר"ן ז"ל בסוף פ"ק דקידושין העיר מחולין דף י"א ילפינין דאזלינין בתר רובא משבירת עצם בפסח דכתיב ועצם לא תשברו בו וניחוש דלונא ניקב קרום של מוח ואם איתא מאי ראיה מהנהו לרובא דעלמא דאיתחזק איסורא דהא הנהו אפילו אי לא אזלינן בתר רובא שרי דספק טריפות נינהו אלא מוכח דספיקא דאורייתא מה"ת לחומרא ע"ש. ולפענ"ד י"ל עפ"י מה דאיתא בחולין דף כ"ח ע"ב איתמר רב אמר מחצה על מחצה כרוב רב כהנא סבר מחצה על מחצה אינו כרוב רב אמר מחצה על מחצה כרוב דהכי אמר רחמנא למשה לא תשאר רוב ור"כ סבר מחצה על מחצה אינו כרוב הכי אמר רחמנא למשה שחוט רובא ופריך הש"ס מהא דתניא הרי שהי' חצי קנה פגום והוסיף עליו כ"ש וגמר' שחיטתו כשרה ומשני רבא שאני לענין טריפה דבעינן רוב הנראה לעינים א"ל אביי ולאו כל דכן הוא ומה טריפה דבמשהו מיטרפי היכא דבעינן רובא בעינן רוב הנראה לעינים שחיטה דעד דאיכא רובא לא מתכשרא לא כ"ש ע"ש מבואר דמסקנת הש"ס דכל ציוויין של תוה"ק בין להתיר ובין לאסור הכונה על הרוב. וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ' א' מהל' שחיטה הלכה י"א ע"ש ומעתה י"ל דזהו טעמו של הרמב"ם דסבר דספיקא דאורייתא מה"ת לקולא דכיון דהענין נוטה להיתר ולאיסור והוה ספק השקול חשוב גבי איסורא צד ההיתר כמו רוב וצד האיסור כמו מיעוט. והטעם בזה כמ"ש התוס' בחולין כ"ט ע"א ד"ה זיל הכא וז"ל וי"ל דתלוי הדבר בחשיבות דמשום דחשיב לי' מחצה כרוב שרי לעיל דיש כאן שיעור הכשר שחיטה דכאן נמי יש חשיבות מחצה דינו כרוב ע"ש א"כ צד ההיתר דחשוב יותר כמו דאמרי' בעלמא כחא דהיתרא עדיף ועי' רש"י ביצה דף ב' ע"ב להכי חשוב כרוב לגבי צד האיסור ואזלינן לקולא וכ"ז אחר דידעי' דאזלי' בתר רובא אבל להס"ד דפריך מנ"ל דאזלי' בתר רובא ואי לא אזלי' בתר רובא כ"ש דספק השקול לא עדיף מרוב וחיישינן לחומרא:

תוכן העניינים

מצפה אריה תנינא חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה