מצפה אריה תנינא חלק א· רבי אריה ליב ברודא
יו"ד · סימן כו
שלום רב וחיים ארוכים אל כבוד ידידי הרב הגאון המפורסים חריף ובקי ומפולפל כש"ת מו"ה אליעזר דייטש נ"י האב"ד באניהאד יע"א בעל המחבר ספר תבואת השדה:
אחרי דרש"ת כמשפט לג"ר כי"ב הנני באתי איפוא להשיב על מכתבו אשר קבלתי ושם העיר ליישב מה שהקשיתי על התוס' חולין ק"כ א' ד"ה חמץ שהקשו וא"ת חלב נמי הי' לו שעת הכושר במעי אמה כו' וי"ל דחמץ כמו שהוא עתה הי' לו שעת הכושר אבל חלב אחר שיצא לאויר העולם לא היתה לו שעת הכושר להיתר ע"ש והרי לעיל בפרק בהמה המקשה ע"ד א' קאמר הגמרא ת"ש הרי שנולדה טרפה מן הבטן ואם איתא משכחת לה שהיתה לה שעת הכושר דאז בעי מעייל ידי' ושחטה ע"ש אלמא דכעין זה חשוב היתה לה שעת הכושר מה שהי' היתר קודם שיצא לאויר העולם וע"ז יצא מעכ"ת לפרש כונת התוס' דוקא לענין זה שנתמעכו יש לחלק בכך אבל לא בגונא שהדבר בעין זהו ת"ד בקיצור:
הנה אנכי לא מצאתי נכון לחלק כן עפ"י הסברא והנה לכאורה יש ליישב ולומר דמצינו סוגיות אחרות דפליגי אסוגיא דפרק בהמה המקשה. דבמנחות ה' ב' ותמורה כ"ט א' איתא סד"א ה"מ היכא דלא היתה לה שעת הכושר דנולדה טריפה במעי אמה ע"ש ולפי הסוגיא דחולין הנ"ל כעין זה חשיב היתה לה שעת הכושר דאי בעי מעייל ידי' ושחטה. אמנם י"ל דהתם בעינן שיהי' שעת הכושר לגבוה ובמעי אמה לא הוי חזיא לגבוה אך אם כה נימא יש לשאול הא גם כשנטרפה אחר שיצאה לאויר העולם בתוך ח' ימים ללידתה ג"כ לא היתה חזיא לגבוה פסול משום מחוסר זמן. ועלה על לבי דיש לומר דאעפ"י שהיתה אסור' לגבוה משום מחו"ז מ"מ לענין מה שאנו דנין עכשיו על איסור טריפה היתה לה שעת הכושר ובאמת שכן מוכח בהדי' מקושית התוס' בחולין הנ"ל דאל"כ אין התחלה לקושייתם דשאני חלב דאף אם הי' תולש במעי אמה ג"כ הוה אסור כמ"ש רש"י ז"ל בהדי' לעיל ע"ה א' ד"ה כחלב חיה וז"ל ואין בו אלא איסור נבלה ע"ש אלא עכצ"ל דמ"מ איסור חלב הי' לו שעת הכושר:
והנה ראיתי להגאון רע"א ז"ל בהגהותיו ליור"ד סי' י"ג בש"ך ס"ק א' ד"ה אמנם שחקר בבהמה טרפה ונמצא בה עובר בן ט' שמהני בה שחיטת עצמה להתירה לאכילה איזו שם איסור אשר יקרא לו אם לא נשחטה אם איסור אבמה"ח או איסור טריפה ומסיק דיש על העובר איסור טריפה של האם ע"ש ועי' בהגהותיי מלחמת ארי' סי' נ"ג בספר של מר חותני ז"ל ברכת רצה שלדעתי ליכא לאו דטריפה אלא בכל טריפה איכא עשה דשאינה זבוחה ע"ש ולפי המבואר עכ"פ מוכח דלאו משום איסור אבמה"ח נגעו בה דאי נימא דעובר הנמצא בטריפה יש עלה איסור אבמה"ח ולא משום טריפה יקשה הא דפריך הש"ס בחולין הנ"ל ואם איתא הא היתה לה שעת הכושר כו' הא אפילו אי ליתא ולא מהני בה שחיטת עצמה נמי היתה לה שעת הכושר דבמעי אמה לא היה על העובר איסור טריפה אלא איסור אבמה"ח וכל כה"ג חשוב היתה לה שעת הכושר אלא מוכח דעובר של בהמה טריפה יש על העובר איסור טריפה. והנה לפי הנ"ל אינו דומה הך דחלב לפי קושית התוס' שהיתה לו שעת הכושר במעי:
אמו להך דפרק בהמה המקשה גם לא לחמץ וחמץ דהתם גבי חלב הי' עכ"פ אסור משום איסור נבלה משא"כ חמץ הי' מקודם היתר לגמרי:
ואולי יש בזה מקום להעמיס בכונת התוס' דחולין הנ"ל מה שהוסיפו בסוף דבריהם תיבת להיתר היינו שיהי' מותר לגמרי דאנן בעינן שיהי' שעה אחת עכ"פ היתר לגמרי ולחלב לא הי' שעה אחת היתר לגמרי ואף דמש"ס דמנחות ותמורה משמע דגם בכה"ג שהיתה אסורה משום איסור אחר חשיב היתה לה שעת הכושר מדאיתא שנולדה טריפה ממעי אמה ולא אמרו בתוך ח' ימים אפשר דלאו דוקא נקט הש"ס משנולדה אלא שנוצרה טרפה מן הבטן שהיתה אסורה גם להדיוט במעי אמה וכגון בעלת חמש רגלים כמו דמשני הגמרא בפרק בהמה המקשה אך כ"ז דוחק בפירוש התוס':
ויותר נראה לפענ"ד ליישב דברי התוס' עפ"י דרך הפשוט דכונתם ליישב אליבא דר"ל דס"ל דבן ט' נמי ליכא איסור חלב דאוירא גרמ' להכי לדידי' בעינן שיהי' לג שעת הכושר אחר שיצא לאויר העולם אבל לגבי שתהי' מהני שחיטת עצמו לעובר במעי אמו ע"כ מטעם דאמרינן דלגבי שחיטה בודאי חדשים גרמו כי בזה מודה ר"ל לר' יוחנן כמו שכתבו התוס' שם בדף ע"ה ע"ב ד"ה לדברי המתיר ע"ש ע"כ סגי לענין זה שיהי' לו שעת הכושר במעי אמה ואין להקשות לפי"ז תשאר הקושיא אליבא דר' יוחנן בבן ח' כמו שכתבו התוס' בקושייתם דגם לר"י קשה די"ל דלר' יוחנן החדשים חשוב הרבה יותר שינוי משינוי דאוירא כיון דבן ח' לא הוי אכתי ולד מעליא כלל וכמחתך בבשר בעלמא חשיבי ועי' היטב בדברי התוס' שם ד"ה לדברי המתיר כן נראה לפענ"ד והשי"ת יצילנו משגיאות: