מצפה אריה תנינא חלק א· רבי אריה ליב ברודא
יו"ד · סימן כג
הנה אמרתי לעיין לפי דעת הרמב"ם ז"ל הובא בשו"ע יי"ד סי' רס"ז דמילה שלא בזמנה דוחה יו"ט ב' של גליות וכן פסק הש"ך שם ס"ק ח' האיך הדין במכשירין אי נימא דדוקא מילה עצמה אבל לא מכשירין או אפילו מכשירין והנה באמת גם במילה בזמנה אינו מבואר האיך הדין ביו"ט של גליות במכשירין:
והנה בתוס' בב"ק דף פ"א איתא בענין מכשירין ביו"ט ב' של ר"ה אי מותר ומסקנת התוס' דאסור ומדלא הזכירו יו"ט ב' של גליות נראה דבשל גליות שרי וראיתי שכבר דקדק בזה בספר ב"י או"ח סי' מ"ב אבל לפענ"ד יש להביא ראיה דדעת הש"ך דגם במילה שלא בזמנה ג"כ מכשירין מותר ממה שכתב שם ס"ק י"ח שמביא מ"ש בספר ב"ה בשם הרשב"ץ דאסור למול הגר ביום ה' כדי שלא יבוא יום ג' למילה בשבת ויצטרך לחלל עליו את השבת וכן תינוק שחלה ונתרפא ביום ה' בשבת ממתינין לו עד למחר וע"ז כתב הש"ך דע"כ הרשב"ץ ס"ל דהא דמחללין שבת בשלישי למילה היינו יום ג' דוקא ולא קודם לכן ולכן מתיר למול ביום ו' אבל לפימ"ש הרב המגיד בפ' ב' מה' שבת בשם הרמב"ן והרשב"א שג"כ ביום השני מחללין כו' א"כ נצטרך לומר דמילה שלא בזמנה שחל ביום ה' נדחה עד לאחר השבת וזה אי אפשר דא"כ הא דתנן בפ' ר"א דמילה קטן נימול לח' כו' ולי"ב לא פחות ולא יותר נולד בין השמשות של שני יו"ט של ראש השנה לפני השבת נימול לי"ב. הא משכחת לה ט"ו כגון שחל ר"ה בג' וד' וביאור דבריו שנולד בין השמשות של יום א' והיה צריך למולו ביום ב' ערב ר"ה שיהי' נימול לט' ולדעת הרשב"ץ א"א למולו עד אחר השבת ביום א' שהוא ט"ו (ובאמת משכחת נמי י"ז כגון שנולד ב"ה של ע"ש שג"כ נימול ביום א' לשבעה עשר יום וצ"ע מדוע לא כתב הש"ך י"ז) ואי נימא דמילה שלא בזמנה אין מכשירי' דוחה יו"ט ב' אע"ג דגוף המילה דוחה לדעת הש"ך קשה עדיפא הו"ל להש"ך לומר דמשכחת לה כגון שהיה למולו ביום ט' קודם סוכות וסוכות חל בג' וד' שאז אין למולו עד יום א' פ' נח דהו"ל כ"ב ועוד משכחת לה לכ"ח כגון שחל סוכות בג' וד' והוא נולד ביום א' בין השמשות קודם ר"ה דהיה זמן מילתו ביום ב' דקודם יוה"כ ושוב א"א למולו עד יום א' פ' נח שהוא כ"ח ומדלא כתב הכי ש"ע דס"ל להש"ך דגם הרשב"ץ לא קאמר איו"ט ב' של גליות דכל זה לא הוי אלא כמו מכשירי מילה וס"ל להש"ך דמכשירי מילה גם שלא בזמנה דוחה ליו"ט של גליות ומשו"ה לא כתב כן. אך באמת בלא"ה דברי הש"ך הן תמוהין לי דלמה כתב דהראיה היא רק לדעת הסוברין דגם ביום ב' למילתו נמי מחללין שבת אבל לדעת הסוברין דרק ביום ג' למילתו ניתן שבת לדחות ולא ביום ב' ליכא הוכחה הנ"ל דבאמת גם לשיטה זו נמי משכחת לה ט"ו אם חל ר"ה בג' וד' והוא נולד שבת בין השמשות וא"א למולו ביום א' דהרי יהיה יום שלישי בר"ה וביום ב' אי אפשר שהרי יהיה יום ג' למילתו ב' דר"ה ומסקנת התוס' דב"ק הנ"ל דאפילו מילה בזמנה אין מכשיריה דוחה ליום ב' של ר"ה וכ"ש מילה שלא בזמנה וצע"ג: עוד יש לעיין בדברי הש"ך שכתב דמשכחת לה ט"ו ועל כרחך כונתו שנולד ביום א' בין השמשות שצריך למולו ביום ב' לט' וכשנימול ביום א' אחר השבת הוא נימול לט"ו ודבר זה תמוה דא"כ הו"ל יום ב' ספק שמיני ואיך יתכן לדחות מילתו שהוא ספק דאורייתא מחמת הטעם הזה והרשב"ץ לא כתב רק היכי שודאי הוא מילה שלא בזמנה אבל לא היכי דהוי ספק שמא היא מילה בזמנה וע"כ נראה להגיה בדברי הש"ך לי"ז וכגון שנולד ע"ש בין השמשות דאז ביום א' הוי ודאי מילה שלא בזמנה. אך בגוף הדין של הרשב"ץ יש לי מקום עיון דאם הוא סובר דהוי כמתנה לחלל את השבת א"כ חשיב ליה כמו מכשירין דאנו דוחין את המילה בשביל שבת א"כ לפי דעת הרז"ה הובא בש"ך לעיל בס"ק ו' דאם נתפזרו הסממנים אין למולו בשבת כדי שלא:
שלא יצטרך לחלל שבת אחר המילה א"כ גם מילה בזמנה אם חל בה' בשבת תדחה כדי שלא יצטרך לחלל שבת בשלישי למילה שהוא בשבת ומה לי אחר המילה בשבת זו ומה לי אם שלישי למילה בשבת סוף סוף דמי למכשירין לדעת הרז"ה דגם מילה בזמנה נדחה בשביל מכשירין שלאחר המילה וצריך לומר דגם לדעת הרשב"ץ אינו אלא חשש שמא יצטרכו לחלל שבת בשלישי למילה אבל באמת אי ידעינן בודאי עפ"י רופאים שיצטרכו לחלל שבת בשלישי או בשני למילתו או אפילו הרבה ימים אחר המילה דוחין את המילה ליום אחר כדי שיבוא אותו היום בחול דבהדיא איתא ביומא דף פ"ד ע"ב דאין חילוק בין שבת זו לספק שבת אחרת דאמרינן התם ולא ספק שבת זו אלא אפילו ספק שבת אחרת ומפרשינן בגמרא כגון שאמדוהו לח' ימים מהו דתימא נמתין עד למחר כדי שלא נחלל עליו תרי שבתא קמ"ל ע"ש. וצ"ע דלא נמצא דבר זה בפוסקים ואנכי לא באתי אלא לעורר:
והנה ראיתי להש"ך יו"ד סי' רס"ו ס"ק ח' שהביא דדעת הברטנורא דמילה שלא בזמנה דוחה יו"ט שני של גליות ממה שפירש במתניתין דפר"א שני יו"ט של ר"ה דקדושה אחת היא ע"ש ולפענ"ד יש לדחות דמתניתין הא מיירי בנולד בין השמשות ובכה"ג ודאי יש חילוק בין ר"ה דקדושה אחת היא לשאר יו"ט ב' של גליות דביו"ט של ר"ה אפילו אי נולד כ"ג אלול בין השמשות דהוי יום ב' דר"ה ספק שמיני שלו אינו דוחה יו"ט דאע"ג דאיכא ספק שמא היא יום ח' ויהיה מילה בזמנה מ"מ אין ספק מוציא מידי ודאי יו"ט מחמת דר"ה קדושה אחת היא אבל ביו"ט ב' של גליות בכה"ג שנולד בה' דהוי ספק שמא היום הוא ח' שלו והוי מילה בזמנה שפיר דוחה יו"ט ב' דכמו דודאי מילה דוחה ודאי שבת ויו"ט כן ספק מילה בזמנה דוחה ספק יו"ט גם איכא ס"ס להתיר שמא היא מילה בזמנה ושמא לא הוי היום יו"ט כלל עיין בספרי מצפה אריה סי' א' מ"ש בישוב דברי הרי"ף ובסי' ל"ח אבל מ"מ אם הוא ודאי מילה שלא בזמנה אינה דוחה גם יו"ט ב' של גליות ואע"ג דמתניתין קתני חל ר"ה אחר השבת ובאופן זה דהוי ודאי שלא בזמנה ובכה"ג אין חילוק בין אי קדושה אחת או שתי קדושות מ"מ כתב הרמב"ם והברטנורא לענין דינא דכן הוא האמת שקדושה אחת היא דאפילו אי הוי ביו"ט ב' של ר"ה ספק מילה בזמנה נמי נדחית המילה משום דקדושה אחת היא ודו"ק: