מצפה אריה תנינא חלק א· רבי אריה ליב ברודא
יו"ד · סימן כ
הנה ראיתי ברמב"ם בפרק ד' מהלכות מאכלות אסורות הלכה כ"ב שכתב דשור הנסקל דכתיב לא יאכל את בשרו האיך הי' אפשר לאכול אחר שנסקל והרי הוא נבילה אלא לא בא הכתוב אלא להודיעך שכיון שנגמר דינו לסקילה נאסר ונעשה כבהמה טמאה ולכאורה עמדתי ע"ז מה שמדמה שור הנסקל לבהמה טמאה ולמה לא תפס לשון המורגל דנעשה כנבלה או טרפה ונראה לפענ"ד דיצא להרמב"ם מש"ס חולין דף ק"מ ע"א דאיתא התם ת"ש מסיפא טהורות מכלל דאיכא טמאות ומשני רבינא הב"ע בעוף שהרג את הנפש ע"ש הרי ממעט עוף שהרג את הנפש מקרא דכתיב טהורות להכי תפס הרמב"ם ז"ל יותר הלשון דנעשה כבהמה טמאה דכיון דגם קודם גמר דין מדמה הכתוב לטמאה כ"ש לאחר גמר דין אבל קצת קשה לכאורה דאם שור הנסקל לאחר גמר נעשה כבהמה טמאה מנ"ל דעל חלבו יש בו איסור כרת הא חלב אינו נוהג אלא בבהמה טהורה לבד כדאיתא במתניתן שם דף קי"ז ובהדי' איתא בפסחים דף כ"ז ע"ב חלבו של שור הנסקל יוכיח שאסור באכילה ובהנאה וענוש כרת אבל לפי"מ דאמרינן בזבחים דף ע' ע"ב דמרבינן מקרא דכל חלב דחלב של שור הנסקל ועגלה ערופה טהור ובהאי קרא גופא כתיב ונכרתה הנפש האוכלת (ויקרא ז') ומשו"ה שפיר ניחא:
וארוחנא בזה ליישב מה שראיתי בספר מנחת חינוך בפרשת משפטים סוף מצוה נ"ב שעמד בתמי' למה לא נימא גבי שור הנסקל דסקילתו זהו שחיטתו כמו דאמרינן ביומא דף ס"ד ע"א גבי שעיר המשתלח דחייתו לצוק זהו שחיטתו וכן כתבו בתוס' חולין פ"ב גבי עגלה ערופה דעריפתה זהו שחיטתה ובזבחים דף ק"א ע"ב בתוס' ד"ה ועגלה כתבו דעריפתה מטהרתה מידי נבלה כדאיתא בזבחים בפרק חטאת העוף דף ע' ע"ב ע"ש ולפי מ"ש הרמב"ם ז"ל לדמות שור הנסקל לבהמה טמאה ולפי מ"ש דילפינן מקרא דטהורות מוכח דלא אמרינן סקילתו זהו שחיטתו והנה זה פשוט דמשו"ה גם אחר גמר דין שחיטתו מטהרתו מידי נבלה גם למ"ד דשחיטה שאינה ראוי' לא שמה שחיטה כדאיתא בחולין דף פ"ה ע"ב לא לכל אמר ר' שמעון שחיטה שאינה ראוי' לא שמה שחיטה מודה ר' שמעון שמטהרתה מידי נבלה ותמי' לי בזה שראיתי בר"ן ז"ל בחידושיו לסוף סנהדרין דף קי"ב ד"ה בהמה חציה של עיר הנדחת שכתב ועד כאן לא איבעי' להו אלא אם תהני בה שחיטה לטהרה מידי נבילה למ"ד שחיטה שאינה ראוי' שמה שחיטה כו' ע"ש משמע דלמאן דסבר לא שמה שחיטה פשיטא דבהמה של עיר הנדחת אינה מטהרת מידי נבלה וזה תמוה דאיך תליא דבר זה בפלוגתא דר' שמעון ורבנן אי שחיטה שאינה ראוי' שמה שחיטה או לא שמה שחיטה דבזה כו"ע מודים דשחיטת בהמה אף שאסורה מ"מ מטהרת מידי נבלה רק בעיר הנדחת מיבעי' לי' לרב חסדא משום] דכתיב לפי חרב וצע"ג: