מצפה אריה תנינא חלק א· רבי אריה ליב ברודא
יו"ד · סימן יב
הנה בי"ד סי' רס"ד סעיף א' הכל כשרים למול כו' אבל עכו"ם אפילו הוא מהול לא ימול כלל ואם מל אין צריך לחזור ולמול פעם שנית ובט"ז ס"ק ג' כ' דלא מצינו בתורה מילה לשמה ע"ש ולשון זה איתא בב"י בשם הרב מנוח ע"ש והנה רש"י ביבמות דף מ"ו ע"ב ד"ה מטבילין אותו כתב ח"ל והוי כישראל מעליא ואין צריך לבדוק בעדים אם מילתו לשם מצות מילה וכן כתב בד"ה ומה בכך אם אין מילתו לשם מילה הואיל וטבל בטבילה סגי ע"ש הרי מלשון זה משמע דאם אינו סגי בטביל' בעינן שתהא מילתו לשם מצות מילה וקשה לי הא בשבת דף קל"ג ע"א איתא בשר אע"פ שיש שם בהרת ימול דברי ר' יאשיה ופריך הש"ס הא למה לי קרא דבר שאין מתכוין הוא אמר אביי לא נצרכה אלא לר' יהודה דאמר דבר שא"מ אסור רבא אמר אפי' תימא ר"ש מודה ר"ש בפ"ר איכא דמתני להא דאביי ורבא אהא השמר בנגע צרעת לשמור ולעשות לעשות אי אתה עושה אבל אתה עושה בסיב שעל גבי רגלו ובמוט שעל גבי כתיפו אם עברה עברה ותו פריך לאביי אליבא דר"ש האי בשר מאי עביד לי' כו' אמר רב עמרם באומר לקוץ בהרתו הוא קאמכוין תינח גדול קטן מאי איכא למימר אמר רב משרשיא באומר לקוץ בהרת דבנו הוא קאמכוין וכ' רש"י ד"ה קטן ובשר דכתיב גבי ביום השמיני ימול ע"ש הרי מבואר דאפילו כשאינו מכוין לשם מצות מילה אלא לקציצת בהרת ג"כ יצא:
אך לדידי קשה דלמ"ד מצות צריכות כונה למה יגרע מצות מילה מכל המצות ועוד הא לשיטת רבינו שמואל שהביאו התוס' סוכה ל"ט ד"ה עובר והר"נ ז"ל ס"פ שלישי דר"ה דאפילו למ"ד דמצות אין צריכות כונה מודה דהיכא שמכוין בפירוש שלא לשם מצוה לא יצא א"כ הכא באומר לקוץ בהרתו או בהרת בנו הוא מכוין למה יצא ונראה די"ל דלעולם ידי מצוה לא יצא אלא ידי מילה יצא שהמיל' כשרה ואין צריך למול שנית אף לא להטיף דם ברית וכן יש לפרש כונת הט"ז מ"ש שלא מצינו בתור' מילה לשמה היינו דאף המיל' כשר' אף שלא לשמה אבל לענין אם יצא ידי מצוה תליא בפלוגתא אי מצות צריכ' כונה או אינה צריכה:
ועפי"ז נרוח לנו לישב מה דאיתא בקדושין דף כ"ט ע"א האב חייב למול את בנו מנ"ל דכתיב וימל אברהם את יצחק בנו והנה הכ"מ הלכות מילה פרק א' הביא מ"ש הרמב"ם ז"ל במנין המצות סי' רט"ו למול את הבן שנאמר וביום השמיני ימול בשר ערלתו ע"ש ובעת למודי עמדתי ע"ז למה הביא הש"ס מקרא דוימל אברהם כו' ולא הביאו מקרא דביום השמיני ובפרט דהתם בקדושין פריך הש"ס לדורות מנ"ל הא קרא דוביום השמיני נאמר לדורות. ולפי הנ"ל ניחא דקרא דוביום השמיני דמיירי בדיש שם בהרת והוא מכוין לקוץ בהרת בנו לא מיירי בקיום המצוה המוטלת על האב אם יצא אלא שהמיל' כשרה ושוב לא מוטל על האב למול שנית או להטיף דם ברית ולכן לא הביא הש"ס מקרא זה אך זה אינו אלא לר' יאשיה אבל ר' יונתן דלא יליף מקרא דביום השמיני ימול בשר כו' דמילה דוחה בהרת אלא מדדחי שבת צרעת לא כ"ש שפיר יש לומר דקאי על קיום המצוה של האב למול את בנו ומיירי במל לשם מצות מילה ולא מיירי כלל ביש שם בהרת:
והנה קשה לי טובא לר' יאשיה דקרא וביום השמיני מיירי ביש שם בהרת ולעיל דף קל"ב ע"א אמר ר' יוחנן דהא דמילה בזמנו דוחה שבת ילפינן מקרא וביום אפילו בשבת האיך נפרנס סוגיא דשבת דף ק"ו ע"א דר"ש דסבר דמקלקל בחבור' חייב מדאיצטריך הכתוב למישרי מילה בשבת הא הוה מקלקל. ואי מיירי דיש שם בהרת ומכוין לקוץ בהרת הא ודאי הוה מתקן גמור דקוצץ בהרת בנו וזה תמיה עצומה לדעתי ועל כרחך צריך לומר דאפשר לקוץ בהרת ע"י סיב ולא הי' צריך לעשות חבורה ולהכי כשקוצץ הבהרת ע"י חיתוך עור הערלה חשיב מקלקל דאע"פ שהוא מתקן שקוצץ הבהרת מ"מ כיון שהי' אפשר להסיר הבהרת בלי חבורה הוה החבורה מלאכה שאינה צריכה לגופה דפטור גבי שבת לר"ש:
אבל עדיין יש להקשות הא דאמרינן התם ור' יהודה התם מתקן הוא כדרב אשי דאמר מה לי לתקן מילה מה לי לתקן כלי למה צריך לזה הא הקרא מיירי ביש שם בהרת ור' יהוד' סבר דמלאכה שאינה צריכ' לגופה חייב גבי שבת וגם דבר שאין מתכוין חייב א"כ אפילו מילה ל"ח תיקון הא הוה מתקן גברא שקוצץ הבהרת וצ"ל דהש"ס משני גם לר' יונתן דלא דריש בשר אע"פ שיש שם בהרת ולפ"ז לר' יאשיה אינו מוכח דסבר ר' יהודה דתיקון מילה חשיב תיקון ודו"ק: