אור ברסלב
מצפה אריה תנינא חלק א יו"ד › סימן יא

מצפה אריה תנינא חלק א· רבי אריה ליב ברודא

יו"ד · סימן יא

סימן י

ביור"ד סי' ב' סעיף י' התחיל פסול לשחוט וגמר הכשר כו' פסולה בד"א שהתחיל הפסול בדבר שעוש' אותה נביל' כגון בושט והביא הטו"ז בס"ק י"ד מה שהקש' הב"ח ארשב"א דנקט כגון עכו"ם או מין או כותי והלא בפ"ק דחולין אמרינן דסתם מחשבת מין לעכו"ם במעשה כל דהו נמי אסור אפילו בהנאה אפי' התחיל בדבר שאין עושה נביל' ולא אשכח פירוקא בדבר וכתב הטו"ז ולא ידענא שום קושיא בזה דהרי פסק הרמב"ם פ"ח מהלכות עכו"ם כו' דאפילו בשוחט לא נאסר' אלא בשוחט סימן אחד והיינו מעש' כל דהו שאמרו בפרק השוחט דף מ' ואפילו מאי דבעי למימר התם דילפינן מדעולא דאפילו מעשה כל דהו אוסר היינו עכ"פ במידי שעושה נביל' כו' ע"ש שהאריך בזה ועיין בנקודת הכסף שהשיג ע"ז וכתב כל דבריו תמוהין דהא בהדיא מוכח בש"ס שם דאפי' בכל דהו דקנה פסול בשוחט לע"ז דאל"כ לא הוה פריך מידי כו' וגם לא הוה צריך לשנויי התם כשהי' חצי קנה פגום והוסיף עליו כל שהוא כו' הא אפילו לא הי' חצי קנה פגום ג"כ לא נאסר עד שיגמור לשחוט כל הסימן או רובו ע"ש ורבים מהאחרונים נלאו לישב דברי הטו"ז עי' בכרתי ופלתי שם:

ולפענ"ד נראה הדבר בפשיטות שדברי הטו"ז המה נכונים מאוד בטעמם ואדרב' פליאה דעת נשגבה ממני דעת הכרתי ופלתי והאחרונים הנ"ל הא בחולין דף כ"ט פליגי ר' יוחנן ור"ל דר"י סבר ישנה לשחיט' מתחלה ועד סוף ור"ל סבר אינה לשחיט' אלא לבסוף וקאמר התם הש"ס דפליגי בשחט סי' אחד בחוץ וסי' אחד בפנים דלמ"ד ישנו לשחיט' מתחלה ועד סוף מחייב ולר"ל דסבר אינה לשחיט' אלא לבסוף לא מחייב ואח"כ מסיק הש"ס התם דנתקלקלה בשחיט' קאמרת שאני התם דאיגלאי מלתא למפרע דלאו שחיטה היא כלל ועי' רש"י בסוגיא דרבוצה שם בחולין גופא שכתב בהא דפריך הש"ס מכי שחט בה פורתא אסרה וז"ל דכי אמרינן סימן אחד מחייב הני מילי היכי דגמר לשחיט' בעודה קדשים כו' אבל הכא דסי' שני לא אשתחיט כלל וחיתוך עפרא בעלמא היא דאפילו למ"ד ישנ' לשחיט' מתחלה ועד סוף מ"מ זה אינו אלא כשגמר השחיט' ע"כ ע"ש ומעתה נראה לפענ"ד דיש לפרש דעת הרמב"ם בשוחט לע"ז נמי על דרך זה וז"ל שם בפ"ח מהלכות עכו"ם אבל עשה בה מעשה כל שהיא אסרה כיצד כגון ששחט בה סימן לע"ז עכ"ל שסבר דכיון דמבואר בסנהדרין דף ס' ע"ב (וברמב"ם פרך ג' מהל' ע"ז) דבעובד ע"ז בעינן שיהי' כעין עבודת פנים ולהכי יש לומר דכמו בעבודת פנים אמרינן ישנ' לשחיט' מתחלה ועד סוף כן הוא בעובד לע"ז נמי אמרינן הכי דכי גמר לשחוט סימן אחד לע"ז אז איגלאי מלתא למפרע דחשיב עבוד' ונאסרה בפורתא קמא אבל כשלא נגמר השחיט' לע"ז אלא שחט מקצת מן הקנה לע"ז וגמר הכשר לא חשיב כלל עבודה ואינו חייב משום עובד ע"ז וגם לא נאסר כלל ואע"ג דמצד דהוי דבר שאינו שלו סגי במעש' דכל דהו מ"מ בכה"ג דלא מהני לאסור אפילו כשהיא שלו משום דלא חשיב עובד ע"ז כלל פשיטא דלא עדיף מה שהיא אינה שלו יותר מאלו הי' שלו:

ובזה יש מקום ליישב קושית הכרתי ופלתי בסי' כ"א דרב אדא בר אהב' דסבר התם בחולין דאדם אוסר דבר שאינו שלו ותקשה נמי לדידי' הך ברייתא דהשוחט חטאת בשבת בחוץ לע"ז כו' מכי שחט בה פורתא אסר' כו' ולדידי' אי אפשר לשנויי דמיירי שהי' חצי קנה פגום והוסיף עליו כל שהוא כמו דמשני התם הש"ס אליבא דרב הונא דהא איהו סבירא לי' דבעוף ושט ולא קנה ע"ש וכפי הנ"ל ניחא דהש"ס שקיל וטרי מהך ברייתא דהשוחט חטאת בשבת וכו' רק אי נימא דישנ' לשחיט' מתחלה ועד סוף ולדידי' אמרינן איגלאי מלתא למפרע דמכי שחט בה פורתא אסר' ואידך מחתך בעפר בעלמא הוא אבל רב אדא ע"כ יסבור דאינה לשחיט' אלא לבסוף ולא קשה כלל מהברייתא דכיון דכל זמן שלא גמר הסימן לא הוי עבוד' ולא נאסר כלל עד גמר הסימן ואז תרווייהו בהדי הדדי קא אתי ודו"ק:

והכרתי פלתי שם כתב בישוב קושית הב"ח על הרשב"א וז"ל ולא קשה מידי דמיירי דנפל סכין מן מין שלא במתכוין ושחט ואין כאן מחשבת עכו"ם לע"ז אבל:

מ"מ כיון דלאו בר זביח' הוא פוסל ובעינן דבר שעוש' נבלה ע"ש וקשה לי איך יפרנס הש"ס חולין דף י"ג ע"א אמתניתין שחיטת נכרי נבלה דקאמר הש"ס נבילה אין איסור הנאה לא מאן תנא אמר ר' חייא ב"א אמר ר' יוחנן דלא כר' אליעזר דאמר סתם מחשבת עכו"ם לע"ז ומאי פריך הא נמי יש לומר דמתניתין מיירי בנפל סכין מן עכו"ם שלא במתכוין דאין כאן מחשבת ע"ז: ויש לומר דליכא למימר דמתניתין מיירי שלא במתכוין לשחוט דאם כה נימא יהי' מוכח ממתניתין דלא בעי כוונה לשחיט' ובחולין דף ל"א ע"א קאמר רבא מדיוקא דמתניתין דתנן נפלה סכין ושחטה כו' פסול' דדוקא נפלה אבל הפילה כשר ושם ע"ב פריך הש"ס כמי כר' יוחנן מזה ומשמע דעל זה לא פליג ר"י וע"ש בתוס' ד"ה והא אמרה רבא חדא זימנא שכתבו ואמתניתין לא פריך הא תנינא חדא זימנא משום דבמתניתין לא תני לה בהדי' הא הפיל' כשרה ועוד אפילו אי תנן לה בהדי' במתניתין לא הי' יכול להקשות כו' ע"ש ואי נימא דמתניתין דקתני שחיטת נכרי נבילה מיירי שלא בכונה כגון דנפל סכין מנכרי ושחט א"כ הא מצי הש"ס למיפרך הא כבר תנינן במתניתין דלעיל דקתני שחיטת עכו"ם נבילה ומוכח דישראל כה"ג כשר דלא בעי כונה לשחיט' אך יש לדחות דהכא לא קתני לה בהדי' ואי לאו דאשמועינן במתניתין בפירוש דלא בעי כונה לשחיט' הוה אמינא דמתניתין דשחיטת נכרי אתיא דלא כר' אליעזר אבל אחרי דקתני במתניתין דנפל סכין ושחטה כשרה אפשר דמתניתין דקתני שחיטת נכרי נביל' מיירי ג"כ בכה"ג שנפל סכין ושחטה ואתיא אפילו לר' אליעזר וי"ל דמתניתין דוחק לאוקמי' בהכי אבל לדינא יש נפקא מינה בזה:

ועוד נראה לי לומר דאדרבה דלפי זה שפיר יש לפרש מה דקאמר ר' אמי הכי קתני שחיטת נכרי נבלה הא דמין לע"ז ולכאור' תמוה הא לר' אמי נמי מתניתין אתיא דלא כר' אליעזר ומה בא להוסיף אהא דלעיל וע"ש ברש"י דדחיק מאוד בזה ולפי הנ"ל ניחא דר' אמי בא לפרש דברי ר' יוחנן דלכאור' אינו מוכח דמתניתין דלא כר' אליעזר דיש לומר דמיירי ששחט שלא בכונה ולהכי בא ר' אוני לדייק הא דמין לע"ז אסור בהנאה וע"כ מיירי דשחט בכונה ומוכח דלא כר' אליעזר וזה נכון לפענ"ד:

ודרך אגב הנני ליישב מה שראיתי בספר בית יצחק יו"ד הלכות שחיט' סי' ו' שהקשה על תוס' סנהדרין דף ע"ו ד"ה סוף חמה והא דתנן בפ"ק דחולין נפלה סכין ושחט שחיטתו פסולה כו' קשה נפלה נמי להוי כהפילה למ"ד אשו משום חציו כו' אלא נראה דאתיא האי סוגיא כמ"ד אשו משום ממונו וע"ז הקשה דא"כ מאי פריך הש"ס התם ע"ב א"ר יוחנן דס"ל דחולין בעי כונה מהך מתניתין דנפלה סכין ושחטה כשרה ואמר רבא ר' נתן היא דלא בעי כונה לשחיט' הא ר' יוחנן ס"ל בהדי' בב"ק דף כ"ב ע"א אשו משום חציו ואם כן על כרחך לא אתיא מתניתין כר' נתן אלא הטעם דפסול משום דבעי כוונה לשחיט' וה"ה בהפיל' דפסול. ולפענ"ד יש ליישב דהא דנפלה פסול הוא לא מטעם דלא אתיא מכחו אלא מטעם אחר הוא עפ"י מה שכתב רש"י בריש פרק השוחט דף כ"ז ע"א ד"ה דלא לשווי' גיסטרא וז"ל ולא ידרוס דהכי משמע חתהו עד שיזוב ותו לא אבל דורס אין בידו למנוע ולמשוך ידו עכ"ל ולפי"ז על כרחך צריך לומר דהא דזרק סכין לנועצה בכותל והלכה ושחט' כשר לר' נתן הוא משום דזה חשיב כאילו יכול לצמצם כח הזריקה שלא יהי' רק כדי שיזוב דינו ותו לא א"כ בנפלה בלא"ה פסול אפילו אי נימא אשו משום חציו דהוי כאתיא מכח גברא מ"מ צריך להיות פסול דהא לא הי' אפשר לצמצם שהשחיטה תהי' רק כדי שיזוב דינו ותו לא אחרי שהסכין נפלה מאלי' ולפי"ז בהפיל' ג"כ יש חילוק דאם הפיל כל כך בחוזק יותר מכפי שיזוב דמי פסול להך לישנא והש"ס דדייק דהפיל' כשר ולא חילק כלל בזה ש"מ דבזה אין קפידא ולא ס"ל כהך לישנא אלא כאידך לישנא דהוי פירושו שלא יחתוך כל המפרקת ע"ש ונפלה פסול משום דלא אתיא מכח גברא וכמ"ד אשו משום ממונו אבל ר' יוחנן דסבר אשו משום חציו יסבור דנפלה פסול משום דהוה בכלל גיסטרא אבל מ"מ לדידי' הפיל' עד כדי שיהי' רק כדי שיזוב דמו כשר ודו"ק:

תוכן העניינים

מצפה אריה תנינא חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה