אור ברסלב

מצפה אריה תנינא חלק א· רבי אריה ליב ברודא

יו"ד · סימן ט

סימן ח

ע"ד מה שהעיר דודי אלוף נעורי הגאון ר' דוב ראפפורט אבד"ק ראווא ז"ל בספרו דרך המלך על מה שכתב הרמב"ם בפ' י"ד מה' שחיט' הלכה ט"ז וכשמכסה לא יכסה ברגלו אלא ביד או בסכין או בכלי מפסחים דף נ"ז ע"א דיששכר איש כפר ברקאי את מכבד עצמו ומחלל קדשי שמים דהוה כריך ידיה בשיראי ועביד עבודה א"כ מוכח מזה דבכלי חשיב בזיון ולמה כתב הוא ז"ל דמותר לכסות בכלי אמרתי לעיין קצת. הנה רש"י ז"ל שם כתב ד"ה כריך ידי' בשיראין וחציצה פוסלת בקדשים דבעינן ולקח הכהן שיקח בעצמו ועוד דבזיון הוא וכן כתבו בתוס' סוכה דף ל"ז ד"ה דבעינן דיששכר כריך ידי' בשיראין שלא יתלכלך ידיו בדם האברים ולכבוד עצמו הוא עושה אי נמי דלטעם דחציצה נענש משום בזיון דקדשים מבואר בדבריהם דעיקר מה שנענש הי' משום בזיון קדשים וכן כתב בחידושי מהר"ם מלובלין והנה בסוכה דף מ"ב אמרינן אהא דאמר רבא לקיחה ע"י דבר אחר שמה לקיחה הני מילי דרך כבוד אבל דרך בזיון לא וכתב רש"י לפרש דרך כבוד כגון בסודר שכורך ידיו בסודר כו' דרך בזיון כגון בקערה והנה לכאורה קשה דלמה נענש יששכר איש כפר ברקאי דהוה כריך ידי' בשיראין אמנם הדבר פשוט דיששכר כריך ידי' בשיראין שלא יתלכלכו ידיו בדם האברים אבל התם בסוכה כריך ידיו שלא יתלכלכו האתרוג ע"י זיעת ידיו והנה מצינו בקידושין דף מ"ה ע"ב אפילו למ"ד חוששין שמא נתרצה האב הני מילי דרך כבוד אבל דרך בזיון לא א"ל רב אחא מדפת' לרבינא בזיון דמאן אי בזיון דירקא או בזיון דשוקא נ"מ כגון דקדיש בכספא בשוקא או בירקא בביתא א"ל אידי ואידי דרך בזיון הוא ע"ש מבואר דכל שיש צד בזיון או בדבר הנלקח או בזיון המקום הכל חשיב בזיון אמנם גם במקדש הי' הרמת הדשן ע"י מחתות ועכצ"ל כיון שהי' כלי שרת מיוחדים לזה לא הוה דרך בזיון ועיין ביומא דף י"ב אמר אביי לובש שמנה ומהפך בצינורא וכתב רש"י בצינורא מזלג אלמא דהיפוך אברים נעשה ע"י מזלגות אך התם י"ל דלא אפשר בלא"ה כיון דהאברים מונחים על גבי האש הלא ירא לשלוח ידו באש:

אך קשה לי מעשה דיששכר איש כפר ברקאי שהי' כריך ידי' בשיראין שלא יתלכלכו ידיו בדם האברים אימת הי' אי אפשר לומר בשעת הולכת אברים לכבש הא אמרינן בזבחים דף י"ד ע"ב דהולכת אברים לכבש עבודה שאפשר לבטל' הוא וכתב רש"י מפשיט ומנתח אצל המזבח ולא הי' צריך יששכר איש כפר ברקאי לחלל את הקדשים כי הי' יכול לצוות שיהא הפשט ונתוח אצל המזבח והפשט וניתוח לא בעי כהונה דכשר' בזר ועיין ברמב"ן על התורה בפ' ויקרא:

על הפסוק והפשיט את העולה ונתח כו' דבבעל הקרבן הכתוב מדבר ואי מיירי בהעלתם מכבש על המזבח הא מבואר במנחות דף כ"ו וברמב"ם בפרק ב' מהל' פסולי המוקדשים הל' כ"ד האברים ואברי העול' כו' אם זרק אחד מכל אלו ע"ג האישים בין ביד בין בכלי כו' הרי אלו כשרים אם בהקטרתו ובהיפוך האברים הא הי' ע"י צינורא אלא עכצ"ל שמה שיששכר הי' כורך ידיו בשיראין הי' כדי שלא יתלכלכו ידי' ע"י אחיזתם בכלים שהי' מלוכלכים בדם האברים ולא שלא הי' רוצה לאחת באברים ולפי זה שפיר שרי לעשות כיסוי דם ע"י כלי אחרי שאוחז הכלי בידו ממש שפיר דמי ורק לכרוך ידיו בשיראין חשיב בזיון אולם תמוה לי טובא מ"ש התוס' בסוכה הנ"ל שלא יתלכלכו ידיו בדם האברים האי יותר פשוט לומר בשעת קבלת הדם לזריק' ואף דקבלת הדם הי' ע"י כלי שרת מ"מ הי' ירא שלא יתלכלכו ידיו ע"י הכלי שמלוכלכת בדם ובאמת הפסוק ולקח הכהן גבי דם זריקה כתיב וצ"ע:

ובעת לימודי עלה על לבי דלשון מחלל קדשי שמים משמע חילול ממש ולא מבזה קדשי שמים ומשום זה כתב רש"י ז"ל דפסול מטעם חציצ' ולולא דברי קדשו יש לומר ענין אחר בזה עפ"י דאיתא בריש פרק במה מדליקין שבת דף כ' ע"ב לשנוי' קמא דהתם דשיראין היינו שירא היימניא והקשו בתוס' הא בסוף סוטה אמרינן דבחורבן מקדש ראשון בטלה שירא פרנדא ותרצו דלא בטלה לגמרי אלא שלא הי' מצוי ע"ש וא"כ בודאי הי' שיראין יקר מאד והי' עולה דמים הרבה ויששכר הי' קונה שיראין ממעות תרומת הלשכ' כי כל צרכי קרבנות הי' לוקחין מתרומת הלשכ' ברמב"ם פרק ד' דשקלים באמרו שהוא עושה לכבוד הקרבן ובאמת הי' עושה לכבוד עצמו א"כ הי' מחלל מעות הקדש לחולין ובזה מדוקדק הלשון מכבד את עצמו ומחלל קדשי שמים דאלו הי' עושה לכבוד הקרבן לא הי' מחלל בזה קדשי שמים אבל כיון שעשה לכבוד עצמו הרי מחלל קדשי שמים להוציא מעות הקדש לחולין לצורכו לכבוד עצמו. והנה ראיתי בספר דרכי תשוב' שמביא בשם ספר דינא דחיי מבעל כנה"ג דאין לכסות ברגלו אפילו ע"י כלי מעתה מוכח דדעתו דביד מותר לכסות גם ע"י כלי דאי נימא דגם כשמכסה בידו אין לכסות בכלי לא הי' צריך לומר דאין לכסות ברגלו אפילו ע"י כלי. והנה הספר דינא דחיי לא נמצא אצלי לעיין בו ואם לדין יש תשוב' דהנה בחולין דף פ"ז ע"א אמרינן דתניא ושפך וכסה במה ששפך יכסה שלא יכסנו ברגל שלא יהי' מצות בזויות עליו ואיתא בש"ס ופוסקים יו"ד סימן ז' דאם קבע סכין בגלגל ושחט בו בין גלגל בידו או ברגלו שחיטתו כשרה והרשב"א כתב דשוחטין בו אפילו לכתחיל' ואם מותר לשחוט ברגלו ע"י כלי הא צריך להיות מותר לכסות ברגלו ע"י כלי כי בזה מקויים הפסוק ושפך וכסה במה ששחט יכסה אלא נרא' פשוט דבכה"ג שרי כיון דאורחא בכך לא הוה דרך בזיון וכן לכסות ע"י מחתות כיון דלאו אורחי' ליקח אפר בידו אלא ע"י כלי שפיר מותר הנראה לפענ"ד כתבתי וד' יצילנו משגיאות:

והנה בש"ס התם בפסחים איתא מאי סלקא בי' ביששכר איש כפר ברקאי אמרי מלכא ומלכתא הוי יתבי מלכא אמר גדיא יאי ומלכתא אמרה אימרא יאי אמרו מאן מוכח לן כהן גדול דקא מסיק קרבנות כל יומא אתא איהו אחוי בידי' אי גדיא יאי יסק לתמידא אמר מלכא הואיל ולא הוה לי' אימתא דמלכותא נפסקו לימיני' כו' ונ"ל די"ל עפ"י מה דאיתא באו"ח סי' תר"ה בהגה"ה ובוחרין בתרנגולים לבנים על דרך שנאמר אם יהי' חטאיכם כשנים כשלג ילבינו וכתב הט"ז והמג"א דמ"מ אין להקפיד על לבנים והביאו מש"ס דע"ז בפ"ק דף י"ג ע"ב דיש בזה. מדרכי האמורי ועיין מ"ש הגד"א שם ושמעתי שהגר"א ז"ל הי' מתרעם מאוד על הבוחרים בלבנים. והנה בשבת דף ע"ז מ"ב איתא א"ל מ"ט עיזי מסגי ברישא והדר אימרי א"ל כברייתו של עולם דברישא חשוכא והדר נהורא וכתב רש"י סתם עיזים שחורות וסתם רחלות לבנות ע"ש ונראה לפענ"ד די"ל דלהכי השיב יששכר דאימרי יאי מפני שהם לבנות שכן דרכי האמורי ע"כ נענש בזה מאת המלך:

תוכן העניינים

מצפה אריה תנינא חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה