מצפה אריה תנינא חלק א· רבי אריה ליב ברודא
יו"ד · סימן ח
בדבר השאלה שאירע בקהלתינו פה ק"ק לבוב. שהשו"ב בדק שמונה בהמות והמנהג פה שעושין נוממערין על הבהמות וכמו כן על הריאות שידעו שהריאה היא מהבהמ' שהיא שוה עמה בהנוממעער למשל שאם הבהמ' נרשם בנוממר גם הריאה נרשם בנומער וכן כל כיוצא בזה והוא בדק הריאות ונמצאו כשרות ובהריאה של הבהמה הנרשם בנוממער נטרף ע"י התולעת שנקרא מאטיליצע ואח"כ נמצא עוד ריאה שהיתה נרשם בנוממער ונמצא כשרה ולכן נתהווה הספק אחרי שבודאי יש בכאן טעות ברשימת הנוממערן ונתחלף אחת מהנרשמים בנוממער עפ"י טעות שהי' צריך להיות נוממער אחר על הריא' ואי אפשר לברר מאיזה בהמ' היא הריאה הלזו שנכתב בטעות נוממער: והבהמה נרשם בנומער אחר והנה הטעות יש לחוש שמא נפלה בקרא' שנמצא טריפ' ובאמת היתה מבהמה אחרת ולא מהבמה שהיא נרשמת בנוממער א"כ הטריפה היא נתערב' בשאר בהמות וכבר נלקחו החזות מבית המטבחיים ואי אפשר לברר אם חסרה איזה נומער. משאר הריאות ואיזה היא:
ונראה לפענ"ד דיש להתיר דמחזיקינן שטעות לא הי' בתריא' שנמצאת טריפ' אלא הטעות מדמנה בריאת כשרה כיון שנתודע מהטעות אחר בדיקת כל הבהמות וכבר נתחזקו שבע בהמות שהמה כשרות והבהמ' שנרשמת בנומער היא טרפ' אין להוציאה מחזקתה ויש לדמות למה דמצינו בנדה נ"ח ע"א תניא אידך בדקה חלוקה והשאילה לחברתה היא טהור' וחברתה תולה בה אמר רב ששת ולענין דינא תנן אבל לענין טומאה היא טהור' וחברתה טמאה ופריך הש"ס מ"ש מהא דתניא שתי נשים שנתעסקו בציפור אחד ואין בו אלא כסלע דם ונמצא כסלע על זו וכסלע על זו שתיהן טמאות ודחי שאני התם דאיכא סלע יתירה ובתוס' ד"ה מאי שנא כתבו אומר ר"ת דברייתא איירי שנתעסקה בצפור זו אחר זו ואם היתה נשאלה הראשונ' היינו מטהרין אותה הואיל ונתעסקה ובשביל חברתה אנו מטמאין הראשונ' שהיא טהורה גמורה גם למעלה אעפ"י שהראשונה בדוקה נטמאה הואיל ושני' תולה בה לענין דינא עי"ש: והנה צ"ע דלפי"ז מאי דחי הש"ס שאני התם דאיכא סלע יתירה הא הס"ד דמקשה נמי ידע מזה ובאיזה טעם פליגי המקשה והתרצן ונראה לפענ"ד דיש לפרש עפ"י מ"ש הטו"ז והש"ך ביו"ד סי' י"ח על מה שכתב המחבר בסעיף ט"ו השוחט בסכין בדוק ונפל הסכין ע"ג קרקע דדוקא דראינו שנפל על חודו יש להכשיר אבל מספיקא אין תולין לומר דנפל על חודו ולעיל בסעיף י"ג כתב דאם שחט בסכין בדוק ונאבד הסכין קודם שנבדק אחר שחיטה ואח"כ נמצא והוא פגום שחיטתו כשרה הואיל ויצא הדבר בהיתר וחילקו דדוקא בנאבד שכבר יצא הדבר בהיתר דאלו בא לשאול אז היו מתירין אותו אבל בלא נאבד שהי' צריך לבודקו עדיין לא יצא הדבר בהיתר ועיין בתבואות שור שהוא מחזיק בסברא זו ומביא ראי' מכתובות דף כ"ד דאמר ר' יוסי גדולה חזקה כו' ובזה דחה מ"ש הפר"ח לפלוג על הט"ז והש"ך דמת בכך שיצא בהיתר כיון דנמצא פגומה הרי נתברר שלא יצא בהיתר כ"א באיסור עי"ש א"כ הכא גבי בדקה חלוקה כיון דלא הי' מקודם שום ספק על הראשונ' דהא בדקה ולא מצאה אף שאח"כ דנמצא כתם כשלבשתה השני' מ"מ שהורה שיצאת' בהיתר משא"כ בשתי נשים שנתעסקו בציפור דהראשונ' כבר היתה בספק שהרי מצאה כתם אלא שבכתמים תלינן להקל אבל עכ"פ לא נתחזקה שלא ראתה אלא דתולין לחוד משו"ה כשנתעסקה השני' ג"כ ומצאה כתם איתבררה למפרע דאין לתלות בהצפור דמאי אולמא הראשונ' מהשני ומסלקינן הך קולא בכתמים דאמרינן תולין ולפי"ז הכא בנ"ד שבשעה שהשו"ב בדק את הריאה של נוממער ונמצא טריפ' הוחזקה שהבהמה מנוממער היא טריפה והשאר בהמות המה כשרות דלא עלה על הדעת כלל אולי יש איזה טעות בהנוממער ונתחלף אלא אח"כ שנמצא עוד ריאה שנרשם בנוממער יש לנו לומר שהטעות היא בתריאה השני' אבל הראשונ' שנטרפה הי' נוממער אמיתית שהיא נלקחה מהבהמ' שנרשמה ג"כ בנוממער:
והנה ראיתי להטו"ז ביור"ד סי' ק"צ ס"ק י"ז שהביא בשם הב"ח שכתב דדין זה דשתי נשים שנתעסקו בצפור הואיל שבאו לשאול בב"א משו"ה שניהם טמאות והוא ז"ל חולק על הב"ח וכתב דעד כאן לא כתבו התוס' שאחת מהן טהורה. אלא הראשונ' היינו אלו היתה באה לשאול קודם שנודע כלום מן השני' אבל לאחר שנודע ודאי שתיהן טמאות אפילו בזה אחר זה עיי"ש הרי דעתו דגם בכה"ג שהראשונ' טהורה אלא מטעם שאנו תולין שהכתם הוא דם צפור מ"מ כיון שכבר הורה בה חכם להיתרא שוב אין הדבר יוצא מההיתר כ"ש בנ"ד שכבר הורה השו"ב בהבהמות האחרות שהם כשרים והוא מרא דעובדא ודמי כמו שכבר הורה בה חכם ועוד אחר שלא הי' אז שום שאלה דכי תעלה על הדעת למיחש שמא טעה האיש שעשה רושם דא"כ אין לנו בשר לאכול דתמיד יש חשש זה אלא פשיטא דלטעם לא חיישינן ולהכי אף שנמצא אח"כ עוד ריאה שנרשם בנוממער אמרינן שהטעות היא בריא' ושני הריאות המה טרפה אבל השורים המה בחזקתן הראשונ' וכ"ש בנ"ד שנטרפה הנומער ע"י מאטיליטע שרבים מהאחרונים מכשירין לגמרי לית דין צריך בשש שרק הנומער היא טריפה ושבע בהמות הראשונים כשרים: